מגפת הקורונה היא דבר רע לאנושות בכלל, ולספורט בפרט. לא תמצאו כמעט אף בר דעת בעולם שיטען אחרת. הליגות נעצרו, הקהל נותר בבית, המצב הכלכלי מעורער ואין מה שיחליף את הריגוש שמייצר כדור שנושק לרשת. אלא שכמו שגורסת האמרה הידועה, "רע לאחד – זה טוב לאחר".
מחוץ לעולם הספורט, לדוגמה, מדובר במשקיעים המתוחכמים, שידעו לנצל את הנפילות בבורסה לרכישות נכונות ויצירת הון. ישנם מומחי השיווק הדיגיטלי, שיסבירו לכם שממש-ממש עכשיו זו ההזדמנות להפוך את העסק שלכם לאינטרנטי, כי כולם בבית. וכמותם גם בעלי המרכולים והסופרמרקטים, שהאזרחים צובאים על מדפיהם, אתרי החדשות שנהנים מריפרושים אין-סוף, שליחי האוכל שהפכו לגיבורי השעה. ולואיס סוארס.
"מכה לברצלונה: החלוץ האורוגוואי נותח וגמר את העונה", זעקו הכותרות בספרד ב-12 בינואר, רק לפני כחודשיים וחצי. ואכן, היה נדמה שזו מהלומה ממנה בארסה לא תתאושש. שמונה ימים קודם לכן, היא סיימה בתיקו שתיים בלבד את הדרבי מול אספניול, בו כבש ובישל סוארס באומנות, ומיד לאחר מכן עשתה את הדרך הארוכה לערב הסעודית, רק כדי לאבד שם יתרון בעשר הדקות האחרונות מול אתלטיקו ואת תואר הסופר-קופה.
מעמדו של המאמן ארנסטו ואלוורדה התערער, ורגע לפני שהוא פוטר, הגיעה הידיעה על ההליך הכירורגי שעבר סוארס בדרך לפגרה המוקדמת. ברצלונה הגדולה, שמשלמת את שכר השחקנים הגבוה ביותר בספרד, לא השכילה להתחזק בשנים האחרונות בחלוץ רוטציה בכיר שישמש כגיבוי למספר 9, ונותרה, הלכה למעשה, ללא אף חלוץ מטרה בסגל.
בחזרה לקיץ
אחד ההסברים של התקשורת הקטאלונית , המכונה לעתים "השופר של הנהלת ברצלונה", להחתמה היקרה של אנטואן גריזמן תמורת 120 מיליון אירו, היה שהוא מסוגל, לכאורה, לשחק כחלוץ רחבה ולהוריד את העומס מסוארס בן ה-33. אלא שהעובדות מספרות סיפור אחר לחלוטין. גריזמן הוא חלוץ, אין על כך עוררין, אבל לשיאי הצלחתו הגיע כמעט תמיד כשחלוץ נוסף נמצא לצדו במערך. כך היה זה לאורך שנים באתלטיקו מדריד, בשת"פ חלוצים דוגמת פרננדו טורס, מריו מנדז'וקיץ', דייגו קוסטה ואלברטו מוראטה, וכן בנבחרת צרפת במונדיאל האחרון, כבדרך לזכייה בגביע העולם צוות בהתקפה יחד עם אוליבייה ז'ירו.
על אף שלואיס סוארס היה יכול להיות, במובן מסוים, הקוסטה, המוראטה או הז'ירו של גריזמן גם בקטאלוניה, הקיבעון הטקטי של ארנסטו ואלוורדה לא אפשר לדבר להתרחש. מערך ובו בארסה משחקת עם שני החלוצים שלה ברחבה, זה לצד זה, סוארס משמאל וגריזמן מימין, ומאחוריהם מסי, לא קיבל צ'אנסים.
גריזמן העביר חודשים כשהוא "תקוע" בכנף שמאל, עמדה בה הוא בכלל לא מנוסה או מוכח לאורך הקריירה, ועד שכבר הגיע לעיר מאמן חדש, הוא קיבל סגל נטול סוארס ונטול האפשרות לנסות לשלב בצורה אחרת בין השניים. הצרפתי הפך ברגע לחלוץ היחיד בסגל של קיקה סטיין, לסקורר היחיד מלבד הקפטן מסי, ולזה שמצפים ממנו שינפק את המספרים ליד השער. וזה לא שגריזמן לא יודע לייצר מספרים, הרי ב-5 השנים שלו באתלטיקו ההגנתית הוא כבש ביציבות ממוצע של 19 שערים לעונה, אלא שהמספר הזה, 19, הוא מספר שמחוויר ליד הנתונים של הטורף האורגוואי. זה לא אתה, אנטואן, אתה בסדר. בסדר גמור אפילו. זה לואיסיטו.
