שכטר: אם הליגה מסתיימת אנחנו אכבר אלופים

כחודשיים לאחור, כשעוד היה פה כדורגל ומגפת הקורונה לא הפריעה, מכבי תל אביב יצאה למשחק חוץ בסמי עופר והובילה 0:1. המחצית השנייה של הצהובים לא התפתחה כפי שהם רצו ובדקה ה-90 הגיע נס זמיר והשווה ל-1:1. אם רק היה לוולדימיר איביץ’ איזה איתי שכטר על הדשא באותן הדקות, יכול מאוד להיות שכל הנקודות היו חוזרות לתל אביב. “היה משחק אחד שהובלנו והלכתי לדגל קרן ואח"כ קיבלתי הודעה מאיזה אוהד 'במכבי ת"א לא הולכים לדגל הקרן', אחרי כמה משחקים עשינו תיקו עם הפועל חיפה ואמרתי למישהו לידי שאם הייתי עכשיו על המגרש, בדקה 90, לא רק שהייתי הולך לדגל הקרן אלא יושב על הכדור כדי שהמשחק יעבור”, הוא מספר בפתיחתו של חלק ב’ בראיון הבלעדי ל-ONE.

המקרה הזה צרוב בזיכרונו של שכטר בן ה-33, אחד שכבר עשה דבר או שניים בכדורגל שלו ויודע כמה הניצחון חשוב, גם אם הדרך לא הכי מלהיבה ונעימה לעין. “לא מצאתי את ההודעה של האוהד הזה כדי לרשום לו שאם עוד הייתי על המגרש בסמי עופר אז הייתי הולך לקרן ושם את הדגל על הכדור כדי להביא שלוש נקודות, ושאחרי זה ישלח לי בהודעה שלא הולכים לדגל הקרן. בסוף צריך לנצח. יש דקות סיום, 3-4 דקות שהשחקנים עייפים, שהקישור עם שחקנים כמו דן גלזר או דור פרץ שרצים 12 ק"מ, ואם אני יכול לתת לאחד כזה דקה - שתיים אוויר בסוף כדי שנצא עם הניצחון, אז אני אעשה את זה ואחרי זה שחלק מהאוהדים ירשמו לי שלא הולכים לקרן". 

מערכת היחסים של שכטר עם האוהדים הצהובים ידועה היטב. עד היום יש כמה בודדים שעוד זוכרים לו איך שר בגנותם כשהפועל ת”א חגגה דאבל לפני עשור. יחד עם זאת, אפשר להגיד שככל שהזמן עובר, הגישה הולכת ומשתנה וגם אם הוא משחק 75 דקות או 15, קשה למצוא אוהד צהוב שלא רוצה את החלוץ בצד שלו כיום. בזמן מגפת הקורונה זה רק התעצם ולא רק בשל הגעגוע לכדורגל, אלא כי כולם קיבלו הצצה נוספת לאישיות המיוחדת שלו, זו שכנראה מחכה לה עתיד מבטיח מאוד בתקשורת הספורט ביום שאחרי הפרישה. 

בוא נשבור שגרה כמו שעשית עם הלייב שלך באינסטגרם. שהפך לדעת הרבה אנשים, הדבר הטוב ביותר שקרה בחודש האחרון. מאיפה נולד הרעיון?
"האמת שהרבה זמן אני רוצה לעשות איזה וידאו של החולצות שלי. יש לי מאגר חולצות שהוא מבחינתי כל העבר שלי, כל מה שעברתי בקריירה, מאז שהתחלתי לשחק כדורגל, זה משהו שאני חייב לעשות. אחי הקטן נמצא אצלי בתקופת הקורונה, ענר שמשחק בהפועל אשקלון, אמרתי לו בוא נעשה משהו, הוא הציע שזה יהיה לייב באינסטגרם ותוך כדי אני אציג את החולצות ואספר סיפורים, הבנתי שאחרי רבע שעה, עשרים דקות, זה קצת איבד עניין כי אנשים מכירים אותי ואת ההומור שלי ורצו קצת סיפורים. התחלנו סיפורים. לא ידעתי שזה ככה ייתפס, קיבלתי אלפי הודעות ואנשים רוצים שאעשה עוד לייב. הרבה אנשים מדברים מסביב, שדרנים ופרשנים ואני באמת נתתי מה שנקרא את הצהוב של הכדורגל, יש עוד הרבה מאוד סיפורים שאני לא יכול לספר כי אני עדיין שחקן, אבל אני מאמין שאחרי שאפרוש אני אשלים את זה".

