ספרד היא אחת המדינות הכאוטיות בימים אלה והראיון עם חואן טוריחו מתחיל בדיוק כך, בכאוס, בלחץ ובפחד. “היי חואן מה שלומך?”, אני פונה אליו ומתנצל על כך שהתקשרתי בשעה 20:00 שעון ישראל, שעה לפני הזמן שקבענו, אבל שעון החורף הוביל לבלבול ומאמן הכושר של מכבי תל אביב במשך חמש שנים בדיוק עשה את דרכו לביתו אחרי שהוריד את אצל אביו מסכות וציוד מגן. “יש לך אותי עכשיו לכמה זמן שאתה צריך”, הוא מרגיע אותי אחרי שאני מתנצל והוא מיד מתחיל לספר על המציאות בימים אלה: “אנחנו בספרד אחרי שפיפ”א ביטלה את כל המשחקים של אקוודור אבל חכה רגע, אשתי מתקשרת אליי כי היא בבית החולים. תכף אחזור אליך”.
השיחה נקטעת ואחרי המתנה של כרבע שעה טוריחו מתקשר בחזרה. אשתו בסדר, הרופאים אמרו שזה לא קורונה אבל כיום בספרד מוכת האסון הלחץ מדבר יותר מהכול ובאמת שקשה לשפוט אותם. “היא השתעלה והיו לה קצת כאבים בחוזה אבל הכל בסדר. הם בדקו אותה, אין לה חום או תסמינים אחרים אך המצב בספרד לא טוב”, הוא מספר. “המצב במדינה מידרדר מאוד מהר. לפני כמה שבועות אמרו שנגיע למצב של איטליה ואני לא יודע אם כל המדינה כבר שם, אבל מדריד כן. אנחנו כשבועיים בהסגר אבל למרבית האנשים אין את התסמינים שכולם מדברים עליהם ויחד עם זאת, כשהם נבדקים, מגלים אצלם את הווירוס, בגלל זה כולם חיים בפחד ואימה”.
בחודש שעבר עזב את אקוודור, המקום החדש אליו הגיע כחלק מהמסע שהוא עובר עם ג’ורדי קרויף בשנים האחרונות. עם ביטול המשחקים ודחיית המוקדמות בדרום אמריקה, החליטו ההולנדי ואנשי הצוות שלו שכולכם מכירים היטב, טוריחו, חואן פאבלו וקרלוס גארסיה, כי הגיע הזמן לחזור הביתה ולשהות לצד המשפחות. “היינו בשדה התעופה שלוש שעות עד הטיסה. היינו מכוסים, כפפות, מסכות, אבל אתה לא יכול לדעת אם זה בכלל עוזר. יש פחד וחוסר ודאות”.
יש לך חברים בוולנסיה, משם הגעת למכבי ת”א ואחד הסיפורים המטורפים עכשיו זה שאומרים שהמשחק נגד אטאלנטה היה פצצה ביולוגית במילאנו. מה אתה שומע על זה?
”יש לי חברים שעובדים שם, בעיקר בהנהלה, אחד מהם סיפר לי שהוא לא מרגיש כלום ושהוא בסדר מאז שנכנס לבידוד, אבל הם חושבים שהמצב היה לא טוב דווקא כאשר אטאלנטה הגיעה למשחק בוולנסיה, יותר מאשר במילאנו. אני לא יודע בדיוק מתי הכל קרה ומתי הם נדבקו בווירוס, כי רוב מי שנבדק בוולנסיה יצא חיובי לווירוס. ממה שאני שומע שם, יש להם מספיק ציוד, מספיק מסכות והיו כמה שהבדיקות שלהם היו שליליות אבל הרוב כן נדבקו. צריך להגיד שהמצב בספרד לא פשוט. יש הרבה שלא נבדקו בכלל ופשוט נמצאים בבידוד כי אין מספיק בדיקות. אתמול או לפני יומיים הגיעו אלפי בדיקות חדשות והם יתחילו לבדוק עוד ועוד אנשים. זה אומר שרוב האוכלוסיה לא יודעת אם היא חולה או לא. זה מצב קשה”.
