ביחס לתקופת הקורונה, בה רוב העולם נמצא בבית, דיא סבע וערן זהבי עשו כמות בלתי מבוטלת של קילומטראז' טיסות בשמיים. גם את הגעגוע לכדורגל, אחרי שלא שיחקו מאז תחילת דצמבר, את העייפות מהתקופה האחרונה לא ניתן לבטל וכן את השעות שלהם, צמודים ביחד.
אחרי שחמקו ממגיפת הקורונה בעודם נופשים והגיעו לישראל, אחרי שהתאמנו במכבי תל אביב ובמכבי נתניה בהתאמה וביחד עם ערן שדו מאמן הכושר שלהם בנבחרת ישראל ובגוואנגז'ו ר.פ, זהבי וסבע סיימו מחנה אימונים בדובאי, שבו ארצה רק כדי לשהות בבידוד. כעת הם כבר בסין, בביתם, לעוד בידוד.
בעוד אין תאריך סופי לפתיחת הליגה הסינית, כך גם להמשך אימוני טרום העונה שלהם, ממשלת סין, שהתמודדה ראשונה עם הנגיף, כמעט ניצחה אותו אבל עדיין לא מוכנה לקחת סיכונים, משנה את החלטותיה מדי יום וכל החלטה כזו משפיעה דרמטית על אורח חייהם של הסינים והזרים במדינה.
צמד לסבע ושער לזהבי בניצחון גוואנגז'ואחרי המסע הארוך מישראל, דרך אתיופיה ועד לסין, סבע, שכבר התמקם בדירתו בגוואנגז'ו, ממש מול דלתו של זהבי, העניק ל-ONE ראיון מהבידוד הביתי, כשהוא בין ארוחה אצל משפחת זהבי לבין אימון משותף עם שדו, כשהוא הגיע לבד, ללא אשתו נרמין והילדים.
"אני בבית, לבד, טסתי והשארתי את האישה בארץ, האמת שפחדתי", אמר היום סבע בראיון ל-ONE. "לא רציתי לקחת סיכון. אני לא יודע מה מצפה פה, מה מחכה לי, אפילו לא ידעתי מהקבוצה אם אני עושה בידוד בבית או לא, לא ידעתי כלום. זה יכול היה להיות כל דבר. אין תאריך של ליגה סופי, אימונים, למה שיבואו?"
איך אתה מתמודד עם זה? אתה שם רק יומיים, אבל אתה כמובן מבין שזה יכול לקחת זמן עד שתראה אותם שוב.
"אני לא מתבאס. אני מחויב למקום הזה ויש לי חוזה. הבאסה היא שאין תאריך לליגה, יש הרבה אי ודאות. ברור שהעדפתי להיות עם המשפחה ולא בסין, אבל אין מה לעשות. אין ליגה, אני בלי המשפחה שלי, זה לא קל".
למה בעצם החלטת לטוס לבד?
"האמת היא שאשתי בהריון אז העדפנו שלא. גם הילדים שלי קטנים, של ערן גדולים יותר. הוא דיבר מראש על זה שהוא רוצה לטוס איתם, זו ההחלטה שלו. לי יותר נכון להשאיר אותם בבית.”.
זה מתוך כוונה לגונן עליהם, אז אתה בטח מתנחם בזה אני מניח.
"כן, עדיף שלא יהיו איתי. זה בטוח. מבאס קצת להיות לבד, אבל זה חלק מהעניין. זה המצב. להביא אותם לפה בלי גנים, בלי כלום, אין טעם. אם כבר לסבול, אז לבד. אני מעדיף להיות לבד ובלי אשתי ושני הילדים. בעזרת השם הכל יסתדר ונביא אותם לפה".
דיא סבע (רדאד ג'בארה)על עצמך לא פחדת לטוס בימים כאלה, או שכבר התרגלת?
"ברור שפחדתי. אבל הייתי מחויב. לקחנו איתנו אלכוג'ל, מסיכות וכפפות. אם יקרה משהו, אז אני כבר לא יודע. אז אלוהים רצה שזה יקרה. אנחנו עשינו את מה שצריך ומקווים לטוב".
מה אתה עושה על טיסה בימים כאלה כשכל העולם בבית, תאר לי מה קורה.