"אחד הסיפורים שבדיוק סיפרתי היה שכאשר שיחקתי בסוונסי היה משחק חוץ אחרון נגד מנצ'סטר יונייטד וזה היה משחק הכתרה שלהם ומשחק אחרון של אלכס פרגוסון באולד טראפורד. ראיתי אותו עולה להתראיין וראיתי שהשחקנים שלהם כבר חוגגים על הדשא ואי אפשר ללכת עכשיו להחליף חולצה, אז לקחתי את החולצה שלי, לקחתי טוש מהאפנסאי ואחד הספרדים אמר לי 'לאן אתה הולך', אז אמרתי לו שאני עולה רגע לאלכס פרגוסון שייתן לי הקדשה ויחתום לי על החוצה. מזכרת לכל החיים. הספרדים אמרו שאני עושה להם פאדיחות, מה זה לבקש חתימה ממאמן. הלכתי בכל זאת, הוא חתם לי, בהוקרה מאלכס פרגוסון, חזרתי לחדר ושמרתי את החולצה אצלי. הספרדים באו אליי באוטובוס ואמרו לי 'אין אתה יש לך מוח של יהודי, אתה אומר בעוד כמה שנים תהיה לי את החולצה הזו עם החתימה שלו'". 

הראית את הכוח התקשורתי שלך גם מהצד הפחות נעים, עברת סוג של עליהום אחרי הסטורי על הרשימה המשותפת.
"עשה קצת בלאגן, במועדון אמרו לי לא להיכנס לזה יותר, לפוליטיקה ולא לדבר על זה. אני בשלב זה רואה בזה נכון שכדורגלן צריך להתעסק בדשא. לפעמים יש לך משהו על הלב שאתה מוציא אותו, אבל היה ונגמר וממשיכים קדימה". 

הפריעו לך התגובות של שחקני המגזר, שאתה מתחזה על המגרש ועכשיו מתחזה לפוליטיקאי?
"היו תגובות שהפריעו לי, אולי ביום מן הימים אני אעשה על זה עוד לייב, אבל אתה יודע, ממשיכים קדימה. יודעים שאני לא גזען, יש לי חברים טובים מהמגזר וממשיכים קדימה". 

טוב אי אפשר בלי כדורגל קצת. העונה שאתם עוברים, לסגור שני סיבובים בלי הפסד שנה שנייה ברציפות, כל כך הרבה משחקים בלי לספוג, ניצחתם את כל היריבות הגדולות, מה זה גורם לך להרגיש?
"מדהים, אין ספק. יש פה רוח קבוצתית, רמה אירופאית לכל דבר. יש פה קבוצה אירופאית לכל דבר. כל אימון וכל משחק מוכנים במאה אחוז, לא מורידים רגל מהגז. אנחנו לא הקבוצה הכי מלהיבה בעולם ואני לא מסתיר את זה, שיחקתי בקבוצות יותר מלהיבות, אבל יש פה קבוצה חזקה, מקצועית, טקטית, ברור שיש כישרון כי בלי כישרון לא מייצרים גולים, אבל יש פה חיבור של קבוצה שעובדת מהדקה הראשונה ועד האחרונה. בכל אימון אם היו שמים לנו וידאו באימונים לפני המשחקים, אז היית רואה בווידאו מה הולך להיות במשחק עצמו. אין הוקוס-פוקוס. אתה רואה מלחמות באימונים. אתה רואה שבמשחקונים בינינו הקבוצות לא רוצות לקבל גול. יש לנו לפעמים משחקונים מ-16 ל-16 שבדרך כלל במשחקונים כאלה התוצאות זה 4:5 ו-3:6, יכול להיות לנו 0:1, 0:0, 1:1. אתה רואה ששחקנים עובדים מאוד חזק לא לספוג”.

