אברהם גרנט, בדרך כלל נע ונד בעולם. הוא יכול להיות במקום אחד 24 שעות ואפילו פחות ולאחר כמה שעות למצוא את עצמו ביעד אחר, ואחרי עוד יום אחד הוא כבר יהיה ביעד הבא.
אך משבר נגיף הקורונה עצר גם את הטיסות של גרנט ברחבי הגלובוס כאשר הוא מייעץ לחברות ומרצה מבוקש. גרנט היה בשבוע שעבר בלונדון, שם הוא מתגורר בדרך כלל, אך בעקבות לחץ של המשפחה ואחרי שיחות עם רופאים בכירים גרנט קיבל החלטה לנחות בישראל ביום שישי החולף ולהיכנס לבידוד של 14 יום.
אבל מה שגרנט ראה בנתב"ג הרתיח אותו במיוחד.
גרנט מספר ל-ONE על מה שראו עיניו: “התאכזבתי מאוד מכל מה שראיתי. בכל מהדורות החדשות בארץ ובעולם כל הזמן מדברים במיוחד על שמירת מרחק של שני מטרים אחד מהשני כדי לא להדביק אחד את השני. בגלל זה יש סגר. התלבטתי מאוד האם לחזור לארץ כי טיסה זה גם בית בידוד לקורונה. אבל לאחר התייעצויות עם רופאים ומי שמבינים החלטתי להגיע לארץ בטיסה".
גרנט חוזר למה שראה שעיצבן אותו: “בטיסה דאגתי לשבת מבודד עם כפפות וכל מה שצריך, כאשר הקפדתי גם לחטא את המקום. בארץ לא היה שרוול ודחסו את כל מי שירד מהמטוס באוטובוס כאשר לא הייתה שמירת מרחוק של שני מטרים אחד מהשני. היה אולי שני סנטימטר מרחק אחד מהשני. תפסתי את הפינה, שמתי טרולי ובצורה כזו שמרתי פחות או יותר את המרחק. במקרים כאלו לא צריך להתחכם, התחכמתי מספיק בימי חיי ובמצב כזה לא מתחכמים".
גרנט ממשיך ומתאר מה קרה כשהאוטובוס הגיע לשער: “יצאתי מהאוטובוס, ראיתי שכולם עולים, בלי מרחק אחד מהשני, כל אחד נוגע בשני, פשוט כל הישראלים אחד על השני. עמדתי בפינה, חיכיתי עד שכל זה יסתיים. בביקורת דרכונים, כשצריך להצהיר איפה תשהה בזמן הבידוד, שוב תור אחד על השני".
אנשים לא שומרים על מרחק בנתב"ג (מערכת ONE)“מי שהיה שם אחראי, היו אדיבים, הבינו רגישות. בתקופה כזו חייבים להישמע להוראות ככתבם ולשונם. חייבים לשמור מרחק, דברים אקוטיים, מאוד התאכזבתי ממה שקורה. הטיסות מלאות ובצורה כזו כל מי שיחזור יגרום פה להדבקה. העברתי לרשויות המוסמכות את מה שראיתי. המטרה של הראיון הזה, שאנשים יקפידו גם בכל מיני מקומות על ההוראות ויגלו אחריות ואז יהיה יותר קל. המטרה שבסוף במקום סגר יבודדו את החולים. אז גם המשק יחזור לתפקוד הרבה יותר מהר".
אברהם, מה שלומך באופן כללי בימים אלה?
"שלומי אני מתאר לעצמי כמו כולם. תקופה לא קלה, מורכבת בעיקר בגלל הלא נודע שהוא הבעיה העיקרית. אבל כמו שתמיד חינכו אותי, צריך להסתגל ולעבור את זה כמו שצריך”.
חזרת לארץ מאנגליה, חיכית הרבה זמן עם ההגעה שלך ונראה שבאנגליה די מאבדים שליטה על כל מה שקורה.
"לא ידענו שמאבדים שליטה, עד היום אנשים לא יודעים מה צריך לעשות במלחמה נגד הנגיף. לא הייתה הרגשה למה שקורה שם כעת. זה מקום העבודה והמגורים שלי לכן נשארתי שם. הגיע מצב יותר חמור, הגעתי למסקנה הטובה ביותר, להגיע לכאן להיות עם המשפחה וחברים. נכנסתי ישר לבידוד".
“לא זרקתי אף נייר מרגע שאימנתי”
איך אתה מעביר את הזמן כעת כשאתה לבד? אתה בדרך כלל אוהב להיפגש ומוקף סביבך אנשים במשך כל היום.
"זו תקופה אחרת, צריך להסתגל כמה שיותר מהר. קורא הרבה, מארגן כל החומר של השנים אחרונות, לא זרקתי פיסה אחת".
יש דברים מעניינים שמצאת מהתקופה של צ'לסי? בוא שתף אותנו בבקשה.
"צ’לסי, מחלקת נוער שאימנתי בהפועל פ"ת, מכבי ת"א, מכבי חיפה, פורטסמות’, נבחרת ישראל, הפועל חיפה, נבחרת גאנה, פרטיזן. לא זרקתי אף נייר מרגע שאימנתי. בחיפה בזמנו גנבו לי את הרכב שהיו בו שני ארגזים של חומרים מהעבר. אבל גם כך יש לי הרבה ארגזים שאני ממיין, וככה מעביר את הזמן. לא כיף בבידוד".
