העשור שנסגר היה ללא ספק עשור מוצלח במיוחד מבחינת מכבי תל אביב. בסקר שנערך בקרב גולשי ONE, זכה המועדון של מיץ’ גולדהאר בתואר “קבוצת העשור”. זה לא היה קורה בלי איש העשור של הצהובים, מי שהיה מנהל ספורטיבי במשך חמש שנים ועונה נוספת כמאמן הקבוצה, ג’ורדי קרויף. בראיון לסיכום שש העונות שלו, ששינו את ההיסטוריה של מכבי ת”א והחזירו אותה אל מרכז הבמה של הכדורגל הישראלי, נזכר ההולנדי בדרך שעבר כדי להשיג הצלחה מיידית עם אליפות כבר בעונתו הראשונה.
איביץ׳: נורמלי שנהיה מאוכזבים אחרי הגביע“ראשית, חשוב להסביר שהיו שיחות ביני לבין מכבי תל אביב כבר שנה לפני כן אבל לא היה הסכם. היה לי חוזה חדש באא”ק לרנקה ולא היה סיכום ביני לבין מכבי אבל שמרתי עין אחת עליהם כי ידעתי שהם עוקבים אחריי”, נזכר קרויף. “הם שיחקו בליגה האירופית בדיוק כמו הקבוצה שלי ולכן היה נוח לשים עין. בדצמבר הם התקשרו אליי שוב אחרי שהם הפסידו בגביע המדינה והודחו. החלטנו לדבר שוב במרץ, ואז גם היה בינינו סיכום די הדדי ובאפריל הגיע הסיכום הרשמי. אני זוכר שקפצתי לשני משחקים בלי שמישהו בישראל ידע. הייתי ביציע ואף אחד לא שם לב או קישר. ראיתי שני משחקים חיים והשאר בווידאו. בשתי הפעמים שהגעתי הבנתי את הרעיון ואת מה שצריך לסדר במכבי”.
ערן זהבי עם ג'ורדי קרויף (רדאד ג'בארה)המפתח להצלחה בעונה הראשונה: “אחרי שמכבי סיימה את העונה ולא הייתה באירופה, הייתה פגרה ארוכה מאוד והסכמנו שאין צורך בהחלטות מהירות, אלא לתת לכולם קצת זמן להצליח בקדם העונה. התחלנו לבחור לאט לאט את מי אנחנו משאירים. זו הייתה הכנה אידיאלית. ניתחתי את המחשבות שלי עוד לפני כן והתחלתי לעבוד אבל לא היה לי מושג כמה מכבי פתוחה לתקשורת. היו יותר מדי אנשים שידעו מה קורה בפנים. הייתה דלת פתוחה ליותר מדי אנשים לא רק בתקשורת. הייתה ציפייה גדולה ותמידית להצלחה ולכן החלטתי לסגור את מכבי בפני כולם, כי כשהכל בחוץ ואתה מצרף לזה לחץ עצום, אין שום סיכוי לייצר הצלחה. ברגע אחד של משברון הכי קטן, הכל קורס. זה גם היה מסר לשחקנים שאם הם ישנו את הדרך שלהם, והדרך החדשה תוביל להצלחה, זה רק כי הדברים הולכים יד ביד”.
מה הוביל אליה: “אם להיות כן, לא האמנתי שנהיה בינואר במקום הראשון. לא שיחקנו כל כך טוב. לא היינו מספיק טובים כקבוצה גם כשהיינו ראשונים, היה לנו קצת מזל, משחקים שווים שהצלחנו לנצח ואז החלטנו להעביר מסר לשחקנים ולכל הליגה והחתמנו ארבעה שחקנים בינואר – המסר היה שאנחנו לא מרוצים ושיש לנו שאיפות להשיג יותר. היו סימני שאלה. לא ידענו האם ההבאה שלהם תייצר תחרות או תייצר בעיה בקבוצה. מההחתמות, ראדה פריצה וערן זהבי היו מעולים, שני האחרים קצת פחות, אבל זה העביר מסר לסגל שהמקום הראשון לא מספיק ואין דבר כזה “יאללה יאללה”, צריך לנצח עוד. בסוף פריצה וזהבי היו מאוד דומיננטיים”.