“המאמן הגיע בתחילת העונה והראה לנו סטטיסטיקה של הקבוצות המצליחות באירופה וגם פה בישראל, הקבוצות שזכו באליפויות אלה הקבוצות שספגו מעט מאוד שערים. אנחנו באמת עושים הכל כדי לשמור על זה. ברור שלפעמים הקהל שלנו ואני יכול להבין אותו, לא נהנה, אבל למדתי בחיים שבסופו של דבר צריך לנצח וכשאתה מנצח ומייצר ניצחונות אז גם תוך כדי הכדורגל והגולים והדברים היותר יפים, מגיעים. קבוצה מנצחת זה משהו שאתה מדביק בך וברגע שאתה מדביק את זה, אז גם במשחקים פחות טובים אתה יודע לנצח ולאסוף נקודות. בסופו של דבר אנחנו רוצים להביא אליפות, גביע ולייצג את הקבוצה באירופה. נכון שבשנתיים האלה לא הצלחנו, אבל העתיד עוד לפנינו". 

איתי שכטר. "איביץ' פרפקציוניסט ברמה גבוהה" (רדאד ג'בארה)

עדיין, איביץ' אחרי כל מה שמכבי ת"א עושה לליגה פה, עדיין סופג מכל מיני כיוונים. אני זוכר שאיציק זוהר ממש יצא נגד הכדורגל שלו ואמר שהוא מסרס כוכבים או שחקני התקפה, ולא רק איציק, עוד פרשנים, שחקני עבר. מה אתה חושב על איביץ'?
"קודם כל הוא איש מקצוע ברמה גבוהה מאוד, איש מאוד יסודי, פרפקציוניסט ברמה גבוהה. כשאנחנו עושים חימום, על כל צעד, על כל משבצת, הוא מסתכל. בד"כ חימום שמור למאמן כושר והמאמן מטייל במגרש. המאמן שלנו פדנט ברמות שלא נתקלים וגם השחקנים במכבי יגידו לך בהשוואה למאמנים זרים אחרים. הוא בא לפה במטרה לנצח. אתה רואה בעיניים שלו ובאש שלו שלפעמים הוא מוכן להקריב הכל. אם תסתכל, אנחנו לא משחקים הגנה נסוגה. אנחנו שולטים 90% מהמשחקים בקצב ובכדור, אנחנו מגיעים יחסית להכי הרבה מצבים בליגה, אולי רק מכבי חיפה מגיעה ליותר, אבל אנחנו שולטים בקצב המשחק, נגד הגדולות היינו יותר טובים כמעט בכל המשחקים. אי אפשר להגיד שהוא מסרס כוכבים. הקבוצות שלו מאוד מאומנות, זה כן, בסופו של דבר כשאתה יותר מאומן ויותר טקטי ויותר חזק הגנתית זה יכול לפגוע בחלק הקדמי, אבל המטרה היא לזכות באליפות ושהשחקנים יהיו חזקים וביחד ובינתיים כשהוא פה הוא לקח את מכבי ת"א אחרי שלוש שנים בלי תואר, למקום הכי טוב שהיא יכולה להיות". 

בעונה שעברה עשיתם דברים גדולים ואמרו - ליגה חלשה. העונה יש יריבות, אז אומרים - מכבי משעממת. איך אתם מקבלים את הדברים האלה?
"למדתי בחיים שלי שבכדורגל כל אחד רואה את זה מהזווית שלו ולכל אחד האינטרס שלו. אני יכול להבין גם. יכול להיות שאני בעוד כמה שנים אני אהיה בצד השני ואראה פה דור אחר שייזכה באליפות ולא ישחקו טוב ואני אגיד עליהם דברים אחרים. צריך לדעת לפרגן לכדורגל פה, הוא לא מדהים, לא אירופה, אבל הוא טוב ומה שמכבי ת"א עושה פה בשנתיים האחרונות לא היה. שוב, לא הכי מלהיבה, אבל אחת הקבוצות הכי חזקות ועקשניות שידע הכדורגל ולא סתם כמעט ולא סופגים שערים, ולא מגיעים למצבים נגדנו. מקווה שנמשיך ככה, ניתן פוש אחרון במחזורים שיחזרו, ונביא עוד צלחת". 

