עם כניסת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, מכבי נתניה פרסמה באתר הרשמי שלה כתבה לזכרו של אוהד הקבוצה, דני עמר ז"ל, בראיון עם אחיו, קב"ט המועדון רונן עמר, שהלך בעקבותיו למשחקי הקבוצה באצטדיון הקופסה.
דני ז"ל, האח הבכור לבית משפחת עמר, התגייס לחיל הים בנובמבר 84' בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. הוא שירת כתותחן חרטום על ספינת דבור ובנוסף היה גם החובש על הספינה. ב-17 בפברואר נחטפו בלבנון שני חיילי צה"ל, פינק ואלשייך, במסגרת המאמץ לאתרם ולמנוע את הברחתם, הוטל על הדבור של דני לחסום יציאה של כלי שיט לים באזור צור.
הדבור ירה לעבר מספר סירות שניסו לצאת וכתגובה נפתחה מהחוף אש לעברם. מספר רב של קליעים נחת בים, אבל אחד מהם היה הקטלני ביותר, זה ששינה את חייה של משפחת עמר. בסיטואציה לא הגיונית בכלל הכדור ניתר על המים, שינה כיוון ועלה מעלה בדיוק לעמדה בה דני מוצב בחרטום. הפגיעה הייתה מידית וקטלנית, דני נפגע בעורק הראשי במפשעה ואיבד דם רב ומהר, מה שגרם למותו תוך 4 דקות. דני היה בן 19.5 בנופלו.
"דני אחי הוא ה'אשם' בחיידק הזה שנקרא מכבי נתניה אצלי ואצל קובי, הוא הדביק אותי ואני הדבקתי את קובי, עד היום חברים ביציע מזכירים לי איך נסעו עם דני במוניות שירות לבלומפילד, לפתח תקווה ולכל המגרשים בארץ", אמר עמר לטוהר חלפון.
דני עמר ז"ל ומשפחתו (באדיבות מכבי נתניה)"היינו קרובים מאוד. ביני לבין דני הבדל של חמש שנים, כך שמעבר להיותנו אחים היינו גם חברים מאוד טובים. שנים רבות ישנו יחד באותו חדר, למדנו באותו בית ספר ושיחקנו כדורגל בשישי בצהריים. כשחזר מהצבא הלכנו למשחקים של נתניה יחד. אחיך הגדול הוא המודל שלך, זה שאתה מחקה ורוצה להיות כמוהו, תמיד היה חשוב לי שיהיה גאה בי. האובדן הוא בלתי נתפס, אני זוכר עצמי כנער מתבגר שואל המון שאלות על חוסר ההיגיון, לא הצלחתי להבין למה דווקא הוא?"
המשחקים שלהם ביחד: "אלה הזיכרונות הכי יפים שלי ממכבי נתניה, אני מדבר על תחילת ה-80, אליפויות ושמחות רבות, את כל זה עברנו ביחד. אני שמח שאת השנים הכי יפות בהיסטוריה של מכבי נתניה הוא זכה לחוות. הכי זכור לי המשחק האחרון שהיינו יחד, משחק בית נגד מכבי פ"ת או ביתר ת"א אני לא בטוח, מה שכן תוצאת הסיום הייתה 1:1 מגול של רוני לוי. הלכנו ברגל מהבית ביהודה הלוי, אספנו חבר וראינו ביחד את המשחק האחרון שלו. בשבוע שאחרי, דני נהרג. זה 'זיכרון מכבי נתניה' שלי איתו שלא אשכח לעולם".
מתכונת הקורונה של יום הזיכרון השנה: "אני חד משמעית בעד המתכונת שהוחלטה. ברור שעדיף היה לו יכולנו, כל עם ישראל להגיע ולכבד בבתי העלמין, אבל אנחנו בתקופה מיוחדת, פעם ראשונה שסכנה כזו מרחפת מעלינו ואל לנו לקחת סיכונים. צריך לזכור שיש הורים מבוגרים רבים, הצפיפות היא בלתי נמנעת ולא כדאי לקחת סיכונים. אז השנה נבכה בבית, נזכור כל אחד בדרכו אבל זה חד פעמי, נתגבר ונמשיך הלאה”.
"אנחנו במרתון של מפגשים וירטואליים. אזכרה של בית ספר איתמר, מפגש שיצרו החברים של דני בערב, ולמחרת מפגש שיצרו חברים מחיל הים. למרות השנים שעברו, חברי הילדות של דני ואנשי חיל הים ששירתו איתו אף פעם לא השאירו את המשפחה לבד. גם השנה נהיה איתם והם איתנו, גם אם לא נפגשים פיזית".
ההתמודדות עם השכול: "המשפחות המתמודדות עם השכול, מתמודדות איתו בכל יום, כל השנה, ולאו דווקא ביום הזיכרון. עבורנו השכול הוא חלק מהחיים ואנו לא צריכים את יום הזיכרון כדי לזכור, אנחנו זוכרים תמיד. לכן, חשוב שנדע לוותר הפעם על ביקור בבית העלמין, חשוב שנשמור על החיים כדי שנוכל להיפגש בעזרת השם כולנו בשנה הבאה. אני מאחל לכל עם ישראל ולאחיי, אוהדי מכבי נתניה, חג עצמאות שמח ומזכיר לכולם ש'לעולם לא נוותר עד שנשוב ונשחזר'...".