עירוני נהריה תפגוש ביום שני ב-18:30 את עירוני נס ציונה לחצי גמר גביע המדינה, כאשר היא חולמת אולי בפעם הראשונה לזכות בגביע המדינה ולהביא למועדון תואר משמעותי ראשון. דני פרנקו כבר עשה את זה בעבר, עם הפועל חולון, אבל עברו 11 שנים מאז שהניף את הגביע המדובר.
בראיון מיוחד ל-ONE, מספר פרנקו על היעדים עם נהריה, השנים בהפועל ירושלים, האכזבה מהתקופה בהפועל תל אביב, הקשר למכבי ת”א, קריירת אימון אפשרית באירופה או נבחרת ישראל, מעמד המאמן והשחקן הישראלי, מי משחקניו לפני פריצה, דונטה סמית’, ואיפה הכי אותגר כמאמן.
צפון עולה דרום יורד: 74:87 לנהריה על ב"שדני, אתה אחד המאמנים היציבים בליגה, מצליח לסיים עונות בהצלחה וכמעט בלי לחתום כבר בחורף בלשכה. מה הסוד לזה, לפחות בישראל?
”אני לא יודע לגבי אחרים, אבל בסופו של דבר מאמן הוא חלק ממערכת, מצוות, יש לו את האחריות שלו, הוא צריך לבנות אותה בכך שהוא מגבש את תכנית שלו בקיץ לקראת העונה, למצב שיוכל להתמודד עם הקשיים שתמיד קורים בדרך. בסופו של דבר מדובר בבני אדם תחרותיים שצריכים להתמודד בלחץ, שיש להם מצבים יותר קיצוניים מנורמה, זו לא עבודת משרד, למרות שגם שם יש את הלחצים. בסופו של דבר אם מאמן יכול לגבש לו את האנשים סביבו, ליצור שיתוף פעולה עם כל הגורמים”.
“מאמן הוא סוג של מנהל עבודה, יש לו את העובדים שלו ובוסים, יש מערכת יחסים שכולם לומדים לחיות איתה במהלך העונה. רוב הקבוצות במהלך העונה יותר מפסידות מאשר מנצחות, אז יש רכבת של רגשות וציפיות, תקוות ואכזבות. חשוב לשמור על דברים בפרופורציה ועל קו ברור, להגדיר לאן רוצים ללכת. כל אחד שמגבש את זה לעצמו יכול להצליח. מדובר בבני אדם, לא תמיד כל מה שאתה מתכנן קורה, הטבע האנושי יותר מורכב”.
דני פרנקו (חגי מיכאלי)אתה משנת 1996 על הקווים, מעל 15 שנה מתוך זה כמאמן ראשי, אתה מרוצה מהקריירה שלך?
“אני לא יודע כמה זמן באמת אני על הקווים, אני בן 46 כבר, אני כבר לא זוכר את העונה הראשונה. אבל מגיל צעיר, כשהייתי ילד צעיר במחלקת הנוער של הפועל חולון, הייתי יושב ביציע במשחקים ותמיד הייתי חושב שאני מבין יותר טוב מהמאמן, דבר טבעי שקורה כשאתה ביציע. גם היום כשיושבים ביציע חושבים ככה, אני רק זוכר שזה לא אותו דבר כשיורדים לפרקט. היה לי מקום קבוע ביציע בחולון, ראיתי את כל הקבוצות מגיל צעיר, תמיד הייתי רושם לעצמי דברים, גם כשהייתי שחקן”.
לא היית שחקן גדול?
“לא. איפשהו בגיל נערים נוער ידעתי ששחקן בליגה הראשונה אני לא אהיה. לא יכול להגיד שידעתי שאהיה מאמן, אבל נכנסתי לזה והתחלתי להדריך, היה לי נחמד וזה די הצליח. לפעמים שאתה נקלע למשהו וזה עובד לך, אתה עושה את זה. אם היית אומר לי בגיל 17-18 שאזכה בגביע המדינה עם הקבוצה שגדלתי בה כשחקן ובאליפות עם הפועל ירושלים, כנראה שהייתי מסתכל עלייך עקום. אבל החיים לוקחים אותנו למקומות מסוימים ואני מאוד אוהב את מה שאני עושה, זה לא ברור מאליו כי זה לא מקצוע פשוט ולמזלי יש לי משפחה שתומכת בי והופכת את זה לסביל”.
דני פרנקו (אורן בן חקון)ספר לי קצת על ההקרבה שלך במשך השנים.
