כפי שפורסם לראשונה ב-ONE, בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק כי רובן ראיוס, מכבי חיפה וחברת הביטוח כלל צריכים לפצות את רפי דהן ביותר מארבעה מיליון שקלים. בפסק הדין של השופטת ארנה לוי הוחלט לאמץ במלואה את עדותו של שופט המשחק שי שטרית, מה שהופך אותו לאיש המפתח בפסיקה.
בפסק הדין נכתב בנושא: “בראש ובראשונה יש להפנות לעדותו של שופט המשחק, מר שטרית, המצטרפת לעדות התובע ועדיו. מעדותו של מר שטרית עולה באופן ברור וחד משמעי כי המקרה דנן הוא מקרה חריג מאד ויוצא דופן: "פגיעה קשה מאד וחריגה אותה לא אשכח", "התנהגות אלימה ברמה הקיצונית ביותר במלוא מובן המילים", "בכל שנות עבודתי כשופט לא הייתי עד לעבירה כה אלימה וחמורה". מעדותו נלמדת גם המסקנה כי המטרה הדומיננטית אשר עמדה בבסיס פעולת הנתבע הייתה פגיעה בתובע ולא ביצוע מהלך רגיל ושגרתי של המשחק”.
הפציעה שתעלה לראיוס ומכבי חיפה 4 מיליוןעוד נכתב: “מר שטרית זכר היטב את האירוע. מר שטרית הוא, למעשה, העד האובייקטיבי והמומחה היחיד מבין כל העדים, שהיה במקום וחווה את האירוע מקרוב בחושיו. כל המידע הרלוונטי ברשותו והוא לא נזקק לתיווך כלשהו. הוא היה עם השחקנים במגרש במהלך כל המשחק, ראה ושמע את כל המתרחש במגרש עד האירוע ויש לו עדיפות מובנית בעלת משקל רב על פני כל מי שלמד על האירוע והעיד לגביו רק מצפייה בשידור או בתמונות הלקוחות מהשידור. יש לו עדיפות בהקשר זה גם על המומחה מטעם הנתבעים, גם על באי כוח הצדדים וגם על בית המשפט. מצפייה בתיעוד השידור, גם של כל המשחק, קשה ללמוד באופן מלא על הלך הרוח של השחקנים במגרש, על כל ההתרחשויות שקדמו לאירוע מושא התובענה ועל האירוע עצמו. לגבי השידור יש לציין כי הוא מצולם בזווית מסוימת, בדרך כלל מרוחקת, והוא מראה בכל פעם רק חלק מהמתרחש במגרש ולא את כל שדה המשחק. קיימות דקות שאינן מתועדות כלל בשידור (בעיקר כאשר מוקרנים הילוכים חוזרים של דקות קודמות). מהשידור לא ניתן ללמוד באופן מלא על חילופי הדברים והאינטראקציה בין השחקנים לבין עצמם ובין השחקנים לבין השופט, אשר במקרה של המשחק דנן יש להם חשיבות גדולה. חילופי הדברים, בין השחקנים לבין עצמם ובין שופט המשחק והשחקנים כלל אינם נשמעים בשידור ולא ניתן לדעת מה נאמר”.
“מר שטרית הוא היחיד אשר לו התמונה המלאה והתשתית העובדתית המלאה של האירוע ושל כל מה שקדם לו. מר שטרית היה קרוב מאד לשחקנים המעורבים בעת התרחשות האירוע, מה שמוסיף משקל נכבד נוסף לעדותו. נוסף על כך, עדותו של מר שטרית הייתה מהימנה ומשכנעת. לא עולה כל ספק בדבר הניטרליות, האובייקטיביות, המקצועיות, הרצינות והמומחיות של מר שטרית ואף לא נטענה כל טענה בעניין זה. גם המומחה מטעם הנתבעים, מר חיימוביץ, ציין בעדותו כי "השופט באותו משחק צריך להחליט אם הייתה כוונה לא הייתה כוונה לגיטימי או לא". לטעמי, נדרשים נימוקים כבדי משקל עד מאד כדי לא לקבל את עדותו במקרה זה”.
שי שטרית לפני המשחק (עמית מצפה)“טעמים כאלו לא רק שאינם בנמצא, אלא שצפייה בשידור מחזקת את עדותו ואת חוות דעתו. תחילה, הרקע לאירוע וההתרחשויות שקדמו לו. מר שטרית מתאר את המתח הרב שנוצר בין התובע לנתבע לפני האירוע. הביטויים בהם השתמש מר שטרית היו: "נוצרו ביניהם עימותים ספורטיביים לא מעטים”. “התובע סיכל פעולות רבות שביקש הנתבע 1 לבצע, ולכן הנתבע 1 היה כנראה מתוסכל מאוד והביע את התסכול שלו בשפת הגוף”, "הקניטו אחד את השני", "הבחנתי בתסכול של הנתבע ובהקנטות מצדו של התובע", "הייתה לי תחושה וחשש עוד קודם לאירוע", "הזהרתי בע"פ את השחקנים הרבה פעמים שיירגעו", "אני פניתי לרובן ראיוס שיירגע וגם לרפי דהן שיירגע בכל ההקנטות ביניהם", "שניהם הקניטו", "ראיוס סימן בתנועת אצבע לכוון רפי דהן", "הוא היה נראה לי עצבני, כאילו רפי דהן חילץ כדורים, ראיוס סיפק כדורים, מסירות לא מדויקות", "הוא איבד הרבה כדורים", "היו ביניהם כמה עימותים מילוליים", "הזהרתי בע"פ”, "זה היה מצטבר”, "אני ראיתי תסכול מצד השחקן הפוגע", "הוא באמת איבד הרבה כדורים, זו לא צורת משחק אופיינית לו".
