העשור האחרון של הספורט האולימפי היה כזה שנפתח בחשש מסוים. אחרי ההצלחות האדירות של גל פרידמן, אריק זאבי ושחר צוברי שזכו במדליות אולימפיות, באה אולימפיאדת לונדון 2012 ממנה חזרה המשלחת הישראלית בידיים ריקות. זה לא שלא היו הישגים היסטוריים במשלחת ההיא, פשוט לא היו מדליות. הביקורות היו מקיר לקיר, היו כמה שמות גדולים שפרשו - והיו כאלה שפחדו ממה שיבוא אחר כך. אבל דווקא מהמקום הזה צמחה אחת מהספורטאיות הגדולות ביותר שידעה מדינת ישראל, זו שתהפוך כמה שנים לאחר מכן לאלופת העולם ולמדליסטית האולימפית השנייה אי פעם.
ירדן ג'רבי היא ספורטאית העשור. זו שהוכיחה שיש דור חדש ואיכותי, דור פורץ דרך, דור שלא מפחד מאף יריב. דור שחולם, בא לעשות היסטוריה ומייצר חלומות חדשים. לרגל סיום העשור הנוכחי, הג'ודאית מגוללת בראיון מיוחד ל-ONE את מה שעברה בקריירה שלה, לאורך כל התחנות המשמעותיות, כולל הסודות הקטנים שהביאו אותה לתהילה עולמית. הסיפור שלא סופר.
ירדן ג'רבי והמדליה האולימפית מריו 2016 (עמית שיסל)"החיים שאחרי הם שונים לגמרי", ירדן אומרת ומתחילה דווקא מהסוף. "אחרי שמסיימים קריירה אז עדיין נמצאים באיזה שיא מסוים, אבל אחרי זה? זהו, שגרה. שום דבר לא משתווה לקריירה הזו. לפעמים משעמם לי. תחשוב שהחיים שלי היו בירידות ועליות רגשיות מטורפות, ומה הדבר הכי מטורף שקורה לי ביום-יום? מה אני יכולה לעשות? ללכת לאיזה ספורט אקסטרים? אני פחדנית, זה לא בשבילי".
ג'רבי, 30, מסתובבת ברחבי העולם. הרצאות, פגישות, סמינרים של ג'ודו. בשלב מסוים היא חשבה שלאנשים יימאס ממנה והם ישכחו ממנה, אבל זה לא קורה. בכל מקום עוצרים אותה. למה פרשת, איך זכית - והיא כל הזמן מוצאת את עצמה מסבירה. החיים שלה היום הם שונים לגמרי ממה שהיו. היא הרבה יותר משוחררת ומחייכת. עד לא מזמן, כל העולם שלה היה הג'ודו. גם כשהאורות היו חצי כבויים וכולם כבר היו בבית או במנוחה בין האימונים, את ירדן אי אפשר היה לפספס באולם הג'ודו של הנבחרת. תמיד עובדת ומתאמנת ונלחמת, גם אם זה לבד לגמרי.
אורי ששון וירדן ג'רבי, המדליסטים מריו. "החיים שאחרי שונים לגמרי" (איציק בלניצקי)היא הספורטאית שעבדה הכי קשה בנבחרת, אף אחד לא התאמן כמוה. "כשרואים דברים מהצד זה נראה מוזר, אבל מבחינתי הייתי עיוורת לג'ודו. מוסר העבודה שלי היה מאוד גבוה כי אני פרפקציוניסטית. גם היום זה ככה. אם משהו לא מאה אחוז, אז או שזה לא קורה או שאני הופכת את זה למאה אחוז. באותם ימים, אפילו כשיצאתי מהאימון, המחשבות שלי המשיכו גם באוטו ובבית. איך אני יכולה לשפר את האחיזה שלי אצל היריבה, מה אני צריכה לעשות, כמה לאכול ולישון. כשהאימון היה נגמר כולם היו שוכחים מהג'ודו, אבל אני? הייתי בזה 24 שעות ביממה".
