כמעט שנתיים חלפו מאז שאיסאק קואנקה עזב את הפועל באר שבע בתום עונה מאכזבת, בלשון המעטה, עם 10 הופעות בליגת העל ושני שערים, היעדרות ממושכת בשל פציעה טורדנית החל מהשבוע הראשון שלו במועדון ובעיקר הרים של ציפיות, שכמובן לא התממשו. לצערו, כך היה גם בדפורטיבו לה קורוניה, גרנאדה, בורסאספור, אייאקס אמסטרדם ומעל כולן, ברצלונה.
אקס בארסה, מי שהועלה לקבוצה לבוגרת בתקופת הזוהר של פפ גווארדיולה כדי להיות חלק (אמנם קטן) מאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל ושוחרר לפני תקופת לואיס אנריקה, הספיק לשוב לעיר הולדתו ולקבוצת נעוריו מהליגה השנייה, ראוס, שם עבר תקופה קשה אפילו יותר מאשר בב"ש. ואז הוא הגיע ליפן, שם הוא מתחיל לחזור לעצמו אחרי כמה שנים קשות. בסגאן טוסו הוא כבש שישה שערים ב-29 הופעות ובחלון החורף הוא כבר עבר לווגאלטה סנדאיי.
למרות שהמשחקים האולימפיים נדחו בשנה, הליגה היפנית בכדורגל, שהופסקה בסוף חודש פברואר בשל התפשטות נגיף הקורונה באזור, תשוב לפעילות ב-9 במאי וקואנקה כבר לא יכול לחכות. בשל המגיפה הוא נשאר ביפן, העדיף כמובן שלא לטוס לספרד, שם המספרים הולכים ונהיים מדאיגים יום.
בראיון ל-ONE הוא נשמע, במפתיע, די רגוע בהקשר לקורונה ולמולדתו, שסופגת מספרים גבוהים במניין המתים מדי יום. הראיון החל בשיחה על המצב בספרד וביפן ועבר לפן האישי מבחינתו, בהיותו רחוק מלממש את הפוטנציאל שניבאו לו, כשהוא מדבר על התקופה בב"ש וכן על הרצון הגדול ביותר - לחזור לטופ העולמי, ואולי אפילו לברצלונה.
"אני לא ממש עוקב אחרי ב"ש", הודה קואנקה בפתח דבריו. "רק יודע שהם סיימו במקום השני בעונה שעברה". כשהבין שהם סיימו במקום השלישי, לא שזה כל-כך משמעותי, ושברק בכר הספיק לעזוב וכעת אלונה ברקת עלולה למכור את המועדון, ענה הספרדי: "פעם ראשונה שאני שומע על זה, כנראה שאני לא מעודכן בחדשות. אני מקווה שב"ש תחזור להיות טובה בעונה הבאה, עם אלונה או בלעדיה. אני רק מאחל לב"ש כל טוב וכמובן לאוהדים שלה".
האמת, הגיוני שהוא לא ממש רוצה להיזכר בתקופה בב"ש, אבל גם בנושא הקורונה הוא לא ממש מתעניין או מתעסק. "אני נמצא ביפן, לא ממש יודע משהו על המצב הזה", אמר הקשר. "רק שהמשפחה שלי בספרד נמצאת בבית מבלי לצאת החוצה, רק יוצאים לקניות בסופרמרקט, אז הם בטוחים".
אתה נשמע די רגוע בנוגע למצב הקשה עם המגיפה הזו.
"כן, בכנות אני לא ממש שם לב למצב הזה. רק מבין שצריך להישאר בבית ולהישמע להוראות, ככה הכול בסדר".
אתה נמצא שם עם עוד לא מעט זרים, חלקם ספרדים ומכרים שלך כמו אנדרס אינייסטה וסרג'י סאמפר, גם הם לא מודאגים? זה בגלל שהמצב ביפן רגוע יחסית?
"אנחנו פשוט לא מדברים על זה, זה התחום של הרופאים".
מעטות הליגות שמשוחקות בימים כאלה, אצלכם הכדורגל חוזר בעוד כחודש, זה לא מסוכן לדעתך?
"מסוכן עכשיו בכל מקום בעולם, אבל דווקא יפן היא היום אחד המקומות הכי בטוחים להיות בו ברגע זה".
איך אתה בכל זאת מתחבר למצב הזה? ביפן כנראה שאין קיצוצים, אבל אתה בטח שומע שזה קורה ברוב הקבוצות בעולם, אפילו לחברים שלך בברצלונה.
"זה פייק ניוז, שום דבר מזה לא נכון, זה קורה רק כי הקבוצות מבקשות. לכל הקבוצות כמעט יש בעיות עם הפייר-פליי אז הן פשוט חייבות כסף. לכל הקבוצות בעולם יש מספיק כסף כדי לסיים את העונה מראש הרי, לא משנה מה יקרה".
אז בוא נדבר על כדורגל. ההגעה לישראל היא הפרק הקשה ביותר בקריירה שלך?
