זה כבר כמעט עשור שבספורט הישראלי מתקיימות שיחות על הקמת בריכות שחייה חדשות ברחבי הארץ, אבל בינתיים מעט מאוד נעשה בשטח. בשנים האחרונות היו דיונים רבים על כך בין הגורמים הבכירים ביותר במשרד הספורט, בטוטו ובאיגוד השחייה, אבל המחלוקות לגבי גודלן של הבריכות מנעו את קידום הפרויקט ההכרחי הזה.
בינתיים, בריכות גדולות נסגרו משיקולי תקציב, אגודות השחייה הלכו והתבססו יותר ויותר על הבריכות הפרטיות של הקאנטרי, מה שהפך את תנאי האימונים לפחות טובים, וייתכן כי הספורט הישראלי פספס בדרך כמה שחיינים טובים. בשורה התחתונה - אין מספיק בריכות והשחייה לא מתקדמת.
הצורך בהקמת בריכות שחייה חדשות עלה כבר לפני כשמונה שנים. במסגרת הישיבות שהתקיימו, איגוד השחייה דרש בזמנו להקים בריכות בגודל של 16X25 מטר, אלא שהטוטו התנגד ורצה להציע לרשויות המקומיות להקים לבריכות גדולות שאורכן יהיה 50 מטר. המכרז יצא לדרך, בניגוד להמלצות, ותיבת המכרזים נותרה ריקה. הרשויות המקומיות לא רצו להיכנס לפרויקטים הללו ולא הוגשה אף מעטפה. מאז החל מאבק שלם בין גורמים שונים לגבי גודלן של הבריכות החדשות שתבנה המדינה, ובסופו של דבר, בישיבת המועצה הלאומית לספורט - הגוף שקובע את המדיניות האסטרטגית של הספורט הישראלי - התפשרו על האמצע. 33X25 מטר, כדי שיתאים גם לענף הכדורמים.
במשך שנים נותרה מחלוקת לגבי גודל הבריכות שתקים המדינה (איציק בלניצקי)באיגוד השחייה התנגדו בתוקף, יו"ר איגוד השחייה סימון דוידסון דרש לבנות בריכות קטנות יותר וטען: "אנחנו מתנגדים לבריכות של 50 מטר ולבריכות בגודל של 33X25 מטר כי התפעול שלהן הוא יקר מידי ולא משתלם לרשויות. לאורך ההיסטוריה, בריכות ספורט מהסוג הזה רק הלכו ונסגרו עם השנים. עלות ההקמה של בריכה בגודל של 16X25 נחתכת בשליש, יותר זול לתחזק אותה ולשמור עליה - ובכסף שנחסוך אפשר יהיה להקים יותר בריכות. זה מהלך מתבקש".
אחרי ויכוחים, פוליטיקה, סיורי התרשמות באירופה והרבה דיונים נוספים, התוכנית להקמת הבריכות העירוניות די נתקעה, עד שלאחרונה החליטו במשרד הספורט להוציא קול קורא להקמת בריכות בגודל של 33X25 מטר ומעלה. למכרז הראשון שפרסם, משרד הספורט הקצה תקציב של 25 מיליון שקלים, שמכסה בנייה של שתי בריכות וחצי. משרד הספורט דרש מהרשויות להתחייב לכך שהבריכות שיוקמו ישמשו אך ורק כמתקן ספורט. העיריות באשדוד ובחיפה הסכימו לכך וזכו במכרז, כאשר גם עיריית פתח תקווה הסכימה להקים בריכה במימון חלקי, על בסיס התקציב שעוד נותר בקופה כאשר היתר יושלם על ידה.
יו"ר איגוד השחייה, סימון דוידסון (שחר גרוס)מדובר במהלך מבורך שנעשה אחרי שנים שבהן המדינה התקשתה להוציא לפועל הקמה של בריכות שחייה ספורטיביות, וגם התנאי שהציב המשרד לרשויות המקומיות הוא מתבקש, כדי שלא ינצלו את הכסף של משרד הספורט על מנת להפוך את המתקן לעסק שיגלגל כספים על חשבון הפעילות של הספורטאים. אך יחד עם זאת, המהלך הזה לא ממש תואם לתוכנית האסטרטגית שבנה איגוד השחייה ולהמלצות המקצועיות שלו.