ואולי זו הייתה הסיבה שבגללה היא פרשה. "תמיד חיפשתי את המטרה הבאה. כשפרשתי, טוקיו הייתה רחוקה לי שנות אור. אמרתי שאולי אגיע לאליפות אירופה, חיפשתי במה להיאחז, אבל בסופו של דבר הרגשתי שאני צריכה להמציא את המוטיבציה ושאני משקרת לעצמי. אני באה לאימון, אומרת 'יאללה, הנה, בא לי להתאמן' - ולא בא לי. עייפות החומר. לא מצאתי משהו שיגרום לי לקום בבוקר ולתת מאה אחוז. המון מהאימונים זה קטע מנטאלי, כי קורעים אותך באימון, אתה כל הזמן עייף, וההבדל בין לתת 200 אחוז כשאתה עייף או לא - זה עניין של החלטה. לפני אולימפיאדת ריו כל הזמן עבדתי, גם כשהייתי גמורה. אחרי האולימפיאדה? הרגשתי עייפה, שאני לא שם, שאני מורידה הילוך במקום להעלות הילוך. אמרתי לעצמי 'איך אני אמשיך ככה'. אז פרשתי. לא יכולתי יותר. חודשיים הסתובבתי עם זה בבטן, פחדתי מזה. בשבוע שבו פרשתי עוד הייתי רשומה לתחרות, אבל לא יכולתי לחפף. זו לא אני".
“שאפתי להגיע לאליס שלזינגר”
ההתחלה ב-2010. היא הייתה ג'ודאית שנקלעה לסערה בין האיגוד לאליס שלזינגר. אליס, שהודחה ברבע הגמר בלונדון 2012, לא אהבה את הדרישות החדשות של ההנהלה החדשה וזה הגיע לנקודת רתיחה. ג'רבי, שנאבקה איתה על הכרטיס האולימפי במשקל של עד 63 ק"ג, במובן מסוים דווקא הסתכלה לא מעט על שלזינגר אותה באותה התקופה. היא ומאמנה שני הרשקו ראו בה כאתגר.
אליס שלזינגר. זו שג'רבי רצתה לצמצם פערים ממנה (נעם מורנו)"אליס הייתה המניע שלי", סיפרה ג'רבי. "שאפתי להגיע אליה. לא בגלל שזו אליס, באותה המידה זו הייתה יכולה להיות כל יריבה אחרת שהייתה מעליי באותו המשקל. פשוט רציתי קודם כל לצמצם את הפערים ממנה כי ידעתי שאם אני רוצה להיות הכי טובה אני צריכה לעבור אותה בדרך, אבל ברגע שהפסדתי לה את הקריטריון האולימפי בפאריס ב-2012 היה לי מאוד קשה. היה שלב שהייתי עם יתרון מסוים, הגעתי לתחרות של להיות או לחדול, אבל הפסדתי בסיבוב הראשון. יצאתי מהמזרן וידעתי שאין אולימפיאדה, שאין עוד תחרות. אין כלום. הייתי שבורה לגמרי, מרוסקת, הלב שלי נקרע".
ירדן נאלצה להישאר למחנה אימונים שם גם אחרי שהקמפיין שלה נגמר. "אני עומדת שם, ואת מי זה מעניין בכלל עכשיו? בשביל מה לעשות את זה? אני אומרת לעצמי שזה נגמר, שזה מיותר. היו שם בנות שמעולם לא ניצחו אותי, אבל במחנה הזה הן השפילו אותי. ואז מישהי חנקה אותי פעמיים בקרב קרקע, וזה היה הרגע שהתחלתי לבכות על המזרן. התפוצצתי. שני הוציא אותי מהאימון, נתן לי להירגע, קרא לי לשיחה ואמר לי 'תשמעי, יש לנו אליפות אירופה בעוד חודשיים וזו מטרה בפני עצמה כי אין לך מדליה באליפות אירופה לבוגרות'. וברגע שהוא נתן לי מטרה חדשה, זה שינה לי את הכל. המוטיבציה חזרה".
“הייתי יצירתית, לא ראיתי בעיניים”
מדליית הכסף באליפות אירופה ב-2012. באירוע הזה שמה של ירדן ג'רבי עולה לכותרות והיא עושה את הצעד המשמעותי הראשון שלה בקריירה. "התייחסתי לאליפות אירופה הזו כאילו היא האולימפיאדה שלי. סיימתי את הקמפיין האולימפי הזה בטעם טוב בזכותה. אבל מאותו הרגע? חשבתי רק על ריו. אולימפיאדת לונדון הייתה חור שחור מבחינתי, לא ראיתי כלום ולא זכרתי כלום ממנה. אחרי שהיא הסתיימה, הרגשתי שאני בדף חדש, שאני נושמת. לדעתי, הסיבה שזכיתי באליפות העולם היא שלא הייתי בלונדון. טעם האכזבה הוא קשה, אבל מכישלונות גדלים, מכישלונות קמים".
