פיני בלילי נמצא כיום הרחק מהכדורגל הישראלי. שחקן העבר של הפועל ת"א ומי שהייתה לו קריירה מרשימה בטורקיה, ניסה את תחום האימון, היה מעורב, אך מהר מאוד הבין לדבריו איך מתנהלים פה הדברים. "אמרו לי שאולי הרבה מאמנים מפחדים מהשם שלי, שאני אגנוב להם את ההצגה, שאני אקח להם את אור הזרקורים", הוא מספר בראיון מיוחד ל-ONE.
בלילי פותח את הלב ומתייחס מדוע הוא לא מעורב כיום בכדורגל הישראלי. מדבר על מצב הכדורגל הישראלי, על הפועל ת"א, כמו כן הוא מתייחס לקללות שספג בגלל שהבן שלו משחק במכבי ת"א. בלילי דיבר על החלום שלו, וחושף את הסיפור מאחורי המכתב לאברהם גרנט כאשר שיחק בנבחרת ישראל.
הבלתי נשכחים: 2:2 דרמטי בקלאסיקופיני בלילי, מה שלומך בימים אלו?
“מנסה לשלב בין חיי המשפחה לעסקים. 23 שעות אני עם הילדים, בשאר הזמן מנסה לדבר עם מי שאפשר בנוגע לעסקים ומנסה להתקדם”.
נעלמת קצת מהנוף.
“לא יודע אם זה בגללי או לא. כן, עזבתי את עולם הכדורגל והלכתי לעולם העסקים”.
למה אתה לא בעולם הכדורגל יותר?
”ניסיתי לנתח את זה ולחשוב אבל לא הייתה לי תשובה. לאחר מכן אמרו לי שאולי הרבה מאמנים מפחדים מהשם שלי, שאני אגנוב להם את ההצגה, שאקח להם את אור הזרקורים. מבחינתי לאמן זה לא הכי מעניין, זו לא השאיפה שלי. הייתי מאמן חלוצים בהפועל תל אביב כשאייל ברקוביץ’ לקח אותי. אחר כך הגיעו בעלים חדשים ופיטרו את כולם, והלכתי לטוברוק להיות מאמן חלוצים בנוער, ולכמה חודשים בודדים הייתי מאמן באשדוד”.
פיני בלילי (רדאד ג'בארה)“זה לא המוטו שלי, לא לשם אני מכוון ולא שם אני רוצה להיות. אם אחזור לכדורגל זה רק להיות מאמן חלוצים, בזמן האחרון שאלו אותי אם אני רוצה לחזור והתעניינו בי, אך לא רצו לחזור אליי. אני לא חושב שאני מפחיד, אני רק רוצה לעזור ולתרום מהידע שצברתי בכל הזמן שלי בכדורגל ולא נותנים לי את זה, אז אני לא רודף אחרי אף אחד. טוב לי בפינה שלי. לא אגיד שלא מדגדג לי לעזור לילדים”.
אתה אומר שיש אנטי פיני בלילי בכדורגל הישראלי?
”בהתחלה כאב לי, כי אני בא ממקום טוב. אני כן רוצה לעזור לילדים ולשחקנים בכלל, ולא נתנו לי הזדמנות ותשובות אמיתיות. זה נשמע כאילו אני מתבכיין, אבל אני מדבר ממקום חיובי לעשות את זה. לא הגענו אפילו לשוחח על כסף”.
הכדורגל הישראלי מפסיד שפיני בלילי לא שם?
”הכדורגל הישראלי מפסיד המון שחקני עבר שלא נמצאים בו, לצערי הרב”.
אתה חושב שלא מעריכים אותך? שיחקת 7 שנים בטורקיה, הייתה לך קריירה טובה. בהפועל תל אביב היו לך שנים יפות.
”עשיתי דבר או שניים בכדורגל. אני רוצה לבוא מהמקום הכי נקי ואוהב, בלי קומבינות ובלי קשרים. מגיל 18 לא היה לי כתב חצר או כתב שנתתי לו משהו כדי שירשום עליי. הגעתי בזכותי לאן שהגעתי, בלי קשרים מיוחדים. אם היה לי סוכן טוב או כתב אישי שהייתי נותן לו ידיעות אולי הייתי יכול להגיע לרמות יותר גבוהות, אבל אני לא נמצא במקום הזה. אני רק רוצה להגיד שאני לא יכול לעזור לילדים ולצערי יש עוד שחקני עבר שלא יכולים לעשות זאת”.
