הכדורגל הישראלי שלנו התרגל כבר להרים את ראשו ולהמשיך גם אחרי מלחמות ותקופות קשות, אך הפעם הוא נתקל באויב ממש לא מוכר וכרגע המון סימני שאלה מרחפים באוויר בנוגע לקיום המשך ליגת העל. בזמן שמדינת ישראל והעולם כולו מנסים למצוא פתרונות להתפשטות נגיף הקורונה, נחזור קצת לספרי ההיסטוריה ולעונות שלמרות כל המכשולים, הטילים והאזעקות הגיעו לסיומן כפי שתוכננו (לא בהכרח במועד, אלא בכמות המחזורים שנקבעו).
לא נחזור אחורה עד לקום המדינה, אלא ראשית נתחיל קודם כל בעונת 1966/68, הכי ארוכה ומתישה שידעה הליגה הבכירה בישראל. 60 מחזורים, 22 חודשים, אלופה אחת (מכבי תל אביב) ושתי יורדות (הפועל מחנה יהודה ההיסטורית מפתח תקווה וסקציה נס ציונה, שמאז חזרה לראשונה רק העונה לליגת העל, אחרי לא פחות מ-51 שנה).
ילד הפלא של מכבי חיפה זוכה לכבוד גדולזו כונתה גם כ”עונת ההקפאה” שנקבעה מראש להיות כפולה בשל רצון לשנות וליצור עניין בליגה, אך היא נעצרה בשיא המתח לתקופה של לא פחות משלושה חודשים בשל מלחמת ששת הימים (5.6-10.6.67). אחרי החגיגות הגדולות עם ניצחון ישראל במלחמה והאופוריה הגדולה ברחובות, מי שחזרה כחזקה ביותר מפסק הזמן והמשיכה את המומנטום מהחצי הראשון של העונה הייתה החבורה הצהובה מתל אביב שהבטיחה את התואר שלושה מחזורים לתום העונה והשאירה מאחור את הפועל פתח תקווה העיקשת עם 0:2 (צמד לדרור בר נור) במפגש הישיר ביניהן במחזור ה-58 (!).
ומי יודע, אולי העונה הנוכחית כאן בישראל תהיה די דומה בסופו של דבר לעונה הכפולה ההיא שלבסוף הסתיימה בחגיגה צהובה. אגב, זו אמנם הייתה עונה כפולה בליגה, אך גביע המדינה התקיים כסדרו – בשנה הראשונה מכבי גברה הפועל בדרבי וזכתה בגביע, כשבשנה שלאחר מכן שוב הפועל פתח תקווה יצאה עם ידיים ריקות, הפעם אחרי הפסד במעמד המכריע לבני יהודה, שחגגה תואר ראשון בתולדות המועדון משכונת התקווה.
אוהדי מכבי ת"א, הוותיקים שבהם זוכרים את האליפות ההיא אחרי 60 מחזורים (נעם מורנו)טוב אז מהשמחה והאופוריה במעבר חד היישר לשנים הקשות של מדינת ישראל. אחרי האבדות הקשות במלחמת יום הכיפורים והתחושה הלא פשוטה שהייתה בישראל, שוב לא ויתרו על הכדורגל. המלחמה התקיימה במהלך חודש אוקטובר של 1973, אולם בדיוק חודש בלבד לאחר סיום הקרבות, הליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה כמובן) כבר יצאה לדרכה ושוב, מכבי תל אביב הייתה במרוץ, אך הפעם הייתה זו החבורה מנתניה שהניפה את הצלחת בתום העונה ואילו מכבי חיפה ירדה לליגת המשנה אחרי משחקי המבחן.
כאמור, זה היה ראש בראש עיקש על התואר בין שתי הצהובות, אבל בסיום הקבוצה מנתניה חגגה שוב בעשור הטוב בתולדותיה (4 אליפויות בעשר שנים). ועוד פרט מעניין, נתניה הייתה אלופה, בני אלון מהפועל חיפה היה מלך השערים, אך המצטיין באותה העונה היה עלי עותמאן “המקורי” (לא המגן של בני סכנין). בלם הפועל ירושלים בתקופה ההיא היה גם פורץ דרך – השחקן הערבי הראשון ששיחק בליגה הבכירה ואף הראשון ללבוש את מדי נבחרת ישראל.
