לפני מספר חודשים הוא היה על סף חזרה מרגשת לברצלונה, הפעם כמאמן. למרות החיזורים, הוא בחר להמשיך את הפרויקט באל סאד הקטארית ולהגיע לקטאלוניה בעתיד כשהוא בשל יותר. צ’אבי הרננדס, אחד המוחות המבריקים ביותר בתולדות המשחק, התראיין בספרד ושם סיפר על הקשר המיוחד עם פפ גווארדיולה ומאמניו השונים לאורך הדרך, ההערצה ליוהאן קרויף ופילוסופיית האימון שלו. אסור לפספס.
היית שחקן גדול, היום אתה דואג לעוד 25 שחקנים בסגל כמאמן. איך זה מרגיש?
”קודם כל אני מצוין. יש גם את הצוות הרפואי וצוות האימון שאסור לשכוח אותם. זה שונה לגמרי מהחיים ככדורגלן. אני אוהב לעמוד על הקווים, להכין את האימונים זה קצת קשה יותר”.
תתאר את מערכת היחסים שלך עם השחקנים.
”זו גישה שונה לגמרי. עד לא מזמן עוד שיחקתי עם רוב השחקנים על הדשא, היום אני המאמן שלהם. אני מנסה לפנות אליהם בטבעיות, לדבר איתם. הם כבר מכירים אותי עוד כששיחקתי לצידם. אני מנסה להיות טבעי והוגן ככל שניתן. אם שחקן יתאמן היטב הוא יקבל את ההזדמנות, אבל אם הוא לא יהיה עם הגישה הנכונה, לא יתאמץ מספק, יהיה לו קשה להתמודד איתי. צריך להציב גבולות כמאמן, אני מדבר איתם בישירות ויש לנו קשר טוב. אני מנסה שהם ירגישו בנוח איתי ויהיו שמחים, אנו עוסקים בכדורגל, זו זכות להיות כאן”.
איך היה הרגע הראשון בו דיברת אל השחקנים כמאמן?
”כמו שאמרתי, זה היה קל יותר עבורי מפני שכבר הכרתי אותם. דיברתי איתם הרבה פעמים בתור קפטן הקבוצה, כך שזה פשוט המשיך ונראה טבעי. מהרבה מאמנים למדתי לאורך הקריירה, עכשיו אני מכין את השחקנים שלי בדרך שלי. אני כאן כדי לעזור להם, כדי לנצח וכדי ליהנות בעצמי. אני אומר להם שהדלת שלי פתוחה 24 שעות עבורם. אומרים שזה לא יצליח אם לא תהיה קשוח עם השחקנים שלך, אבל אם תהיה קשה מדי אתה תאבד את חדר ההלבשה, צריך למצוא את האיזון הרגשי. זו דעתי. אלו דברים שלואיס אראגונס השתמש בהם איתי ואני מנסה להעביר את זה לשחקנים שלי”.
זה חשוב להיות חיובי כמאמן, כיוון שהשחקנים שואבים ממך את הכוח והביטחון.
”יש לי הרבה כבוד ואמפתיה כלפי השחקנים שלי, ככה חונכתי. אני מבין שיש שחקנים שלא בורכו בהרבה כישרון או שיש כאלו שפחות טובים במשהו אחד וטובים יותר במשהו אחר, אני מנסה לגרום לכל השחקנים שלי לתת הכול. מה שאני לא אסבול כמאמן זה שחקנים שיפחדו להעז. אל תפחדו, כדורגל זה משחק של טעויות. דיברנו על זה בקורס המאמנים, הכול צריך להיעשות ברמה הטקטית והפיזית הגבוהה ביותר, בסופו של דבר כוח החשיבה זה מה שחשוב. אני רוצה שהשחקנים ירגישו בנוח”.
"יש לי צוות אימון נפלא ויש לי ביטחון מלא בהם. הם אנשים שמבינים כדורגל ברמה גבוהה, כולם מדברים באותה השפה. יש פה כאלו שהיו באקדמיה של ברצלונה וגם בבארסה ב’, חיינו יחד הרבה שנים ויש לנו מערכת יחסים קרובה, אנחנו מדברים באותה השפה. אני מרגיש רגוע איתם, אני לא לבד. אני מגיע בראש פתוח לכל שיחה איתם והם עוזרים לי”.
אחרי הפסדים, אתה מגיע לפגישה עם צוות האימון ואומר “זו אשמתי”?
”תראה, אני האיש שאחראי, אני קובע את ההרכב, האסטרטגיה והמערך, כך שאני אשם. ברור שאני נעזר בצוות אבל בסופו של דבר האחריות היא עליי לגמרי. אני אדם חיובי, גם כשמפסידים אני רואה את הדברים החיוביים ומה שאפשר לתקן”.
“פפ הוא מורה דרך עבורי”: על הקשר המיוחד עם המאמן
אני זוכר שיחה שלך עם פפ גווארדיולה בה הוא אמר לך “אני שמעתי שאתה חושב על עזיבה, אני צריך אותך כאן”, מה קרה שם בברצלונה?
