"הדרך שלי בחיים עד היום הייתה מסובכת וקשה. היו ימים בהם לא היה לנו מה לאכול בחוף השנהב, היו תקופות שלא ראיתי את ההורים שלי והאחים שלי, הרגשתי שאני גדל לבד. החיים היו קשים. הייתי חוזר מהאימונים ולא היה לי מה לאכול והייתי בסך הכל בן 12. היו מקרים שהייתי הולך לאכול אצל חברים כי לא היה מה לאכול בבית. במדינה שלי לא כולם עבדו, אמא שלי עבדה כמוכרת אבל היו ימים בהם הכסף היה נגמר. הייתי ממשיך ללכת לאימונים גם בימים שלא היה אוכל, כי ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. היו גם מקרים בהם לא הייתי אוכל אחרי אימון, ולמחרת הייתי קם לאימון נוסף".
והנה האגרוף לבטן. כך, באמצע ראיון עם גייאגון פארפה, אולי היהלום הבא שמגדלת מכבי תל אביב בימים במחלקת הנוער שלה, מגיע הבוקס הזה שגורם לך לעצור, לשנות כיוון ולהתעלם לרגע מהשיח שהתנהל ביניכם בחצי השעה האחרונה. משפט אחד שיכול לספר סיפור שלם על מאבק, על אופי, על ילדות שכולנו מודים בכל יום שלא עברנו, על קושי בלתי נתפס לעשות את הדבר שכל כך יקר ללב שלנו.
Video Player is loading.
Current Time 0:00
Duration -:-
Remaining Time -0:00
This is a modal window.
The media could not be loaded, either because the server or network failed or because the format is not supported.
Beginning of dialog window. Escape will cancel and close the window.
End of dialog window.
כשנה שגייאגון (שם פרטי) פארפה (שם משפחה), נמצא בישראל. סיפור הקריירה שלו משותף ללא מעט אפריקאים, כישרון גדול שמתגלה בגיל צעיר ולדבריו הופך לקורבן של סוכן שחקנים שחושב לכאורה רק איך הוא סוחר בו ומרוויח על גבו. לפני כ-12 חודשים, כשהוא בעיצומה של דרך חדשה, החליט לצאת שוב ולנסות את מזלו באירופה. הדרך הביאה אותו למכבי תל אביב, שלראשונה אחרי המון שנים החליטה להביא שחקן זר לעמדת הקשר ולא להשקיע בשחקן התקפה כפי שהיה נהוג בשנים הקודמות עם דוגמאות כמו עמנואל מאיוקה, מוסא קונאטה, לנרי קהינדה, מאוויס צ'יבוטה ואדוארדו גררו.
את פארפה פגשנו לראיון במסגרת טורניר הנוער הבינלאומי שערכה מכבי תל אביב בקריית שלום, אשר הופק ושודר על ידי ONE. הרבה לפני ההתפתחות האחרונה שהובילה את מגפת הקורונה לעצור את העונה בליגת העל לנוער, שלחה אותו לאימונים של ולדימיר איביץ’ ומשם באישור חריג של ההתאחדות לכדורגל, גם לסגל של הצהובים על חשבון אורוש ניקוליץ’ ל-10 משחקי הפלייאוף שנותרו לעונה הזו. אבל הסיפור, הוא אותו הסיפור, כזה שאסור לפספס.
גויאגון פארפה מול שרן ייני (האתר הרשמי של מכבי ת"א)הדקות הראשונות של השיחה סגורות מאוד, הבחור מחוף השנהב בן ה-19, לא נפתח עד הרגע בו אנחנו עוצרים את הראיון, מספרים איזו בדיחה קלה ומכאן הדברים כבר מתחילים להיראות אחרת. פתאום המילים יוצאות החוצה, פורצות ממש, ומתגלה סיפור החיים המדהים שלו, מנקודת המבט שלו ועתה גרסתו לרצף אירועים הנראית כאילו נלקחה מסרט ספורט איכותי, נשמעת לראשונה.
אז איך הגיע למונאקו ולברצלונה? למה לא חתם בבלגיה? למה החליף את שם משפחתו וביקש להיות מאומץ על ידי סוכן שחקנים צרפתי, ואיך נראית ילדות של ילד שבגיל חודש הוריו ברחו ממקום מגוריהם כשהוא נסחב על גבם כדי לברוח ממלחמת אזרחים? הכירו את גייאגון פארפה, ככל הנראה השחקן עם סיפור החיים המרתק ביותר שנמצא כיום בליגת העל.
