לפני כשנה, אשתו של איתי שכטר, ליז, פתחה חנות לעיצוב הבית בקניון בבאר יעקב. המיקום בקרבת ראשון לציון ובאזור שמתפתח בקצב מסחרר בשנים האחרונות, היה אמור לעשות את העבודה. יש עונה אחת בשנה שמחכים לה, עונת החגים, עם דגש על פסח. אך עוד לפני שמשפחת שכטר הספיקה לעכל קיצוץ של 50% בשכרו של החלוץ, הגיעה הסגירה המוחלטת של החנויות הקטנות וכך גם כל ההכנסה הצפויה מקניות לפני החג נפלה והעסק ספג מכה לא פחות קשה מהאחוזים שקוצצו מהמשכורת במכבי תל אביב.
“אנחנו עסק קטן אבל ספגנו סוג של מכה”, הוא מספר בראיון בלעדי ל-ONE. “לפני החגים זו התקופה הכי טובה בעסק של אשתי, בפסח זה העסק שמרוויח הכי הרבה כסף. אתה פותח בשביל החגים וקיבלנו מכה לא פשוטה אבל מי שמאמין יודע שדברים צריכים לקרות, מורידים את הראש קצת, סופגים. אני בטוח שיש אנשים שספגו מכות יותר גדולות והם צריכים לחזור לחיים. אני ברוך השם עדיין מתפרנס בכבוד ועשיתי כסף בחיים, אז אני עוד יכול לחיות טוב. יש אנשים שהמצב שלהם הרבה יותר קשה והם הראשונים שצריכים לטפל בהם ולעזור להם. אני ברוך השם בסדר".
שכטר הוא ללא ספק האיש לדבר איתו על קיצוץ אחרי שנפגע בשני המגזרים, העסקי והפרטי. לא שזה נותן לו להוריד מרוחו. גם היום הוא כנראה השחקן הכי אופטימי ומצחיק שיש בליגת העל, תכונות שלפעמים גורמות לאנשים לשכוח שמדובר בחלוץ מחונן שעשה דברים גדולים בכדורגל הישראלי. בחלק א’ לראיון חסר המעצורים עם השחקן של מכבי ת”א החלטנו לעסוק בעיקר במפגעי מגפת הקורונה ואחרי שקראתם מה הוא עבר בעסק הפרטי של המשפחה, זה הזמן לגלות מה הוא באמת חושב על הקיצוצים שהתרחשו בליגת העל ובמכבי ת”א.
"חזירות להגיד לא לקיצוץ של גולדהאר"אתה יודע, מצד אחד יש את השחקנים שמבינים שהצ'אנס שלהם להרוויח סכומים כמו בעבר, מתפוגג. מצד שני, בעלי הקבוצות שרובם אנשי עסקים, סופגים מכות קשות מאוד. זו סיטואציה שקשה מאוד לבחור בה צד שצודק.
"בכל מקום, זה שונה. למשל מכבי ת"א, אחד כמו מיץ' גולדהאר שהוא במכבי ת"א עוד מעט 11 שנים. הבן אדם משקיע כל שנה 100 - 150 מיליון שקל בתקציב, פעם אחת הוא יבוא אלינו, עזוב שאני פה רק שנה וחצי, אבל פעם אחת הוא יבוא ויגיד 'טוב חבר'ה, צריך לקצץ', מה שהוא היה אומר לנו - זה קדוש. אתה לא יכול להגיד לאדם שמשקיע כל כך הרבה כסף במועדון, משכורות בזמן, מענקים, תנאים הכי טובים, פעם אחת הוא בא וביקש 'חבר'ה, החלטתי משהו', אתה צריך להיות בלי לב או לא להבין את החיים כדי להגיד לו לא, להיות בלי מוח מול אדם שנתן לך כל כך הרבה. החליט 50%? תודה רבה, תראה לי איפה חותמים. זה לא נושא לשיחה מבחינתי”.