אני רואה את המספרים, בכל ערב זה נהיה יותר ויותר טראגי. 700, 800, 900 מתים. זה לא עוצר. מה מרגישים במציאות חיים כזו?
”אתה חי בפחד. פשוט פחד. כי אתה מרגיש משהו, נניח ויש לך שיעול, ואתה ישר חושב לעצמך ‘אולי נדבקתי’. אם עולה לך החום, בכלל, אתה בטוח שכבר חלית, אבל אני חייב להגיד משהו שלא מבינים – אומרים ש-90% מהחולים בספרד לא חווים תסמינים אבל הלכו להיבדק והתגלו כחולים”.
טוריחו והצוות של ג’ורדי עזבו את סין בתחילת חודש דצמבר. כשזה קרה, המגפה עוד לא התפרצה אך כשמאמן הכושר נזכר ברגעים אז וכשהוא חי בחוסר הוודאות בספרד, הוא כבר לא יודע מה לחשוב. “שיחקנו נגד ווהאן בסוף חודש נובמבר, עזבנו את סין ב-5 או ב-6 בדצמבר ואולי הם היו חולים ואף אחד לא ידע את זה. מי יודע? הרי לא היו תסמינים ידועים וכשאתה פוגש קבוצה אתה כמובן לוחץ ידיים, מתחבק עם האנשים. יש לי חבר שעובד כפיזיותרפיסט ראשי בווהאן וכמובן שהייתי בקשר ישיר איתו ואולי חלינו בווירוס ולא ידענו? גם היום יש הרבה סימני שאלה על איך הווירוס השפיע ומתי. הגרוע הוא שהרבה אנשים מתים, אנשים מבוגרים, אבל כשאתה מסתכל על טבלאות אתה רואה שזה יכול להרוג גם צעירים. מתחילים לראות שהווירוס תוקף אנשים עם רקע גנטי בעייתי, אנשים עם סוכר גבוה, פתאום כולם בסיכון. אנחנו יודעים שיש עוד הרבה תסמינים לא צפויים שטרם התגלו”.
בסביבה הקרובה שלך יש מישהו שחלה בווירוס?
”לא, הם אמרו לי שמה שיש לאשתי זה כנראה לא הווירוס, אוקיי, אולי זה מלחץ או משהו כזה אבל יש הרבה אנשים עכשיו שההיפוכונדריה משתלטת עליהם, הם חושבים שיש להם משהו כזה או אחר. כרגע אין מישהו קרוב אליי כי האחים שלי בבתים עם המשפחות, לאף אחד אין תסמינים. אני כמובן דואג לאבא שלי ולבת הזוג שלו כי הם בני 78-79, הם חיים לבד קרוב אליי, 8 ק”מ ממני, הרגע הייתי שם והבאתי להם מסכות וכפפות כי יש לי שכן שהוא מסין, הוא איש חשוב מאוד בכל מה שקשור לעסקים בספרד והוא הביא לי את הציוד המגן, לא יותר מדי כן? אבל הוא הביא לי, נסעת לאבא שלי ולא היינו במגע, הבאתי להם את זה דרך החלון, אני מקפיד על החוקים האלה. אין לנו מה לעשות כל כך, אנחנו מביאים אוכל לאנשים המבוגרים ומעבר לזה מותר לנו לצאת מהבית רק פעם אחת בשבוע כדי לבצע קניות בסופר אבל רוב הדברים אנחנו קונים באינטרנט כי זו השיטה הבטוחה ביותר כיום”.
כספרדי, כאזרח, אתה כועס על הממשלה שלא הייתה מוכנה יותר?