מכאן נמשיך לעונה האחרונה שהופסקה – 1990/91 שנעצרה לתקופה של חודש וחצי בשל מלחמת המפרץ. העונה עתידה הייתה להסתיים בחודש מאי 91’ ונחתמה חודש לאחר מכן עם אליפות ירוקה (הרביעית בתולדות המועדון) אחרי מאבק מותח מול הפועל פתח תקווה ואברהם גרנט, שהיו נגיעה מאליפות, אך נכנעו לבסוף לקבוצה החזקה שהעמיד אז שלמה שרף שחזר לעוד קדנציה בירוק (מלבד הפועל כפר סבא).
אברהם גרנט, כמעט הביא את האליפות להפועל פ"ת (רויטרס)העונה נעצרה בחודש ינואר בשל המלחמה, ודווקא אחרי הסקאדים מעיראק ותחושת הפחד ברחוב הישראלי, הכדורגל הישראלי חזר ואיתו גם מכבי חיפה, ובגדול. במשחק הראשון מאז החזרה ודווקא מול הפועל פ”ת, היריבה הישירה על התואר, הירוקים הפסידו 2:1 והפער כבר צמח זמנית ל-6 נקודות לזכות המלאבסים, אך לאחר מכן הצפוניים יצאו לרצף אדיר של שמונה ניצחונות (כולל 1:5 גדול על מכבי ת”א) ובמחזור הסיום של אותה עונה ארוכה הם הבטיחו את התואר עם 0:0 ביתי מול מכבי נתניה בקריית אליעזר. 6 הפרש מהפסגה, הפסקת עונה, מזכיר את העונה? ימים יגידו.
כעת, לקראת סיום נשוב ממש אחורה. הכדורגל בכחול-לבן התחיל כמובן עוד הרבה לפני קום המדינה (שליטה מוחלטת של שתי התל אביביות), אך את המבט ההיסטורי אנחנו נתחיל לאחר קום המדינה והיישר לעונת 1953/54 שנמתחה לאורך שנה וחודש זאת מאחר ועונה קודם לכן כלל לא התקיימה בשל עיכוב של לא פחות מחמישה חודשים בעונת 1951/52 של ליגה א’ (אז הליגה הבכירה), כשגם העיכוב לא מנע ממכבי ושייע גלזר ז”ל (27 שערים ב-22 משחקים) לזכות באליפות.
שייע גלזר ז"ל (משה חרמון)כאמור, שתי עונות מאוחר יותר הליגה החלה באיחור (פברואר 53’ עד מרץ 54’), כששוב העיכוב עשה טוב לחבורה מתל אביב (ולדימיר איביץ’ ימשיך את המסורת?), שהשלימה אליפות נוספת. עונת 54/55 בליגה א’ החלה, כמיטב המסורת, גם היא בעיכוב של כמה חודשים (פברואר 55’ במקום דצמבר 54’) בשל חילוקי דעות של ראשי הענף, אך המרוויח הגדול ממנה היה ניסים אלמליח מבית”ר ת”א, שקבע את שיא הכיבושים ההיסטורי (30) עד שהגיע ערן זהבי ב-2015/16 ושיכתב מחדש את ספרי ההיסטוריה.
אז על רקע הענן הגדול שמרחף מעל הכדורגל שלנו, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהענף תמיד הצליח להרים את ראשו והליגה הישראלית התקיימה במוקדם או במאוחר, כשגם הפעם כמובן נייחל לכך עם פתרונות שיהיו דומים אולי לאלה שמנינו. גם עכשיו בדיוק כמו אז, מכבי תל אביב ו/או מכבי חיפה היו במרוץ, כשהצהובים ברוב המקרים חזרו היטב מההפסקות/דחיות, אך הפעם האחרונה שמורה לירוקים מהכרמל שהתרוממו והפכו את הקערה אחרי מלחמת המפרץ.