בתוכנית האסטרטגית שבנה איגוד השחייה ונחשפת כעת לראשונה ב-ONE, ראשי הענף הציעו בשלב ראשון להקים 11 בריכות חדשות ברחבי הארץ, בפריסה ארצית רחבה. בניית התוכנית האסטרטגית עלתה לו כ-220 אלף שקל והיא מציעה להקים בריכות בנוף הגליל, בכרמיאל, בחדרה, בנתניה, בהוד השרון או בכפר סבא, בתל אביב, ברחובות, בירושלים, בשער הנגב, בבאר שבע ובאילת.
התוכנית של איגוד השחייה: יש להקים 11 בריכות חדשות
לפי התוכנית, בכל הערים עליהן המליץ האיגוד טמון פוטנציאל גדול לטיפוח שחיינים ולרוב כבר קיים שם בסיס מקצועי טוב, ולכן זה מגדיל את הסיכויים להביא עתיד טוב יותר לשחייה הישראלית. לא סתם הן נבחרו. כך למשל, בכרמיאל נחוצה בריכה משום ש"בעיר מתגוררים מאמני ומדריכי שחייה מוסמכים וכן קיימת קבוצת טריאתלון שאף היא צריכה להתאמן בבריכה". בנוף הגליל, הקמת בריכה תתמוך "באזור בן כ-250 אלף תושבים", כאשר "במועצה האזורית עמק יזרעאל, כמו גם בנצרת ובנוף הגליל יש תשתית של מאמנים ומדריכים שמתאימה להרמת פרויקט שכזה".
יותר בריכות שוות יותר שחיינים מקצוענים (יניב גונן)בנוסף, נכתב כי גם בחדרה ובנתניה יש פוטנציאל גדול: "בחדרה קיימת מזה 20 שנה קבוצת שחייה צנועה שהישגיה טובים בגילים הצעירים. אין תנאי אימון הולמים ולא ניתן לפתח שחיית נוער ובוגרים. מדובר על למעלה מ-200 אלף תושבי האזור ללא תנאי אימון הולמים", אם כי בעקבות זאת צוין גם כי "תשתית המאמנים והמדריכים באזור איננה מלאה".
בנתניה, אחת מהערים הגדולות ביותר בישראל, יש שחיינים מצטיינים רבים - אבל אין בריכה ראויה שיכולה להכיל את שלוש אגודות השחייה שלה, שמסתמכות בעיקר על הבריכה במכון וינגייט, זו שמשמשת קודם כל את האיגוד, כך ש"במידה והאיגוד מבקש לשריין את הבריכה למחנה אימון (של נבחרות ישראל, א.מ) או לתחרות, במכון מבטלים את ההזמנות של האגודות ואין פתרון חלופי".
בריכת מכון וינגייט. לא תמיד זמינה לאגודות מנתניה (חגי ניזרי)מבדיקת איגוד השחייה, באזור הוד השרון וכפר סבא "תנאי האימון בינוניים ומטה". גם שם, מסתבר, מוציאים מים מן הסלע. "האגודה התבססה בשנים האחרונות ושחייניה בצמרת השחייה בכל הגילים", אך מנגד נכתב: "אימון במסגרת קאנטרי קלאב אינו מאפשר מיצוי יכולות. אגודת בית ברל-כפ"ס נאבקת כל חייה, כבר כ-50 שנה, על תנאי אימון שהולכים ומדרדרים, ובהתאם לכך גם הישגיה. מאגודה מובילה בעבר, לשארית שאינה מחמיאה. בסה"כ כלל האוכלוסייה הזקוקה לתנאי אימון באזור מונה כ-280 אלף איש. תשתית המאמנים והמדריכים במקום מצוינת".
ברחובות, שם יש פוטנציאל להגיע לאוכלוסיה של כ-300 אלף איש, כולל הישובים באזור, המצב לא מזהיר: "האגודה הפועלת בעיר, מכבי וייסגל רחובות, פעילה כבר עשרות שנים. הכרסום בתנאי האימון מתמשך וכעת פוגע אנושות בפעילות האגודה. מנגד, תשתית המאמנים והמדריכים מצוינת".
