גידי ליפקין
|
בכור צבאן, מבעלי הפועל תל אביב לשעבר, תוקף את מפרקי הקבוצה, עו"ד שאול קוטלר ורו"ח חן ברדיצ'ב בתשובתו לבית המשפט המחוזי בת"א בבקשת המפרקים למתן הוראות כנגדו. צבאן טוען בין השאר כי המפרקים מבקשים שהוא יממן את הוצאות ושכר קרן ליברה המממנת את הליכי הפירוק.
עורכי הדין רונן כהן ורונן פלדשטיין של צבאן טוענים בין השאר בשמו כי: "המימון שניתן על ידי הקרן להליך והמחויבות של המפרקים להחזר כספי השקעתה, מכניסה למערכת השיקולים של המפרקים בדבר הגשת וניהול התביעות כנגד המשיבים שיקולים כלכליים חיצוניים, שהם זרים להליך הפירוק". עוד טוען צבאן כי: "עקב הסכם המימון עם הקרן, הפך ניהול ההליכים כנגד המשיבים למעשה ל"עסק", שנועד להשיב לקרן ליברה את השקעתה. עניין זה משנה את מערכת השיקולים העומדים בפני המפרקים, ומייצר עליהם לחץ לייצר הכנסות לקרן”.
“ייתכן שמימון ההליכים על ידי קרן ליברה הוא בגדר "הכרה בל יגונה", שהרי אם לא כן לא הייתה דרך לממן את ניהול הליכי הפירוק. ואומנם, אם אכן כך הדבר, אזי הדבר המינימלי שיש לעשות כדי להבטיח את זכויות המשיב בסיטואציה זו, הוא לנהל את ההליך במסגרת בית משפט "רגיל", ולא במסגרת בית המשפט של פירוק".
צבאן הוסיף וטען כי בהסכם רכישת 7% ממניות הקבוצה בחודש נובמבר 2012 שהיה לו עם חיים רמון, נקבע כי לצבאן כמשקיע בכובעו כבעל מניות: "לא תהא אחריות לכל חוב או התחייבות של החברה ו/או מר רמון ובהתאמה לא יידרש להעמיד כספים, ערבויות בעלים או כל בטוחה אחרת שבעלי מניות בחברה יידרשו לתת בקשר עם החברה או הפועל בין אם על פי דרישת ההתאחדות לכדורגל או כל צד שלישי אחר".
צבאן כזכור נתן בזמנו לקבוצה הלוואה על סך של כמיליון ש”ח, והמפרקים טענו כי שני סכומים בסך של 300 אלף ש”ח אשר הועברו לצבאן על ידי החברה, שולמו לו שלא כדין ודורשים ממנו את הכספים חזרה.
צבאן כותב על כך באמצעות עורכי דינו כי: "המשיב מעולם לא היה מעורב, בכל דרך שהיא, בניהול החברה, קל וחומר שלא בניהול פנקסיה החשבונאיים. המשיב כופר בכל הטענות, ואולם מדגיש כי הוא עצמו לא היה מודע בשום שלב למצבה האמיתי של החברה, לכך שהתשלומים שהיא ביצעה היו לכאורה בלתי אפשריים (והרי בפועל כמפורט בעמדה זו, הם היו אפשריים בעת שבוצעו), ולפגמים החשבונאיים להם טוענים המפרקים, ככל שהיו כאלה. בתקופת החזקתו של המשיב במניות לא היו נערכות אספות כלליות או ישיבות כלשהן של בעלי המניות פרט אולי לישיבה אחת בתחילת התקופה, וגם אותה זוכר המשיב בקושי".