”יש כעס, אני מדבר עם האחים שלי בעיקר, וכמובן שבתקשורת אומרים שהממשלה לא הייתה מוכנה אבל אני חושב שאי אפשר להגיד שרק ספרד לא הייתה מוכנה. תסתכל על הממשלות בכל מדינה. בבריטניה לא היו מוכנים, באיטליה לא היו מוכנים, כולם חשבו שזה כלום. פתאום, 16 שעות אח”כ, אותם אנשים שאמרו שלא יהיה כלום – משנים את דעתם ומתחילים לדבר על תסריטים גרועים. אני חושב שבספרד יש לנו מערכת בריאות טובה מאוד, וגם הם כן מצליחים להגיב לווירוס הזה. הם מספקים בתי חולים בהרבה מקומות, הם נערכים בזמני שיא ותוך שעות בודדות הם מכינים בתי חולים כדי לטפל רק בחולי קורונה. הם עושים כל מה שהם יכולים. אני לא רוצה להיות במצב שהם, הפוליטיקאים, נמצאים בו עכשיו כי הם מתמודדים עם מצב שלא קרה בעולם לפני כן”.
מה ההערכה, כמה זמן זה יימשך בספרד?
”הם האריכו את הסגר עד 11.4 ואמרו שהם יהיו במצב כוננות ויכול להיות שיודיעו בקרוב על סגר ארוך יותר. אנחנו צריכים ללמוד מסין. האנשים שלי שם אמרו שכל המשפחות שלהם היו לפחות שישה שבועות בבידוד. זה אומר שאנחנו רק בהתחלה, רק סיימנו שבועיים של הסגר, אבל בסין רוב המחוזות היו שישה שבועות בסגר מוחלט ובווהאן למשל, זה נמשך יותר מחודשיים”.
“בוא ננסה לדבר קצת על כדורגל”, אני אומר לו. “בוא באמת ננסה לעשות את זה. בוא ננסה להיזכר שאנחנו אנשי כדורגל”, טוריחו משיב ומתחיל לספר על הדרך החדשה שלו לצד ג’ורדי והחברים ממכבי ת”א ששניים מהם היו בעצם שחקניו. “המסע שלי עם ג’ורדי הופך למעניין יותר בכל שנה. לא היה לנו קל להגיע לסין אחרי העונה האחרונה במכבי. היה לא פשוט להציל את הקבוצה הזו מירידה. זו קבוצה עם התקציב הנמוך ביותר בסין, בשנה הראשונה היה ממש קשה כי הגענו כשהם במצב מאוד לא טוב. היינו עם ההגנה הגרועה ביותר שיש, היו ימים קשים אבל אז ניצחנו את אברגרנדה וזה היה משחק מאוד יעיל שלנו, ידענו בדיוק איך אנחנו צריכים לשחק ובאיזו גישה. אחרי העונה הזו, לא היינו יכולים להתחזק ממש, הצלחנו להביא רק שחקן זר אחד ושאר הקבוצה הפכה צעירה מאוד והם השתפרו מאוד ושיפרו מאוד את הסגל שלנו”.
“עשינו חצי ראשון מעולה, הטוב ביותר בהיסטוריה של צ’ונגצ’ינג. היינו צריכים רק 16 נקודות כדי להבטיח את ההישארות אבל ההנהלה חשבה אחרת. הם חשבו על להגיע לליגת האלופות של אסיה, אבל זו ממש לא הייתה מטרה ריאלית. באוגוסט השגנו את מה שצריך, התמודדנו עם בעיות כלכליות, שחקנים לא קיבלו משכורות במשך 4 חודשים, לא קיבלו בונוסים והיה קשה לשמור על השחקנים רגועים, הם היו מאוד מתוסכלים מהמצב הזה. בסופו של דבר עזבנו את סין עם טעם טוב מהמדינה, זו הייתה תרבות שונה לגמרי מזו שהכרנו בישראל, למדנו הרבה”, הוא ממשיך לספר על המסע שלהם.