מכישלונות קמים. ג'רבי על המזרן (עמית שיסל)אלופת עולם ב-2013. זה היה מהיר. היו כאלה שלא ציפו, שלא ראו את זה בא. זו הייתה ההופעה הגדולה ביותר שלה אי פעם וזה קרה בריו דה ז'ניירו, שלוש שנים לפני המשחקים האולימפיים בברזיל. והיא במקום הראשון בעולם. חמישה איפונים, שתי חניקות ויריבה אחת שהתעלפה. "לא ראיתי בעיניים", היא נזכרת.
שם נולד הביטוי "ג'רבי צ'וק", או בעברית פשוטה - חניקת ג'רבי. היא עשתה את התרגיל הזה גם בחצי הגמר וגם בגמר, רק שבקרב המכריע על ראשות הפודיום היא גרמה לקלריס אגבגננו הצרפתייה להתעלף לכמה שניות, כך שהאיגוד העולמי אסר על השימוש בחניקה הזו החל מאותו הקרב. ג'רבי, בתגובה, המציאה את ג'רבי צ'וק 2. "זה אותו הדבר, פשוט במקום לתפוס בדש שלי ולחנוק איתו, עשיתי את זה עם דש החליפה של היריבה. חוץ מזה? הכל היה בדיוק אותו הדבר, וזה היה חוקי. שדרגתי את החניקה, הייתי יצירתית. אני אחת שאם מישהו אומר לה 'אי אפשר', אני תמיד מחפשת פתרון כדי שיהיה אפשר. אני לא מסוגלת כשאומרים לי לא. אין דבר כזה".
חניקת ג'רבי. התרגיל המפורסם שביצעה באליפות העולם (רויטרס)“בגמר אליפות העולם חנקתי מכל הלב”
באותו הגמר, קלריס אגבגננו רשמה את אחד מההפסדים הבודדים שלה באליפויות העולם ועד היום היא אחת מהיריבות הכי חזקות במשקל הזה. "אני לא ראיתי אותה ככזאת", טוענת הג'ודאית הישראלית. "מבחינתי ראיתי דמות שקראו לה איקס והייתי צריכה לנצח אותה. מה שהפתיע אותי זה שניצחתי בחצי הגמר בחניקה, וכשנכנסתי בגמר לאותה החניקה על קלריס היא אפילו לא חסמה את הדרך שלי לתרגיל הזה. הצרפתים לא עשו שיעורי בית".
ג'רבי הכניעה אותה באחד מהגמרים שנחקקו בהיסטוריה של הג'ודו. "וחנקתי שם מכל הלב", היא אומרת בצחוק. "ידעתי שזו ההזדמנות שלי לנצח אותה ולהיות אלופת עולם. לא גרמתי לאף אחת אחרת להתעלף ככה מעולם, אבל תשמע, זה גמר אליפות העולם, זה או זהב או כסף. מה תעשה? תלחץ חמישים אחוז בחניקה ותרפה? לא, נתתי מאה אחוז, עד הסוף. אחר כך באמת דאגתי לה. אמרו לי שזה לא היה צריך להגיע לזה, שהיא הייתה צריכה להיכנע לפני. כשעלינו לפודיום היא כבר הייתה בסדר ואמרה לי בצחוק 'You kill me, my friend'. אנחנו עד היום צוחקות על זה. זה קרה מאוד מהר והיא לא ראתה את זה בא". עד היום שתיהן בקשר.
קלריס אגבגננו מעולפת (רויטרס)גמר חוזר באליפות העולם נגד קלריס אגבגננו ב-2014. הפעם יוצאת עם מדליית הכסף. "היא רצתה להרוג אותי שם", אומרת ג'רבי ועל פניה עולה חיוך. "הגעתי לעוד גמר נגד קלריס והפעם היחסים בנינו היו כבר אחרים לגמרי. תמיד היינו ביחד, צוחקות, חברות טובות, אבל לפני הקרב הזה שמרנו מרחק האחת מהשנייה. ושם, לפני הגמר, פתאום ראיתי קלריס אחרת. היא באה להילחם, כאילו אמרה 'אין מצב שאני מפסידה את זה'. היא הייתה הרבה יותר אמוציונלית ואגרסיבית. היא באה מוכנה. יש חברות - ויש תחרות".