"האמת? לא הרגשתי. טסנו לאתיופיה במטוס פרטי. היינו רק אנחנו. באתיופיה הגענו ישר לגייט כדי להמשיך לסין. איך שהמראנו נרדמתי עד סין, תשע שעות ישנתי, התעוררתי בסין. מאז שאמרו להדק חגורות שמתי את הראש, קמתי מהכריזה שנחתנו. הגענו ויצאנו מהשדה הביתה".
בידוד בארץ, בידוד בסין, חודש מלא טיסות ומעברים, כמה אתה מותש?
"אני עייף מאוד, צריך להסתגל למצב הזה. הם ביקשו שנחזור לפי החוזה שלנו. לא הייתה לנו ברירה. יש לנו זמן לנוח עכשיו בבידוד. האימון הוא שעה-שעתיים, שדו לא מוותר אף פעם, אבל אז נחים".
דיא סבע, בירם כיאל ומונס דאבור (רדאד ג'בארה)איך עובדים באמת האימונים שלכם?
"התאמנתי עם נתניה, ערן עם מכבי ת"א, טסנו לדובאי עם גוואנגז'ו, חזרנו לארץ לבידוד, באנו לסין ועושים אימונים מהבית. אנחנו גרים דלת מול דלת, אני קופץ אליו, מתאמנים וחוזר לבית שלי. עושים את המקסימום שאפשר. זה מה שיש".
לא קשוח להיות ביחד כל הזמן? תקופה ארוכה ואינטנסיבית.
"כן, אנחנו כל הזמן ביחד. אם מתאמנים אז ביחד, הכל ביחד. כל היום ביחד. עכשיו אני בבית שלי, אבל אנחנו אוכלים ביחד והכל. בטוח שכל אחד צריך את הפינה שלו. טלפון, פלייסטיישן ודברים כאלה. כיף זה בטוח לא. לשבת בבית ולא לעשות כלום, בטח גם בלי המשפחה".
שחקני גוואנדז'ו ר.פ חוגגים עם ערן זהבי ודיא סבע (מערכת ONE)מעבר להכל, כמה אתה מגעגע לכדורגל?
"זה מצב לא פשוט, לא כיף. כשאתה כדורגלן אתה רוצה להתאמן ולשחק, זהו, אבל אנחנו תקופה ארוכה לא משחקים ולא כיף. חסר לך משהו. המשחק האחרון שלנו היה ב-1 בדצמבר, כמעט ארבעה חודשים, זה המון זמן. יש מצב שהוא לא נורמלי בעולם וככה קורים דברים כאלה".
מה מחזיק לך את התקווה בימים כאלה? בטוח לא משחק הפלייאוף של הנבחרת כי כנראה שהוא גם לא ייערך ביוני.
"המשחק של הנבחרת אמרו שיתקיים ביוני, אבל לא בטוח בכלל שיתקיים אם דחו בשנה, ולא עשו את זה סתם. אנחנו מסתכלים רק על הליגה הסינית, מחכים לזה, אבל לא בטוח גם מתי זה יקרה".
דיא סבע חוגג עם ערן זהבי. בקרוב שוב? (איציק בלניצקי)הגעתם לסין, אתם בבידוד, מתאמנים בבית, מה קורה הלאה?
"אף אחד באמת לא יודע מה קורה פה. כל יום משנים את החוקים ואומרים משהו אחר. הממשלה פה מחליטה דברים ואז משנה. היינו במטוס ושינו את החוקים תוך כדי, אתה מבין? מזל שהגענו בכלל לפה. אחרי שנחתנו סגרו את הכניסה לזרים. הכל פה נזרק לאוויר ואז אתה מבין מה קורה. הכל יכול להיות, יום אחרי אם היינו טסים היינו אולי בארץ לעוד הרבה זמן".
אתה מדבר עם מנהל הקבוצה שלך, אנשי מועדון, יש להם כיוון?
"אין שום הודעה רשמית על הליגה, מתי תתחיל, אם תידחה. אז הם לא יודעים בעצמם".
אתה מתאר פה תקופה לא פשוטה בכלל. איך המשפחה מתמודדת איתה?
"ההורים שלי בבית כל היום, אין להם הרבה לאן ללכת. הם חששו מאוד שהגעתי לפה, פחדו, אבל כרגע כשאני בבית הם קצת יותר רגועים".