אוסקר גארסיה וג'ורדי קרויף (יניב גונן)הבחירה באוסקר גארסיה כמאמן הראשון: “הוא היה מאמן נוער שהצליח. כמובן שהיה לי מידע פנימי. כשאני רוצה לגלות משהו על שחקן צעיר או מאמן בברצלונה, קל לי להגיע למידע הזה. אוסקר היה קצת מאוכזב כי בזמן הזה הוא אימן את הנוער, אבל בארסה ב’ הייתה פנויה והוא לא קיבל אותה והוא היה מאוכזב מכך. כשהבנתי שהוא לא מקבל את העבודה, פעלתי במהרה. ברור שהשנים ששיחקתי איתו בברצלונה ובאספניול ובנבחרת קטאלוניה, השפיעו. הכרתי את כל אחיו כל חיי, ידעתי מה אני מקבל. ידעתי שמדובר במישהו שיעבוד באותו הכיוון כמוני. הוא היה מאמן הנוער של ברצלונה, לא מאמן נוער של מועדון אחר, ולכן לא היה בי כל חשש להביא אותו לעמדה לחוצה כמו במכבי ת”א. צריך לזכור שלאמן בברצלונה זה בקטגוריה אחרת. לכן לא היה לי חשש”.
“היה קצת דיון כמובן”, המשיך על הליך הבחירה. “הרעיון היה להביא מישהו שיטפל בנוער ומישהו שיטפל בקבוצה הבוגרת. ראיינתי כמה מאמנים מקומיים, אבל החלטתי שאני צריך מישהו שמכיר את השפה שלי, את המנטליות שלי, שיהיה לי נוח יותר לעבוד איתו ונכון יותר לעבוד איתו. רציתי מישהו שהוא כמוני, באותו גיל, עם אותו ראש, עם אותו ניסיון. בסוף, בנוער החלטנו לא לגעת. מיץ’ אמר לי שזה לא הזמן הנכון. התרכזנו קודם בקבוצה הבוגרת עד שהבאנו בסופו של דבר את פטריק ואן לוון שיטפל גם בנוער. אני חושב שמבחינת שחקנים אין מה לעשות לפעמים מצליחים ולפעמים לא. גם בגזרת המאמנים זה המצב, אבל כשרואים לאן הם הלכו, מכבי יכולה להרגיש ברת מזל וגם אני כמנהל ספורטיבי כי היו לנו שגרירים טובים”.
ג'ורדי קרויף עם צלחת האליפות (יניב גונן)ההחלטה הטובה ביותר שקיבל: “אפשר ללכת להחלטות אישיות. ההבאה של קרלוס גארסיה, וינסנט אניימה, זהבי – אלו החלטות של כדורגל. ההחלטה הטובה ביותר הייתה לנסות לשנות את המבנה של מכבי ת”א. להכניס חוקים חדשים בקבוצה, במועדון, לבודד את הקבוצה הבוגרת מכל השאר. קבוצה שמצפים ממנה לזכות באליפות ולא זוכה, לא יכולה לייצר אווירה חיובית. המטרה הייתה להפוך את השחקנים ליותר מקצוענים. היו אנשים מאוד חשובים במהלך, מישהו כמו חואן טוריחו שלקח אחריות על הכנסת משמעת בענייני התזונה, ולגרום לשחקנים לשמור על הגוף שלהם בצורה נכונה. הייתה לנו קבוצה טובה של אנשים והבעלים מיץ’ וג’ק נתנו לנו יד לעבוד. הם לא דרשו תוצאות מידיות, הם רצו לראות שינוי והיו מוכנים לתת לזה זמן. האספקט של לא להדליף, לחיות לטובת מחייתך, לא לחתוך פינות. בלי התמיכה שלהם זה לא היה קורה, וזה שינה את מכבי באמת”.
האם פספס את טוני וואקמה: “טוני וואקמה? זו הייתה בחירה בין טל בן חיים או וואקמה. וואקמה גדל להיות שחקן מעולה, אין ספק, אבל גם לטל בן חיים הייתה התקדמות טובה. שניהם שיחקו בצד שמאל, והחלטנו שאם יש שחקנים טובים ישראלים, תמיד ננסה להביא אותם קודם. אני מבין שגם וואקמה היה מעולה, הוא רדף אותנו בחזרה כי הוא עשה את ההבדל בבאר שבע כשהם זכו באליפויות, אבל אני לא מתחרט על טל בן חיים. אני חושב שזו הייתה החלטה נכונה ללכת על שחקן ישראלי אחרי שמכרנו את אלירן עטר”.