איתי שכטר חוגג. רוצה עוד אליפות (רדאד ג'בארה)

באופן אישי, היו לך ימים שבהם שיחקת יותר, ימים ששיחקת פחות. גם מבחינה מספרית, רואים שעמדת החלוץ היא זו שהמאמן שינה יותר מהכל. איך הרגשת עם העונה שלך?
"אין ספק, ב-10 מחזורים הראשונים לא פתחתי בהרכב בכלל. אני נמצא פה במכבי ת"א ואני לא בן 21 או 22 בימים שבהם הייתי צריך כל משחק 90 דקות וחיפשתי בכל משחק איך באים לראות אותי מכל מקום ואיך אני יוצא לאירופה. אני באמת פה כדי להצליח. ברור שההצלחה האישית שלי היא סופר חשובה אבל היום במצב שלי ובגיל שלי אני יכול להשפיע גם ב-20 דקות או בחצי שעה יותר משחקנים אחרים ב-60 דקות. הבנתי עם הזמן שלשבת על הספסל זה מאוד קשה אבל אם אתה לוקח את האנרגיות שלך למקומות אחרים וטובים, אז אתה יכול להביא את עצמך לפיקים טובים גם בחצי שעה. לפעמים אני נכנס מהספסל ואומרים לי אח"כ ‘בואנ’ה שיחקת רק 25 דקות, איך?’ אז אני עונה להם שהרגשתי ששיחקתי 80 דקות כי יש משהו שונה באנרגיות כשאתה עולה חיובי למגרש. אז גם אם לא נתתי גול, אני אסחוט איזה פנדל, או אשמור על הכדור כשזה רק 0:1 ואתן הכל כדי שהקבוצה תנצח, גם אם זה רק ל-20 דקות משחק. הניצחון של הקבוצה הוא מעל הכל וזה מה שחשוב מבחינתי. ברור שיש משחקים שאני מרגיש פחות טוב אבל אני יודע בסוף יום שאני חזור הביתה, שנתתי הכל לכל אוהד פה במגרש וגם אם יש פה אוהד עם תחושות פחות נעימות כלפיי מהעבר, גם הוא מבין עם הזמן שאני עושה הכל כדי שהקבוצה שלי תנצח".

אתה מדבר וגם מפגין הרבה תעצומה נפשית בכך שקיבלת את התפקיד של להישאר על הספסל בלא מעט מקרים ואז להיכנס ולנסות לעשות שינוי. נהגת בשוויון נפש, שכטר הקודם אולי היה עושה בלאגן.
"לא, חד משמעית. שכטר הישן לא היה מקבל את זה. אין ספק שהתבגרתי, הבנתי את מקומי, הבנתי איפה אני יכול לתרום קבוצה, בדרבי הראשון למשל נכנסתי ב-0:1 כשהפועל נראים טוב, סחטתי פנדל, בישלתי למיכה שנתן לאילון אלמוג, הכנסתי שינוי והכל ואח"כ חלק מהקהל אפילו לא מוחא כפיים בשבילי. אתה מנסה לא להיכנס לזה, אני מוריד את הראש, יש חיבור שצריך לבנות אותו, יש קהל שפחות מתחבר אליי. אתה יודע אני בא פה למשחקים בבלומפילד, עדיין יש פה את ה-15-20, כל פעם זה יורד, אבל יש פה את ה-15-20 שכשאני עושה חימום צועקים לי שכטר יא אפס וזה... בסדר, בחיים לא תראה אותי מקלל או עושה לעברם תנועה. אני יודע מה אני נותן, יש פה 30 אלף שבאים ואני בטוח שלפחות 25 אלף מעריכים אותי. אז יש את אלה שפחות. בכל דקה שלי על הדשא אתן את כל כולי כדי שננצח. מי שאוהב אותי פחות זו זכותו. אמרתי בעבר דברים והצטערתי עליהם, יש דברים שלא צריך להגיד בכדורגל, צריך לכבד כל מקום וכל מועדון וקהל שבו היית, כי הכדורגל הוא גלגל וצריך להעריך מקומות שהיית בהם, אתה אף פעם לא יודע את מי תפגוש בהמשך. היום אני יכול להגיד את זה לשחקנים הצעירים, תצליח, תעודד, תשיר, אבל הכל בגבול הנכון".

