חידת רודמן וחילופי שלטון: "הריקוד האחרון"

סדרת המופת של ESPN ונטפליקס, “הריקוד האחרון”, סחפה את עולם הספורט בכלל ואת עולם הכדורסל בפרט מאז יצאה לאוויר העולם בשבוע שעבר, ועם נתוני רייטינג גבוהים במיוחד ובעיקר באזז עצום בציבור, ניתן לומר שמדובר באירוע תרבותי של ממש, נדיר במיוחד כשמדובר בסדרה דוקומנטרית.

גם השבוע, כמו בכל שבוע במהלך שידור הסדרה, אנו נסכם את שני הפרקים שיוצאים בארצות הברית בלילה שבין ראשון לשני, והפעם פרקים 3 ו-4, שעסקו בכמה מהסיפורים המרתקים בשושלת הגדולה של הבולס, חלקם עוד הרבה לפני שמישהו באמת האמין שהבולס יוכלו להיות כאלה.

העוצמה שבקבלה

לפרק 3 ציפיתי במיוחד מאז שנודע שהוא יעסוק בדניס רודמן. ה’תולעת’ היה מאז ומתמיד אחד הטיפוסים הכי מרתקים ב-NBA ובכלל בארצות הברית. אפשר לשנוא אותו, אפשר לאהוב אותו, בוודאי אי אפשר היה להתעלם ממנו. הסדרה המשיכה לקפוץ בציר הזמן בין עונת 1997/98 לשנות ה-80, והפעם השתמשו בציר הזמן הזה כדי להעניק לנו מבט מקרוב על רודמן, לצד היריבות ההיסטורית של שיקגו עם דטרויט פיסטונס, ה’באד בויס’.

אנחנו כמובן נשתדל לא לעשות יותר מדי ספוילרים, אך נראה שרוב האנשים שראו את הפרק, מעריכים את רודמן אפילו יותר, ונראה שמבינים אותו הרבה יותר. מהילדות הקשה בה נזרק לרחוב והצליח בנס, כהגדרתו, לא להדרדר לסמים, ועד הדרך שבה מצא מקום בדטרויט כשנבחר בסיבוב ה-2 בדראפט, ומצא את המקום הכי נכון עבורו.

דניס רודמן (רויטרס)

רודמן משמש גם ככלי להבנת היריבות העצומה שהייתה בין אותה דטרויט לשיקגו בסוף שנות ה-80, יריבות שגרמה לשנאה ואיבה שלא נגמרו גם 30 שנה אחרי. מה שתפס אותי בפרק הזה בנוגע ל’תולעת’, הוא IQ הכדורסל של רודמן. מי שנראה על פניו כמו “פרחח”, מספר בצורה כמעט מדעית איך הפך לאחד הריבאונדרים הטובים בתולדות המשחק, מספר על הפיזיקה של הכדור, על הצורה שבה הוא מכיר את סגנון הזריקה של כל שחקן. שיעור מאלף בכדורסל.

מבחינת דמותו של מייקל ג’ורדן, פרק 3 לוקח אותנו דרך שנות המאבק העיקש של MJ בדטרויט, שפשוט התעללה פיזית בכוכב הבולס באותם שנים. אנחנו עדים למערכת היחסים המיוחדת שלו עם דאג קולינס, מי שהיה מאמנו כמובן לפני שפיל ג’קסון קיבל את התפקיד, ואנחנו מקבלים רמז לבאות עם סצינה נפלאה מאותה זריקה בלתי נשכחת נגד קליבלנד שניצחה את סדרת הפלייאוף, זריקה שלטענת ג’ורדן של היום, “הפכה אותה לקבוצה עם מנטליות של מנצחים”.

מייקל ג'ורדן חוגג על קליבלנד (מערכת ONE)

במהלך הפרק אנחנו מקבלים הצצה גם ליחסים בין רודמן לג’ורדן ב”הווה” (הכוונה כמובן לעונת 97/98), כש-MJ מספר כיצד הצליח “לחנך” את הכוכב הסורר בתקופה שבה פיפן לא שיחק. באחת הסצינות המדהימות בפרק, פיל ג’קסון וג’ורדן מספרים כיצד רודמן, שהיה “ילד טוב” כל עוד ג’ורדן היה תלוי בו, פשוט היה חייב להתפרק אחרי שפיפן חזק, וביקש אישוד מיוחד מג’קסון לנסוע ל-48 שעות בווגאס. ג’ורדן התנגד, אבל ג’קסון, שידע להבין לעומק לנפשו של רודמן, שיחרר לו את החבל. במשך שנים רבות ישנם טענות כי המאמן המעוטר בתולדות ה-NBA היה בר מזל כי עמדו לרשותו הכוכבים הגדולים בעולם (ג’ורדן ופיפן בבולס, שאק וקובי בהמשך בלייקרס), ובעוד שאי אפשר להתכחש לעובדה הזאת, היחסים בין ג’קסון לרודמן והצורה שבה הוא הבין אותו, גורמים לך להבין עד כמה מדובר בטיפוס שונה ומיוחד, וכמה זה תרם להצלחה שלו בקריירה.

יש אלוף חדש ב-NBA

פרק 4 מממשיך בבילוי של רודמן בווגאס, ובסיפור הסנסציוני שבו מייקל ג’ורדן בכבודו בעצמו נכנס לשלוף אותו מהמיטה לאימון, כשכרמן אלקטרה מתחבאת בחדר. אם בטור הקודם כתבתי עד כמה משמעותית לבולס הייתה העובדה שבאותה תקופה לא היו רשתות חברתיות, אפשר רק לדמיין מה סיפור כזה היה גורם בזמן אמת בטוויטר. אפילו עכשיו, 30 שנה אחרי, זה היה אחד הנושאים הכי מדוברים ביממה החולפת ברשת.

פיל ג'קסון (רויטרס)

בפרק הזה אנחנו מקבלים גם מבט יותר עמוק לפיל ג’קסון, ועל ההחלטה האמיצה שלו להוציא את הכדור מהידיים של ג’ורדן, שקיבל מנדט מדאג קולינס לעשות הכל לבדו, ולנסות וללמד את מייקל לסמוך על חבריו לקבוצה. “הגישה של דאג הותאמה לג’ורדן והגישה של פיל הותאמה לקבוצה”, סיכם את זה בצורה יפה סקוטי פיפן.

הפרק הזה ממחיש לנו עד כמה השנאה והתיעוב בין הבולס לדטרויט היו עצומים, עם כמה סצינות נפלאות בהם שחקני שיקגו הנוכחיים מדברים על ההרגשה שהייתה להם כשהצליחו סוף סוף לנצח את הפיסטונס, והזעם הגדול של ג’ורדן על כך ששחקני דטרויט לא נשארו על המגרש לברך את המנצחת. 30 שנה אחרי, ונראה שמייקל לא מוכן לסלוח על הרגע הזה. 

הפרק ממשיך בתיעוד של סדרת הגמר ההיסטורית נגד לוס אנג’לס לייקרס, ובפרץ הרגשות הבלתי נשכח של ג’ורדן והתמונה האייקונית שלו עם גביע האליפות. וכדי שנזכור למה כולנו התכנסנו, אנחנו מקבלים שוב קפיצה להווה שמתרחש ב-1998, לעוד רגע מחלוקת גדול בין ג’רי קראוס לפיל ג’קסון ומייקל ג’ורדן, ולמשחק נגד יוטה ג’אז. הם עוד ישובו בהמשך.