“זה לא מקצוע של 9:00 עד 17:00, בסופו של דבר רוב העבודה היא מחוץ למגרש. זה בהכנה, העבודה עם שחקנים, זה משהו שלוקחים הביתה ואני מניח שההקרבה היותר גדולה היא של הבית ולא דווקא שלי. בסופו של דבר מי שסופג בעיקר זה המשפחה, שאתה לא נמצא כל יום, לפעמים אתה בחו”ל, בתחרות, אבל אם הם מסוגלים עדיין לקבל אותי, אז אני בסדר עם ההקרבה.
מה דעתך על מעמד המאמן הישראלי? אין סבלנות כלפיהם ולכן יש טרנד של מאמנים זרים?
“הסבלנות שדיברת עליה קיימת במקומות בודדים בארץ ואפשר לספור אותם אולי על כף יד אחת. בספורט שלנו בארץ יש פחות תחרות ויותר מלחמה. אנחנו לא כמו מועדונים בחו”ל שעובדים לפי תכניות ארוכות טווח, לא כל כך טובים בלהיות סבלניים ובלהציב תכנית ולעמוד בה, או להתמודד עם זה כשדברים לא הולכים. הכל עניין של תכנון, בחינת תוצאות לאורך הדרך, התאמות. עד שמכבי ת”א בתחילת שנות ה-2000’ זכתה בכמה גביעי אירופה רצופים, לקח לה כמה שנים לגבש את הסגל שבסופו של דבר הביא הצלחות. עשו ניסוי עם ותהייה עם לא מעט שחקנים מאוד משמעותיים שבאו והלכו – ניקולה וויצ’יץ’ שהגיע ושוחרר לצרפת כי חשבו שהוא לא מוכן, אנתוני פארקר הגדול ששחררו אותו לרומא באיטליה והחזירו בחזרה”.
“יש הרבה שמות גדולים, אבל קבוצות שיודעות לשמור על גרעין קבוצתי, יודעות למצוא לאט לאט את התלכיד האנושי שיהפוך להרכב מנצח, לא הרבה קבוצות בארץ לא עושות את זה מלא מעט שיקולים. מעמד המאמן הוא כזה שמשתנה בין מדינה למדינה, אולי כאלו שפחות מערביות. אנחנו במזרח התיכון והדברים נמדדים בצורה קצת שונה, מאשר במקומות אחרים”.
ניקולה וויצ'יץ' (איציק בלניצקי)מה דעתך על הפורום שנפתח בין המאמנים המקומיים שזעמו על ההגעה של מאמנים זרים ש’לקחו’ לטענתם את המקום של המאמנים הישראלים?
“אני לא נגד מאמנים זרים, אני רק חושב שצריך להיות קריטריון מאוד ברור איזה מאמנים יכולים להגיע לפה. אם אנחנו רוצים להשביח את הכדורסל פה עם מאמנים איכותיים כמו יאניס ספרופולוס מאמן מכבי ת”א, שאימן הרבה שנים ביורוליג ועשה מסלול ארוך כמאמן והביא הצלחות. בראד גרינברג? הוא בקריירת האימון שלו עשה דברים ואין שום בעיה איתו. זה לא משנה אם הוא יהודי או לא, גם שחקנים מתאזרחים הגיעו ותלו נגדם כל מיני התניות כאלה ואחרות, זה לא משנה מי יהודי אלא מה המסלול שעשה”.
“סימונה פיאניג’אני שהחליף אותי בהפועל ירושלים, בא עם רקורד ועשה משהו בכדורסל, אני חושב שאם המטרה היא הבאת מאמן זר בעל שיעור קומה שיכול להגיע ולקדם את הכדורסל אשמח, אבל אם השיקול הוא רק למצוא מובטל תורן במדינה זרה כדי לחסוך, אז זה פחות בסדר. צריכים להיות קריטריונים מסוימים והגיוניים, מי כן ולא כמו שאגב קיים בצרפת, בטורקיה, איטליה וספרד, כמעט בכל המדינות באירופה שמציבות תנאים”.
סימונה פיאניג'אני (איציק בלניצקי)לגבי מאמנים ישראלים לא צריך קריטריון?
“אני חושב שמאמנים ישראלים, כמו שחקנים כחול-לבן, הם אנשים שגדלים אצלנו במדינה, מדריכים דורות של אימון במחלקות הנוער, הם אמונים מגיל צעיר וגם אני שלא נחתתי משום מקום, צריכים לעבור בכל שכבת גיל. המאמנים הישראלים צריכים לעבור הכשרה בארץ, לקבל תעודת מאמן מבית הספר למאמנים פה, להתנסות בכל מה שזה כולל והניסיון שלהם הוא קריטי. אם שחקנים ישראלים יבינו שהם לא יוכלו להיות מאמנים ישראלים בליגה הראשונה, הם לא יכנסו לזה מלכתחילה ואז גם לא יהיה מי שיכשיר את הדור הצעיר ונכרות את הענף שעליו אנחנו יושבים. כל מאמן צעיר שמאמן קט סל ונערים, עושה את זה מתוך החלום להיות מאמן בקבוצה ראשית, אני לא רואה מאמנים זרים מגיעים לאמן ילדים ונערים”.