”בדיוק זכינו באליפות אירופה ונודע לי דרך מנכ”ל הקבוצה שהמועדון מתכנן למכור אותי בקיץ, זה היה ב-2008. נסעתי עם נבחרת ספרד ליורו שזכינו בו ושם גם נתנו לי את תואר מצטיין הטורניר וזה שינה את הכול. ניהלתי שיחה של דקה עם פפ וכל הראייה שלי השתנתה. לא חשבתי על עזיבה, הוא אמר לי שהוא לא יכול לדמיין את הקבוצה בלעדיי. חשוב לנהל שיחות, לשתף את השחקן שלך ברגשות, למדתי את זה ממנו”.
האם לסגנון המשחק אותו הנחיל פפ גווארדיולה עדיין יש מקום בכדורגל המודרני?
”זה הסגנון שבו יש הכי הרבה מרוויחים. יש כל מני סגנונות, כל אחד הוא מקובל. אני מעדיף שהקבוצה שלי תחזיק בכדור, אני רגוע כשאני רואה את אחד השחקנים שלי מחזיק בכדור. אני רגוע כשאנחנו שולטים במשחק. אני חושב שהקבוצות ששולטות בכדור יש להן יותר הזדמנויות לנצח את המשחק”.
יש רגעים במשחק שאתה חושב כמאמן ‘מה פפ היה עושה עכשיו’?
”בוודאי, גם מה היה עושה חואן וילאר ועוד אלף דמויות מפתח. הרעיון של צורת המשחק הוא שמאחד את כולנו. הקשר שלי עם וילאר עוזר לי כמאמן, אני אפילו שומר איתו על קשר, הוא אחד מאלו שעזרו לי הכי הרבה ככדורגלן. בדיוק כך גם פפ, אני אפגש איתו בקיץ, אתייעץ ואשאל אותו כמה דברים. אני שואל אותו שאלות כל הזמן, הוא מורה דרך עבורי, אני מחשיב אותו למאמן הטוב בעולם”.
היו לא מעט אוהדים בתחילת הדרך בקטאר שלא אהבו את סגנון המשחק שלך כמאמן.
”תראה, אני יכול להבין את זה. צפיתי בסרטון של האוהדים ואני חושב שהם צעקו “צ’אבי החוצה”. כשזכינו בסופר קאפ שמעתי את כל האצטדיון מעודד וקורא בשם שלי, זה חלק מהכדורגל, בסוף מה שמכריע זה התוצאות. מאז שאני על הקווים העיניים נשואות אליי באופן טבעי”.
האם היה לך רגע בו אמרת לעצמך שאתה צריך להתחיל הכול מאפס כאן?
”לא חשבתי על זה, אבל אני כן חושב הרבה על סגנונות משחק, על תיאום בהגנה ובהתקפה. אני חושב איך להימנע משערים ואיך לכבוש. הראש תמיד עובד”.
הזכרת קודם את לואיס אראגונס, מה לקחת ממנו?
”הידידות שלו, הוא היה כמו אבא, הוא הסביר לי על החיים ונדהמתי ממנו. כל השיחות איתו גרמו לי להבין שאני צריך להחזיר לו על האמון שהוא נותן בי”.
ומה לגבי ויסנטה דל בוסקה?
”לקחתי ממנו את האופי, הוא אדם מאוד הומאני, עם ערכים של כבוד, אחידות קבוצתית ומצפה תמיד שהכול יהיה מאורגן. היו לי יחסים טובים איתו עם הרבה חיבה. הוא היה האיש שלימד אותי לשחק יותר קדימה, אני הייתי הקשר האחורי בנבחרת ספרד והוא נתון לי לצאת קדימה, מה שלא היה לי בברצלונה בהתחלה”.
איך הייתה מערכת היחסים עם לואיס אנריקה?
”אמרתי לו שאני לא הולך להישאר בברצלונה, עזבתי את הקבוצה בצורה הטובה ביותר אחרי שזכינו בתארים. אנריקה הוא בחור ישר, הוא מדבר בכנות, עם המון אישיות ומלא ברעיונות. הוא ניצל את הכלים שהיו לו. הוא רצה שליטה דומיננטית במשחק. הוא אמר לנו שברגע שהכדור אצלנו יש לנו בהתקפה את ניימאר, ליאו מסי ולואיס סוארס מקדימה. זו גם הסיבה שהחתמנו את איבן ראקיטיץ’, הוא רצה שחקנים יותר פיזיים. הוא מאמן טוב מאוד”.
היו לך עוד הרבה מאמנים במהלך הדרך, לואיס ואן חאל היה בוודאי לחשוב ביותר בכל הנוגע לסגנון המשחק, נכון?
”אני חושב שהוא הקדים את זמנו. לא הבינו אותו בברצלונה. זו הייתה התקופה שאחרי קרויף וכולם יודעים מה ההשפעה והחשיבות שהייתה לו בקבוצה. בשבילי הוא שינה את ההיסטוריה של הספורט, יוהאן קרויף בעיני האדם החשוב ביותר בהיסטוריה של הכדורגל. ואז אחריו הגיע ‘ההולנדי הזה’ ואן חאל, שלא הסתדר עם אנשים ושנדמה היה שהוא שחצן במסיבות עיתונאים, אבל הוא לא לקה במגע אישי. הקשר שלי איתו היה טוב מאוד”.