אחרי שעזבתם את סין, ג’ורדי קיבל את ההצעה לחתום באקוודור וזו אולי הייתה הפתעה לכל מי שביקר את האיכויות שלו כמאמן אחרי העונה ההיא במכבי ת”א, אולי המבקרים בישראל טעו?
”אני חושב שאנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים, זו זכותם, אחד הדברים הטובים הוא שג’ורדי יודע מה הוא עושה. אף אחד לא לומד לאמן בשנה אחת או בשנתיים או בשלוש. אתה יכול לראות את ההיסטוריה של מאמנים רבים, מאמנים חשובים, לכולם לקח זמן ללמוד. הם עברו תהליך. ג’ורדי הוא אדם שלומד מאוד מהר, זה אני יכול להגיד לך כי עבדתי עם הרבה מאמנים והוא באמת מאוד חכם. זה לא קל לקבל מינוי של נבחרת לאומית והיה לנו את המזל לקבל נבחרת שהפרויקט בה הוא מדהים. אנחנו מחכים שנוכל להתחיל את הפרויקט הזה. זה לא קל לשחק בדרום אמריקה, זה לא קל לשחק במוקדמות מונדיאל”.
זה היה רגע מיוחד עבורך כאשר ג’ורדי החליט להביא את חואן פאבלו לצוות? כי כאשר חואן עזב את מכבי, אתה לקחת את זה מאוד קשה.
”כן, זה היה רגע מאוד קשה עבורי במכבי. היה לי קשר מאוד טוב עם חואן פאבלו לא רק כי הוא ספרדי, כי הוא בחור שעובד מאוד קשה, שוער מאוד טוב ואדם גדול. זה מישהו שאתה תמיד רוצה בקבוצה שלך, לא רק כשחקן. הוא אדם מחויב מאוד וכאשר הוא הצטרף אלינו כמאמן שוערים אמרתי לעצמי ‘וואוו’, ואחרי כמה אימונים היה לי ברור שהוא הולך להיות מאמן שוערים מאוד מאוד טוב. אף אחד לא חושב שמישהו עם הניסיון של חואן פאבלו יהיה כזה טוב בזמן כזה מהיר כי הניסיון שלו היה שנה אחת בקבוצת נוער של ספורטינג חיחון, אבל הוא דיבר עם אנשי מקצועי ועם מאמני שוערים ותיקים וכולם מאוד התרשמו ממנו והופתעו שהבחור הזה, שמאמן עכשיו פעם ראשונה בצורה מקצוענית, יכול להיות כל כך איכותי. הוא לא בא איתנו מההתחלה לסין כי הוא לא היה מוכן, הוא רצה לסיים את קורס הפרו של פיפא ואז הגיע אלינו”.
אתם צוות מאוד מסור, נאמן, אתם הולכים דרך ארוכה ביחד.
”הרבה יותר קל לנו לחיות ביחד. המשפחות של כולנו חברות. היינו ביחד במכבי, בסין כולנו היינו באותו בית המלון. באקוודור כשהיינו שם בששת השבועות הראשונים חיינו במתחם של הנבחרת ואתה יודע, אנחנו מאוד נאמנים כי אדם כמו ג’ורדי קשה מאוד למצוא בכדורגל העולמי. אין אנשים כאלה נאמנים בכדורגל וכשמישהו מתנהג אליך כך, אתה חייב להגיב עם מחויבות זהה. ג’ורדי בוחר אנשים עם התכונות האלה”.
ראית את מכבי ת”א מאז שעזבת?
”לא יותר מדי, ראיתי כמה משחקים, 2 או 3, היה קשה לעקוב בטח עם הפרשי השעות בסין”.
האמנת אחרי שעזבתם שמכבי ת”א תגיב כך ותיקח אליפות ב-31 הפרש והעונה, שני סיבובים בלי הפסד ובמקום הראשון?
