גדי ברומר שלם לחלוטין עם עצמו ומסופק מהקריירה שלו. הוא מאמן נבחרת ישראל עד גיל 18 כמעט ארבע שנים. ככדורגלן שיחק אך ורק במכבי תל אביב, דבר נדיר בימינו, ורשם 24 הופעות בנבחרת ישראל. אבל הקריירה של בלם העבר בהחלט הייתה יכולה לעבור במנצ'סטר יונייטד הגדולה של שנות ה-90. למעשה, סר אלכס פרגוסון האגדי (עוד לפני שקיבל תואר אבירות) כבר אמר לו אישית שהוא רוצה להחתים אותו אחרי התרשמות בת 10 ימים.
למה בעצם הוא לא עבר ליונייטד? עד היום גם הוא לא ממש מבין, אבל למען האמת הוא בכלל לא מצטער על כך. בראיון ל-ONE הוא מגולל את מה שאירע על מגרש האימונים במנצ'סטר, במשרד של סר אלכס, ביחד עם סוכן העל פיני זהבי. "מול שער ריק" הפעם עם סיפורו של ברומר במנצ'סטר יונייטד. כמה שבועות של חלום שהסתיימו בלא כלום.
נמני, חזן או אנדי רם: מיהו מלך המנגל?"זה קרה ב-1996, נבחנתי 10 ימים במנצ'סטר יונייטד הגדולה ששתי עונות אחר כך זכתה בליגת האלופות עם הגמר המטורף מול באיירן מינכן", מספר ברומר. "זומנתי להתרשמות של עשרה ימים. הייתה חוויה שלא אשכח לעולם. התאמנתי עם השחקנים הגדולים ביותר, ראיין גיגס, דייויד בקהאם, פול סקולס, אריק קנטונה, קבוצה בלתי נשכחת”.
ברומר עם קול, גיגס ומאי באימון (פרטי)באותם ימים, ברומר היה נחשב לאחד הבלמים הטובים בישראל, ובכך גם לשם מסקרן עבור ציידי הכישרונות באירופה ולשחקן הרכב בנבחרת. במדים הלאומיים, הוא כבש פעמיים עם שער בלתי נשכח מ-30 מטרים מול נבחרת ברזיל באצטדיון רמת גן וכן מול נבחרת רוסיה במוקדמות מונדיאל 1998. אבל עוד לפני כן, אך לאחר השער ההוא מול הסלסאו, הוא הרשית גם מול טנריפה במוקדמות גביע אופ"א והמניות שלו עלו בקיץ 1996.
הקשר עם יונייטד, שנוצר דרך פיני זהבי, הוליד את אותו זימון להתרשמות אך בשלב מאוחר יותר של העונה, בשל הלו"ז הצפוף של הקבוצה של אברהם גרנט באירופה ובישראל. הרעיון היה שברומר, שהיה בשיא הקריירה מבחינה אישית אחרי הדאבל עם מכבי ת"א ב-1995/96, יחליף את בלם יונייטד, גארי פאליסטר, בעונה שלאחר מכן.
גדי וירון ברומר עם פיני זהבי (פרטי)"בחנו אותי מהרגע הראשון. היו שם הרבה דברים מאוד מעניינים ברמה המנטלית. כישראלי, ובכלל. היום לפני אימון שחקן מגיע והכל מסודר לו, המדים והכל. שם היו שופכים שק באמצע חדר ההלבשה ואתה אוסף לך מדים, גרביים, מגנים. זה משהו אחר. הדברים היו שונים אז בהשוואה להיום, אבל במיוחד בארץ לעומת אנגליה”.
"בכלל, האימונים שם זה פשוט בית משוגעים. פיטר שמייכל הוא בגודל מטורף, הוא עומד לפניך ואתה לא רואה כלום קדימה. אני יחסית גבוה ורחב, אבל זה היה משהו אחר. הכל שם כאילו מעולם אחר כזה. הכל באווירה של טירוף. אחד כמו רוי קין, הגעתי לשם והבנתי למה הוא מי שהוא וכמה הוא גדול. הוא היה פשוט מורעל באימונים. גרזן, משחק באגרסיביות, שיגעון בעיניים. רק כשאתה רואה את זה בעיניים שלך אתה מאמין. הוא וכולם היו חדורי מטרה בכל פעולה שלהם על המגרש. קשה להסביר את זה”.