בסוף העונה שעברה עשיתי ראיון עם דור מיכה. הוא סיפר שם על היחסים שלכם, קרא לך הפסיכולוג שלו. אני חושב שהעונה הייתה לך הרבה יותר עבודה בפן הפסיכולוגי.... גם אלירן עטר ודור מיכה בקיץ, גם יונתן כהן, יש לי תחושה שאתה ניסית לכבות שם לא מעט שריפות.
"בד"כ כשאני דומיננטי בחדר הלבשה אז אני עושה הכל כדי שיהיה טוב ששחקנים שבאים לחדר הלבשה יבואו באנרגיות טובות, הם נהנים לראות אחד את השני, באימונים מרימים את הקצב כי הראש שלהם בתחרות טובה ושמחה ולא בעצבים ושנאה ותסכול. אחד הדברים החשובים זה באמת להיות ביחד. כדורגלנים עוברים תקופות קשות. תעצומות הנפש שלך הן קשות ברוב המקרים ויש רגעים שצריך להרגיע את השחקנים. אם זה בהודעות, אם זה לדבר עם שחקנים שקצת בירידה, תמיד אני אומר שאם יש גלים חזקים לא נכנסים בהם, מורידים טיפה את הראש, במיוחד בתקופות שדברים הולכים יותר קשה".

"נניח דור מיכה, הוא אחד השחקנים הכי חשובים שלנו. אם יש לו רגעים פחות טובים, תמיד אני אומר לו שהציפייה ממנו היא הכי גדולה. שנה שעברה היית שחקן העונה, היום כשתיתן 4 פסים טובים זה כבר לא. מחפשים שתיתן אחד לחיבור ועוד שני כדורים לגול. ואם הקבוצה תעשה 0:0 זה לא בגלל ששחקני ההגנה עצרו אותנו, זה כי דור מיכה לא דחף כדור לגול אבל יכול להיות שהוא דחף לי כדור לגול ואני החמצתי, אבל לא זוכרים את זה, אלא זוכרים שלא ניצחנו. ופתאום על הכתפיים יותר כבד וזה לא פשוט. דור הוא אחד השחקנים הכי משמעותיים. הוא מתאמן ברמה הכי גבוהה שיש, עושה הכל תמיד, הולך לחדר כושר אחה"צ וכדי להיות בפיק הכי גבוה. אני שופט אותו, אני בארבע עיניים אומר לו הכל אבל יש משחקים שהוא עושה יפה ובתקשורת כאילו לא רואים את זה. בתור אחד שחי איתו אני כן רואה. בדרבי הוא נכנס מצוין, אבל אפילו לא ראו את זה. אמרתי לו שהוא נכנס מצוין ואח"כ אתה רואה תגובות של אנשים שמתלוננים עליו ואני רואה מתי הוא באמת טוב ומתי הוא פחות טוב. אבל זה מה שאני אומר, בקבוצה חזקה, אחד מרים את השני. גם עומר אצילי שהגיע בהתחלה אחרי הפציעה, לקח לו קצת עד שהוא נכנס טיפה לקצב והכל, אבל המועדון והמערכת יודעים שאתה חייב אותו, אז גם במשחקים פחות טובים אסור לך להוריד את השחקנים, אתה אומר לו תן שבוע אימונים טוב ובסוף הכדור ייכנס".

