"בעלים מתערבים כי למאמנים אין אישיות גדולה"

אני מחכה שהתקופה הזו תסתיים. מה זה מחכה? אני מת שהיא תסתיים, הו-הו. בחיים שלי לא נחתי כל כך הרבה ימים ברצף, כל החיים שלי זה עבודה ועבודה ועבודה, אז עכשיו ממש מוזר לי. אנחנו מסתגרים בבית, אשתי, אני והבת שלי ששומרת עלינו שלא נצא לשום מקום. אני לא יוצא לשום מקום, יש לי גינה ושם אני נמצא. זה גבול הגזרה שלי. אנחנו יותר במחשב ובטלוויזיה, עובדים מהבית, אבל זה פחות מעניין.

אני שומר מאוד על עצמי, כבר נמצא בקבוצת סיכון גבוהה, אבל מה אפשר לעשות? בעיקר קשה להיות בלי המשפחה, הילדים והנכדים. אנחנו משפחה שכל החיים עושה את כל האירועים ביחד, תמיד יש הרבה אורחים, עכשיו אין אורחים ואין משפחה ואין כלום.

המשפחתיות זה מה שמנחה אותי. להוציא שחקנים לחופשה ללא תשלום זה אולי לא נעים, אבל כל המדינה יוצאת לחל"ת ושחקני כדורגל הם לא שונים מאף בעלי מקצועות אחרים. כשיש בעיה, אז גם הם הולכים לבית דין לעבודה ולבוררויות ולדאוג לעצמם. אנחנו הצענו להם מתווה, בינתיים זה חל"ת, בעזרת השם הם יחזרו ואף אחד לא יפסיד יותר מדי כסף.

העניין הוא שהשחקן דואג קודם כל למשפחה שלו, וככה צריך, אבל אני דואג, מעבר למשפחה שלי, לעוד 200 משפחות. יש לי 100 משפחות בהפועל כפ"ס, בבוגרים ובנוער, ועוד 100 משפחות בעסקים אחרים. כל אחד צריך להבין את מקומו. אין מה לעשות. אנשים חושבים שבעלים זה רק קבוצה בוגרת. הבעיה היא בעיקר במחלקת הנוער, שאנשים מבקשים כסף בחזרה. אם אני צריך להחזיר כסף ל-1,500 ילדים? מאיפה אביא את הכסף אם אין גם תמיכה מהעירייה?

אם כבר נוער, אז אני חייב לציין שיש לי מחלקה שאני מאחל לכל קבוצת כדורגל, יותר מ-1,500 ילדים ואני מנסה לתת להם את כל מה שאני לא קיבלתי בקריירה ככדורגלן. זה הכיף הכי גדול שיש לי וההנאה שלי לראות שניים-שלושה משחקים בשבת. אני נהנה מזה, יש לי עוד מה לעשות בכדורגל. אני טרוד ומוטרד, כמו בכל עבודה, אבל יש לי עוד הרבה כוח לכדורגל.

עמיר תורג'מן ושחקני הפועל כפ"ס (חגי מיכאלי)

בכל מקרה אני לא מאמין שנחזור לתקופה שהייתה לפני המשבר. לא נוכל לשלם את אותם הסכומים אחרי שבעלי הבית הפסידו כל כך הרבה. הכסף שהפסדת לא יחזור אליך כבר. תהיה פה ירידה של הכל, גם בערך השחקנים כמובן. לא רק אנחנו המצאנו את זה. אני מדבר על שחקנים ששווים כסף. 90 אחוז מהשחקנים שלנו היום אנחנו לא יכולים למכור לחו"ל, אז אנחנו צריכים רק לדאוג שלכל לשחקן יהיה לאן לחזור. 

אם שחקן יידע שיש לו מקום לחזור אליו, זה כבר לא משנה כמה הוא קיצץ כי אם מחשבים ביחד זה 10 אחוז פחות מהמשכורות מתחילת העונה, זה לא כל כך נורא. אבל יש לו מקום לחזור אליו. זה לא פשוט לקצץ כסף ביחד במחובר, אבל זה המצב. אני הייתי שחקן, גם במלחמת ששת הימים וביום הכיפורים, ויתרתי על הרבה כסף וגם תרמתי כסף מיוזמתי למדינה. עברתי שלוש מלחמות, ויתרתי על הרבה כסף וזו לא הפעם הראשונה ששחקנים מוותרים על כספים במדינת ישראל. הכל בסדר.