מבחן האכסנייה הזולה
"בדיעבד אתה חושב ‘למה שקבוצה ברמה כזאת תבחן שחקן כמו גדי ברומר?’ לימים הבנתי כל מיני דברים שנבחתי על פיהם. אתה מגיע למועדון כזה מפואר, אתה מצפה למשהו מסוים בהגעה שלך לשם, בסוף שמים אותך באכסניה זולה כזאת. בחנו איך אני מתנהל, איך אני מגיב לזה, את כל האספקטים האישיותיים שלי. אני, עם הצניעות שלי, עברתי את המבחנים האלה עוד לפני הכדורגל”.
גדי ברומר שומר על קאנטונה, קין וקול לידו (פרטי)"גם על המגרש הרשמתי. ברמה האישית. לא נפלתי מהאחים נוויל, גארי פאליסטר ואחרים בהגנה, ומול אנדי קול וקנטונה באימונים מול ההתקפה. מאוד התחברתי לגארי ופיל, הם בני גילי, לקחו אותי תחת חסותם באימונים האלה ובכלל. הכירו אותי לשחקנים, חיבקו ותמכו אחרי המשחקונים. בכל מקרה עמדתי בקריטריונים, והיו שם אימונים בקצב אחר. ברמת האינטנסיביות הייתי בארץ מהמובילים ושם נוכחתי לדעת שזה רחוק מהרמה שמצופה. היה לי קשה מאוד, אבל הצלחתי להתאים את עצמי באימוני ההגנה והכל”.
"אחרי האימון הראשון ממש רציתי להקיא, לא אשכח איך הלכתי הצידה, האינטנסיביות הכריעה אותי. בחנתי את עצמי ביחס לאחרים בכל רגע, ראיתי שהם עומדים בזה ואני לא, עד שהדבקתי את הקצב. סתם דוגמה, אני הייתי מורגל לריצה של כמה סיבובים במגרש כדי לחמם את הגוף לפני שמתחילים את האימון. הם היו עולים על הדשא וישר בועטים מחצי מגרש, בום, כל אחד מפציץ. אם אני הייתי בועט ככה הייתי מותח את השריר".
גדי ברומר ופיני זהבי (פרטי)לקראת סיום ההתרשמות של ברומר ב”קליף”, מתקן האימונים הישן שהוחלף מאז ב”קארינגטון” המשוכלל והמודרני, אחרי שפרגוסון בחן אותו מכל זווית אפשרית, הוא נבחן במשחק אימון, שלאחריו נקרא לפגישה אצל המאמן הסקוטי. את מה שקרה שם במשרד, הוא מספר ומשתעשע להיזכר.
“יש לי אנגלית פרפקט, ועדיין לא הבנתי את הקללות של פרגוסון”
"היה משחק אימון פנימי, פרגוסון רצה לבחון אותי", נזכר ברומר. "זה היה קבוצת המילואים מול ההרכב השני של הקבוצה. אני שיחקתי עם המילואים ביחד עם כמה שחקנים מהקבוצה הראשונה. הרשמתי מאוד במשחק עצמו, עשיתי דברים מעבר למה שצופה ממני, תקפתי ועשיתי כמה דברים מעניינים, השחקנים התרשמו ממני. הופתעו ממני בעיקר”.
ברומר כיום. חוויה אחרת (איציק בלניצקי)"שניות אחרי המשחק נקראתי למשרד של פרגוסון, פיני כבר ישב שם על הכיסא של סר אלכס עם הרגליים על השולחן. אני נכנס לחדר ופתאום אני שומע קללות של פרגוסון ולא מבין מילה. עכשיו יש לי אנגלית פרפקט, זאת שפת האם שלי, נולדתי בדרום אפריקה. לא הבנתי את הסקוטית הכבדה שלו, אבל הוא פשוט קילל. שאלתי את פיני מה הוא רוצה, אמר לי ‘תסתובב’, ראיתי מאחוריי שביל של בוץ במשרד שלו ולכלכתי את כולו. פיני אמר לי ‘תוריד מהר את הנעליים שלך ותשב’”.
"ישבנו לשיחה מאוד מעניינת שלושתנו. פיני גדול באנגליה, סומכים על הדעה מקצועית שלו והוא מוכר ומחובר לכל הגדולים ולראייה הוא עד היום מבצע עסקאות גדולות בכדורגל העולמי. לפרגוסון הוא היה מיוחד מאוד, לא כל אחד מגיע למצב שהוא נבחן במנצ'סטר יונייטד. בשיחה הובהר לי שרוצים להחתים אותי. לא היה אז את חוק בוסמן והיה קצת בעייתי לעבור קבוצות, לא ידעתי בכלל איך זה עובד. פיני אמר שהכל בסדר ומתקדמים למו"מ בין המועדונים".