“הלך רוחו של הנתבע במהלך המשחק עד האירוע, כעסו, עצבנותו ותסכולו ההולכים וגוברים, במיוחד כלפי התובע, כפי שפורט בהרחבה לעיל. אלו מעידים על היסוד הנפשי בו שרוי היה התובע. שנית, הדקות והשניות לפני האירוע, אשר כפי הנראה הגבירו את כעסו ותסכולו של הנתבע עוד יותר, כישלונו להבקיע לשער בני יהודה, ואז, סיכול נוסף של מהלך שהנתבע החל בו, כאשר שחקן קבוצתו איבד הכדור והתובע הוא זה שהחל להשתלט עליו. זהו "הזץ האחרון", ה"מכה" האחרונה שגרמה להתלקחותו, כפי שתיאר זאת מר שטרית. שלישית, התאוצה וההסתערות שהחל בה הנתבע ממרחק 15 מטרים, מיד לאחר שראה את התובע מתחיל להשתלט על הכדור, שתוארה על ידי מר שטרית כריצת "אמוק", במטרה "להרוג" וללא קשר לרמת שליטתו של התובע בכדור, שהרי התובע עדיין לא סיים את ההשתלטות”.
התיקול של ראיוס (צילום מסך)“רביעית, אופן התיקול – שתי רגליים באוויר המכוונות ופשוטות לכוון רגלו של התובע, כאשר הכדור היה כל העת על הדשא. לא הייתה לנתבע כל סיבה "לרחף" באוויר, ולכוון את רגליו, במיוחד רגלו השמאלית, לגובה כה רב. אופן בעיטתו הדהים את כל מי שראה את האירוע. יש לזכור כי מדובר בשחקן מקצועי, מנוסה ומיומן, שחקן ששיחק בקבוצות מקצועיות בספרד וביוון וברמה הגבוהה ביותר בישראל. שחקן כה מקצועי ומיומן יודע מהי המשמעות של בעיטה עם שתי סוליות הנעלים (נעלי פקקים) ומהי המשמעות של בעיטה מעל מגני השוק. לא סביר כי שחקן כה מיומן בסך הכל "פספס" כדור באופן כזה ולא סביר כי כאשר בעט בגובה כזה בעוצמה כה רבה עם שתי רגליו תכנן למעשה לבעוט בכדור שהיה על כר הדשא כל העת. שחקן כזה יודע כי תוצאותיה של בעיטה כזו עשויות להיות קשות ביותר, כמו חבטה בעזרת חפץ קשה וחד”.
“חמישית, עוצמת התיקול, אופיו וחריגותו לא עולים בקנה אחד ואינם מתיישבים עם מיקום ביצועו: התובע לא היה במקום בו יכול היה לסכן את שערה של מכבי חיפה, הוא גם לא היה בהתקפה מתפרצת. התובע היה בין קו האמצע לבין שער בני יהודה, בניסיון להשתלט על הכדור ולהרחיקו משער בני יהודה, רחוק מאד משער מכבי חיפה. ביצוע תיקול כה עוצמתי וחריג במיקום זה תמוה ומעורר סימני שאלה באופן מיוחד”.
רפי דהן מפונה לביה"ח (עמית מצפה)“לכל האמור יש להוסיף, כי כל גורם אובייקטיבי שצפה באירוע הגיע למסקנה כי מדובר באירוע חריג מאד וחמור במיוחד: כך דיין בית הדין המשמעתי שציין כי לפי בדיקתו היו רק שני אירועים דומים לאירוע זה בכל תולדות הכדורגל הישראלי, אירועים שהתרחשו כעשרים שנה קודם לכן, ולא הסתפק בענישה הנוהגת באנגליה לגבי עבירות חמורות; כך בית הדין העליון שציין כי מדובר באירוע "חמור ביותר" והחמיר בגזר דינו של בית הדין המשמעתי; כך נשיא בית הדין העליון שמצא לנכון לציין במסגרת החלטתו לדחות הבקשה לדיון נוסף כי ייתכן שראוי היה להחמיר עוד יותר בענישה בנסיבות העבירה החמורה שבוצעה; כך פרשני המשחק שנדהמו והזדעקו מיד לאחר האירוע, אף מבלי שידעו מה הנזק שנגרם לתובע ואף ציינו כי אינם רוצים לשדר שוב האירוע. אף מר חיימוביץ מומחה הנתבעים הסכים כי מדובר באירוע "קשה לצפייה" ,"נראה לא טוב", בו נעשה שימוש ב"כוח מופרז" אשר סיכן את התובע וגם מר בנאדו אישר כי מעולם לא קפץ כך עם שתי רגליו לצורך ביצוע תיקול”.