“אני אתן לך דוגמאות, במועדון יותר קטן יש שחקנים שמרוויחים 15 אלף שקל בחודש והמצב הכלכלי שלהם לא טוב, משכנתאות והכל, אז להם צריך להיות יותר רגישות. להוריד כמה שפחות אולי אפילו לא להוריד. יש לך שחקנים בכירים שיש להם חוזים של 250, 300 אלף דולר, בהם אתה יכול לגעת בבשר יותר. במועדון כמו מכבי ת"א, מיץ' גולדהאר החליט 50%? תוריד את הראש, תלחץ לו יד ותגיד תודה רבה. אחד כזה אם יעזוב מועדון כמו מכבי ת"א אחרי שהשקיע 150 מיליון בכל עונה, מי יעשה אחריו דבר כזה? ברור שכשאתה מרוויח סכום מסוים, לבוא ולהוריד בחצי זה לא נעים, ואני מדבר ממקום של אחד שעשה כסף בכדורגל אבל גם אלה שרק עכשיו מתחילים להרוויח, כולם במכבי ת"א יישרו קו והבינו. זה לא היה נושא לשיחה".
זאת אמרת, זה שלא היה לכם משא ומתן, אמרו לכם 50% הורדה ופה זה נסגר, זה היה בסדר?
"מבחינתי חד משמעי כן. מבחינת מה שאני שומע מהשחקנים, בקבוצת וואטספ שלנו, זה בכלל לא היה נושא לשיחה. החליט מיץ' גולדהאר להוריד 50%, אתה מוריד 50%".
זה שלמכבי חיפה הורידו לשחקנים 31%, זה לא דיבר אליכם?
"לא לא, זה לא עניין אותנו. אפילו לא חשבתי על זה. יענקל'ה החליט להוריד 31? בסדר גמור, זה עניין שלו. מיץ' גולדהאר זה אחד שנותן לנו כל מה שאנחנו צריכים, אני יכול לתת לך את הפרטים. זה כשאתה מגיע בבוקר לאימון יש ארוחת בוקר, ותזונה, וארוחת צהריים ובתי מלון בכל משחק והתנאים הכי טובים. אני עוד מעט שנתיים פה וזה מועדון שאתה מקבל בו הכל. יש פה שחקנים שנמצאים במכבי 7-8 שנים שמיץ' גולדהאר סידר אותם בחיים. יבוא עכשיו שחקן ויגיד 'לא, אני לא מקצץ?' זה חזירות, אין דבר כזה. כמה שיגיד, אתה מקצץ. עכשיו החליט 50, צריך לקבל את זה. אתה יכול להגיד לו 'לא 50, תוריד 25?', איזה התנהגות זו? תגיד לו משהו אחר, הוא במקום 50 יקצץ לך 70. זה לא המקום להיכנס לזה, אנשים בחל"ת ולא מקבלים כסף, אתה תגיד שאתה לא לוקח קיצוץ של 50%?".
כשראיתם מה קורה בהפועל באר שבע, חששתם שאם אתה יודע הסיפור הזה יגיע למקום דומה גם במכבי ת"א, התוצאה תהיה זהה, שגולדהאר יגיד תודה רבה ולהתראות?
"קודם כל היינו יד אחת בקבוצה. יש לי חברים שם (בבאר שבע), אני לא יודע עד הסוף, כל אחד טיפה שומר לעצמו, אבל בבאר שבע השחקנים בסופו של דבר היו צריכים להיצמד לאלונה. אלונה כל כך הרבה שנים בבאר שבע, אני לא יודע את הפרטים המדויקים אבל היו צריכים להגיע איתה לעמק השווה. נכנסו עורכי דין וכל מיני מסביב, זה לא היה צריך לקרות. ראיתי שישבו איתה 5-6 שחקנים, זה יותר מדי. היו צריכים ללכת רק שני קפטנים, לשבת עם אלונה ולסגור מולה את הקיצוץ. הם היו צריכים לחזור לשחקנים ולהגיד להם ‘זה מה שנסגר, תחתמו פה, ממשיכים קדימה’. זה מה שקרה אצלנו. היו 2-3 שחקנים שהלכו לשבת עם מורן מאירי וברק יצחקי, קיבלו הוראות מג'ק וממיץ', אח"כ חזרו אלינו ואמרו שזה מה שצריך לעשות, אמרנו תודה רבה וזהו”.