"אחרי ב"ש הלכתי לראוס כדי לשחק בעיר שלי. זה היה יותר קשה כי הקבוצה לא הייתה יכולה לשלם לשחקנים, אחר כך לא הייתה יכולה להחתים אותי. בסוף נאלצתי להישאר שם חצי שנה מבלי לשחק כדורגל כי לא קיבלתי אישור".
במבט לאחור, איך כן היית מגדיר את התקופה שלך בב"ש?
"הפרק הזה בקריירה היה קשה מאוד בשבילי. בחיים לא ציפיתי שזה מה שיקרה כשחתמתי שם. אבל הדבר הטוב הוא שלמדתי הרבה מההחלטה הזאת".
מה למשל?
"הרבה דברים, אבל אני לא מתכוון לומר אותם. אני שומר אותם לעצמי ומשתמש בהם כדי לצבור ניסיון לקראת הפרקים הבאים בקריירה שלי".
בכל זאת, מה כן תוכל לשתף בנושא הזה?
"אני לא יודע אם טעיתי או שהייתה לי בעיה, אני חושב שמאוד חשוב זה איך שחקן פותח את הקדנציה שלו בקבוצה חדשה".
מה בעצם קרה בב"ש מבחינתך? מה לא עבד?
"זאת הייתה תקופה קשה. הכל חדש וקורה מהר מאוד. נפצעתי כבר בשבוע הראשון ואז הכל השתנה, ככה שאני לא מאשים אף אחד. לפעמים יש שנים כאלה בקריירה. בב"ש זה היה התור שלי. פשוט התאמנתי שם בשביל עצמי כי יש לי עוד שנים לשחק כדורגל במיטבי. אני מוכן כבר לחזור ליהנות מכדורגל ורוצה שאנשים ייהנו מהכדורגל שלי גם".
ההחלטה לעבור ליפן התבררה כהרבה יותר מוצלחת מבחינתך.
"כן, זאת החלטה מצוינת. בשנה האחרונה נתתי הכל ביפן והיו לי משחקים גדולים. זה בדיוק מה שהייתי צריך בקריירה אחרי הרבה זמן שלא שיחקתי כדורגל".
עברת בתוך יפן לקבוצה חדשה, מרגיש שאתה חוזר לכושר הכי טוב שלך, שאתה יכול לחזור לאירופה מהדלת הקדמית?
"אני חושב שהשנים הכי טובות שלי בקריירה עוד לפניי".
ציפו ממך להגיע לגדולות בכדורגל העולמי, אתה מאמין שעוד תממש את הפוטנציאל?
"כן. אני חושב שכדורגל זה עניין של רגעים. אני יודע שאני שחקן טוב יותר מאשר השחקן שהייתי בגיל 20 או 23 בברצלונה. אבל זה לא הכל, זה לא רק מה שצריך כדי להיות בטופ".
אני מניח שזה לא נעים להיות מוגדר אחד הפספוסים הגדולים של ברצלונה, כשאתה עוד משחק כדורגל ויש עוד קריירה לפניך.
"אני לא חושב שאני כזה. אני חושב שכולם היו שמחים לשחק בברצלונה אפילו פעם אחת בחיים שלהם. אני אחד מאותם שחקנים ברי מזל שהגיעו לטופ ושיחקתי באחת הקבוצות הכי טובות אי פעם בכדורגל. אז אני מתגאה בזה".
מתאר לעצמי שלקח לך הרבה זמן ועבודה עם עצמך לומר משפט כזה.
"כן, הרבה חוויות".
תאר לי בבקשה את הקושי בזמנו לקבל את הדברים האלה.
"בהתחלה היה לי קשה לקבל את הדברים האלה, אבל הבנתי שהביקורות האלה מגיעות לכל מי שמגיע לקבוצה גדולה ואז לא נשאר ברמה הזאת של הקבוצות הגדולות בהמשך הקריירה. אז אני פשוט רואה את זה כתסכול של אנשים".
אתה מסתכל על זה בצורה שנוח לך לחיות איתה, זה מעניין.
"כמובן, עכשיו אני אפילו צוחק כשאני קורא דברים כאלה. כי אותם אנשים ממשיכים לחפש, רוצים להשיג עוד שחקנים כאלה, רוצים חדשים".
ועדיין, מה אתה מרגיש כשאתה שומע וקורא שמגדירים אותך כפספוס גדול ורואים אותך כאכזבה?
"יש לי הרבה ניסיון ואני חושב שאלו שעושים את זה הם פשוט אנשים קנאים. הם אומרים שאני אחד השחקנים הכי מאכזבים שהיו בברצלונה בזמן שהם בחיים מעולם לא עשו דבר כזה. אני רואה עוד הרבה שחקנים שעברו בבארסה כמוני, עזבו והמשיכו הלאה – אני מרגיש שהם פשוט עברו במועדון גדול. אנחנו חייבים לשמוח מזה, אבל כמובן גם לשפר את עצמנו לקראת העתיד".
אחרי כל זה, החלום שלך לשחק בבארסה עדיין בחיים?
"ברצלונה הייתה חלק מאוד נחמד בחיים שלי. הגשמתי את החלום שלי ושיחקתי שם טוב. לחזור? אם אני אשפר את עצמי מספיק, אני אוכל לעשות את זה".