”כן, למה לא? מכבי תמיד הייתה בעלת כוח ובעלת תשוקה לנצח משחקים, השחקנים שהיו לנו ועדיין שם הם בעלי תשוקה, כוח ואיכות, הרבה איכות, כדי לנצח כל משחק. זה מה שחשבנו. היינו מאוד ברורים בדעה שלנו שמכבי צריכה שינוי, רוח אחרת, דעות חדשות, כי היינו בטוחים שהאיכות של הסגל מאוד גבוהה”.
למה אתה חושב שהעונה האחרונה שלכם במכבי הסתיימה כפי שהסתיימה?
”ובכן, יש רגעים שלא עשינו את הדברים הנכונים. כשאני חושב לאחור, עשינו הרבה דברים טובים במשך שש שנים אבל בעונה האחרונה, פחות. אני חושב רק על עצמי, הערכנו את העבודה שלנו וכשאני חושב על עצמי, לדעתי לא נהגתי טוב בכל מיני סיטואציות ואני חושב שכל אחד צריך להסתכל לאחור ולבחון איך הוא היה כדי שהוא יוכל להשתפר בעתיד. היינו יכולים להיות יותר טובים בעונה ההיא”.
זה מחמיא לך שאחרי שהלכת מכבי חיפה הביאה מאמן כושר זר, בית”ר ירושלים הביאה כזה, פרצת דרך אולי בישראל?
”אני יודע שזה מה שקרה, אני לא יודע אם אני שיניתי משהו אבל אני תמיד אומר כששואלים אותי על ישראל זה שהישראלים מאוד רוצים להשתפר. ישראל כמדינה כל הזמן מחפשת אנשי מקצוע, רוח המדינה מובילה את הישראלים ללמידה, לראש פתוח ולהסתכל תמיד קדימה. מכבי ת”א השתפרה כי שינינו הרבה דברים בצורת העבודה שלה, אבל אחד הדרכים להשתפר היא להעתיק את מה שעשינו במכבי ומי שעושה את זה, משפר את הכדורגל הישראלי. אני שמח שזה קורה. אני מקווה שיגיע היום שבו נבחרת ישראל תגיע לטורניר גדול כמו היורו או המונדיאל. הלוואי וזה יקרה, כי זה יגיד שהכדורגל הישראלי השתפר באמת ואני חושב שיש לכם את האיכויות לכך, יש בישראל שחקנים גדולים”.
אני תמיד שואל את ג’ורדי האם הוא נהיה ישראלי אחרי כל השנים האלה, מה לגביך?
”אני לא יכול להגיד שלא. אני לא יכול להיות ישראלי עד הסוף כי אני לא מאמין בשום דת, אבל אני מרגיש שתל אביב היא חלק בלתי נפרד ממני. תל אביב קרובה אליי, יש לי הרבה חברים באינסטגרם וכשהם שואלים אותי על החיים שם, אני אומר להם שהם לא יכולים לדמיין כמה זה מדהים שם. זה משהו שלעולם לא אשכח. חמש השנים שלי שם היו פשוט מדהימות. לא בגלל התארים או ההצלחה. זה היה פשוט משהו אחר”.
החוזה שלכם באקוודור הוא עד המונדיאל ב-2022, אתה כבר יודע מה יהיה הצעד הבא שלכם בקריירה? אולי ג’ורדי ואתם עוד תגיעו למקום כמו ברצלונה?
”הפרק הבא הוא מה שקורה עכשיו. אי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד. מה שאני יכול להגיד על ג'ורדי זה שעד היום, הוא תמיד סיים את כל החוזים שלו, זה דבר שמשמח אותי מאוד. אני לא חושב על מה שיהיה אח”כ. בסין ראינו שאחרי העונה הטובה שלנו כולם דיברו על הקבוצות הבאות שייקחו את ג’ורדי, היו 3-4 קבוצות שדיברו עליו בעיתונים, ובסוף, הגיעה ההצעה מאקוודור כמה ימים אחרי שעזבנו את סין. אני חושב שזה צ’אנס טוב, זה אתגר אחר, חדש ומעניין”.