איתי שכטר: "גם הכסף שלנו הוא לא באמת שלנו, הכל של בורא עולם" (רדאד ג'בארה)“שם (בבאר שבע) הגיעו עורכי דין, אנשים מסביב, סוכנים, כל אחד שמר על האינטרס שלו, הרגשתי שלא הייתה שם קבוצה ואלונה כנראה קיבלה, אני לא באמת יודע, אבל כנראה קיבלה את הסיבוב ואמרה 'חבר'ה השקעתי כל כך הרבה ונתתי את כל כולי, אליפויות, נתתי הכל, באתי לקראתכם', תבואו ותקצצו, דברים חוזרים. בכדורגל צריך לדעת להוריד את הראש כשצריך. יש משפט שיוסי אבוקסיס פעם אמר לי, שאני הרבה פעמים מספר אותו לחברים בקבוצה: "מי שחזיר, נשאר רעב". וזה הכדורגל. לפעמים צריך להוריד את הראש. גם הכסף שלנו הוא לא באמת שלנו, הכל של בורא עולם".
“הדור הבא יחזיק את הכדורגל, אבל הבעלים עדיין יצטרכו להביא כסף”
הראיון עם שכטר מתקיים באצטדיון בלומפילד ביום בו ליגת העל קיבלה את אישור משרד הבריאות לחזור להתאמן. החלוץ עולה אל הדשא, לוקח לעצמו כמה שניות לספוג אליו את היציעים הריקים, מצלם תמונה לעצמו ומתיישב לתחילת השיחה שנפתחת עם התייחסות לכך שהקבוצה חוזרת כעת לשגרת אימונים חדשה. "וואוו, חיכינו לזה כל כך הרבה זמן, לא ידענו שהתקופה הזו תהיה כל כך ארוכה. עבדנו בבית אבל זה לא מגיע ל-10% מהתחושה של להתאמן ביחד כקבוצה, לחזור לדשא, לנעלי פקקים, לכדור”, הוא מספר. היה מאוד קשה. “שחקן כדורגל שמשחק וזה כל עולמו ופתאום בתקופה כל כך ארוכה לא יכול לשחק, להתאמן, להזיע, הפסדים באימונים, משחקונים, פסים ואני עוד לא מדבר בכלל על המשחקים עצמם, זה כמו לעצור לו את החיים ולהגיד לו אין חיים יותר. זה ממש ממש כואב. אני חושב שהכדורגל, בכלל הספורט, זה לא רק לשחקנים. זה לאוכלוסייה כל כך גדולה שזה הריגוש שלה וצריך להחזיר את זה כמה שיותר מהר. ברור שאנחנו מבינים שבהתחלה זה יהיה בלי קהל, אבל גם אוהדים שצופים בנו בבית, חשוב להם שנחזור. הכדורגל מבחינתי זה הדבר הכי פופולארי בעולם ואם משהו צריך לחזור מהר, זה הכדורגל".
איך הרגשת בבית בחודש האחרון?
"יש הרבה מאוד מינוסים בכך שאתה סגור בבית כל הזמן, אבל יש גם הרבה פלוסים של להיות עם הילדים והמשפחה. ברור שאחרי שלושה שבועות זה כבר מתחיל להיות קשה, נולד לי גם תוך כדי הקורונה בן רביעי, זו תקופה לא פשוטה, יש רגעים שאתה נהנה מהמשפחה, מהביחד, אבל גם לרגעים זה כבר מתחיל להיות קשה כל כך הרבה זמן סגורים בבית. הבן הגדול רוצה לחזור לבית הספר, הקטנים רוצים לחזור לגנים, אני מקווה שהמשק יתחיל לחזור, שאנשים יחזרו לעבודות ונחזור לחיים כי כולנו רוצים לחיות בסופו של דבר ולהיות כל כך הרבה זמן בבית זה מייאש ומתסכל. אני מקווה שרמת הנדבקים, החולים, המונשמים, תרד ונוכל לחזור לשגרה רגילה. כמובן שבהתחלה יהיה קשה אבל נצטרך להתרגל לזה".