עוד המלצה קראה להקים בריכה במועצה האזורית שער הנגב, כך שזו תשרת עוד חמש מועצות אזוריות כמו חוף אשקלון, אשכול, מרחבים, שדות נגב ובני שמעון. "במועצה האזורית שער הנגב מתקיימת שחייה תחרותית מעל 25 שנה עם הישגים טובים מאוד בגילים 14-10 ובנוער. תנאי האימון, במיוחד של הקבוצות התחרותיות, קשים. בעיר אשקלון אין כלל תנאי אימון למרות מספר רב של בתי מלון, וכמו כן לא קיימת תשתית של מדריכים ומאמנים. לכן אנו ממליצים להקים בריכה בשער הנגב. אשקלון, העיר הגדולה מצפון, וכן הערים נתיבות ואופקים, שמהן ילדים מגיעים לשיעורי שחייה ואימונים, יוצרות מפה צפופה של למעלה מ-260 אלף תושבים סביבה".
התוכנית התבססה גם על מיפוי תשתיות המאמנים הקיימות (יניב גונן)גם בערים הגדולות ביותר במדינה קיימת מצוקה של בריכות שחייה לאימונים. על תל אביב נכתב: "מדהים, אך העיר נטולת תנאי אימון לחלוטין! מכבי ת"א פיטרה לאחרונה את כל צוות המאמנים. האגודה הפועלת בכפר המכביה, מאז ומתמיד פעלה בצמצום מאחר והשחיינים מחויבים להחזיק במנוי לקאנטרי. לצד תל אביב, בערים רמת גן, בני ברק, גבעתיים, אזור וחולון אין תנאי שחייה ולמעשה, אין אימונים שיטתיים כלל. בחולון קיימת אגודה מקרטעת ובגבעתיים פוטרו המאמנים כך שהבריכה והאגודה נסגרו". כתוצאה מכך, על פי איגוד השחייה: "כ-700 אלף תושבים לא מקבלים מענה ספורטיבי".
גורמים במשרד הספורט טענו כי דווקא יש בריכות בתל אביב וחלקן אף עומדות ריקות בחלק משעות היום, כמו הבריכה בבית הלוחם בה מתאמנת נבחרת השחייה הפראלימפית והבריכה באוניברסיטת תל אביב. "יש שם את כל התנאים. אם באמת רוצים, אפשר למצוא פתרונות", אמר גורם במשרד הספורט. אלא שמנגד, באיגוד השחייה טוענים כי לא מדובר בבריכות עירוניות אלא בבריכות פרטיות, בבעלות של ארגון נכי צה"ל ובבעלות של אוניברסיטת תל אביב, כך שאגודות שרוצות להתאמן בהן חייבות לשלם כסף עבור זה. "מדובר בבריכות למנויים, בדומה אגב למה שקורה גם בבריכת גורדון. גם אם הן עומדות ריקות לפעמים, זה לא תמיד נגיש ולא תמיד שמיש. נבחרת ישראל התאמנה בימי ראשון בבוקר באוניברסיטה כי הבריכה הייתה ריקה ספציפית ביום הזה, אבל ביתר שעות היום זה היה בלתי אפשרי ובכל אופן האיגוד נדרש לשלם על כך".
הבריכה בבית הלוחם בת"א. לרוב עומדת די ריקה (נעם מורנו)מעבר לזה, התכנית האסטרטגית של האיגוד המליצה לבנות בריכה חדשה גם בירושלים, העיר הגדולה בישראל עם כ-900 אלף תושבים, בה יש שלוש אגודות פעילות. אחת מהן היא הפועל ירושלים, שגידלה שחיינים אולימפיים רבים ומפעילה בבית הנוער העברי מרכז הישגי הכולל פנימייה. "כוחות האימון וההדרכה בירושלים מהטובים בארץ", נכתב, כך שהפוטנציאל בעיר הבירה הוא גבוה.
