יש שחקנים שהמציאות הנוכחית וההקפאה של כל עולם הכדורגל באה עבורם בדיוק בזמן, אותו יוכלו לנצל לחשבון נפש אישי וחישוב מסלול מחדש אחרי עונה מאכזבת. מנגד, ישנם לא מעט כאלה שההתפרצות האכזרית של נגיף הקורונה באה בזמן הכי גרוע שאפשר, בדיוק ברגע שבו כל היכולות שלהם החלו להתפרץ על כר הדשא. כזה הוא בדיוק הסיפור של אלירן עטר.
החלוץ שעבר בקול תרועה ממכבי ת”א לבית”ר ירושלים בחלון ההעברות של חודש ינואר הזכיר נשכחות. מאותו שחקן כבוי, עצוב ואפתי לסביבה שראינו תחת ולדימיר איביץ’ אצל האלופה, חזר כלא היה עטר להיות אותו נער להטוטן ו-וירטואוז מהשכונה, שכל נגיעה שלו בכדור היוותה הנאה צרופה לכל מי שאוהב כדורגל וסיפק לקהל בטדיאת מה שכל כך רצה ומה שהוא מכנה מאז ומתמיד – “ה-DNA של בית”ר ירושלים”.
מהרגע הראשון השידוך בין הקבוצה מהבירה לחלוץ הוותיק נראה היה כמו כפפה ליד, או במקרה של עטר – כמו כדור מהאוויר שמתלבש לוולה בתוך הרחבה. משחק בכורה מול סגנית האלופה הלוהטת והשנייה בטבלה מכבי חיפה לא הבהיל את החלוץ החדש, לו לא לקח יותר מדי זמן כדי לכבוש את לב האוהדים מול אצטדיון טדי מלא. הגול אמנם היה בפנדל, אך גם הוא הגיע בנוסף לעבודה קשה, חדוות המשחק האופיינית ששוב הייתה שם, הדריבל, העוצמות, כאב הראש הבלתי פוסק שגרם להגנה הירוקה, כל אלו שמו סימן קריאה ענק אחרי המשפט – “אלירן עטר חזר!”.
אותו משחק נגמר ב-0:2 לקבוצה של רוני לוי וסימל את נקודת המפנה בעונה של אלירן. הצעיף מהאוהדים נתלה מהר מאוד על הצוואר, הקהל לא הפסיק לקרוא בשמו של הכוכב החדש שחזר לחייך והתחושה הייתה מיד ששני הצדדים עשו את העסקה הטובה והנכונה ביותר מבחינתם. מאז, עטר לא עצר. בית”ר אמנם נכנעה במשחק שלאחר מכן להפועל ת”א בטדי, אך בשני המשחקים לאחר מכן, מול הפועל חדרה ומ.ס אשדוד, עטר הפציץ 3 שערים, כל אחד יותר יפה מהשני ועזר לקבוצתו לרשום שני ניצחונות רצופים בדרך להתבססות במקום השלישי, המיקום שהפך למטרה האידיאלית כבר לאחר שבשלב מוקדם מאוד של העונה בבירה הבינו שהשתיים שתתמודדנה על הצלחת הן צמד המכביות – הצהובה והירוקה.
“איביץ’ סימן אותו”, כך בטוח אלי כהן השריף, מי שאימן את עטר בתחילת דרכו, רגע אחרי אותה פרשת השוד המפורסם ושנה לפני אותה מספרת בלתי נשכחת שנכנעה רק לכריסטיאנו רונאלדו בתואר על שער השנה בעולם. “אני רואה את השיטה של איביץ’, בשיטה שלו כולם יורדים אחורה ורודפים אחרי המגן – זה לא עטר”, מסביר מאמן העבר האגדי את מה שגרם לכישרון הגדול להיראות כ”כ כבוי ולאבד את המקום בהרכב של האלופה, דווקא אחרי עונת שיא בה סיים כמלך השערים של הקבוצה.
“לאלירן הייתה בעיה של חוסר ריכוז. אם אתה מגביל אותו ונותן לו לשמור, לא תקבל ממנו כלום. הוא צריך להיכנס משמאל למרכז, את זה הוא עושה הכי טוב. אני בטוח שאם הוא היה משחק בבית”ר מתחילת העונה ומתרכז בכדורגל, הוא כבר עם מספר דו ספרתי של שערים, לפחות 20 שערים”, בטוח אלי כהן, כשקצב ההבקעה של החלוץ מאז הגיע לבירה בהחלט מסיר כל ספק מדבריו של מאמן העבר. “הניצוצות שלו והיכולת שלו להבקיע שערים מושרשים בו, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממנו. כל מאמן צריך לדעת איך לנצל את החוזקות שלו ולתת לו את העמדה הכי מתאימה לממש אותן. הוא חזר להיות עטר. מכבי טעתה כששחררה אותו”.
ה-21.12.19 יישאר לנצח כתאריך שגרם לתפנית בקריירה של עטר. את חוסר שביעות רצונו של איביץ’ ממי שהיה אחד מעמודי התווך שלו בדרך לאליפות הכי חד צדדית בתולדות הכדורגל הישראלי לא ניתן היה לפספס עוד מפתיחת העונה הנוכחית, אך ההדחה הסנסציונית לאום אל פאחם שסיימה את דרכה של האלופה כבר בסיבוב ח’ של גביע המדינה הייתה הקש ששבר את גב הגמל ומה שהכניס את החלוץ, כמו לא מעט שחקנים שקיבלו את ההזדמנות באותו משחק, לרשימה השחורה של הסרבי הקשוח על הקווים.
גם שחקן העבר ומאמן הנוער של הפועל ת”א והפרשן בהווה, אורי אוזן, ניסה להסביר את השינוי שעבר עטר מאז אותו ערב בעפולה. “איביץ’ חיפש שחקנים יותר אינטנסיביים שמתאימים למכבי ת”א הנוכחית. אין ספק שהוא נראה מצוין מאז שהוא עבר לבית”ר. הוא חיכה להזדמנות הזאת הרבה זמן, כל משחק ההתקפה עובר דרכו. הדרישות מעטר בבית”ר שונות מאשר מה שנדרש ממנו במכבי, בסופו של דבר העסקה הזו השתלמה לשלושת הצדדים – גם למכבי ת”א, גם לבית”ר וכמובן לעטר עצמו”.
בפברואר האחרון ציין עטר את יום הולדתו ה-33. גם הוא ודאי יודע ש”השעון הביולוגי” מתקתק ולו, וגם לנו, לא נותר יותר מדי זמן כדי ליהנות מביצועיו על כר הדשא. “הוא לא ילד, הוא יצטרך לעבוד מאוד קשה כדי לשמר את עצמו גם לאור כל המצב שנוצר עכשיו עם קורונה” אומר אוזן. אז נכון, עטר לא ילד, ואחרי קריירה ארוכה בה כבש כמעט כל פסגה אפשרית בכדורגל הישראלי ואף ניסה את מזלו בקדנציה מעט פחות מוצלחת מעבר לים, הוא חזר לעשות את הדבר שעושה אותו מאושר יותר מכל – ליהנות מכדורגל. וכל עוד הוא נהנה, תהיו בטוחים שאתם הולכים לתפוס את הראש עוד לא מעט פעמים, לפחות ב-20/21.