מה דעתך על החוק הרוסי?
“הליגה הישראלית לאורך שנים שומרת מאוד מאוד על הכדורסלן הישראלי, יותר מכמעט כל ליגה באירופה. ישראל לפחות בין שלוש הליגות המובילות באירופה בהגנה על השחקן המקומי, רואים פה בדקות המשחק של הישראלים לעומת שנים אחורה שאז קבוצות החזיקו בסגל שלהם חמישה זרים ויותר ולא רק הקבוצות המובילות, לדוגמה בני הרצליה ומכבי חיפה. היום קבוצות שהן לא הפועל ירושלים ומכבי ת”א מסתפקות בארבעה זרים בלבד, אני חושב שצמצום מספר הזרים בליגה בסופו של דבר מאזן את יכולת השחקנים הישראלים לקבל דקות. גם מבחינת השכר, כלכלית הישראלים לא נפגעו ואם כן זה ממש בשוליים. אני מכיר חוזים של שחקנים ישראלים, ב-95% מהמקרים לא רק שלא נפגעו בשכר, אלא בסופו של דבר אלא השתדרגו. תמיד כמו בכל מגזר במשק יש גם כאלה שנפגעו”.
אתה אחד המאמנים היחידים בארץ שלקחו גביע המדינה ואליפות בארץ שלא עם מכבי ת”א. לא מגרד לך קצת העובדה שלא עברת במכבי אף פעם כמו חלק מהמאמנים שכבר הספיקו לטעום כמו עודד קטש, ארז אדלשטיין ואפי בירנבוים?
“כל המאמנים שהוזכרו הגיעו לדעתי בסיטואציה לא נכונה וככה זה גם נבלם. אני חושב שאם אתה מגיע למכבי ת”א ביום מן הימים, הסיטואציה חייבת להתאים. הייתה לי אפשרות להיות שם בתפקיד כזה או אחר בעבר, זה לא קרה וזה לא אומר שזה לא יקרה, אבל אני שמח על הדרך שעשיתי. תמיד שהייתה לי בחירה העדפתי לאמן וזה לא משהו שאני חולם עליו, אני שמח בקבוצות שאני נמצא בהם. בעירוני נהריה אני נהנה לעבוד עם האנשים פה, אמנם זו השנה הראשונה שלי, אבל אם ירצו שאמשיך זה יקרה. אני אוהב את מה שאני עושה בכל מועדון שאני נמצא בו, בסופו של דבר שאתה מרגיש בעשייה ובבניית המותג, לשפר את הקבוצה ולהפוך אותך לגדולה, להתחבר לקהילה, כל מה שמשתמע מכך, אז זה חוויה ואני מודה על כך”.
דני פרנקו (שחר גרוס)מה גרם לך להגיע בקיץ לעירוני נהריה, קבוצה בלי יומרות ושאיפות לאליפות, לעומת הקבוצות הקודמות שלך שהיו להן שאיפות לאליפות ותארים?
“תמיד יש יומרות ושאיפה להצליח, גם אם אימנתי בקבוצות שהתקציב והמעמד שלהן בכדורסל היה גבוה או פחות. גם בקבוצה שלנו השנה בלי קשר ליומרות מסביב, אנחנו בקבוצה עם השחקנים הצבנו רף מסוים שאנחנו רוצים לעמוד בו ולהגיע הכי רחוק שאפשר ואנחנו יודעים שאנחנו יכולים יותר, בשביל זה אנחנו מגיעים כל יום לעבודה, מלוכדים. הציפיות והרצונות מגיעות מכל מי שתחרותי ברמה האישית, אחר כך כמובן שיש מועדון עם השאיפות שלו. אנחנו כמקצוענים רוצים להצליח בכל מקום, התנאים פחות חשובים”.
אתה אמור להישאר בנהריה להרבה שנים, זה פרויקט לטווח ארוך ולתכנן לשנים קדימה או רק לעונה אחת?
“הוא רק לעונה אחת, אבל אם ירצו בנהריה ויחשבו שאני האדם שיכול לעזור ולהרים את נהריה שלב אחרי שלב להיות קבוצה שתתבסס ותחשב לטובה ומשמעותית בכדורסל הישראלי, אז יכול להיות שזה יימשך מעבר לשנה”.