ומה קורה בדרום? לפי האיגוד, בבאר שבע אין אפילו תשתית מקצועית ראויה שתעזור לתושבים שרוצים לשחות, וזה כמובן משפיע גם על קרית גת, ירוחם, דימונה וישובים נוספים, שביחד מגיעים ל-300 אלף איש. "בבאר שבע תשתית המאמנים והמדריכים נמוכה מהצפוי ויהיה צורך לתת לכך מענה מקצועי. לעומת זאת, בישוב קטן אחד, עומר, מרוכזות שתי אגודות שגם תנאי האימון שלהן מוגבלים אך כוח האדם העובד באימון משובח".
בעיר הדרומית ביותר במדינה, אילת, יש אגודה שפעילה זמן רב ואף הצליחה לטפח שחיינים לא רעים. גם בריכות לא חסר בעיר הנופש, אבל לפי בדיקת איגוד השחייה "תנאי האימון ירודים ובתי המלון אינם מאפשרים גישה לבריכות שבתחומן". וגם אם זה כן קורה, לא תמיד הבריכות במלונות מתאימות בגודלן ובצורתן לאימון של שחיינים תחרותיים, שלעיתים נאלצים להתאמן בים.
השחיינים באילת לפעמים נאלצים להתאמן בים (יניב גונן)הפוטנציאל באילת הוא אדיר, גם מבחינה כלכלית, כך על פי התוכנית שהציג האיגוד. "בניית בריכה באילת תאפשר לעיר להתפתח ולשגשג ולהרחיב את היקף תיירות הפנים והחוץ, שכן ניתן יהיה לקיים במקום מחנות אימון לנבחרות ישראל השונות ואגודות רבות הזקוקות מעת לעת לשיפור בתנאי האימון צפויות גם כן לקיים מחנות אימון במקום. כיום נבחרת ישראל ואגודות רבות טסות לחו"ל לצורך כך. אילת תהיה חלופה מצוינת, וכמובן שתמשוך אליה נבחרות מחו"ל במידה ותהיה במקום תשתית ראויה לאימונים מקצועיים".
המדינה בונה בריכות לספורטאים, אז איפה הבעיה?
התוכנית האסטרטגית שבנה האיגוד הוגשה לפני כשנה למשרד הספורט, על סמך בדיקה מעמיקה שנעשתה לגבי האזורים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לפיתוח של שחיינים מקצוענים, מתוך כוונה שכל בריכה תשרת כמה שיותר תושבים שיוכלו להתאמן בה ולהתמקצע בה. במקומות מסוימים נדמה כי המדינה חייבת להקים בריכות חדשות רק כדי שהמצב באגודות המקומיות לא יתדרדר.
באיגוד מנסים לשמור על האגודות, כדי שכמות השחיינים לא תרד (שחר גרוס)"בניית 11 בריכות תעניק פיתרון לקרוב ל-3.5 מיליון תושבים ברחבי המדינה", כך נכתב בתוכנית שהוגשה למשרד התרבות והספורט, שמקים בריכות על ידי מכרזים שאליהם ניגשות הרשויות. זה אומר שלא תמיד הבריכות החדשות יוקמו על פי הדרישות בתוכנית של איגוד השחייה. בשיטת העבודה הנוכחית, המדינה לא יכולה להכריח עירייה מסוימת להקים בשטחה בריכה אם היא לא מעוניינת בכך. אבל יחד עם זאת, אולי שווה למדינה להקשיב לאנשי המקצוע, לקחת את המלצותיהם בחשבון, להציע בריכות קטנות יותר כדי לחסוך בעלויות ואולי אפילו גם לתת עדיפות במכרזים לאותן הערים שבהן איגוד השחייה ממליץ להקים בריכות - מאשר שהבריכות החדשות שייבנו בסוף יעמדו ריקות, ואולי אף ייסגרו בעתיד, במקרים קיצוניים.