שחקני אום אל פאחם בטירוף, שחקני מכבי בהלם. שכטר: "הלוואי והיה קורה בליגה" (עמרי שטיין)

"אני כל הזמן חוזר למשחק עם אום אל פאחם שנתן לנו סטירת לחי מצלצלת והלוואי הוא היה בא בליגה ולא בגביע, אבל גם בתקופה לפני, אני בתור שחקן שהייתי בקבוצה והיינו מדברים על זה, הרגשנו טיפה יותר מדי חסינים ובכדורגל אתה לא יכול להרגיש ככה. לא ספגנו, והרגשנו שנבוא לליגה לאומית וגם אם נוריד טיפה רגל מהגז אז סבבה והכל טוב. בכדורגל מי שלא יבין שאם הוא לא בא ב-150%, אתה תיענש ולא תוכל לחזור. מול אום אל פאחם כבר הובלנו 0:2 ולא רק שהובלנו 0:2, היינו יכולים לעשות גם 3 ו-4, והורדנו רגל מהגז. זה הראה לך שבכדורגל אתה כל הזמן חייב להיות מוכן ולהיות שם כי אם טיפה תהיה יהיר זה האסון הכי גדול שיכול להיות. תמיד אני אומר לשחקנים, צניעות ורעב. זה הלוגו שלי ואולי אני לא מתפרש ככה בפני אנשים, אבל בבפנים שלי הצניעות, הרעב ולכבד את היריב זה המפתח. אם נבוא נגד מכבי חיפה ב-100% וניקח שלוש נקודות ונגד קבוצות פחות טובה נעשה תיקו, מה עשינו בזה? שלוש נקודות הן אותן שלוש נקודות בסוף". 

איזה רגע אתה לא תשכח מהעונה הזו?
"הרגע הכי גדול בשבילי היה פה בבלומפילד נגד הפועל באר שבע, השער הראשון באצטדיון, שהוא היה מלא. הרגע הכי גדול שלנו כקבוצה זה הגול של יונתן בסמי עופר. היה משחק שלנו מדהים שהיה יכול להיות 0:3 ופתאום משום מקום בקרן ואיזה דיפלקשן, הם בעטו אולי 3-4 פעמים למסגרת ופתאום עוואד נתן גול משום מקום וכל הכבוד לו, אבל זה אחד ל-10 כאלה אתה נותן גול כזה. עשינו 0:2, הם חזרו ל-2:2 ואני אומר לך שסמי עופר, ושיחקתי בסמי עופר, לא רעד ככה בחיים. היה הר געש. רציתי לכסות את האזניים כי הרגשתי שיורים עליי מלמעלה. ועשינו 2:3 ואז מגיע ה-3:3 הזה. ואז עומר הוציא ליוני ויוני הוא ווינר מהאגדות ולעשות 3:4 בסמי עופר זה וידוא הריגה, זה לתת מכה חזקה ועדיין מכבי חיפה עומדת על הרגליים, קבוצה סופר חזקה, מאוזנת, מנצחת במקומות קשים שהיא לא ניצחה בעבר ועושה עונה גדולה ויושבת עלינו מה שנקרא פה מאחורה. אנחנו יודעים ש-6 נקודות זה פער קטן, ואנחנו צריכים להיות שם כל הזמן עד הסוף". 

יונתן כהן חוגג בסמי עופר. הרגע הגדול של מכבי ת"א העונה לפי שכטר (רדאד ג'בארה)

חברך הטוב עידן ורד אמר שאם הליגה תופסק ולא תוכל להגיע לכדי הכרעה, לא צריך לתת לכם את האליפות. מה עמדתך?
"חברי הטוב והיקר עידן ורד טעה פה טעות גדולה, בסדר הוא בא מבית"ר וזה זכותו להגיד מה שהוא חשוב. אבל מכבי ת"א שיחקה העונה נגד כל קבוצה פעמיים, שיחקה נגד מכבי חיפה פעמיים וניצחה, שיחקה נגד כולן ויחס השערים הוא הכי טוב בליגה ואם עכשיו מסתיימת העונה זה לתת לנו את הצלחת לא באהבה אלא גם עם חיבוק ולהגיד לנו אתם אלופים אמיתיים. אם נצטרך לחזור, ואני רוצה לחזור, כי לקחת אליפות רוצים לקחת בסוף העונה, אבל אם עכשיו תסתיים העונה אנחנו לא אלופים - אנחנו אכבר אלופים. אין יותר אלופים ממכבי ת"א. זה אנחנו". 

