סעיד מולאי לא לבד. עוד ועוד ספורטאים עוזבים את מולדתם את איראן - והפעם הגיע תורה גם של הספורטאית האולימפית המדוברת ביותר במדינה. קימיה עליזאדה, האישה האיראנית הראשונה שעשתה היסטוריה וזכתה במדליה האולימפית, החליטה לעזוב את ולהגר לאירופה.
עליזאדה בת ה-21 נחשבת לספורטאית על במולדתה משום שזכתה במדליה אולימפית בריו 2016, אחרי שסיימה במקום השלישי בתחרות הטאקוואנדו לנשים במשקל של עד 57 ק”ג. בעבר היא אף זכתה במדליות נוספות באליפויות העולם ובאליפויות אסיה, תוך שהופיעה לקרבות עם כיסוי ראש מתחת למגן.
מדובר בספורטאית שנלחמה על מנת להגיע לתהילה והפכה מודל לחיקוי עבור נערות רבות באיראן, שנאבקות בשנים האחרונות בעקרונות אי השוויון שהנחיל המשטר האיראני. לאחרונה, אגב, עליזאדה נפצעה ברגלה ומאמנה הכריז כי היא עלולה לפרוש, אך נדמה כי בסופו של דבר היא תמשיך להתחרות - רק ללא דגל איראן.
קימיה עליזאדה (רויטרס)לפי דיווחים באיראן, עליזאדה שוהה בחודש האחרון בהולנד, שם היא מתאמנת וממשיכה להשתקם מהפציעה שלה. בכלי תקשורת מסוימים נחשף כי היא היגרה להולנד והתאמנה שם ללא הרעלה, אך בעיתונים אחרים טוענים כי היא עדיין לא לקחה החלטה סופית האם בכוונתה לפרוש מהנבחרת הלאומית ולהתחרות באולימפיאדת טוקיו במסגרת נבחרת הפליטים ואף ציינו כי לאחרונה היא חולה ועברה לכאורה משבר נפשי.
בכל אופן, כעת כבר ברור כי מדובר בסוג של תופעה בספורט באיראן. כזכור, בשנים האחרונות היו ספורטאים נוספים שהחליטו לעזוב את מולדתם ולנטוש את הדגל האיראני לטובת חיים טובים יותר באירופה, שם הם מתנהלים מבלי להיות תחת עיניו הפקוחות של המשטר. כך עשה אלוף העולם בג’ודו סעיד מולאי שקיבל הוראה לא להתחרות מול שגיא מוקי הישראלי ולכן החליט לבקש מקלט בגרמניה, כמו גם הג’ודאי מוחמד רשנונזהאד שחי בהולנד והחליט להגיע לגראנד פרי תל אביב בחודש הקרוב למרות האיסור של המשטר האיראני להתחרות מול ישראלים ולנסוע לישראל.
אלא שעם כל הכבוד לשניהם, הפעם זהו מקרה חריג משום שמדובר במדליסטית אולימפית שנחשבת לדמות שרבים מעריצים באיראן. לכן זהו צעד חריג ותקדימי מצידה של ספורטאית במעמד גבוה כמו שלה, ובעיקר זהו עוד משבר לאומי-פנימי ברפובליקה האיסלאמית.
קימיה עליזאדה (רויטרס)ד”ר רז צימט, מומחה לאיראן, ציין בהקשר הזה: “בתקופה האחרונה יש בריחת מוחות מאיראן. תושבים נאלצים לעזוב כי ישנו משבר כלכלי, עם אבטלת משכילים בגובה של 40-50 אחוזים, ודיכוי מצד המשטר. הרבה אנשים באיראן רוצים לעזוב אבל לא הרבה יכולים להרשות לעצמם לעשות זאת. בתוך המציאות הזו, בחודשים האחרונים יש גם יותר ספורטאים שעוזבים, אבל צריכים להיזהר מלכנות את זה כ’גל של עזיבות’ משום שאני מכיר בסך הכל ארבעה או חמישה ספורטאים שעזבו, אבל בהחלט נוצר פה רצף של ספורטאים מהגרים, כל אחד מסיבותיו הוא. בג’ודו והשחמט זה האמברגו בגלל הסוגיה הישראלית, אבל במקרה שלה נדמה שהפעם מדובר לכאורה בשילוב של כמה דברים, בהם גם המשבר הכלכלי המעמיק”.