גורמים במשרד הספורט אמרו על כך: "בשנה האחרונה, מאז עברה תוכנית המתקנים מהטוטו למשרד הספורט, החל תהליך של הקמת בריכות חדשות לאימון נוער שיהיו תחת אחריות הרשויות, במטרה שהפעילות בהן תהיה לטובת ספורטאים ושלא ישמשו כקאנטרי. יצאה משלחת לאירופה כדי ללמוד איך מובילים את זה. זה המכרז הראשון שהוצאנו אחרי שנים שלא הוקמו בריכות שחייה בעידוד המדינה, כאשר חלק מהפרמטרים שנקבעו הגיעו גם בעקבות התוכנית האסטרטגית שהגיש איגוד השחייה. בשנים הקרובות אמור להשתחרר עוד כסף לבניית בריכות שחייה חדשות, בפעימה נוספת, ובהתאם לגודל התקציב יוקמו עוד בריכות חדשות, כולל בפריפריה. יכול להיות שהמכרזים הבאים יותאמו יותר לדרישות שהציב איגוד השחייה, אבל בשלב הזה אנחנו צריכים לדאוג לכולם ולכן אנחנו מתחשבים בכל ענפי ספורט המים, כולל ענף הכדורמים המתפתח שמצריך בנייה של בריכות גדולות יותר".
מצבה של השחייה הישראלית רע מאוד - ולא מדובר רק בחוסר ההצלחה באולימפיאדת ריו 2016. לאגודות שמפתחות את הדור הבא של השחיינים אין מספיק "שטח מים" והן בקושי מצליחות להתקיים ולפתח שחיינים גדולים. מצד אחד, אומנם באגודות הללו יש שחיינים פעילים שמתאמנים באופן קבוע, אבל מצד שני, רובן נאלצות להשכיר מסלולי שחייה בקאנטרי פרטי. "גם אם יש שמונה מסלולים בבריכה שכזאת, אז בדרך כלל נותנים לנו ארבעה או שישה מסלולים כדי להשאיר לפחות שני מסלולים למנויים של הקאנטרי. זה לא תמיד מספיק", סיפר מאמן מאגודה בצפון.
העומס במסלולים שהוקצו לאגודות למעלה, לעומת המסלול הפנוי למנויי הקאנטרי למטה (חגי מיכאלי)גורמים באיגוד מגבים את הדברים: "ילדים צריכים להתאמן במתקן ייעודי לשחיינים. מי שמסתובב בבריכות בארץ רואה שיש עומס גדול מידי של שחיינים על כל מסלול. הם נתקעים אחד בשני, שחיין פרפר רוכב על שחיין שבא ממול, ומי שנחשב לשחיין מהיר לא יכול להתקדם ולהתפתח כי לפניו יש שחיין ששוחה לאט יותר ועוצר אותו. מבדיקה שעשינו, בהונגריה שוחים בממוצע שלושה-ארבעה ילדים במסלול, ובישראל בין שמונה לעשרה. בלתי אפשרי לעבוד ככה, אי אפשר לייצר שחיינים טובים בתנאים שכאלה. זה כמו לקחת קבוצת כדורגל שלמה ולתת לה להתאמן במגרש קטרגל. זה צפוף מידי".
משל היהלום
לצד זאת, בשנים האחרונות גדל בענף הזה יהלום. אנסטסיה גורבנקו, השחיינית האולימפית בת ה-16 שמנפצת שיא אחר שיא, עשויה להוביל את השחייה הישראלית קדימה בעשור הקרוב. בדרך לנבחרת ישראל, האיגוד כמעט פספס גם אותה. כשהייתה ילדה, גורבנקו לפתע הפסיקה להגיע לאימוני השחייה בקריות, אבל אחרי שנתיים בחוץ משהו בער בה לחזור למים עם הכלור - ומשם הדרך למעלה הייתה מהירה מאוד.
גורבנקו היא כישרון טבעי. היא גדלה והתפתחה במכבי קרית ביאליק, אגודה שמחזיקה בבריכה משלה ולא משכירה מסלולים מבריכות פרטיות. נכון לעכשיו, זו בין האגודות הבודדות שיש לה את הפריבילגיה הזאת. חוץ ממנה, יש עוד כמה אגודות שמצליחות להחזיק בבריכה משלהן, כפי שקורה בחיפה, בירושלים ובבת ים, אבל זה לא מספיק. כל השאר שוכרות בריכות ממקורות פרטיים והן עלולות ביום בהיר אחד להיסגר, כפי שקרה לאחרונה להפועל גבעתיים - או חמור מזה, לאבד שחיינים בעלי פוטנציאל להישגים בזירה העולמית, כמו גורבנקו.