לקראת סיום, אנחנו נמצאים בתקופה כזו שבה כולם נזכרים בעבר, בעסקאות שלא קרו... כמה באמת היית קרוב למכבי ת"א בעידן של ג'ורדי קרויף עד שהגעת לבסוף?
"היו לי איזה 3 פעמים לפחות שהייתי צריך להגיע למכבי ת"א אבל אני בחור מאמין. לפני שהגעתי למכבי חיפה כבר הגעתי לישראל, מרטין ביין התקשר אליי ואומר לי 'אני יודע שכבר סיכמת במכבי חיפה, אבל אנחנו מכבי ת"א, בוא נשב, בוא נסגור'. אמרתי לו שלא, כי אני ברגע שאני מסכם אני מחליט משהו והולך. בקריירה אני אומר שאני לא מצטער על שום דבר, אבל אם יש משהו אחד שטיפה פקששתי אותו, זה שעזבתי את צרפת וחזרתי למכבי חיפה. הייתי בנאנט במועדון מצוין ונכון שלא פתחתי בכל משחק והייתי ברוטציה. ברגע שאמרתי לבעלים ולמאמן שאני רוצה לעזוב הם צחקו ואמרו שאני לא הולך לשום מקום, ונלחמתי והייתה שם תקופה של הפיגועים בפאריס ואם יש משהו שאני מצטער עליו זה שלא משכתי עוד בליגה הצרפתית כי הייתי במצב טוב מקצועית, ובחדר הלבשה והעיר היא די טובה בצרפת, ונכנעתי. היה לי חוזה לעונה וחצי שם ובישראל הציעו לי לשלוש וחצי וארבע וחצי שנים וגם באר שבע פנו, ונכנעתי ללחץ הישראלי. בדיעבד אם אתה שואל אותי, צעד אחד שלא הייתי עושה זה לעזוב את צרפת ולראות מה קורה". 

איתי שכטר. "הקורונה גרמה לי לרצות לפרוש כמה שיותר מאוחר" (רדאד ג'בארה)

איך אתה רואה את החיים שלך אחרי הכדורגל, להישאר בתחום כמאמן או הולך לתחום העסקי?
"שאלה טובה. בדיוק עכשיו עשו לנו אחוזי שומן אחרי חודש וחצי שהיינו בבית והייתי קצת בלחץ, אני בן 33, אז המשקל אותו משקל, האחוז שומן טיפה עלה ל-9.5% אז אני ברוך השם במצב מצוין. גם גנטיקה טובה. תקשורת למשל זה משהו שאני יכול להיות בו. יש לי מה לתרום בתקשורת. מצד שני אני מאוד אוהב את הדשא, בא לי ללכת לבעוט פה לשער. הכדורגל בוורידים שלי. מצד אחד אוכל לתת הרבה בתקשורת ומצד שני בדשא, בלנצח, בלהפסיד, בלהיות חלק, במעורבות של קבוצת כדורגל, אולי אפילו להתחיל כעוזר מאמן, אני יכול לתרום גם בצד הזה. אני מקווה שעוד תראו אותי עוד קצת משחק. אני מקווה שאוכל לפרוש במועדון גדול, לא הייתי רוצה לרדת למקומות פחות טובים אבל אני עכשיו פה אומר משהו ולך תדע, אתה יודע כמו שאומרים הפוליטיקאים, אתה עכשיו אומר משהו ואח"כ דברים משתנים. אז אני מאוד מקווה שאוכל לפרוש במועדון גדול ואם זה יהיה במכבי ת"א זו תהיה זכות אדירה בשבילי. אבל שוב, דברים משתנים ולפני שנה דיברנו ככה ועכשיו באה הקורונה, אז שנהיה בריאים ושנחזור למגרשים לעשות מה שאנחנו הכי אוהבים". 

שנה הבאה, מכבי?
"בעזרת השם, אתה יודע עכשיו גם הדברים האלה נעצרו, אם מכבי ת"א אני אשמח ואם לא, תהיה קבוצה אחרת. מי שתקבל אותי אני בטוח שהיא תזכה".