את מספר השחקנים הישראלים ששיחקו תשע עונות בליגה אירופית אפשר כנראה לספור על שתי ידיים. אחד מהם הוא ליאור רפאלוב שנמצא עכשיו בעיצומה של העונה התשיעית שלו בליגה הבלגית ובגיל 33, מספק יכולת ומספרים שמרבית הליגיונרים שלנו רק יכולים לקנא בהם.
בתחילת העונה שעברה עמד רפאלוב בפני צומת מרכזי וכשהבין שהקדנציה בת שש השנים בקלאב ברוז', שכללה שתי אליפויות, גביע וסופר קאפ, הגיעה לסיומה, החליט לא לחזור לליגת העל שלנו, למרות הצעות מפתות מקבוצות הצמרת, ובחר לעבור לשורות העולה החדשה אנטוורפן.
62 הופעות, 21 שערים ושמונה בישולים רשם רפאלוב בכל המסגרות מאז חתם באנטוורפן והפך לאחד השחקנים הבכירים בקבוצה, שבסגל שלה אפשר למצוא שמות מוכרים כמו קווין מיראלס, דיומרסי אמבוקאני, סטיבן דפור, דניאל אופרה ו-ווסלי הודט. ביחד עם הרשימה הזאת, רפאלוב הפך קבוצה שרק עלתה ליגה לכזו שהשיגה את הכרטיס לליגה האירופית בעונה שעברה והעונה נמצאת במקום השלישי, מרחק 10 נקודות מהפסגה (לפני הקיזוז).
את שיא הכיבושים שלו בעונה בודדת קבע רפאלוב בעונת 2014/15 אותה סיים עם 19 לצד 18 בישולים ודווקא כשהיו הרבה אנשים שכבר המליצו לו לחזור לחממה בישראל כדי להעביר פה את השנים האחרונות בקריירה, הקשר הוותיק פורח ועוד עשוי לעבור את מספר הכיבושים שקבע לפני חמש שנים. למרות זאת, הקשר הציב לעצמו מטרה צנועה יותר וסיפר ל-ONE: "השאיפה שלי השנה היא לעבור את מספר השערים מהעונה הראשונה שלי פה - 11 שערי ליגה".
רפאלוב כזכור, שיתף פעולה בזמנו במכבי חיפה עם שחקנים נופים שניסו את מזלם בחו"ל כמו בירם כיאל, תומר חמד ועדן בן בסט. אך בזמן שהשניים הראשונים לא מרבים לקבל הזדמנויות בקבוצות שלהם העונה והשלישי כבר ממזמן שב לארץ הקודש, קשר אנטוורפן ממשיך להיות רלוונטי, לפתוח ב-11 באופן קבוע ולשמור על כושר משחק למרות הגיל המתקדם יחסית של הקריירה. פרישה, בואו נגיד, ממש לא נמצאת בתוכניות שלו. "אני מאוד שמח על התפקיד שלי במועדון, על המגרש ומחוצה לו. אני בן 33 ומרגיש באמת טוב. זה אומנם נשמע שזה לקראת הסוף, אבל זה נראה ומרגיש אחרת. כדורגל זה החיים שלי בבית, באימונים, במשרד ולכל מקום שאני הולך. אני אמשיך להיות פעיל עוד הרבה שנים. זה הזמן עבורי להמשיך ולתת יותר כי תשומת הלב סביבנו, שחקני מפתח של הקבוצה, הופכת להיות קשה יותר מידי שבוע, יש עלינו הרבה שמירות אישיות".
עכשיו, אחרי שהוא לובש כבר במשך עונה וחצי את המדים האדומים של אנטוורפן רפאלוב יודע שהוא לקח את הפנייה הנכונה, לפחות מבחינה מקצועית, בתחילת העונה שעברה כשלא שב לישראל. "ראיתי שיש פה קבוצה חזקה ומאוזנת עם הרבה שחקנים בעלי ניסיון, כריזמה ואישיות יחד עם בעלים שמשקיע המון כסף באצטדיון חדש ובתקציב הקבוצה. המועדון הפך להיות בטופ של הכדורגל הבלגי", הסביר את ההחלטה.
בנוסף לשיא הכיבושים שעומד לנגד עיניו, גם לארון התארים הקבוצתיים שלו יכול רפאלוב להוסיף עוד גביעים. יחד עם הריצה בצמרת, אנטוורפן גם העפילה לחצי גמר הגביע והקשר יודע שיש לו ולחבריו הזדמנות נהדרת, כשבגמר הוא עשוי לשחק מול הקבוצה בה שיחק במשך שבע עונות. "העונה מבחינתנו עוד ארוכה והרבה דברים יכולים לקרות בפלייאוף. אני משתדל להתרכז בעתיד הקרוב וזה להעפיל לגמר הגביע הבלגי ואם זה יקרה יש סיכוי טוב שזה יהיה מול קלאב ברוז׳".