אנסטסיה גורבנקו. יהלום שכמעט התפספס (נעם מורנו)דוידסון סיפר: "אגודות הולכות ונסגרות, והמטרה שלנו כאיגוד היא לנסות לייצר עבורן עוד מסלולי שחייה. אנחנו לא רוצים לפספס עוד כישרונות כמו אנסטסיה. אם היא לא הייתה שוחה בתנאים טובים, ספק אם היא הייתה מגיעה להצלחה ולנבחרת ישראל. אנחנו מפספסים המון שחיינים טובים בשנים האחרונות, אני בטוח בזה. השחייה במצב קשה, באליפויות הנערים והילדים לא רואים יותר מידי כאלה שפורצים קדימה, וזה נובע מכך שלאגודות אין מקום לצרף אליהן עוד שחיינים ואי אפשר להגדיל את תחתית הפירמידה. גם אם יש שחיינים, אי אפשר לעבוד איתם בצורה נכונה בגלל התנאים. אנחנו הולכים אחורה".
לעת עתה, באיגוד מנסים לעבוד עם מה שיש. אנשי המקצוע של איגוד השחייה עורכים ימי איתור בבריכה הגדולה שבמכון וינגייט, שם הם מקטלגים שחיינים על פי היכולות והפוטנציאל הקיים בהם, על סמך התבוננות בכמה אימונים בודדים. את הטובים ביותר האיגוד מזמין לשישה-שבעה ימי אימון מרוכזים בשנה, בחלוקה לקבוצות של עד גיל 14, עד גיל 16 ועד גיל 18. וכך למעשה, במקום לפתח מרכזי מצוינות אזוריים ב-11 הבריכות שהאיגוד רוצה להקים ולפקח על אותם השחיינים באופן קבוע בסביבה הטבעית שלהם, הספורטאים הללו נאלצים להגיע למרכז הארץ פעם בחודש-חודשיים על חשבונם.
העומס באימוני האגודות לא מאפשר לשחיינים להתפתח (שחר גרוס)הצורך בהקמת בריכות שכאלה הוא בעיקר מקצועי, שכן איגוד השחייה לא רוצה לפספס אף שחיין שיש בו פוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות ביותר. אלא שמעבר לזה, השחייה היא ענף הספורט היחיד שעוסק גם בהצלת חיים, כך שלמדינה כדאי להשקיע בהקמת בריכות גם מבחינה בריאותית.
על פי נתוני איגוד השחייה, שנכתבו בתוכנית האסטרטגית שלו, "היצע בריכות השחייה בישראל לשימוש האגודות גרוע ממדינות עולם שלישי. כיום, מרבית אגודות השחייה מתאמנות בתנאים בלתי אפשריים. מספר השחיינים השוחים במסלול בישראל גדול פי 4 ממספר השחיינים השוחים במסלול בהשוואה למדינות באירופה. הדבר אינו מאפשר גידול של מספר השחיינים באגודות וכתוצאה מכך אחוז גבוה של תושבים במדינת ישראל לא יכול לקבל מענה ללימודי שחייה".
ממשרד התרבות והספורט נמסר: "במהלך שנת 2019 הועמד לראשונה תקציב ייעודי חסר תקדים בסך 25 מיליון ש"ח לטובת הקמת בריכות שחייה בגודל 25X33 מטר ובעומק 2 מטר, הנותנות מענה מלא לשני ענפי המים, השחייה והכדורמים, זאת גם על רקע הגידול בהישגים של ענף הכדורמים בשנים האחרונות. המכרז להקמת בריכות השחייה התאפשר הודות לשיח המשותף והפורה שקיים המשרד עם שני האיגודים, התוכניות האסטרטגיות שהציגו האיגודים, והסיור לימודי משותף באירופה של האיגודים עם נציגי מנהל הספורט והטוטו. משרד התרבות והספורט ער לצרכים של שני הענפים לקידום בריכות השחייה בארץ ולמתן מענה מלא לאגודות השחייה והכדורמים וימשיך לדאוג שיועמד תקציב ייעודי נוסף לנושא גם בתוכנית המתקנים העדכנית שתתגבש".