לפעמים כל מה ששחקן כדורגל צריך זה קצת שקט. אל המסקנה הזו הגיע בוריס קליימן לאחר שהעביר ארבע עונות במועדון הלחוץ בישראל – בית”ר ירושלים. את רוב הקדנציה שלו בצהוב-שחור קליימן דווקא יזכור לטובה לאחר שבמהלכה ביסס את מעמדו בין השוערים המובילים בישראל, אך לצערו אקורד הסיום היה צורם בעקבות חילוקי דעות הנוגעים לחוזה מול אלי טביב.
אותם חילוקי דעות הובילו לירידה ביכולת ובדקות המשחק, לא מעט ביקורות מהקהל ומהתקשורת ולאחר שהרגיש כי הוא הופך סוג של שעיר לעזאזל, השוער שכמעט עבר להפועל חיפה, החליט שהוא צריך לקחת הפסקה מהכדורגל הישראלי. “לפני שעזבתי היה עניין עם הפועל חיפה ובסוף ארנסטס שטקוס נשאר אז זה לא התממש. אחרי זה היו שתי קבוצות נוספות מליגת העל שרצו אותי אבל אני כבר החלטתי שאני רוצה לצאת לחו"ל ולא אכפת לי לאן וכמה כסף, רק לצאת לליגה ראשונה בחו”ל כדי לקדם את עצמי ולהפסיק את העליהום בארץ ושטיפה ישכחו ממני", מסביר קליימן בראיון ל-ONE.
הניתוחים והסיכומים של חלון ההעברות בארץ“זוכרים אותי לטובה בבית”ר”
למרות הטונים הצורמים בהם סיים את הקדנציה בבית”ר, קליימן זוכר לטובה את התקופה בבירה, בה למעשה ביצע את קפיצת המדרגה המשמעותית בקריירה שלו ואף הגיע עד לסגל נבחרת ישראל. “אני חושב שמבחינת הקשרים עם האנשים בבית"ר סיימתי בצורה טובה. היו לי ארבע שנים טובות שם, אבל בעונה האחרונה היה את העניין עם החוזה שלי ואלי טביב שהשפיע על היכולת. אני חושב שזוכרים אותי לטובה שם”.
חודש אחרי שהשלים את המעבר לקפריסין, קליימן ראה את בית”ר נכנסת לעידן חדש, לאחר שמשה חוגג רכש את הקבוצה מאלי טביב ושינה את המדיניות הכלכלית והשאיפות של המועדון מהקצה אל הקצה. “זה לא צובט שעזבתי בדיוק לפני ההגעה של משה חוגג, אבל זה גורם לחשוב מה היה קורה אם הייתי נשאר”.
משה חוגג, "גורם לחשוב מה היה קורה אם הייתי נשאר" (עמרי שטיין)אולי מבחינתו של השוער קיימת איזושהי תחושת פספוס אך יחד עם זאת הוא מאחל רק טובות למועדון מהבירה וגם יודע שהעתיד יכול לטמון בחובו לא מעט הפתעות: “אני מאוד שמח בשביל בית"ר כי זה מועדון ענק וזה כיף לראות שבא בן אדם כזה שהמטרה שלו היא לקחת את המועדון קדימה עם שאיפות גבוהות. אני מקווה שהם יזכו באליפות בהמשך וישחקו באירופה. מי יודע, אולי עוד אחזור לבית"ר במהלך הקריירה, אף אחד לא יודע מה יהיה”.
בוריס קליימן מודה לאוהדי בית"ר (אורן בן חקון)נרגע אצל השכנים
הכי רחוק מהרעש והלחץ של טדי, את השקט שלו קליימן מצא בקיץ 2018 בפראלימני. עיירת חוף במחוז פמגוסטה בקפריסין עם אוכלוסייה של 15 אלף איש, שקבוצת הכדורגל שלה, אותה אימנו בעבר ניר קליננגר ואלי גוטמן, עלתה בחזרה לליגה הבכירה. "השקט פה עשה לי טוב. בקפריסין אין יותר מדי ערים גדולות, יש את ניקוסיה, לרנקה, לימסול ופאפוס וכל השאר זה עיירות. פראלימני זו העיירה הכי גדולה וכולם אוהדים את הקבוצה פה. מזהים אותי ברחוב ואני מרגיש שאוהבים אותי מאוד. התחברתי למקום ולא סתם אני גם הקפטן של הקבוצה”, מספר קליימן על החיבור לקבוצה שלו בעונה וחצי האחרונות.