מה דעתך על הכדורגל הישראלי?
”זו שאלה קשה מאוד. כל עשור שונה מהאחר. הנקודה הכי כואבת לי, חוץ מהשנה וחצי האחרונות, היא שרק במכבי תל אביב ומכבי חיפה יש שחקני בית. בעשור האחרון לא ראיתי המון שחקני בית כמו בזמננו, שרוב השחקנים שיחקו 4-5 שנים באותה הקבוצה. היום שחקנים עוברים כל חצי שנה או שנה. להגיד שזה בסדר או לא? כל אחד שיעשה מה שהוא חושב ושילך עם הנשמה שלו, מקווה שזה בסוף יסתדר. אולי הקורונה תעשה משהו לכדורגל, שלא נראה פערים כאלה גדולים מהטופ 4 לבין שאר הקבוצות, ואז השחקנים יהיו שווים".
פיני בלילי ביציע (איתי כהן) ומה אתה חושב על מה שקורה הפועל תל אביב של היום?
”ב-6-7 שנים האחרונות המועדון מחליף כל כמה שנים בעלים, שמחליפים מאמנים ושחקנים. אי אפשר להתקדם בצורה כזאת, ראינו את אלונה ברקת שהביאה אליפות 3 עונות ברציפות, ואם הליגה לא הייתה נקטעת והכל היה ממשיך, אז מכבי תל אביב שוב הייתה הולכת לכיוון הזה. הדרך מנצחת את הכל. אי אפשר להחליף שחקנים ומאמנים והנהלות כל הזמן, עד ששחקנים מתרגלים למאמן ולהפך אז הכול מתחלף ועונות נגמרות. אני מקווה שכל בעלי הבית יבינו את זה, שאם הם מגיעים, הם צריכים לבנות דרך ומחלקת נוער שתביא שחקנים תוצרת בית במקום לשלם מאות אלפי דולרים על שחקנים זרים”.
הבן שלך משחק במכבי ואוהדי הפועל לא עברו על זה בשקט.
“אימנתי אותו מגיל 3 בפרויקט שהייתי שייך לו, יחד עם עוד 20-30 ילדים. בגיל 4-5 הוא הגיע להפועל ולבסוף לא רצה להיות בקבוצה. לא רציתי להתווכח אתו. כשהתחילה העונה השנה אז החברים שלו היו במכבי תל אביב והוא רצה ללכת. מי שמכיר אותי יודע שאני רק הפועל תל אביב, אני עוקב אחריה מאז ומתמיד והולך למשחקים, הפועל זה בלב ובנשמה. הילד, בן 6, רצה ללכת למכבי. לא בטוח שהוא רוצה לשחק כדורגל אז אי אפשר לדעת מה יהיה עוד כמה שנים. כמו שיש חוג ציור וג’ודו, זה חוג בשבילו וזה מה שהוא רוצה”.
קיבלת תגובות פוגעניות.
”כן, אנשים איבדו פרופורציות. אנשים קיללו אותי וגם את הילד. הוא סך הכול קטן, לא יודע לקרוא עדיין ולא יודע מי מימינו ומי משמאלו וזה חבל. אבל היום זה כבר נגמר. הילד יעשה מה שהוא רוצה וכל הורה יחליט לעשות מה שהוא רוצה עם הילד שלו”.
לא מזמן שיתפת גול שלך במדי הפועל בדרבי לקראת משחק דרבי והצלחת להדליק אוהדים.