ריצ'רד נילסן (אמיר לוי)

אני היחידי במדינת ישראל, אולי בעולם, שהיה בכל התפקידים בכדורגל, שחקן, עוזר מאמן, מאמן, מנהל מקצועי, ועכשיו בעלים. אני יודע שקל לבזבז את הכסף של בעל הבית. כשנהפכתי לכזה, כמובן ששיניתי את המחשבה. בואו נהיה מדויקים לרגע, הכדורגל ישראלי זה עסק נכשל. אף אחד לא מרוויח בו. זה עסק הפסד. שחקנים הם אלה שמשחקים ואותם באים לראות, אנחנו דואגים שיהיה להם במה כדי שיוכלו לחזור לראות ושיהיה את מי לראות. כשנהיה לבעל הבית רע, והוא מפסיד כסף בעסקים שלו, אז אי אפשר שכולם ירוויחו. בסופו של יום, אתה מגיע למצב שאין לך ברירה. אם הם לא מוכנים לעזור, זאת בעיה, אבל אצלנו הכל בסדר גמור.

הזכרתי את הכדורגל הישראלי, אז פשוט צריך להמשיך ולהזכיר על שמשהו פה ישתנה: הכדורגל שלנו הולך אחורה ולא קדימה. אחת הבעיות הכי גדולות היא שאנחנו לא מגיעים לשום טורניר גדול והיא קשורה כמובן לעוד הרבה בעיות. לא לאולימפיאדה, לא גביע עולמי ולא גביע אירופה וזה חסר לי אישית מאוד כי אני הייתי שם, בגביע העולמי ובשתי אולימפיאדות, אני יודע כמה זה נותן פוש לכל הכדורגל הישראלי וזה חבל שכרגע אין לנו פושים כאלה. הייתי גם בצד השני של הנבחרת הלאומית, כעוזר מאמן של שלמה שרף וריצ'רד נילסן המנוח, וגם כמאמן הנבחרת הצעירה. אני מבין איפה אנחנו נופלים ולמה.

דרור קשטן (איציק בלניצקי)

אנחנו צריכים להתחיל לפתח פה שחקנים מקצוענים וכאלה שחקנים לא מודדים לפי כמה הם מקבלים, מה שקורה בארץ כי משתולים עם הסכומים, אלא לפי מה שהם נותנים. לא לפי המשכורת, לפי התרומה על המגרש, ההשקעה והמאמץ. אחת הבעיות הגדולות בתוך זה היא שהמאמנים פחות דורשים ממה שהיו דורשים פעם. אז שחקנים לא נותנים, כי למה להם? בעלי הבית נותנים יותר, פעם לא היו מכניסים כסף ככה מכיסם ולפעמים זה יותר מדי, אבל אם היו לנו מאמנים כמו של פעם, אז אני בטוח שבעלי הבית היו מתערבים פחות כמו שתמיד אומרים את זה בצורה ביקורתית.

בעלי בית מתערבים כי אין הרבה מאמנים עם אישיות גדולה וכאלה שיודעים לדרוש מהשחקנים שלהם את התוצאות הגבוהות ביותר. אין מאמנים כאלה כמו שהיו ברמה של שפר, שוויצר, שניאור, מרימוביץ', שרף, קשטן, סטלמך. שום יצחק? הלוואי. מהדור הזה יש גם את אברהם גרנט, אבל חוץ מאתנו אין אף מאמן שהוא קרוב לרמה הזאת. מה שלא עשיתי בתור שחקן עשיתי כמאמן והיום כבעלים ואני גאה על כך. מעבר לזה, אני מקווה ששאר הדברים פה ישתפרו, בבריאות, בכדורגל ובכלל במדינה. שיעבור המשבר במהרה ושנהיה בריאים.

הביא לפרסום: מאור רחמני