מלבד השקט המקצועי שמאפשר לו להתרכז בכדורגל, גם קליימן, כמו לא מעט ישראלים שהגיעו בעבר לליגה הקפריסאית, טוען שהרמה באי השכן לא נופלת מזו הקיימת בליגת העל ואף עולה עליה: “מהתחלה אמרתי שהשחקנים והקבוצות בקפריסין יותר איכותיות מאשר בישראל. הסיבה לכך היא בעיקר כי יש המון זרים. מותר להחתים 17 זרים בסגל. מצד אחד כל קבוצה מחויבת לשחק עם שני קפריסאים בהרכב, אבל מצד שני מי שלא עומדת בזה משלמת קנס של אלפיים/שלושת אלפים אירו, כך שמועדונים גדולים לפעמים מעדיפים אפילו לשלם את הקנס".
בוריס קליימן במעמד החתימה בפראלימני (אינסטגרם)אפרופו תשלומים, לא פעם צצו ידיעות בישראל על ליגיונרים ומאמנים שלא קיבלו תשלומים בזמן, אך השוער מספר שגם הבעיה הזו נפתרה: “מבחינת הבעיות שהיו בעבר עם התשלומים זה נפתר, כי בשלוש שנים האחרונות הכניסו את העניין של הבקרה ומחויבים לשלם לך עד ה-15 לחודש. עד עכשיו לפחות לא הייתה לי שום בעיה עם השכר. בכלל, התנאים במועדון הם דיי דומים למה שיש בישראל. לנו יש ארבעה מגרשי אימונים, חדר כושר, סאונה, אמבטיות קרח וג'קוזי. יש צוות רפואי עם שני רופאים צמודים וגם לנשיא של המועדון יש רשת של מלונות אז אנחנו יכולים להיכנס חופשי למלונות לספא וכל הדברים האלה”.
על אף הרמה המקצועית והתנאים לה הוא זוכה, קליימן מציין גם מספר נקודות בהן הקפריסאים דווקא מפגרים אחרי הכדורגל שלנו: ”הכניסו פה בעונה שעברה דבר שנקרא כרטיס אוהד והקהל לא אהב את זה ויצא במחאה ומאז גם יש פחות אוהדים במשחקים. האצטדיונים פה ישנים יותר וברובם יש מסלולי ריצה כמו אצטדיון ר"ג ככה שהאווירה פה פחות מלהיבה. האמת שהאצטדיון שלנו דומה ללויטה בכפ"ס שגדלתי בו”.
בנוסף לשביעות הרצון המקצועית, השוער ומשפחתו, שכוללת את אשתו ליאן, הבן הבכור ועוד ילד בדרך, מסופקים גם מבחינת החיים שמחוץ למגרש בקפריסין: “האמת שמהשפחה מרוצה פה. אנשים אומרים לי 'איך אתה רחוק מהמשפחה' אבל זה לא כזה רחוק, לפעמים אם תעלה על טיסה לפה תגיע יותר מהר מאשר אם תיסע מתל אביב לחיפה. אנחנו גרים במקום שקט ואומנם למשפחה לקח יותר זמן להתאקלם מבחינת גן לילד וגם לליאן אשתי, כי לי היה מההתחלה את הכדורגל והיא קצת חיפשה את עצמה, אבל אם תשאל אותה עכשיו היא תשמח להישאר כאן יותר".
משפחת קליימן בהרכב מלא (דניאל קוממי)אבל יחד עם כל האידיליה במגרש ומחוצה לו, קליימן לא מתבייש להודות שככל הנראה השקט בפראלימני עשה את שלו: "אני חושב שזאת הייתה החלטה מאוד נכונה לצאת לקפריסין, בעיקר בעונה שעברה, כי חשפתי את עצמי בפני קבוצות ומדינות אחרות, אבל האמת שהשנה כבר התחלתי להתגעגע לרעש והבלגן של קבוצות גדולות כמו בית"ר”.
העתיד: “בטוח שאעבור בקיץ לקבוצה גדולה יותר”
כשקליימן חתם בפראלימני הוא כבר חשב קדימה. השוער הציב לעצמו למטרה להתקדם מקצועית כבר בתום העונה הראשונה. “הייתה מטרה לעבור לקבוצה טובה יותר בסוף העונה וגם היו הצעות, בעיקר מקבוצות ביוון וקפריסין, אבל הבעיה הייתה שפה בפראלימני לא שחררו אותי. היו כמה קבוצות מיוון מהליגה הבכירה שבאו לראות אותי ואחת גם הגישה הצעה. אני מקווה ובטוח שאעבור בקיץ לקבוצה יותר גדולה”.
גם בנושא הזה קליימן, כהרגלו, לא מיפה את המציאות ומסביר בכנות לגבי הציפיות שלו מעצמו: “אני לא אשקר שבשלב הזה בקריירה רציתי להיות בקבוצות יותר טובות. אני לא פוסל חזרה לליגת העל לאחת הקבוצות הגדולות. אני מאמין שאני יכול לחזור לליגת העל דרך הדלת הראשית. אני חושב שכבר בעונה הבאה אני אהיה באחת מהקבוצות טופ שש בליגות כמו ישראל, קפריסין או יוון, קבוצה שבעצם תואמת את היכולת שלי".
