רועי קהת עבר שנתיים לא פשוטות בכלל בכרמל. למכבי חיפה, שקלטה אותו אחרי ההתנסות באוסטריה וינה, הוא הגיע על תקן שחקן בכיר בכדורגל הישראלי, ליגיונר ושחקן נבחרת. אבל קהת לא היה השחקן לו הירוקים חיכו, בגלל הרבה סיבות, חלקן מקצועיות וחלקן מקצועיות, על רובן הוא עדיין לא מוכן לדבר.
מאז, הוא הספיק לחתום במכבי נתניה. היהלומים, שרדפו אחריו ורצו לשקם את הקריירה המבטיחה של הקשר המוכשר אצלם, האמינו בו מאוד. החל מאייל סגל הבעלים, שמכיר אותו שנים, עוד מגיל נערים ונוער, ומקפיד לתאר אותו ככישרון גדול ועד לסלובודאן דראפיץ' ושי ברדה, ששמו עליו את ידיהם ומטפחים אותו מחדש.
חלק ב' של הראיון של קהת ל-ONE נסוב סביב הקריירה של קהת בנקודה זו, בעודו בן 27. מחיפה לנתניה, התקופה הקשה בכרמל והחזרה לעצמו בעיר היהלומים, המטרה לחזור למדים הלאומיים ולאירופה, משבר הקורונה כמובן והקיצוצים בשכר, הנוכחיים ואלו הצפויים לקראת העונה הבאה בלי שום קשר, בשל עזיבת סגל.
רועי, אתה בטח די לחוץ עם אישה בהריון ובת קטנה, איך אתם שומרים על עצמכם מנגיף הקורונה?
"האמת היא שאנחנו לא יוצאים מהבית בכלל, רק לרבע שעה מדי פעם עושים סיבוב בקטנה כדי להוציא את הילדה. כדי לשמור עליהן אני לא נחשף בכלל, יוצא עם כפפות ומסיכה ומשתדל לשמור על ההיגיינה, זורק הכל ישר אחרי שאני משתמש. אשתי בהריון ואנחנו מאוד חוששים, קראנו הרבה אם הנגיף חס וחלילה יכול לעבור לעובר איכשהו. המחקרים הם רק מהתקופה האחרונה, אז אי אפשר ללמוד הרבה".
אתה מוצא את עצמך מפחד בימים כאלה?
"אני פחות חושש מהמצב לגביי ספציפית, גם לגבי הילדה ואשתי, בגלל מה שמעבירים בתקשורת שאנחנו יכולים לעבור את זה חלק והמבוגרים בסכנה בעצם. אנחנו לא נפגשים עם ההורים, אבא שלי עבר את ה-60, מפחיד לחשוב על התסמינים אם יש או אין".
בגלל המצב הזה, הלכת לחתום על קיצוץ של 50% נטו מהשכר שלך לשלושת החודשים הקרובים. לא פשוט.
"כולנו יודעים את המצב הכלכלי שנוצר בעקבות הקורונה, ידענו שנצטרך ללכת לקראת הבעלים. במקרה שלנו הבעלים, השחקנים והמנכ"ל כולם עשו עבודה מדהימה. אלמוג כהן ישב עם ניב גולדשטיין והגיע להסכם שטוב לכולם, שמחים שלא יצאנו לחל"ת כי היינו מרוויחים סכום קטן מאוד. זה פוגע בנו, אבל צריך לדעת לקבל כי כולם נפגעים, אין מה לעשות".
זה עושה משהו כשאתה מבין שהבעלים של הקבוצה שלך נפגע בצורה קשה יותר מרוב הבעלים, בגלל שהוא עוסק בתחום התיירות בחברת "קשרי תעופה"?
"כל בעלי הבית נפגעים, כולם מקצצים ויוצאים לחל"תים, אני לא יודע כמה אייל נפגע אישית, אבל בגלל החברה שלו הוא נפגע דרסטית. אנחנו מודים לו מאוד".
כשאתה מסתכל הלאה, אתה חושש קצת? כי העתיד מבחינתכם, כלכלית, הוא מעורפל. כנראה שתצטרך לקצץ גם בעונה הבאה.
"אנחנו רק מקווים שנעבור את הקורונה ובעזרת השם נצליח להשתלט עליה, אנשים יחזרו לשגרה, נתאמן ונשלים את העונה. זה הכי חשוב ספורטיבית ונפשית לכולנו. לא לשחק כדורגל כל כך הרבה חודשים זה לא קרה בחיים, רוצים שזה יקרה".
לא חושב על הקיצוצים בעונה הבאה?
"בסופו של דבר כולם יידעו לשבת, לראות את הצד השני ולהגיע להסכמות".
למרות שאין כרגע, בוא נדבר קצת לפחות על כדורגל. איך אתה מסכם את העונה של מכבי נתניה? בין אם תחזרו לשחק ובין אם לא.