גייאגון פארפה. "ההורים שלי סחבו אותי על הגב מאות קילומטרים" (רדאד ג'בארה)"ב-2001 הייתה מלחמה בחוף השנהב ואז העניינים גם התקרבו לאזור שלנו. הסיטואציה הייתה קשה, ההורים שלי הלכו קילומטרים וסחבו אותי איתם כשהייתי בסך הכל בן חודש. הם הצליחו להגיע למקום שאליו אפשר להגיע ברגל כדי להתרחק מהאזור שהיינו בו, אבל לא היה לנו איפה לחיות שם ומה לאכול. הם סחבו אותי בזמן שהלכו להערכתי מאות קילומטרים, הם היו רק עוצרים כדי לשתות איפה שהיה מים, ככה זה עבד באותה תקופה של המלחמה. כיום אבא שלי שולח לי תמונות מהכפר שלנו, הוא חזר לשם אחרי המלחמה", מספר פארפה ל-ONE בראיון בלעדי.
איביץ' צופה בגייאגון (האתר הרשמי של מכבי ת"א)איך ילד בגילך מתחיל לשחק כדורגל בחוף השנהב במציאות הקשה שאתה מתאר?
"מתחילים ברחוב. הייתי משחק בלי נעליים. 6 נגד 6. לפעמים היו שחקנים טובים יותר ולפעמים פחות. אני תמיד הייתי אחד הטובים. היינו משחקים על משטח רע מחול. ילדים בחוף השנהב לא יודעים מה זה נעלי כדורגל או נעליים”.
אך המזל כן האיר פנים בסופו של דבר עבורו. בגיל 15 פארפה כבר שחקן כדורגל לגיטימי. את היכולות שלו זיהו באקדמיה מקומית עוד כשהיה בן 13, שנתיים לאחר מכן החל לשחק עם הבוגרים בקבוצת אפריקה ספורט ד'אביג'אן בליגה הבכירה ומהר מאוד התחיל לעניין את סוכני השחקנים השונים, אלה שמחפשים כישרונות בגילאים האלה כדי להעביר אותם לליגות הגדולות. כך הוא פגש לראשונה בחייו את מישל לאלייה, סוכן שחקנים צרפתי, שהפך לאדם הקרוב ביותר אליו. כמה קרוב? במסגרת הניסיון שלו להעביר אותו לאירופה הוא משכנע אותו להגיש לאביו מסמכים רשמיים אשר חתימה עליהם תהפוך את פארפה לבנו המאומץ של לאלייה.
פארפה גייאגון מול אילון אלמוג (האתר הרשמי של מכבי ת"א)המטרה הייתה קבלת אזרחות צרפתית, מה שיקל עליו להתקבל לאחת הקבוצות שהיו מעוניינות בו - מונאקו או ברצלונה. הוא בילה במבחנים בשתיהן. לטענתו, שתיהן רצו להחתימו אלא ששני המעברים האלה נפלו אחרי שאביו של פארפה התחרט, משך את המסמכים וגרם לביטול האזרחות הצרפתית שניתנה לו. "הייתי בן 15 ושיחקתי בחוף השנהב", הוא משחזר. "במונאקו יצרו קשר לגביי והסוכן מישל לאלייה הציע שהוא יהיה ההורה המאמץ שלי, ככה תהיה לי אזרחות צרפתית ואוכל לחתום בקבוצה באירופה והוא דחף אותי ואת ההורים שלי לקחת את ההחלטה הזו. זה שהסכמתי עם הדבר הזה היה טיפשי מצידי כי הייתי צעיר. בגלל שהוא אימץ אותי וקיבלתי אזרחות צרפתית, המעבר למונאקו היה יכול להיות אפשרי".
גייאגון פארפה. "טיפשי מצידי להסכים להצעת הסוכן, הייתי צעיר" (רדאד ג'בארה)גם שינית שם באותו הזמן, קראת לעצמך קארל פארפה לאלייה בזמן שיצאת למבחנים במונאקו ולאחר מכן בברצלונה. איך הרגשת באותם ימים?
"זה נכון שעשיתי מבחנים בברצלונה וגם התרשמו ממני, הייתי טוב שם, אבל לא חתמתי בקבוצה כי אבא שלי בסופו של דבר התנגד למהלך של מישל לאלייה והאזרחות הצרפתית שלי בוטלה בעצם. גם במונאקו עברתי את המבחנים בצורה טובה, אבל עניין האזרחות הוביל לזה שאי אפשר היה להחתים אותי. העובדה שלא הייתי בן 18 מנעה את המעבר לאחת מהקבוצות האלו. אם לא הייתי קטין הכל היה נראה אחרת".