בוריס קליימן מתעופף (אורן בן חקון)מבחינה סטטיסטית, אם בוחנים את הנתונים היבשים של השוער העונה מתגלה תמונה פחות אופטימית עם ספיגה של יותר משני שערים בממוצע למשחק ליגה ושני משחקים בלבד בהם שמר על שער נקי. הנסיבות המקלות עבורו הן שהוא משחק עם ההגנה החלשה בליגה אבל מבחינתו לצד החסרונות קיימים לכך גם יתרונות.
"לפעמים העובדה שאני משחק בקבוצת תחתית עם הגנה חלשה פוגעת, אבל לפעמים יש לזה גם יתרונות”, הוא מסביר. “למשל הייתה קבוצה יוונית ששלחה נציגים לעקוב אחריי ובאמת הם זכו לראות אותי הרבה פעמים בפעולה ואת היכולת האמיתית שלי. מצד שני, אם יש קבוצה שמעוניינת ומסתכלת רק על הנתונים היבשים במחשב ורואה את כמות הספיגות זה פועל לרעתי. בכל מקרה בינואר התחזקנו בשני בלמים ואני מאמין שנישאר בליגה וגם הנתונים האלה ישתפרו".
“אין דבר כזה פרסום רע”
בתור מי שזכה לעמוד בשער של הפועל תל אביב כבר בגיל 21 וקיבל את אפודת השוער הראשון של הנבחרת האולימפית ביורו 2013 שהתקיים בישראל, מגיל צעיר קליימן זכה להיות בכותרות, לטוב ולרע. על אף הביקורות הרבות שספג בתקופה שקדמה לעזיבתו את ליגת העל, בגיל 29 השוער מסתכל על הדברים בצורה הרבה יותר מפוכחת. "אני חושב שמצד אחד אני כן מוערך בישראל ועובדה שמתחילת הקריירה דיברו עליי והיללו אותי וגם אחרי זה שהיו ביקורות אני לא זוכר שהיה שבוע שלא דיברו עליי בתקשורת. איך אומרים, אין פרסום רע”.
בוריס קליימן בתקופה בהפועל ת"א (רדאד ג'בארה)“נכון שבסוף התקופה שלי בישראל כן נהיה איזשהו עליהום שהיה נוח להאשים אותי בכל דבר ובכל שער שספגתי ותקרית כזו או אחרת בבית"ר ירושלים, אבל דווקא בגלל זה אני חושב שזה עשה טוב שיצאתי לקפריסין. בסופו של דבר אני בטוח שהמהלך הזה גם יחזיר אותי לאחת הקבוצות הגדולות בארץ או בליגה ברמה דומה“.
לסיום, אי אפשר בלי התייחסות לנבחרת ישראל. בתקופת השיא שלו בבית”ר, קליימן זכה לקבל את זימון הבכורה למדים הלאומיים ורשם 90 דקות ב-2:0 לקרואטיה במשחק ידידות במרץ 2016. חודשיים לאחר מכן הוא ישב על הספסל במשחק ידידות מול סרביה אך אז תם הפרק שלו בנבחרת, לפחות נכון לעכשיו.
בוריס קליימן במדי הנבחרת (רדאד ג'בארה)מאנדי הרצוג השוער טרם קיבל את ההזדמנות להיות חלק מהסגל ומבחינתו הסיבה לכך ברורה: "אני לא פגוע מכך שלא זומנתי עדיין לנבחרת בתקופה של אנדי הרצוג כי אני חושב שכל החלטה היא מקצועית, אבל זה דווקא מחזיר אותי לשאלה לגבי האיכות של הקבוצה פה והאם זה פוגע בי. אם באים ובוחנים אותי במשחקים אז רואים מבעד לתוצאות ולנתונים היבשים שמופיעים במחשב. אני חושב שאם יעקבו אחרי ויבואו לראות אותי נציגים מהנבחרת אז אני בטוח שאקבל את הזימון".
אנדי הרצוג (רדאד ג'בארה)קליימן, כמו שכבר הבנתם, מאמין בעצמו וביכולת שלו ועל אף העובדה ששני המקומות הבכירים בשער הלאומי תפוסים על ידי אריאל הרוש ואופיר מרציאנו, הוא לא רואה פיחות כבוד בקבלת אפודת השוער השלישי: “אני מאמין ובטוח שהמקום שלי בסגל. אני תמיד חושב שיש לי סיכוי לשחק ולהיות בנבחרת זה אף פעם לא בזבוז זמן, לא משנה אם אתה שוער שלישי, רביעי או חמישי, אני קודם כל רוצה להיות שם וזו המטרה שלי – תמיד".