בסוף ייצא מזה ספר?
"לא יודע, עובר על זה".
גרנט בצ'לסי. בקרוב הספר? (רויטרס)מפחיד אותך מה שקורה כעת?
"אני לא מתייחס למפחיד או מלחיץ. הלא נודע הוא דבר מרכזי. בכל ערוצי טלוויזיה בארץ ובעולם יש דעות סותרות על מה שקורה ויהיה. הווירוס יום אחד נמצא פה ולמחרת במדינה אחרת. הוא לא מבדיל בין מדינות ואנשים. בשביל הווירוס כולם אותו דבר. זהו וירוס בניגוד לאבעבועות שחורות, נמצא במדינה אחרת ואפילו לא יודע שמעביר. מנגד אנחנו בעידן בו העברת מידע של דברים מתרחשת במהירות. אני מקווה שיבינו שזה ללא הבדלים מכל סוג שהוא, כולם שווים ויהיה יותר קל לצאת מהמצב. מצד שני יש יתרון עצום בהעברת המידע. אני לא מומחה. בכל המקומות בעולם צריך מלחמה משותפת של כולם ללא הבדל גזע. כולם שווים. צריך שיתוף פעולה בין מדינות והעברת ידע וככה ידבירו את המחלה הזו יותר מהר. כמה שיותר ישמעו, יותר יהיה קל לצאת מהמצב. ההתפשטות הפיזית היא חיסרון של העולם המודרני, אך מנגד יתרון בהעברת הידע".
ידוע שצופית מאוד דואגת לך, מה היא אומרת לך בימים אלו?
"כל המשפחה. צופית, ילדים, אחיות, מאוד מאוחדת, דואגים ומנסים לעזור. צופית כמו צופית תמיד דואגת ומודאגת".
יהיה לה מערכון חדש על מה שקורה?
"חייב לשאול אותה”.
צופית גרנט. "דואגת ומודאגת" (שחר גרוס)“יהיו פשרות כואבות”
איך הקורונה תשפיע לדעתך על הכדורגל?
"מבחינת משחק אותו דבר, ייקח זמן, יחזור ברגע שלקהל ושחקנים יתאפשר לחזור לשגרה. לגבי הליגות השנה, התחזיות הן שיחזרו במאי אופטימיות מדי ואני לא מומחה. קודם צריכים להתרכז בבריאות של השחקנים והקהל ומי שמתעסק בענף”.
אפשר בכלל לחזור לשחק אחרי תקופה ארוכה בלי אימונים מסודרים?
"צריך לתת זמן לאימונים, לחדש את זה. עדיף לחדש, והכול יוכרע אפילו בפשרות מצד כולם. קודם צריך להתרכז בבריאות שחקנים וקהל. במשבר הזה צריך למצוא פתרונות. כולם ימשכו לאוהב את המשחק הזה".
אחרי המשבר, האם אנחנו נהיה בעידן אחר שכל המספרים האסטרונומיים שמשלמים כיום כבר לא יהיו?
"בעידן הראשון שלאחר הקורונה בהחלט יצטרכו לעשות פשרות כלכליות. אבל אחרי זה לאחר שנה-שנתיים-שלוש אני חושב שנחזור למצב שיתקרב למה שהיה לפני. כמובן הכדורגל והספורט לא יכול להיות מנותק משאר המגזרים".
אוהדי הפועל ת"א מתמגנים מהקורונה (שחר גרוס)מבחינת התקציבים, מה יקרה להערכתך?
"יהיו פשרות כואבות. ספורטאים שמרוויחים כיום הרבה כסף ברמה יצטרכו לעשות פשרות למען השאר, עד כמה שזה יישמע כואב. קודם כול צריך שנהיה אחרי הנגיף ואחרי זה למצוא פתרונות. כל המומחים סבורים שלא הגענו עוד לשיא המשבר".
לא כדאי לעשות ריסטרט לכל העונה הזו?
"אם המצב הזה יימשך תהיה בעיה. יש אמנם עניין כלכלי, אבל קודם כל בריאות קודמת לשאר הדברים".
לסיום הדברים גרנט מבקש לומר: “אני מתפעל מהרבה דברים במדינה ייחודית, מופלאה בימים קשים אלו. אולי יש ביקורת פה ושם. מאוד מרגש אותי מה שקורה עם הרופאים. אני זוכר כשביקרנו חיילים בצוק איתן, חיבקנו חיילים, הבאנו אוכל. כל הרופאים והאחיות נמצאים בקו חזית, מקומם אותי ששומע שאין להם מיגון. הם הלוחמים בקו החזית, הווירוס לא מבדיל בין אף אחד. אני מסיר בפניהם כובע, אמיצים, מסורים. אם הייתי יכול הייתי מחבק את כל הרופאים והאחיות בחזית מלחמה בלא נודע זה מחמם את הלב. אוהבים אותם מרחוק ואני מבקש מכל עם ישראל - להישמע להוראות. הן מצילות את החיים שלכם ושל משפחותיכם”.