דני פרנקו (איציק בלניצקי)אתה מרוצה מהסגל שלך? לדעתך אתם שווים זכייה בגביע המדינה?
“אני מאוד אוהב את האנשים שיש לנו בקבוצה, עשינו שינוי אחד לאחרונה כשהוספנו את דיימון סימפסון במקום ג’ף אדריאן שקצת פחות השתלב אצלנו. זה שינוי וחיזוק שלאורך זמן יהפוך אותנו לטובים יותר. אני חושב שיש לנו שילוב של זרים מנוסים מאוד וישראלים צעירים ומוכשרים. זה שהגענו לחצי גמר גביע המדינה נחשב להגעה לאחת הבמות הגדולות בכדורסל הישראלי בזכות, עם ניצחונות יפים וזה לא קרה במזל אלא ביושר. לא נסתפק רק בלהיות בשלב הזה, ננסה להיות הכי טובים שנוכל, הוכחנו בעבר שאנחנו מאוחדים ויכולים לשאוף”.
נחזור לקיץ, מה הרגשת שעזבת את הפועל תל אביב, איך תסכם את התקופה שם?
“כל העונה האחרונה בהפועל ת”א הייתה כמו שכבר אמרתי, מפוספסת ומבוזבזת. היא התחילה ככה, זה התחיל עקום עם סגל לא נכון ומה שמתחיל עקום לא תמיד אפשר ליישר אותו. זה נמשך עם כל מיני שינויים במהלך העונה שלא היו נכונים, אבל בעיקר זה הרגיש לי שהפועל ת”א לא ניצלה את היכולת שלי בעונה הזו לעשות את העבודה שאני יכול לעשות וחבל. הסתכלתי על זה בתור התנסות, זה פעם ראשונה במצב שאני פחות מכיר מבחינת התנהלות של מערכת, מכל דבר לומדים בחיים. ‘בוא תתנסה ותראה לראות מה אתה יכול להוציא הכי טוב, תלמד שיעור לחיים ותיקח את זה משם הלאה’. עדיין ניסינו להיות הכי טובים ואיכותיים שאפשר, אבל לא היינו קבוצה טובה, חבל לי שדברים לא הסתדרו והתגלגלו בצורה שאף אחד לא נהנה ממנו. אני למדתי ומפה והלאה רק תחושת הבזבוז וההחמצה נשארה מהעונה הזו”.
דני פרנקו (איתי כהן)אז שמחת לעזוב שם? הרגשת הקלה או שהתאכזבת?
“אני מאוד אהבתי את הפועל ת”א. יש במערכת של הקבוצה הזו ורואים את זה היום ובעבר שלא קל להתנהל בה. זה לא מקום עבודה שקל להתנהל בו, אתה יכול להיות מאמן מצוין כמו אריאל בית הלחמי שהוא טוב מאוד, כמו עודד קטש שאימן שם, אבל לא כל אחד יכול להתנהל שם. בעיניי הייתי מאוד נקי ברצון לעבוד שם, אבל הצטערתי שהשנה שם בוזבזה. זה מועדון עם קהל אדיר שדוחף אותו, מועדון שצריך להיות בצמרת של הכדורסל הישראלי, אבל צריך להתנהל בצורה כזו שתאפשר לו להגיע לשם”.
להגיע מאליפות עם הפועל ירושלים לעונה מבוזבזת בהפועל ת”א ואז להגיע לנהריה, זה לא קצת צעד אחורה?
“הייתי בהפועל ירושלים ולאחר מכן לא אימנתי ולקחתי אוויר, עבדתי קצת בטלוויזיה ונהניתי מהעבודה. הרגשתי קרוב לקווים ומאוד מעורב עדיין בכדורסל ובשנתיים שלי בהפועל ת”א היינו בבמות הגדולות של הכדורסל הישראלי, הגענו להישג שיא של ניצחונות מועדון, הגענו בפעם הראשונה לפיינל פור, לחצי גמר גביע המדינה בשנה לאחר מכן. המועדון הגיע להתמודד ברמות הגבוהות, באופן יחסי הקבוצה חוותה שנתיים מהטובות שלה, בשנה האחרונה היה קצת מבוזבז, אבל בתקופתי עשינו דברים יפים. משם והלאה השמיים הם הגבול עבור המועדון הזה, מאוד הצטערתי שזה נגמר כמו שזה נגמר, אין לי ספק שגם אם הייתה שנה פחות טובה מאלף ואחת סיבות שחלק באחריות שלי, אז מפיקים לקחים ומסקנות והיה אפשר לבנות עונה טובה בהרבה”.