"העונה הזאת התחילה לא פשוט בשביל כולנו. לא היינו יציבים מספיק, היו לנו יותר מדי עליות וירידות, 5 הפסדים ברצף, 5 ניצחונות מתוך 6. לא מצאנו את הנוסחה הנכונה כדי לייצר יציבות. לנו השחקנים יש אחריות על זה ואני חושב שיש פה צוות מצוין של מאמנים ושחקנים, כולנו היינו צריכים להוציא יותר מהעונה".
ומבחינה אישית? אחרי שנתיים קשות בחיפה, הגעת העונה לנתניה, זה לא התחיל ממש טוב אבל לאט לאט התחלת לחזור לעצמך.
"ככל שהעונה הלכה והתקדמה, הרגשתי יותר ויותר טוב. יותר ביטחון במשחק, יותר שקט, הקבוצה כולה לאט לאט תפסה את שיטת המשחק שהתאימה לנו יותר. השחקנים הכירו יותר ויותר טוב. היו הרבה משחקים שהיינו יותר טובים מהיריבות, תמיד חסרה לנו רגל מסיימת ומסירה טובה, זה מה שפגע בנו העונה. היינו צריכים לסיים העונה במקום גבוה יותר".
איך היה המעבר מחיפה לנתניה, אחרי תקופה קשה מבחינה אישית, בלי הרבה כדורגל מבחינתך?
"אעיד על עצמי וכולם יכולים להעיד – גם בחיפה, התשוקה לכדורגל אף פעם לא אבדה לי. היה לי שם כלום דקות משחק, תמיד הייתי רעב לכדורגל, וגם שעליתי ל-10 דקות ורבע שעה כמחליף תמיד עליתי בתשוקה ובמאה אחוז. הולך יותר ופחות, זה קורה לכולנו. את החשק והחדווה אף פעם לא איבדתי. בנתניה הרגשתי שחסר לי יציבות בדקות משחק, אמרתי לעצמי ככל שאשחק יותר ואקשיב למאמנים שלי יותר, שיחקתי בהתחלה מחצית, 60 ו-70 דקות. ככל ששיחקתי יותר ויותר הבנתי איך הם יכולים לשפר אותי, במשחק הלחץ שהם ידועים בו, הצלחתי להבין יותר ולעשות אותו בצורה טובה. בעוד מובנים מסוימים של תנועה ללא כדור לאזורים מסוימים, שמח שקלטתי את הראש והכרתי טוב".
מה לא עבד מבחינתך במכבי חיפה?
"אין לי שום תלונה על מכבי חיפה. זה אחד המועדונים הכי גדולים בארץ עם תנאים מעולים בכל דבר. אני לא יכול להגיד מה לא עבד ומה כן עבד. היו עונות לא פשוטות".
איך אתה מסביר אותן?
"זה שילוב של הרבה דברים. אחריות שלי, של מאמנים שהיו לי, אני לא גורע מעצמי ולא מאף אחד. לכולם יש אחריות בזה. אין לי דבר אחד להגיד ספציפי".
אז איך קורה ששחקן כמוך בקושי מקבל הזדמנויות?
"שאלות שלא צריך להפנות אליי, אני באמת לא יודע".
אני מבין שאתה פחות רוצה לדבר על חיפה, אבל חייב לשאול אותך – אם אתה חוזר בזמן לאותה נקודה אחרי אוסטריה וינה, אתה חותם שם שוב? לא מתחרט על התקופה הזאת?
"אם תזרוק אותי באותה תקופה הייתי חותם במכבי חיפה, בטוח. אין שום בן אדם בעולם שיכול לנבא את העתיד. באותו מצב שהייתי אז במכבי חיפה, אני בוחר בה שוב".
אירופה, נבחרת ישראל, זה העבר מבחינתך או שאתה רואה את עצמך חוזר לטופ?
"ממש לא ויתרתי על החלומות האלה. השאיפות הן תמיד להגיע למקומות כמו אירופה, בטח אחרי שהייתי שם שנה. אני יודע מה אני צריך לעשות בשביל זה. עונות טובות פה, להתמקד בזה, רק אחרי שנה וחצי או שנתיים מצוינות אפשר לצאת לאירופה. גם בגיל 30 אפשר לצאת להולנד או בלגיה, אני מכוון לזה. ראיתי הרבה שחקנים שעשו את זה. אני רוצה להביא קודם את מכבי נתניה להישגים ואז דרכו אולי להתקדם בחזרה לטופ, לחזור לנבחרת".
מאמין שתוכל לחזור לזכות בתואר בנתניה? לשחק בצמרת של ליגת העל?
"כשאני רואה את ההתנהלות בנתניה, אחרי המועדונים שעברתי בהם, הראייה לעתיד של מכבי נתניה היא מאוד נכונה. המועדון הזה חייב עזרה של גורמים מסביב כמו עירייה ומשקיעים נוספים, כי צריך כסף כדי להתקדם קדימה. ההתנהלות מאוד טובה, מאייל, המנכ"ל ניב ועד למטה. אם יהיה מספיק כסף, הקבוצה תגיע לגבהים שאף אחד לא חולם עליהם".