על רקע השבתת הליגה, זה הזמן לשכוח קצת מהצרות ואנחנו ב-ONE יוצאים כעת בפרויקט “השנתון שלי”. בכל פעם נבחר את הרכב השחקנים אשר לדעתנו היה המוצלח ביותר שנולד באותה שנה, מ-1985 ועד 2000, ואתם תבחרו מי הכוכב הגדול של אותו הרכב. הפעם – 1999. רובם עדיין לפני הפריצה הגדולה, אך אין ספק שלפחות החלק הקדמי של ילידי השנה האחרונה של המילניום הקודם כמוס בכישרונות אדירים שמציתים את הדמיון של כל אוהד כדורגל, קבלו אותם.
שוער: לא היה פשוט למצוא
רוי בייגל: 5.7.1999. מאחר וקבוצות ליגת העל ממעטות לתת את ההזדמנות לשוערים בגילים הצעירים, קשה היה למצוא את האיש המתאים לעמדה הזו, בעיקר כי לא נחשפנו ליותר מדי מהם. עם זאת, שוער מכבי נתניה, שגדל במ.ס אשדוד והיה חלק מהסגל של היהלומים של סלובודאן דראפיץ’ ושי ברדה הוא פוטנציאל שעתיד ביום מן הימים להחליף את דני עמוס בין הקורות.
הגנה: עומרי יהפוך ללוזון הבכיר במשפחה?
נעם כהן: 6.1.1999. למגן הימני שגדל במחלקת הנוער של מכבי ת”א יש 31 הופעות בכל הנבחרות הצעירות של ישראל. העונה הוא ערך את טבילת האש הראשונית בליגת העל במדי סקציה נס ציונה והותיר רושם לא רע במשחקים בהם שותף. לצהובים יש אלטרנטיבה ישראלית לאחת העמדות הבעייתיות בכדורגל שלנו.
רז שלמה: 13.8.1999. כנראה שחקן ההגנה הטוב ביותר שיצא מהשנתון. בעודו בן 20, הבלם שגדל בהפועל ת”א וסוגר כעת עונה שלישית בבוגרים כבר הספיק לקבל זימון לנבחרת הבוגרת של אנדי הרצוג. העונה, ביחד עם אוראל דגני, הוא אחד מעמודי התווך במערך של ניר קלינגר, שותף מלא להישג הגדול שבהעפלה לפלייאוף העליון ואפילו הספיק לכבוש ב-1:2 על בני יהודה.
עומרי לוזון: 7.1.1999. הרבה גבות הורמו כאשר אחד המהלכים הראשונים של עמוס לוזון לאחר שרכש את הפועל ראשל”צ הייתה העברת בנו הבלם לקבוצה. עם פתיחת העונה, אט אט חזרו בהם גם גדולי הציניקנים שתלו את צירופו של עומרי לקבוצה שמתיימרת לעלות ליגה אך ורק בגלל הייחוס המשפחתי. בעונה הבאה אנחנו כנראה נראה אותו גם בליגת העל.
דני גרופר: 16.3.1999. עוד נציג אדום בחוליית ההגנה של השנתון. אחרי עונת התחשלות בהפועל עפולה מהלאומית, כעת מוכיח גרופר שהוא בהחלט שווה ליגת העל, גם אם זה אומר להיות כרגע שחקן משלים בסוללה של קלינגר.
קישור: הכוכב הגדול הבא של הכדורגל הישראלי
שי אליאס: 25.2.1999. בתחילת העונה השאילה הפועל ת”א את השחקן שגדל בשורותיה לנס ציונה, וזה במהרה גרם לה להתחרט על כך. למרות מיקומה של הסקציה, אליאס היה מנקודות האור של הכתומים ועם מספר הופעות אדירות, כשהגדולה שבהן ב-1:2 הבלתי נשכח על ב”ש, ככל הנראה קנה לעצמו בחזרה מקום בסגל של האדומים, שלא יחזרו על הטעות בעונה הבאה.
תומר יוספי: 2.2.1999. עד כה, נראה שבדבר אחד אלונה ברקת עדיין לא קצרה את הפירות – וזה במחלקת הנוער. יוספי הוא ללא ספק היוצא מן הכלל במקרה הזה. הקשר, ששולב עד בשלהי העונה שעברה ועזר רבות לקבוצה מבירת הנגב להתברג במקום שמוביל לאירופה עם שערים מכריעים, מוכיח גם השנה שהוא חלק חשוב מאוד בקבוצה של יוסי אבוקסיס.
מנור סלומון: 24.7.99. הדובדבן שבקצפת. השם הכי גדול שנמצא ברשימה ואולי אפילו בכדורגל הישראלי כולו. שערים נגד אטאלנטה ומנצ’סטר סיטי בליגת האלופות, תפקיד מרכזי בנבחרת הבוגרת ומהלכים שנראים כאילו הוא בכלל לא שייך לפה. העתיד של הכדורגל הישראלי יקום וייפול על הכישרון של הקשר של שחטאר דונייצק.
התקפה: חלום רטוב של כל קבוצה בליגת העל
יונס מלדה: 14.11.1999. כבר בעונה שעברה לא ניתן היה לפספס את העובדה שבנתניה גדל משהו מיוחד. העונה, מלדה עדיין לא פרץ כפי שציפו ממנו ונפל קרבן לעונה כושלת של הקבוצה כולה, אך עם זאת, בכל פעם שילד הפלא של היהלומים היה עם הכדור – דברים טובים קרו. כבש אמנם רק פעמיים, אך עם יציאה בלתי רגילה מהמקום, כוח פיזי, מהירות וטכניקה – למלדה יש הכול כדי להפוך לכוכב כדורגל בליגה שלנו, וזה עוד יקרה.
אילון אלמוג: 8.1.1999. ולדימיר איביץ’ אמנם היה קשה איתו העונה במכבי ת”א, אך גם במקרה של אלמוג, ביציעי בלומפילד ניתן היה לשמוע את הרחש בכל פעם שרק קיבל את הכדור. החלוץ שכמעט ונרכש ע”י משה חוגג ובית”ר ירושלים, נראה בשל הרבה יותר כעת ואחרי חצי עונה מצוינת בחדרה אשתקד, העונה הוא אחראי על 3 שערים ושני בישולים אצל האלופה.
ירדן שועה: 16.6.1999. אם הוא היה עושה את הדברים אחרת, יכול להיות שירדן שועה כבר לא היה פה. החלוץ הסורר מהכרמל, שפרץ לתודעה בענק אשתקד עם חצי עונה חלומית בבני יהודה שגרמה ליענקל’ה שחר לשלם 1.3 מיליון אירו כדי להביא אותו למכבי חיפה הסתבך פעם אחר פעם, אלא שעל הכישרון שלו פשוט אי אפשר להטיל ספק. מי יודע, אולי יום יבוא והוא ישים את הבעיות בצד כדי שבהחלט נתחיל ליהנות מאחד השחקנים הכי מוכשרים שיש כיום בכדורגל שלנו.