ואז הגיעה הפציעה
ברומר, כך הוא מספר, מאמין שהכל לטובה בחיים. אחרת, אין דבר טובה יותר להשלים עם מה שקרה לאחר מכן, כאשר בעוד המו"מ מתנהל קרה מה שקרה וגדע את החלום שלו לעבור לקבוצה האדירה שהפכה לטובה באירופה שנתיים אחר כך.
"את מה שהתרחש מאחורי הקלעים אני לעולם לא אדע", מתאר ברומר, שמספר על נחיתה של שחקן זר על הקרסול שלו באחד המשחקים אחרי שחזר ארצה. הוא לא זוכר מי, גם לא את הקבוצה, רק ממשיך לספר ברצף. "הם מאוד רצו אותי, אבל אז הגיעה הפציעה ככה שכל השיחות ירדו לטמיון. חזרתי לארץ, ישר לאותו משחק וזה מה שהפסיק את כל הסיפור הזה". לימים, אותה פציעה תגרום לו להיעדר תקופה ארוכה בעונת 96/97. גם בעונה העוקבת הוא נפצע ולקח לו הרבה מאוד זמן לעצמו.
גדי ברומר. על הקווים (נעם מורנו)"למרות שזה נשמע טראגי, אני לא מסתכל על זה ככה. אני לא בוכה על זה. אקח את החוויה הזו איתי לנצח, הוכחתי את עצמי, אבל כן חבל מאוד. הייתי יושב לראות משחקים של יונייטד ואומר לעצמי 'וולאק, יכולתי להיות שם'. זה היה קשה בהתחלה, אין ספק, אבל החיים נמשכים והדברים קורים מסיבה מסוימת. מאכזב זה היה אז, אבל זה נגמר.
"צריך להבין, בתקופה ההיא לצאת לאירופה היה חלום, אבל עבורי כילד לשחק במכבי ת"א היה קודם כל החלום. הפספוס הוא גדול כי עשיתי הרבה מעבר ליכולת שלי והתעליתי כדי להרשים והוכחתי שמגיע לי חוזה במנצ'סטר יונייטד הגדולה. אבל בשבילי מכבי אז הייתה כל העולם. לגבי המשך הקריירה, יכול להיות שכבר לא עשיתי מספיק את רוב המאמצים כדי לצאת לאירופה כי מבחינתי חייתי את החלום.
“לא בוכה על חלב שנשפך”
"אחרי שפרשתי שמעתי בדיעבד שגם בולוניה שמה כסף על השולחן למכבי ורצתה לקנות אותי, אבל מכבי לא שחררה אותי. לא ידעתי מזה בכלל. שמעתי רק אחרי הפרישה ממישהו שסיפר לי. בכלל לא אמרו לי שרוצים אותי באיטליה. לשחקנים שלי אני מייעץ תמיד לקחת את ההזדמנויות עד הסוף כי אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך. היום זה שונה, יש סוכנים וקשרים וכאלה, אבל צ'אנס צריך לנצל עד הסוף וגם קצת מזל לא מזיק".
ברומר באימון, ג'ורדי קרויף (מימין) משקיף (מערכת ONE)לקינוח, סיים ברומר ב"סיפור שלא יישכח" מבחינתו: "במתחם האימונים של יונייטד השחקנים עוברים למגרש מחדר ההלבשה והאוהדים מחכים להם בחוץ, השחקנים יכולים לבחור אם לצאת אליהם, לחתום ולהצטלם. אני ואחי הגדול, לא אלון, הגענו לאימון במונית, אני לא אשכח את זה לעולם. הייתה שם זקנה, אולי בשנות ה-80 שלה, היא ישבה על הברכיים והסתכלה על שמייכל כאילו ראתה את אלוהים, הוא היה ברכב מולנו שכבר היה מול השער. הוא יצא מהרכב, כעס עליה, התעצבן ממש. אמר לה משהו כמו 'מה זה, את לא צריכה להתנהג ככה, אני רק בן אדם, הכל בסדר'. היא התחילה לבכות בטירוף”.
"זה קרה ממש כשהגענו, אז הבנתי באותו רגע שהגעתי לעולם אחר לגמרי. רמת ההערצה מטורפת, הכל מטורף. פשוט ככה. למרות הכל, לפעמים אני חושב לעצמי מה היה קורה אם הייתי נכנס לכל הטירוף הזה באנגליה, אבל תמיד חינכו אותי לא לבכות על חלב שנשפך".