אתה המאמן הראשון שהביא להפועל ירושלים אליפות, לדעתך הגיע לך מהם יותר כבוד?
“בעונה השנייה שם היינו הקבוצה שהוליכה את הליגה במקום הראשון, עד העונה הנוכחית שלא נגמרה עשינו יחד שיא של ניצחונות/הפסדים והפסדנו 5 פעמים בלבד במהלך העונה. היינו במקום הראשון בפער משמעותי מהמקום השני, השלמנו 0:3 בעונה על מכבי ת”א ועשינו מולם סוויפ עונתי, הייתה עונה טובה. היו לנו פציעות בזירה האירופית והגענו בסגל לא ראוי לשלב השני. הגענו לגמר הפלייאוף ולמשחק האליפות ורק רבע אחרון לא טוב לצד התעלות של מכבי ראשל”צ, הכריעו את העונה וזה יכול לקרות בספורט. בשיטה של משחק אחד אתה צריך להתעלות. לא מסתכל על העונה הזו ככישלון, זו הייתה מצוינת. הפועל ירושלים למדה המון משנה לשנה, זו קבוצה מאורגנת שמנוהלת שתי דרגות מעל הליגה. כמובן שחבל לי שזה לא המשיך, אבל משם נבנתה ההצלחה העתידית שלהם”.
דני פרנקו עם הרשת עליו (אורן בן חקון)אבל זכית להערכה שהגיעה לך?
“אני לא חי בזה שאתה צריך לחכות ולצפות שיעריכו אותך. עשיתי שנתיים טובות שם, יש לי עדיין יחסים מצוינים עם האנשים שם, הקבוצה עשתה כברת דרך מאז, מאוד נהניתי ומבחינה תדמיתית הרבה לאן לעלות אחרי שאתה מאמן בירושלים או מכבי ת”א, משם והלאה כל דבר נראה לכאורה כמו ירידה ברמה”.
חשבת לאמן בחו”ל?
“כן. היו כמה אפשרויות, אבל החלטתי שאם אטוס אז אקח את המשפחה איתי, לא אשאיר אף אחד מאחור ואצא לבד עם תרמיל ומקל. אם אצא החוצה זה יהיה רק אם תהיה לי את האפשרות שהמשפחה שלי תחיה בצורה טובה. זה יהיה לקבוצה טובה, שמנוהלת בצורה טובה, שלא שולף מהמותן כדי לעשות שם חוויה חד פעמית ולחזור מהר לארץ. היו לי שתי אופציות לאחרונה, אבל יכול להיות שיהיו בהמשך. אם כן אז כן, אם לא אשמח להישאר בארץ”.
דני פרנקו (רדאד ג'בארה)לאמן את נבחרת ישראל?
“עבדתי שש שנים בנבחרות הצעירות יותר, זו עבודה שהיא הקרבה. אם ביום מן הימים ייצא לי לאמן את הנבחרת אשמח, אם לא אז לא אבכה. אבל לדעתי זה מאתגר, כרגע הנבחרת בידיים טובות”.
להוציא את הסגל שלך העונה, איזה זר היית רוצה להביא לכל קבוצה שלך?
“הווינר הכי משמעותי עד העונה היה דונטה סמית’”.
דונטה סמית' ודני פרנקו (אורן בן חקון)והישראלי שאתה מתגעגע לאמן?
“חלק כבר פרשו וחלק לא, היו לי הרבה כאלו. היו שחקנים שהלכו איתי שנים כמו אורי קוקיה, יהוא אורלנד, היינו ביחד בהמון מקומות גם מורן רוט, ליאור אליהו ואחרים. היו איתי שחקנים ישראלים מובילים או כאלו שהפכו להיות כאלה”.
דני פרנקו וליאור אליהו (אורן בן חקון)באיזו קבוצה הכי אותגרת כמאמן?
“בהפועל ירושלים בתקופה של אורי אלון, זכיתי לעבוד עם מערכת מדהימה של אנשים מבריקים ומצליחים שראו את החיים בדרך שלהם. זה לא מפתיע אותי שהקבוצה הזו ממשיכה להצליח”.
למי מהשחקנים הישראלים שלך מחכה עתיד מזהיר?
“אני חושב שאיגור קולשוב, ניב משגב, איתי שגב, שלושתם עדיין רק בתחילת הדרך שלהם ויש להם עתיד”.
איגור קולשוב (חגי מיכאלי)מה החלום שעוד לא הגשמת? יש עשור שלם לפנייך.
“להביא תואר עם נהריה”.