אחרי המבחנים האלה ומסע הנדודים עם לאלייה ברחבי אירופה בסוף יש רגע שבו אתה כבר מצטרף לאוסטנד הבלגית, אבל הקבוצה שהחזיקה בך בחוף השנהב, סירבה לשחרר אותך.
"נכון זה היה לא פשוט עבורי. הייתי אמור להצטרף לאוסטנד והנשיא של הקבוצה שלי בחוף השנהב לא אישר את המעבר בגלל עניין כספי, הוא דרש עליי סכום שהם לא היו מוכנים לשלם והצדדים לא הגיעו להסכמות".
גייאגון פארפה (רדאד ג'בארה)הזמן הקריטי הזה מחוץ לחוף השנהב נתן את אותותיו. בשלב מסוים מבין השחקן ששום דבר טוב לא ייצא מהקשר שלו עם לאלייה והוא מחליט לחזור למולדתו. הדבר הראשון שהוא עושה - מתנצל בפניו הוריו. "אני חושב שזה היה בלתי אפשרי עבורי להמשיך את הדרך שלי בלי לבקש סליחה מההורים שלי על כל מה שהיה (החתימה על מסמכי האימוץ ועזיבת חוף השנהב למבחנים בגיל 15). הברכה מגיעה מהם לפני כולם, ביקשתי סליחה על כל הטעויות מהילדות והרגשתי טוב בשביל עצמי שעשיתי את הצעד הזה".
זו הייתה טעות בדיעבד לחבור לסוכן לאלייה?
"כבר שנה שלאלייה אינו הסוכן שלי, לשים אותו בתפקיד הזה הייתה טעות. הייתי קטן, בסך הכל בן 15-16, הוא היה צריך לקבל החלטות טובות יותר עבורי ולא לדלג על השלבים שהייתי צריך לעבור כשחקן בגיל כזה, הוא בעצמו שגה כי אני הייתי צעיר מאוד. במקום להלחיץ אותי על לצאת לאירופה, הוא היה צריך להגיד לי שהכל טוב ונחכה שאגיע לגיל 18. האמת היא שהוא לא עשה את זה והוא פחות הקשיב לי. ברגע שלא הצלחנו לחתום בקבוצה באירופה, הוא היה צריך להגיד לי שראיתי את המציאות שם ושעכשיו נחזור לחוף השנהב כדי שאוכל לשחק כדורגל, הוא פשוט חסם לי את הדרך".
אז גייאגון פארפה החליף סוכן ובקיץ הגיעה ההזדמנות לצאת שוב. עכשיו כשהוא בן 18 ואחרי שהשלים עם הוריו, הרגיש כי הוא יכול להתקדם. מכבי ת"א של פטריק ואן לוון החליטה ללכת על המהלך וצירפה אותו בהשאלה עם אופציה לרכישה בסיום העונה בדיוק כמו עם אדוארדו גררו שהגיע מפנמה בעונה שעברה וכיום עושה חיל בבית"ר ת"א\בת ים כמושאל. ייתכן כי המסלול הזה בדיוק מחכה לפארפה בסיום העונה הקרובה, שמבחינתו מברך על הדרך החדשה הזו. "אני עוזר להורים שלי מכאן, כל חודש אני שולח להם משהו. הם הבינו שאני לא אשם במה שקרה והכל בסדר בינינו עכשיו, הם מאושרים בשבילי. אבא שלי אומר לי להמשיך לעבוד קשה כדי להגשים את החלום שלי. אני מאוד מחובר אליו, אני מדבר איתו כל הזמן".
גייאגון פארפה בפעולה. "לחבור לסוכן לאלייה - טעות" (נעם מורנו)ועכשיו לכדורגל. אין ספק כי לילד בן ה-19 יש יופי של כדורגל ברגליים. הוא מהיר, מכדרר היטב, חוש המסירה שלו מסקרן מאוד וכפי שהוכיח בליגת העל לנוער העונה, הוא גם יודע לסיים. סגנון המשחק שלו מזכיר מאוד גרסה התקפית יותר של עלי מוחמד מבית"ר ירושלים וזה אף זיכה אותו בכמה זימונים לאימונים תחת ולדימיר איביץ'. לא שזה מפתיע מישהו, בכל זאת, לפני כשנתיים עיתון ה"גרדיאן" הנחשב הציב אותו כאחד מ-60 הכישרונות הגדולים ביותר לגילו. "היה לי את העונג להיות ברשימה הזו והמשכתי לעבוד קשה גם אחרי שהוכנסתי לשם. הדבר הזה לא הלחיץ אותי, לא התרכזתי בדברים האלה ותמיד נשארתי על הקרקע".
