בורוסיה דורטמונד תמיד הייתה חממה לשחקנים צעירים ובית חרושת לייצור כוכבים. האקדמיה המפוארת, שהצמיחה שמות כמו מרקו רויס ומריו גצה, מעבירה לקבוצה הראשונה כישרונות כמו בפס ייצור, אבל כמובן שרובם לא עושים את המעבר ורק הבודדים טועמים את טעמה של הבונדסליגה וכן הלאה. גם לנו היו בעבר שניים כאלה בקבוצת הנוער וכן במילואים של דורטמונד, שלומי דהאן ועמוס סאסי ממכבי נתניה.
"מול שער ריק" הפעם עם הסיפור של צמד הישראלים הצעירים, שכמעט נגעו בחלום בדורטמונד, אבל צבא ההגנה לישראל היה שם כדי לגדוע אותו. וגם: פציעה קשה, אכזבה עמוקה, מיאוס בכדורגל הישראלי ובריחה כמה שיותר רחוק ממנו. שנתיים בקבוצת הנוער, במילואים ובמשחקי האימון של הקבוצה הבוגרת, באותם ימים מחזיקת ליגת האלופות (1997), תחת עיניו הבוחנות של אוטמר היצפלד לעתים, לצד הכוכבים הגדולים. אבל רק לידם.
למצעד הזה חיכינו: שערי הצ'יפ היפים ביותרהכל התחיל באליפות אירופה לנערים באוסטריה ב-1995. בני טבק המאמן, מעליו המנהל המקצועי זאב זלצר. ההישג הגדול: נבחרת ישראל סיימה במקום השלישי. ברבע הגמר הבחור הצעיר העונה לשם שלומי דהאן כובש צמד גדול תוך דקה בפיגור 2:0 מול נבחרת גרמניה בתוספת הזמן (משחקי הנערים הוגבלו ל-40 דקות כל מחצית). דהאן, שהקפיץ את הסקאוטים ביציע, נתן את האות למהפך, כשמי שכבש את ה-2:3 היה ליאור אפוטה ממכבי חיפה.
מעבר לסקואטים של אייאקס, באייר לברקוזן, פ.ס.וו איינדהובן וכמה קבוצות איטלקיות, הזריז מכולם היה אדי ברגקאמפ, הסקאוט הראשי של דורטמונד באותם ימים. עוד לפני שנבחרת ישראל שבה ארצה מהמסע לאוסטריה, ברגקאמפ כבר חיכה לדהאן במשרדי מכבי נתניה, הכל היה מוכן להעברה שלו לאקדמיה של השוורצגלבן.
שלומי דהאן ואוטמר היצפלד עם גביע האלופות (פרטי)אחד התנאים של דהאן, שומר המסורת, ומשפחתו, היה שהוא לא יהיה שם לבד. שיחבור אליו ישראלי נוסף. מי שהיה אמון על השידוך היה זלצר, שהכיר באותם ימים את מיכאל סקיבה, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער בדורטמונד, שהיה גם מאמן הנוער, בהמשך וגם מאמן המילואים ועוזרו של המאמן האגדי אוטמר היצפלד. לימים הוא יהפוך למאמן הקבוצה הבוגרת, מאמן באייר לברקוזן, איינטרכרט פרנקפורט, גלאטסראיי, עוזר מאמן נבחרת גרמניה ומאז השנה שעברה הוא סגר מעגל ושב למשרת מאמן הנוער בדורטמונד.
"סקיבה הוא חבר שלי, הוא היה המנהל המקצועי של מחלקת הנוער ואז של הבוגרים, ולקח אותם תחת חסותו", אמר זלצר. "הוא ראה את דהאן באליפות אירופה לנערים, הוא מצא חן בעיניו מאוד. אחר כך גם ראה את סאסי ושאל אותי בפשטות, איך אפשר לקחת אותם לדורטמונד ממכבי נתניה".