אבל למרות הפריחה המקצועית שהגיעה אחרי שתי עונות בהן חווה ירידה, מחוץ למגרש חווה העונה רפאלוב טראומה של ממש ביחד עם משפחתו. בסוף חודש אוקטובר ותחילת נובמבר רפאלוב רשם באופן תמוה 23 דקות בארבעה מחזורים וגרם לגל של שמועות לרחף באוויר. התקשורת המקומית לא הבינה מדוע אחד השחקנים הבכירים של הקבוצה לא רואה מגרש והשערות של סכסוך עם המאמן או יחסים עכורים עם החלוץ אמבוקאני צצו לפני שטח.
בסופו של דבר, אחרי ששב למגרשים חשף רפאלוב כי הסיבה שלא שיחק הייתה פריצה לביתו, אותה הוא לקח בצורה קשה מאוד, וגרמה לכך שהראש שלו לא היה יכול להתמקד בכדורגל. בנוסף לפריצה הטראומטית, שהתרחשה כשבני המשפחה לא היו בבית, רפאלוב חושף כי גם המצב של אשתו גל, השפיע על מה שעבר עליו באותה תקופה. "עברנו כמשפחה אירוע לא פשוט. מלבד רכוש וכסף שהלך היה סיבוך בהריון של אשתי גל לאחר הפריצה וכמובן שזה התווסף להתמודדות עם הילדים שהיו הראשונים להיכנס הביתה אחרי שזה קרה".
כמובן שעכשיו התקופה הלא פשוטה הזו מאחוריו ורפאלוב יודע בדיוק למי מגיעות התודות. "ברוך ה׳ הכל בסדר וגל נכנסת לחודש תשיעי השבוע וכולנו בציפייה גדולה. אני רוצה לומר עד כמה אני מעריך ואוהב את התמיכה והעוצמות שגל הפגינה בתקופה הזאת כדי לאפשר לי לחזור לפעילות מלאה בקבוצה כמה שיותר מהר".
את התקופה הלא פשוטה רפאלוב צלח וגם חזר לאותה היכולת שהציג לפניה, אבל למרות זאת, אם יש משהו נוסף שמעיב עליו, לפחות מבחינה מקצועית, זו העובדה שטרם קיבל את ההזדמנות בנבחרת ישראל מאנדי הרצוג. כמובן שעיני כולם נשואות כרגע לזימונים של האוסטרי לקראת המפגש החשוב מול סקוטלנד בגלאזגו, אך רפאלוב, שבוודאי מקווה לחזור למדים הלאומיים, מעדיף להתעסק במה שנמצא בשליטתו. "לגבי הנבחרת אני לא יודע מה לענות כי לא היה לי חלק בעידן הרצוג, אז אני מעדיף לשתוק", הסביר במה שאפשר לכנות שתיקה רועמת.
בזמן שרפאלוב מככב בליגה חזקה יותר מליגת העל, שחקנים שמתרוצצים על המגרשים בארץ הקודש כן זכו להזדמנויות מהרצוג, אבל רפאלוב מצידו לא מרגיש חוסר הערכה מכיוון ישראל, על אף העובדה שהוא נמצא רחוק ממרכז העניינים בביצה המקומית כבר במשך תשע עונות. אני מרגיש מאוד מוערך בישראל במהלך הביקורים שלי אבל בעיקר פה בבלגיה. לבנות לעצמך שם טוב לוקח תקופה ארוכה ודרוש בשביל זה המון המון חוסן מנטלי ועבודה קשה".
לבלגיה רפאלוב הגיע בתקופת האינפלציה הישראלית הגדולה שנוצרה אחרי ההצלחה של אליניב ברדה בגנק. מאז עברו הרבה מאוד שחקנים בכחול-לבן בליגה הבכירה אבל בסופו של דבר רק הוא נשאר. את העונה הזו פתח רפאלוב כישראלי היחיד בליגה, וכעת קיבל חבר נוסף בדמותו של עדן שמיר בסטנדרד ליאז'. "הירידה של השחקנים הישראלים פה נבעה משילוב שני דברים. קודם כל הליגה התחזקה מאוד והרמה עלתה בשנים האחרונות והסיבה השנייה היא שהגיעו לפה מספר שחקנים שפשוט לא הוכיחו את עצמם. כל אחד מסיבותיו".
לסיום, אי אפשר לדבר עם רפאלוב מבלי לדבר על המועדון בו גדל, מכבי חיפה. במקביל לחזרה שלו לכושר, הירוקים רושמים עונה שלא חוו מאז שהוא עצמו הוביל את הקבוצה לאליפות האחרונה שלה ב-2010/2011 ביחד עם יניב קטן. "מועדון מכבי חיפה תמיד היה ותמיד יהיה הבית שבו גדלתי ואני מאוד שמח יחד עם כל אוהבי הכדורגל בישראל שמכבי חיפה שוב שם בטופ נאבקת על התואר". כשהוא רואה את הריצה של הירוקים בצמרת הוא בוודאי נזכר בעונה האחרונה שלו בירוק, אבל לגבי חזרה לכרמל הוא עוד לא מוכן להתחייב, לכאן או לכאן: "הכדורגל הוא מאוד דינמי אבל אני באמת כל כולי מרוכז במה שקורה פה בבלגיה". לסיום, הקשר סיפק הימור לגבי זהות האלופה בליגת העל לעונת 2019/2020, ואיך נאמר, מדובר בהימור מושכל: "אני בטוח שהשם של האלופה העונה יתחיל במכבי".