טל בן חיים הבלם וטוני וואקמה מתעמתים (משה חרמון)המוות של אביו יוהאן וההשפעה: “המוות של אבי הפך לנקודת מפתח. אמרתי למיץ’ שזו הנקודה הכי נכונה מבחינתי לעזוב כי הראש שלי יהיה בכל מיני מקומות ואני אעשה טעויות. הוא הבין אותי, הוא רצה שאני אשאר. זהבי עזב בסיום אותה העונה, ולא היה נכון עבורי ללכת בקיץ. מיץ’ אמר שהוא יבין אם יהיה לי קשה. אולי הייתי צריך לעזוב בקיץ. אם הייתי אגואיסטי זה כנראה היה הדבר הנכון עבורי אבל מיץ’ היה נאמן לי ואני תמיד אהיה נאמן לו”.
המאמנים הזרים והאם זהבי הרכש הטוב ביותר שביצע אי פעם: “כל מאמן שהבאתי עזר לנו להתקדם, גם כאשר לא הלך טוב, ראינו איפה שגינו. היו מאמנים מוצלחים מאוד במועדון. הם עזרו לנו ואנחנו עזרנו להם. זהבי? הוא לא היה יכול להצליח בלי הקבוצה סביבו, ובלעדיו, הקבוצה לא הייתה רושמת את אותה הצלחה. הם היו זקוקים אחד לשני אבל אין ספק שהוא אחד השחקנים המשמעותיים בהיסטוריה של מכבי”.
ערן זהבי וג'ורדי קרויף (יניב גונן)האם הכדורגל הישראלי למד משהו מהקדנציה שלו: “אני לא יודע אם כן. עשיתי את כל מה שעשיתי כשאני משוכנע שזה הדבר הנכון לעשות. רק אחרי אפשר להבין מה עבד ומה לא עבד. אני כן חושב שהיינו מאוד מקצועניים, כולם עבדו באותו הכיוון בצוות. הצוות הרפואי היה מאוד טוב, השחקנים היו רציניים לגבי העבודה שלהם, לגבי החיים שלהם, הם אפילו צמצמו כמעט ב-100% את מה שיוצא מחדר ההלבשה. הייתה רוח טובה בתוך חדר ההלבשה תמיד, גם ברגעים רעים. עשינו צעד קדימה בכל הדברים האלה. זה שהחתמות הוכרזו כשהן רשמיות וכמעט לא דלפו, הראה שהמועדון התקדם. אני לא יודע לנתח מה קורה כיום, אבל בזמני, הרבה מאמנים זרים ושחקנים, באו והתרשמו מהמקצוענות. למשל שלומי אברמוב, מישהו מגיע ותוך 24 שעות יש לו הכל. דירה, רכב, אוכל, כל מה שהוא צריך. כשמגיע זר ולא מטפלים בו באופן כזה מסור ומהיר, זה יכול לייצר בעיות. כאדם זר בארץ חדשה אתה דואג למשפחה, לילדים ואיך להתאקלם, אבל אצלנו הכל היה מאוד מאורגן. ניקינו הרבה דאגות וצרות מהזרים”.
האם המאבק מול הפועל הפך לאישי בשלב מסוים: “תמיד יש יריבויות בין מועדונים גדולים. אבל לך רגע לאיטליה, יש שם יריבות היסטורית במילאנו בין שני מועדוני פאר בכדורגל העולמי, ואינטר ומילאן תמיד החליפו ביניהן שחקנים. חשבנו שאחרי שעשינו עסקאות ביחד, שאפשר יהיה לייצר כר לעסקים בין המועדונים, כי בנוער זה קורה המון למשל. קיוויתי שאולי נוכל לעשות את זה, שזה יהיה אפשרי, שזהו אינטרס של שני המועדונים. הייתי נאיבי. למשל עם בן רייכרט, הבנתי שאין מה לעשות והוא צריך ללכת לשם. אבל הוא שחקן נהדר שזיהיתי בו כמה תכונות מאוד חזקות, אבל הוא ממש נתפס בין הצד הרגשי של הדברים. לא היה לי שום רצון אישי לקחת להפועל שחקנים בתור גחמה או משהו כזה, לא ניסיתי להרוס אותם. בכל המקרים, שני הצדדים תמיד ידעו מה הולך לקרות. זו האמת. אני מבין שהאוהדים לא יקבלו את זה”.