אומנם היום קרה רק הצעד הראשון, האימונים, אבל אתה מאמין שאפשר יהיה לחדש את הליגה בסופו של דבר?
"את האמת, בהתחלה הייתי מאוד פסימי, אבל ככל שהזמן עובר, רואים שמשרד הבריאות וראש הממשלה אין ספק עושים עבודה מצוינת מבחינת הנגיף, השתלטו עליו בישראל, אנחנו עם מעל 8 מיליון אנשים בישראל ואם מסתכלים על המספרים של החולים במצב קשה או המונשמים ביחס למדינות אחרות בעולם, אז אני חושב שצריך להגיד תודה לכל בתי החולים ולצוותים הרפואיים ולכל המדינה ש-90% ממנה קיבלו את הסגר על עצמם. אני מאמין שהאנשים החזקים פה במדינה יעשו את מה שצריך כדי שנצא חזרה לשגרה בדרך טובה".
אתה אבא לילדים, המשפחה שלך התרחבה לאחרונה, אין בך חשש שחזרה לשגרת כדורגל תעמיד אותך בסיכון גדול יותר לחלות ובכך גם את המשפחה?
"תמיד יש פחד כזה להדביק את המשפחה, אבל ככל שהזמן עובר, אתה שומע מבתי החולים על האופטימיות שמצליחים להשתלט על הנגיף. יש פה גם את העניין של הילדים שכמעט ולא חולים וכמעט ולא קורים להם דברים מסוכנים, שזה עבורי אחד הדברים החשובים ביותר, כי אם זה היה קורה זה היה הופך את העולם כי ילדים זה מה שהכי חשוב לנו לכולנו. אז יש אופטימיות שאפשר להוציא את המשק ואותנו לחיים יותר טובים. כמובן שאני שומר על עצמי, מסכות, כפפות, גם כשאני הולך לסופר אני נזהר. אי אפשר להישאר בבית כל כך הרבה זמן”.
“אנחנו צריכים להבין את הנפש. בכלל לאחד כמוני שמשחק כדורגל מגיל 6 ואני היום בן 33, לאיזה הפסקות אנחנו כבר רגילים? בקיץ יש פגרה וגם אז אחרי עשרה ימים כבר חוזרים לעבוד, להתאמן ואם אני לא טועה עברנו כבר שישה שבועות בלי אימונים. לא היה דבר כזה בעולם. גם כשיש פגרות יש כדורגל בינלאומי, יורו, עכשיו אין אפילו מה לראות. אין כלום. מתעסקים בכותרות מהעבר, בכדורגל מפעם, אני מקווה מאוד שנחזור לעניינים. אנחנו יושבים פה בבלומפילד, פעם אחרונה שהייתי פה הייתה בדרבי ואיזה אווירה הייתה פה, הר געש, ופתאום אתה מגיע עכשיו ואתה מבין שבקרוב לא יהיה פה קהל ולחכות לרגע הזה שיחזור הקהל בשביל זה אנחנו משחקים כדורגל".
המגפה הזו באה ונתנה סוג של סטירה די גדולה לכל מי שעוסק בכדורגל. כל מי שחשב שהוא יכול למשוך עוד עונה ועוד עונה ולהרוויח עוד קצת כסף, מבין אולי כבר בגיל הרבה יותר צעיר, שהקריירה יכולה להיגמר פתאום ככה.
"זה בדיוק מה שאתה אומר וזה לא רק לכדורגלנים, זה לכולם. זה לאנשי עסקים גדולים, בתי קפה, מסעדות, קניונים, כל אחד קיבל את הכאפה שלו. תמיד אני אומר, יש בורא לעולם ומי שמאמין באמונה שלמה יודע שאלוהים מחליט לפעמים גם דברים כאלה כדי לתת לאנשים להבין שיש דרך וצריך להתמודד עם קשיים, ושאף אחד לא חסין בעולם הזה. מי שיודע לקחת את זה בצורה טובה, יוצא מזה חזק. כולנו נפגענו. גם כלכלית, גם נפשית אני יכול להגיד, אבל גם ממקומות כאלה החזקים והטובים ייצאו אופטימיים וחיוביים ואני מאמין שיש לנו מדינה מאוד חזקה בכל ההיבטים ואנחנו נצא לדרך חדשה ונהיה ראשונים בהכל. ככה אני מרגיש וככה אני מאמין במדינה שלי".