"הדרך שלי עד שהגעתי למכבי תל אביב הייתה מסובכת, למישהו בגילי לא קל להתמודד עם רגעים קשים. היו שולחים אותי למבחנים, סוכנים רצו להרוויח עלי כסף, הם חיפשו מה שטוב להם ולא מה שטוב לי. בהמשך החלטתי להחליף סוכן ואז החדש שהגיע אליי שלח אותי כאן לישראל ולמכבי תל אביב".
גייאגון פארפה. "הדרך שלי עד לכאן הייתה מסובכת" (נעם מורנו)תספר קצת על הבחירה להגיע למכבי ת"א בקיץ האחרון, מה הרמה של מחלקת הנוער ממה שראית עד כה?
"עברתי מבחנים קודם, הצוות של מכבי תל אביב ראה אותי והצטרפתי לעונה הזו. הפרויקט שנבנה כאן טוב עבורי ולכן בחרתי במקום הזה ולא במקום אחר. הרמה של מחלקת הנוער כאן טובה יותר מהמדינה הקודמת שלי, האימונים טובים יותר וקשים יותר, גם המשחקים".
איך זה לחיות לבד בארץ זרה בגיל כזה, ועוד במדינה כמו ישראל שאין לה תדמית הכי טובה בחוץ, מה את שמעת על ישראל לפני שהגעת ומה אתה חושב עלייה כעת?
"הדבר הכי חשוב עבורי זה קודם כל לשחק כדורגל ולהגשים חלום וזו הפעם הראשונה שאני נמצא במדינה אחרת, שהיא לא חוף השנהב, למשך יותר מחצי שנה. היחס אליי טוב וזה מה שחיפשתי. הייתי בצרפת ובבלגיה, זו לא הפעם הראשונה שאני מבקר במקום חדש אז הייתי רגיל למקומות חדשים, יש לי ניסיון בעניין הזה. לפני שהגעתי, שמעתי שישראל היא ארץ הקודש, מדינת העם היהודי, העם הנבחר. היום הדעה שלי היא שזו מדינה טובה, שאני יכול לשחק בה כדורגל".
פארפה גייאגון באימון מכבי (האתר הרשמי של מכבי ת"א)למכבי יש אופציה להשאיר אותך גם בעונה הבאה, זה משהו שאתה רוצה שיקרה?
"אני רוצה להישאר במכבי תל אביב ורוצה להתחיל את הקריירה המקצוענית שלי פה. אני רוצה שההתחלה שלי תהיה במקום כזה, במדינה בה מתייחסים אליי בצורה הכי טובה שאפשר. אחרי כל מה שעברתי, במכבי ת"א נתנו לי הכי הרבה אהבה וגרמו לי לראות את הכדורגל בצורה שונה. אני מרגיש שכאן זו התחלה חדשה עבורי".
גייאגון פארפה. "רוצה להישאר במכבי ת"א גם בעונה הבאה" (רדאד ג'בארה)מי המודל לחיקוי בקריירה שלך ומהו חלומך הגדול ביותר?
"ליאו מסי הוא המודל לחיקוי שלי, הוא ההשראה שלי. כל לילה לפני השינה אני צופה בסרטונים שלו, מסתכל על העבודה שלו עם הכדור והתזוזה שלו עם הכדור. החלום הגדול שלי הוא להגיע למועדון שכבר הייתי בו, ברצלונה. אני יודע שאני יכול להגשים את החלום הזה".
מה הלקח המרכזי שלמדת מכל מה שעברת עד היום בכדורגל?
"אחרי כל מה שקרה לי, אני ממליץ לשחקנים האפריקאים לא למהר ולחכות לגיל 18 כדי לצאת לקבוצות באירופה. אני מבין מאיפה הלחץ מגיע, הם רוצים לצאת מהמדינה שלהם ולעזור כמה שיותר מהר להורים שלהם מבחינה כלכלית. ממליץ להם לחכות לגיל הנכון כדי שלא יעברו מה שאני עברתי למרות שזה ביגר אותי ושינה אותי. אם הייתי יכול לתקן את הטעויות שלי לאורך הקריירה, לא הייתי נוסע למבחנים במונאקו או ברצלונה והייתי נשאר בחוף השנהב עד גיל 18, הגיל בו פיפ"א מאשרת מעברים לקבוצות באירופה".
פורסם לראשונה ב-21.2.2020