בן רייכרט (יניב גונן)“אם אני רואה שחקן של הפועל או מאמן של הפועל או בעלים של הפועל ברחוב, אני לא אתעלם ממנו. אני אלחץ לו יד. הוא יריב שלי על הדשא בלבד אבל מחוץ אנחנו בני אדם. היו יחסים הוגנים בין הצדדים ולפעמים היה להם אינטרס למכור שחקן בגלל נושא כלכלי ולפעמים לנו היה צורך בשחקן הזה. מה שהנחה אותי זה שהפועל מועדון עם לחץ ולכן חכם עבורי להביא שחקן שמשחק שם. הם לא מגיעים מופתעים ללחץ של מכבי אלא יהיו רגילים אליו. לכן חשבתי שהפועל היא “שוק טוב” לשחקנים. לא הייתה לי שום כוונה להרוס את הפועל, ממש לא. רציתי להחתים שחקנים טובים. בסוף – גילי ורמוט שחקן ישראלי טוב, זו עובדה. טל בן חיים הוא ווינגר טוב שיודע לברוח מהגנות. שגיב יחזקאל גם ולכן הבאנו אותו. אולי זה לא תמיד עבד, אבל כשאתה מנתח על הנייר את התכונות של מי שהבאנו, לכולם היה מה שהיינו צריכים”, המשיך.
מה היה קורה אם היה מגיע שנה לפני כן: “סביר להניח שהיו מתקבלות החלטות אחרות. יצחקי לא יסלח לי לעולם על ששלחתי אותו לקפריסין בעונה הראשונה שלי, אבל הוא הבין את המצב באותו הזמן. אני חושב שהחלק הזה אפילו עזר לו. אולי לא על המגרש, אך אולי לחשוב אחרת. אפילו כשהוא עזב לשם, זה היה רעיון לשנה אחת. הרעיון היה להחזיר אותו בכל שלב וכשעטר נמכר זה היה ברור שנחזיר את יצחקי. ראיתי הרבה משחקים שלו. הפתעתי אותו על הדשא באימונים כשרוני לוי היה שם. לראות את הפנים שלו כשהוא קלט אותי באצטדיון בזמן משחקים, זה היה נהדר. אף פעם לא חשבתי על מה היה קורה אם הייתי בא שנה לפני כן מבחינת ההיסטוריה של המועדון. האם זה היה נגמר בעוד אליפות או עוד אליפויות עתידיות. הרעיון שלי תמיד היה להביא רעיונות אירופאים למועדון אבל בלי העזרה של כולם, לא הייתי מגיע לזה. השחקנים הראו נכונות, הצוותים שבאו הכניסו המון משמעת והמון שינויים. היינו צריכים מכלול שלם מכולם”.
ג'ורדי קרויף וברק יצחקי (רדאד ג'בארה)רגעים שהוא לא ישכח: “עבורי, החוויה עם מכבי באירופה והמאמנים, זו הנקודה החיובית ביותר ממכבי. אנחנו יודעים כמה חשוב למכבי להיות באירופה. בשנה הראשונה שהגעתי, מכבי לא הייתה במצב של מוקדמות, לא היה כדורגל אירופאי בכלל, אז זה נתן לנו שבועות נקיים כדי לבנות קבוצה חזקה לליגה שתזכה באליפות. בשנה שבה לא עלינו זה כששיחקנו בקפריסין, אבל זה נתן לנו הזדמנות לזכות בטרבל. אז היה צד חיובי מאירופה כך או כך. לשחק כל כך חזק ביולי או אוגוסט כאשר העונה בישראל כל כך ארוכה, זה משוגע. ברמה האישית לא התרכזתי כל כך על מה חושבים עליי. הייתי פשוט ממש שמח מהעבודה שלי, מהתמיכה של הקהל, של השחקנים. כשבאתי חשבתי על כמה שנים בודדות ובסוף הייתי שש. זה אומר הכל”.
העובדה שהוא עדיין שומר על קו הטלפון הישראלי שלו: “תשמע, כזר, אתה בדרך כלל בא והולך. סוגר את הספר ולהתראות. אני לא סגרתי את הספר שלי עדיין ברמה החברתית. ברמה המקצועית, כן. אבל אני עדיין שומר על חברים בישראל, נהנה לבקר בת”א, אני אוהב את המדינה הזאת. חייתי פה יותר שנים מאשר בהולנד. אני לא מרגיש ישראלי, אבל אני כן מרגיש שנשארתי פי שלושה זמן ממה שחשבתי”.