”חודש לפני התפרצות הקורונה היה הדרבי האחרון, יום לפני לקחתי את הילד לאימון. הגעתי לקריית שלום ופתאום ראיתי 200-300 אוהדי מכבי תל אביב. לא הבנתי על מה המהומה, ואז קלטתי שמחר דרבי ולא ידעתי אם לצאת מהאוטו שלא יקללו אותי כשהוא רואה ושומע הכל. יצאתי מהאוטו כמו גדול, אף אחד לא קילל, עברנו את זה, זה שייך להיסטוריה. מדובר בילדים, זה דור אחר. אם הוא יהיה שחקן זה יהיה עוד 10-12 שנים. בואו נירגע, ניקח את הכל בפרופורציות ונהנה ממה שיש”
“כולנו מתאחדים במצב הנוכחי לאהבת חינם. החלום שלי שבמשחקים הכי חמים, כמו דרבי, הפועל ת”א נגד בית”ר ירושלים, בני סכנין נגד בית”ר ירושלים, אולי אוהדים ישבו אחד ליד השני. בואו נגמור עם שנאת החינם. במצב הנוכחי הבן אדם הכי חזק, עשיר ובעל כוח הוא שווה בין שווים כי כולם יושבים בבית, כל העולם באותו מצב. בואו נפסיק עם המלחמות. כל אחד נרתם לעזור לשני בתקופה הכי קשה, הלוואי שזה ייגמר ונמשיך באותה הדרך ולא נחזור לכל הבלגן ומה שהיה לפני כן. אולי זה אחד הדברים הטובים שיקרו מהקורונה”.
אוהדי הפועל ת"א (שחר גרוס)במבט על הקריירה, אתה שלם איתה? היית עושה דברים אחרת?
”הלוואי והייתי זוכר חלק מהחוויות בחדר ההלבשה לפני משחקים גדולים. אני לא זוכר הכל. אם תחזיר אותי אחורה אני הייתי עושה את אותם הצעדים, אני לא מתחרט על כלום, לא חושב שהייתי עושה משהו אחרת. חייתי 4 שנים במינוס 40 מעלות, היום בדיעבד זה נראה לי מגוחך ולא נורמלי, אבל זו הייתה חוויה לאותה תקופה ואותו גיל. כל דבר שקורה הוא נכון לאותו זמן. מה שנכון לעכשיו לא נכון ללפני שנתיים ולא לעוד 3 שנים”.
מה הרגע הכי זכור לך בקריירה?
”היו הרבה רגעים טובים. הגביע הראשון שלי כשהרימו אותי על הכתפיים אחרי הזכייה, כשזכינו באליפות, עונת הדאבל, ההצלחה באירופה, המשחקים נגד פארמה וצ’לסי, הגול בדרבי, הגולים נגד אשדוד וכפר סבא, היו הרבה רגעים וקשה לי להגיד מה הרגע הכי זכור לי. כמו כן, קשה לי להגיד מי השחקן הכי גדול ששיחקתי איתו. יוסי בניון, שלום תקווה, ועוד הרבה שחקנים טובים שיחקו איתי אז אני לא יכול להגיד כי אני לא רוצה לפגוע באף אחד. כל אחד עזר לי בתקופתו. יש דברים שקשה לגעת בהם ספציפית”.
אברהם גרנט (שחר גרוס)לפני 15 שנים, כאשר היית בנבחרת ישראל, כתבת מכתב על אברהם גרנט שפורסם ב'ידיעות אחרונות', שכלל את המילים: “מניפולציות, חיוכים מצד אחד ותקיעת סכין בגב מצד שני, הוא לעולם לא יגיד לך למה הוא באמת מתכוון”. מה יש לך לומר על זה כיום?
”זה עבר ונגמר. גם אז לפני 10-15 שנים שהיינו נפגשים היינו צוחקים על זה, כל אחד זרק לשני עקיצות על זה. הייתי בן 25, לא חשבתי כל כך ולא היה לי את הראש כמו היום. לא יודע אם הייתי עושה את זה שוב. לא הייתי חבר של אברהם ולא אהיה חבר שלו, כשאני פוגש אותו אנחנו כן מתחברים, מדברים על זה ועוברים נושא”.
האם אתה כתבת את המכתב או שכתבו אותו עבורך?