אני אנדרייטד?
השאלה שנשאלה, נידונה ונטחנה עד דק יותר מכל שאלה או סוגיה אחרת בכדורגל העולמי בעשור-פלוס האחרון היא, כמובן, "מי טוב/גדול/איכותי יותר – ליאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו?". מאחר ולכל חובב כדורגל יש דעה מבוססת ומנומקת בנושא, הנה לכם ויכוח מעניין יותר. לכולנו יש כעת בבית הרבה יותר זמן פנוי, אז נסו לשלוח את השאלה הבאה בקבוצת הוואטסאפ המתאימה: מי הכדורגלן הטוב/הגדול/האיכותי ביותר בעשור האחרון בעולם, שהוא לא מסי או רונאלדו? או, במילים אחרות, מי מספר 3?
השאלה הזו, במפתיע או שלא, כמעט אף פעם לא נידונה לעומק. לא סביב שולחן הפרשנות באולפני הטלוויזיה השונים, לא במפגשי החברים שהתכנסו לצפות בכדורגל, לא בעמודי הפייסבוק ולא בפורומים, עליהם השלום. על הקלאש הנצחי בין הארגנטינאי לפורטוגלי אפשר למצוא ברשת ויכוחים ודיונים אין סוף, היוטיוב מלא בסרטוני השוואה, ויש אפילו אתר אינטרנט ייעודי שכל מטרתו היא לאסוף ולהציג נתונים סטטיסטיים של זה מול זה. השם המקורי הוא, אגב, "מסי-נגד-רונאלדו". אבל מי השלישי? מי בן האנוש הכי קרוב לשני החבר'ה העל-טבעיים האלו? לא ננסה לקבוע כאן עובדה, או להכתיר בחטף את הסגן-של-הסגן-של בר כוכבא, אבל הנה לכם כמה נתונים:
לואיס סוארס הוא השחקן היחיד שהוא לא מסי/רונאלדו שלקח הביתה את נעל הזהב האירופית מאז השתלטו עליו השניים ב-2010. והוא עשה את זה פעמיים. הוא סיים כמלך השערים של הליגה האנגלית ב-2014, כשהוא משווה את שיא כל הזמנים בפריימר ליג, וכפיצ'יצ'י הספרדי ב-2016. הוא במקום ה-3 (לא רומזים לכלום) במעורבות בשערים, כיבושים ובישולים, ב-5 הליגות הבכירות באירופה בעשור החולף. תקראו שוב את השורה האחרונה, היא אמיתית, כן. הוא גם מלך השערים והבישולים בהיסטוריה של נבחרת אורוגוואי.
החלוץ זכה עם הסלסטה בקופה אמריקה בתחילת העשור המדובר, ב-2011, כשהוא כובש בגמר ונבחר ל-MVP של הטורניר. הוא הכובש המצטיין בהיסטוריה של מוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה. הוא הכובש הרביעי בטיבו (!) בתולדות מועדון הכדורגל של ברצלונה, אליו הגיע לפני פחות מ-6 שנים, רחוק שלושה כיבושים מהמקום השלישי של קובאלה, ששיחק 11 שנים בקטאלוניה. ואם הכל יילך כשורה, עד תום העונה הבאה יש לו סיכוי טוב להעפיל למקום השני על חשבון ססאר רודריגס על 232 כיבושיו, החלוץ הספרדי שאיבד ב-2012 את הפסגה למסי ועלול לאבד גם את הסגנות ב-2021.
הוא כבש 399 שערים ובישל כ-230 נוספים ב-599 הופעות במדי מועדונים בקריירה. אל תוציאו מחשבונים, בדקנו: זה ממוצע של מעורבות ישירה ביותר משער למשחק. במשך 15 שנה, ב-5 קבוצות שונות, ב-4 ליגות שונות. עם 6 אליפויות בארון, צ'מפיונס, גביעים, קופה אמריקה. התביעה סיימה את דבריה, וחבל, כי היה לה כיף.