איתי שכטר: "התקופה הזו נתנה לי להבין שאני רוצה לפרוש כמה שיותר מאוחר" (רדאד ג'בארה)יצא לך בתקופה הזו לחשוב על היום שאחרי?
"בדיוק, התקופה הזו נתנה לי להבין שאני רוצה לפרוש כמה שיותר מאוחר. אני מסוג השחקנים שהכדורגל בתוך העורק הראשי שלו. מאז שאני ילד קטן, כל עולמי זה הכדורגל, זה מה שמעסיק אותי כל הזמן. ליגות גרמנית, אנגלית, איטלקית, ספרדית, ליגה לאומית, בכל ליגה אפשרית מעניין אותי הכל, ופתאום בתקופה הזו שאין כדורגל הרגשתי כמה האהבה שלי למשחק הזה גדולה. הייתי נכנס לראות ביוטיוב משחקים מהעבר, תקצירים, בדיוק ישבתי אתמול עם אחי וראינו מונדיאל 70 כדי לראות איך היה הכדורגל לפני הרבה מאוד זמן. אתה מבין שדברים ישתנו. לא יהיה מה שהיה זה בטוח. אני מקווה שבעלי הקבוצות ואנשים שאחראים דווקא במשבר כזה שקשה לכולם, ידחפו את הכדורגל בחזרה לאיפה שהיה. תמיד אמרתי - הכדורגל פה לא ברמה הכי גבוהה, אבל יש פה כדורגל טוב, יש פה תחרות טובה, יש פה קהל, הציבור בישראל מאוד מחובר לכדורגל הישראלי. תשאל את הציבור בישראל אם יעדיפו לראות משחק של מכבי ת"א באשדוד או במשחק בליגה הגרמנית, הם יבחרו במכבי. ירצו לראות כחול לבן".
דיברת מקודם על כמה אתה אוהב את הכדורגל וראינו שבכל העולם יש שיח שעולה עכשיו, שבשנתיים הקרובות עד שדברים יתאזנו בחזרה למעלה, צריך לבנות מחדש על שחקני הנוער והצעירים, ואפילו נשיא הליגה הספרדית פנה כך לקבוצות וביקש מהן לעשות את זה ולא להיכנס להרפתקאות של רכישות, ואולי היום זה המקום של הכדורגל הישראלי לעשות ריסטרט ולבנות על החבר'ה האלה של מחלקות הנוער שאולי יוציא אותנו גם חזק יותר?
"אין ספק ששחקנים צעירים והדור הבא זה מה שיחזיק את הכדורגל שלנו בסופו של דבר. גם היום כשאתה רואה קבוצות שמצליחות, זה ברור שכדי שזה יקרה צריך להביא זרים טובים, אבל כמובן איתם זה הישראלים הטובים, הישראלים הצעירים, ה-2-3 ותיקים בכל קבוצה. אני מאוד מקווה שהשחקנים הצעירים יעלו כמו שאתה אומר, אבל כמובן שבשביל אירופה צריך זרים ברמה וצריך איכות. אי אפשר רק שחקנים ישראלים צעירים כי צריך איזון. צריך עוד עוצמות, שחקנים עם סגנון משלהם שאין לך פה בישראל, המאגר של השחקנים בישראל לא כזה גדול, צריך להסתכל על האמת בפנים ולראות שכרגע יש שחקנים מוכשרים, ברור, לא יודע לאן כל אחד יגיע בפוטנציאל שלו, בכל שנתון יש לך 2-3 שהם הדבר הבא, אבל עדיין יצטרכו פה זרים ברמה. יהיה יותר קשה ולהביא אבל אני מאמין שהשנה הקרובה תהיה קשה ובשנה שאח"כ יחזרו לעניינים. התחרות חזקה מהכל, תהיה מלחמה על אליפות, גביע ואירופה והבעלים יצטרכו להביא כסף ולהשקיע כי מי שרוצה להצליח בענף הזה צריך כסף".