”לא נחזור לסכסוך הזה שוב. אני כתבתי את זה וזהו. אני במקום אחר. הייתי ילד בן 25, זה שייך להיסטוריה. יש לי חלום אחד, שכל האוהדים יישבו אחד ליד השני ולא יקללו, מספיק אוהדים קיללו את שמעון מזרחי ואוהדי מכבי מקללים, או כל אחד שמקלל את השני. צריך להפסיק עם התקופה הזו, זה אחד הדברים החשובים. אנחנו בלי כדורגל, והיום תשאל כל אוהד אם יחזירו את הכדורגל הוא יישב בשקט הוא יסכים, וברגע שהוא יחזור הוא שוב יקלל. כל כך חיכינו למשחקים, דיברנו רבות על מי ינצח ומי ישחק. בואו נתרכז בדבר הזה”.
המון שמועות אומרות ששחר בן עמי, עורך דינך דאז, כתב את המכתב.
”התייעצתי עם שחר אבל אני כתבתי את זה. הכי חשוב שסידרנו את הדברים, אנחנו אנשים בוגרים. שנינו יודעים מי כתב את זה, רק אני ואברהם”.
גדלת והתבגרת. כשהיית צעיר היית שטותניק, אם לא היית כזה היית מגיע רחוק יותר?
”גם שטותניק זה דבר טוב. יש דברים שלא הייתי עושה, כמו המריבות והבלאגנים בתוך המגרש. הייתי קופץ על דודו אוואט ואריק בנאדו, אולי על זה הייתי מוותר, אבל זה מה שעשה אותי, זה היה הטירוף שלי. אמרו לי אז שהייתי רץ גם מחוץ למגרש, הייתה לי תשוקה ואהבתי את הכדורגל. היום, השחקנים לא רצים גם במגרש, זה לא שאין להם תשוקה או אהבה, זה דור שונה. זה מה שעשה אותי ולקח אותי קדימה, השיגעון והטירוף. גם השחקנים הכי גדולים הם שטותניקים, כמו זלאטן איברהימוביץ’, מריו באלוטלי, ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. בסוף, כשאתה עושה, מקשיב למאמן, עושה את העבודה על המגרש, ואתה לא פוגע בקבוצה, זה בסדר. אחד המאמנים שלי בטורקיה אמר: ‘תתנהגו בחוץ איך שאתם רוצים. כשאתם על המגרש אני בוחן אתכם. כל אחד רשאי לעשות מה שאתם רוצים. תהיו טובים, תשחקו’”.
בטורקיה נותנים לך יותר כבוד מאשר בישראל?
”הפסקתי לחפש כבוד. ב-4 שנים האחרונות עברתי לעולם העסקים, שם יש חוקים אחרים ומשחק אחר. זו חשיבה אחרת, אסטרטגיות שונות, החשיבה היא שונה. לא צריך כבוד ולא אגו, שמים הכל בצד. בכדורגל לעומת זאת יש אגו וכבוד. מתמודדים עם כל דבר שיש ונהנים מכל דבר”.
עדיין יש לך אזרחות טורקית?
”כן. גם לי וגם לילדים”.
יש סיכוי לשיפור היחסים בין המדינות?
”הלוואי וזה היה תלוי בי, יש לי הרבה חברים שם שהם חברים של ארדואן. כולם יודעים שאני טס הרבה לשם, אנחנו יושבים וצוחקים ומדברים על הסכסוך לא מעט. אם זה היה תלוי בי זה מבחינתי שלשום היה מסתדר. זה לא דברים שתלויים בי”.
לאן לדעתך היחסים מתקדמים?
”בתקופה האחרונה ראינו עלייה דרסטית בסקרים ובתקשורת בטיסות לטורקיה. הסדרה ‘הכלה מאיסטנבול’ החזירה את היחסים הטובים. אנשים מתייעצים איתי איפה לטייל בטורקיה. בשנה-שנתיים האחרונות היה בסדר, לפני כן היה קצת יותר מתוח. כל מי שטס לטורקיה לא חשש ליחס כלפי הישראלים. הייתי בראש השנה עם 70 אנשים באנטליה, לפני קצת יותר מחודש הייתי עם עוד 10-12 אנשים, הסתובבנו בעיר, בשווקים, לא דיברו לאף אחד, כיבדו את כולם. היה כיף וחוויה”.
מה נאחל לך לסיום?
”בריאות לכולם. שכולנו נחזור מהר לשגרה ושכולם ייצאו בריאים מכל המשבר”.