בקיצור, אנדרייטד.
איתו ובלעדיו
בלא מעט דיונים בהם כן עלה שמו של סוארס על השולחן נטען שהוא בירידה, ונדמה שהגיל אכן עושה את שלו. אי אפשר להתווכח עם המספרים שמעידים על ירידה הדרגתית, קטנה אך קבועה, במספר השערים שלו מדי עונה מאז הגיע לספרד. העונה, בשל הפציעות שאפשרו לו לפתוח ב-15 משחקים בלבד, הוא "רק" עם 11 גולים, מה שעדיין מציב אותו במקום השלישי בטבלת מלך השערים בספרד, לפני כל אחד משחקני ההתקפה של אתלטיקו, סביליה, סוסיאדד וריאל מדריד (להוציא קארים בנזמה).
אך שימו לב לבארסה שלו מאז שנכנס האורוגוואי לחדר הניתוחים בינואר: 8 משחקי ליגה, 14 שערים, 1.75 כיבושים למשחק. לפני הפציעה? ב-17 המשחקים בהם שותף בלה-ליגה כבשה ברצלונה 42 פעמים. 2.47 שערים למשחק, 41% יותר.
והנה המספר הנוסף: שנים התרוצצה האמירה בקרב המגמדים, לפיה "מסי לא יכול בלי צ'אבי ואינייסטה". השטות הזו כמובן מופרכת שבוע-אחר-שבוע בשנים האחרונות על ידי הארגנטינאי, אבל אין ספק שהיכולת של צמד הגאונים הספרדים בהחלט סייעה למסי. כמה סייעה? צ'אבי, למשל, בישל לו 32 שערים. המהנדס? 40 בישולים. "אוקיי, אבל הם שיחקו במרכז השדה", תתעקשו. ניימאר, למשל, בישל לו 22 פעמים. ומה עם ג'ורדי אלבה, האיש שנדמה שהבין שהסיכוי הטוב ביותר להבקיע הוא פשוט למסור באוטומט לשחקן הטוב בעולם ועושה זאת שוב ושוב ושוב? 20 בישולים על פני 7.5 שנים משותפות.
אם כך, מי מוביל את טבלת "המבשל המוביל למסי"? ניחשתם נכון, לואיס סוארס, עם 46 בישולים לחברו הדרום-אמריקאי. אגב, הפרעוש בישל לחלוץ 36 פעמים, עשרה בישולים פחות ממה שסיפק לו חלוץ השפיץ. קטע, לא? אז כן, מסי יכול בלי סוארס, כמו שהוא יכול גם בלי צ'אבי או אינייסטה, בלי ניימאר או אלבה, בלי נעל בקלאסיקו בברנבאו. אבל ללא האורוגוואי, הוא פשוט יכול פחות.
ואז הגיעה הקורונה
על פי הכותרות בספרד סוארס כבר החלים והוא כשיר לחזור למגרשים, בזמן שהמגרשים עדיין לא כשירים לחזור בעקבות משבר הקורונה. המשמעות: ברצלונה צפויה לקבל את ה-חלוץ שלה, מוכן ומזומן, היישר אל 12 מחזורי ההכרעה של לה-ליגה וגומלין שמינית גמר ליגת האלופות, אם אלו אכן ישובו לפעילות. המטרה: לסיים את 2019/20 לא רק עם תואר "שער העונה" (לא שכחתם את העקב המטורף נגד מיורקה, נכון?), אלא גם עם תואר קבוצתי. אולי אפילו שניים.
קיתונות של ביקורת ספגו אנשי הנהלת ברצלונה מאז הניתוח של סוארס, שהתרחש כזכור בעיצומו, ואף בחציו הראשון, של חלון ההעברות. ברתומאו, אבידל ושות' לא השכילו להביא מחליף לסקורר שלהם, ורק כשהתברר שגם דמבלה לא ישוב לכדרר, פעלו כדי להחתים שחקן התקפה נוסף והלכו על בריית'ווייט של לגאנס, בהתנהלות שהתקבלה גם היא בחוסר שביעות רצון, בלשון המעטה, מצד התקשורת וגם מצד שחקני הקבוצה. ואז, אז הגיעה הקורונה. ואיתה, כנראה, יגיע גם הרכש הכי גדול שהייתה יכולה לחלום עליו ברצלונה לקראת הישורת האחרונה. לואיס סוארס, כשיר.