מיכאל סקיבה בימיו בפרנקפורט (רויטרס)הפשרה הייתה שדורטמונד תחפש לעצמה שחקן ישראלי נוסף ממכבי נתניה שיחבור לדהאן בגרמניה. זלצר דחף והמליץ, אנשי מכבי נתניה כיוונו והנבחר של דורטמונד, שחיפשה בלם לקבוצת הנוער, היה סאסי שגדול מדהאן בשנה ושיחק בנבחרת הנוער בזמן שהאחרון היה בנערים. סאסי הגיע ביחד עם דהאן להתרשמות בת 10 ימים והרשים מאוד את הצוות המקצועי של הצהובים-שחורים, והמעבר של השניים הושלם.
בראייה לאחור: כבר בשנה הראשונה הם זכו עם קבוצת הנוער באליפות גרמניה, בעונה השנייה שיחקו בנוער ובעיקר בקבוצת המילואים ועלו מהליגה מהרביעית לשלישית, התאמנו לעתים תכופות בבוגרים, בין היתר עם כוכבי הקבוצה: מתיאס זאמר זוכה כדור הזהב באותם ימים (1996), אנדי מולר, פאולו סוזה, קרל היינץ רידלה כובש הצמד בגמר ליגת האלופות ב-1:3 יובנטוס ולארס ריקן שכבש גם הוא. אגב, באותו גמר הם ישבו ביציע עם הסגל המורחב ובילו עם הקבוצה בנשף הזכייה של אופ"א, ואפילו הצטלמו עם הגביע.
שלומי דהאן (פרטי)יתרה מכך, הם כבר חתמו על חוזה מקצועני בדורטמונד למשך שנתיים עם אופציה לשנתיים נוספות כל אחד. חוזה שהסתיים בהשאלה אחר השאלה. אחרי שנתיים בגרמניה, שלטונות הצבא החזירו את דהאן וסאסי לישראל בלב כבד. הם הושאלו למכבי חיפה, אחר כך למכבי נתניה. בכרמל, וגם בעיר היהלומים זה כבר ממש לא היה אותו דבר. הם לא קיבלו את ההזדמנויות מהמאמנים שלהם, דושאן אוהרין, אלי כהן השריף, גידי דמתי, רמי לוי ואחרים. מה שעבד בגרמניה ממש לא עבד בארץ הקודש.
דהאן התגלגל להפועל ראשון לציון, צפרירים חולון, הפועל רמת השרון, הפועל עפולה, בית"ר שמשון תל אביב, מכבי דליית אל כרמל, מכבי כפר יונה, מכבי השרון נתניה ומועדון ספורט בקה ושיחק עד השנה שעברה בליגות הנמוכות.
שלומי דהאן במדי בית"ר שמשון ת"א (אלעד ירקון)"למה הקריירה שלנו לא חזרה למסלול? אין דבר שאני יכול להצביע עליו", אמר דהאן ל-ONE. "רציתי ממש לשחק כדורגל, חזרתי למכבי נתניה, עליתי איתם ליגה מהשנייה לראשונה והמשכתי לשחק כמה שנים, אבל זה לא היה זה. אני בן אדם מאמין, מאמין שהכל לטובה. אין משהו ספציפי שאני יכול לומר שפה טעיתי או עשיתי לא נכון. לחזור לארץ הייתי חייב. לא היה לי מה לעשות. ניסיתי לדחות, דחיתי את השירות בשנה, אבל זה לא הלך יותר מזה. עד היום אני בקשר עם האנשים בדורטמונד. פעם זה היה מכתבים וטלפונים, חצי משכורת הייתה הולכת על זמן אוויר לגרמניה, אבל היום יותר קל.
"אולי לא הייתה לי מספיק סבלנות לחכות להזדמנות. קמתי והלכתי כדי לשחק ולקבל דקות, ומצאתי את עצמי בליגה הלאומית. להגיע למועדון כמו מכבי חיפה זה לא דבר קל ולא מקלים בו בראש, זה היה ותמיד יהיה המועדון הכי גדול בארץ כל עוד יענקל'ה שחר שם. זאת החרטה היחידה שלי. עם כל הכבוד לנוער של דורטמונד, אתה מגיע לקבוצה הכי גדולה בארץ עם שחקני נבחרת ישראל, זרים ברמה גבוהה, מתמודדים באירופה. הייתי צריך לחכות בסבלנות. לא הייתי מסוגל לשבת על הספסל או ביציע".
"בעידן של היום עם כל כך הרבה סוכנים, אנחנו היינו השחקנים הראשונים כמעט שיצאו מוקדם לאירופה, היום כל ילד יכול לצאת בגיל 13 לקבוצה גדולה", ממשיך דהאן. "מי שטוב, יגיע למקומות הגבוהים. מי שיתמיד וירצה ותהיה לו סבלנות, הוא יגיע. הדוגמה הכי טובה היא כריסטיאנו רונאלדו, ילדים צריכים להשקיע כמוהו כי כישרון אי אפשר לקנות וגם לו אין את מה שיש למסי ברגליים, אבל הוא הכי משקיען בעולם וככה צריך להיות כדי להצליח. בגיל 35 הוא פשוט חיה וזו הדוגמה הכי טובה שיש”.
“שחקנים צעירים שיש להם הזדמנות לשחק באירופה, חייבים לעשות הכל בשביל זה. אין מה להשוות בין התנאים שנותנים בארץ לעומת אירופה, אולי מכבי חיפה או מכבי ת"א מתקרבות קצת. אי אפשר ללמד ילדים כדורגל, כשמשחקים ארבע קבוצות על חצי מגרש, ואני שומע מספיק סיפורים. שם זה אחרת".
שלומי דהאן ועמוס סאסי (פרטי)"ההחמצה היא גדולה, אבל לא כל כך באשמתם", סיכם זלצר. "הם רצו לשחק באליפות אירופה לנוער איתנו והיה את צה"ל, אז היו חייבים לחזור ארצה כי גם אז עוד לא היה חוק 'בן שהר', מי שלא עשה שירות לא יכול היה ללבוש את המדים של נבחרת ישראל. סאסי עוד חזר קצת, כבר הגיע לבוגרים, אבל חוסר מזל גדול היה לו שם. סאסי היה חי כמו הגרמנים ולא הייתה לו בעיה. גם שלומי חזר למכבי נתניה וכבר לא ממש התלהב מהכדורגל”.
"לדהאן היה קצת יותר קשה שם כי הוא היה שומר מצוות. אמא שלו הייתה טסה אליו כדי לבשל לו לחודש-חודשיים כל פעם כי הוא אכל כשר. אבל הוא התאקלם מצוין בזכות זה ובזכות סאסי, ביחד הם היו צמד חמד. מבחינתנו וגם מבחינתם זו הייתה החמצה גדולה כי הם ממש התאקלמו שם יחדיו. לשחק בנוער של דורטמונד ובמילואים עד גיל 23 בגיל מאוד צעיר זה לא דבר של מה בכך".
זאביק זלצר (שחר גרוס)דהאן, שמתגורר כיום בשכונת קריית השרון בנתניה ממש מול האצטדיון, לא ממש חושב עליו ומתחרט על מה שהיה. "אני רואה את האצטדיון כל פעם שאני יושב במרפסת. חושב אולי מה היה קורה אם הייתי משחק שם, אבל האווירה הכי טובה שהייתה זה בקופסא. עדיף בהרבה על האצטדיון החדש. בכל מקרה אני מגיע לכל משחק בית של מכבי נתניה, קיבלתי מנוי כבוד עם שני הילדים שלי, האצטדיון מדהים, אבל אין על האווירה שהייתה בקופסא".
סאסי, שמשפחתו התגוררה בארצות הברית כבר בתקופתו בדורטמונד, עושה עסקים היום בלוס אנג'לס וחי שם אחרי ששיחק במכבי ל.א. עוד לפני כן, הוא לא התייאש וחזר לשוורצגלבן אחרי מכבי נתניה, שיחק בקבוצת המילואים, בגביע הליגה עם הבוגרת, אבל נפצע ושב פעם נוספת לנתניה. אחר כך הוא שיחק גם ברמה"ש, אבל שם נוגן אקורד הסיום שלו בישראל.
שלומי דהאן (פרטי)בחלק ב' של הכתבה על הישראלים שכמעט נגעו בחלום בדורטמונד, ראיון מארה"ב עם סאסי, שמספר בגילוי לב על התקופה ההיא, מתאר את גודל הפספוס מבחינתו, אומר את כל מה שעל לבו על הכדורגל הישראלי ומספר את הסיפורים הבלתי נשכחים עבורו בצהוב-שחור.