בשנה שאחרי הזכייה באליפות העולם ג'רבי הייתה צריכה להתרגל לסיטואציה חדשה. "זה היה שונה לגמרי. לקח לי הרבה זמן להבין שאני אלופת עולם ולהבין שיהיה לי קשה. לא חשבתי על הצד של היריבות שלי. לפני זה, אם הייתי רואה מולי את אלופת העולם אז ברור שרציתי לנצח אותה והמוטיבציה שלי הייתה פי כמה יותר גבוהה. ככה זה, תמיד רציתי לנצח את הטובות ביותר. אבל פתאום אני זו שהייתה הכי טובה, אני זו שרצו לנצח. הייתי מגיעה לקרב קליל, ופתאום מישהי שנתנה חמישים אחוז יכולת בקרב מסוים, מגיעה אליי ונותנת 300 אחוז. אלימה, מרביצה, הכל. כל קרב שלי נהיה בעצימות גבוהה יותר. הן למדו אותי מכל הכיוונים ולקח לי זמן להתרגל לזה".
ירדן ג'רבי זוכה באליפות העולם (רויטרס)“בנות רצו לטרוף אותי”
באותה השנה ג'רבי הסתובבה עם תג שם בצבע אדום על החליפה, כבוד ששמור רק לאלופי ואלופות העולם. כשהיא זכתה, זו הייתה השנה הראשונה שבה התחילו את המסורת הזו. "כשקיבלתי את התג האדום זה היה רגע מדהים. אבל מה קרה מאז? לכל מקום שהגעתי אליו זיהו אותי כאלופת העולם. כולן היו עם תג כחול, רק אני עם אדום. בנות רצו לטרוף אותי. זה היה כמו להסתובב עם המדליה על הצוואר בכל אימון, זה שיגע אותן".
ירדן התחילה לחוות הפסד אחר הפסד. לא פעם היא מצאה את עצמה עם הגב על המזרן, לא מבינה איך זה קרה בכלל. "שאלתי את שני 'מה זה הדבר הזה, למה אני לא מפסיקה להפסיד?'. היינו במחנה אימונים ברוסיה ושני אמר לי 'תקשיבי, מעכשיו את תגיעי כמו חיה פצועה, אין לך ברירה. תילחמי על מה שיש. תתאבדי'. ועם המשפט הזה באתי לאליפות העולם, הייתי בכושר שיא והוכחתי שאני יכולה ביום נתון לנצח כל אחת".
שני הרשקו. החזיר אות לעניינים (שחר גרוס)“באולימפיאדת ריו לא באתי ליהנות, באתי לנצח”
הדרך לאולימפיאדת ריו 2016. "אחרי אליפות העולם, כשביססתי כבר את מעמדי, עשיתי שינוי מחשבתי גדול. לפני לונדון רק רציתי רק להגיע למשחקים האולימפיים, אבל לפני ריו רציתי שם רק את מדליית הזהב", סיפרה ג'רבי, וחשפה שלא הכל הלך לה בקלות בחודשים שלפני. "הייתי פצועה מאוד. סחבתי פציעה במרפק ואז נפצעתי בגב, חזרתי, ונפצעתי בצלע. ההכנה שלי לאולימפיאדה כללה בפועל רק שלושה חודשים של אימונים. נקרעתי שם".
ג'רבי התמסרה לג'ודו. בשלב מסוים היא התחילה להתאמן עם גבר, והצליחה לאתגר גם אותו. "בכל בוקר שלחתי לשני הודעה מה רמת המוטיבציה שלי, מה רמת העייפות, איך אני מרגישה מ-1 עד 5. תמיד רמת העייפות הייתה 5, אבל המוטיבציה? בשמיים. גם 5. הייתי מגיעה לארוחות שישי עם המשפחה והראש שלי לא היה שם. הייתי זומבי, לא עניין אותי כלום חוץ מזה. ניתוק מוחלט. וזה נמשך גם לברזיל. הייתי בסאו פאולו במחנה אימונים, הגעתי לכפר האולימפי יום לפני התחרויות של הג'ודו, בקושי הסתובבתי שם, לא באתי לטקס הפתיחה, לא הייתי בטקס הסיום, לא נהניתי באולימפיאדה, לא היה לי מושג מה היה שם. לא באתי ליהנות. התנתקתי מהכל ופשוט באתי לנצח".
ירדן ג'רבי בריו. "באתי לקחת מדליה" (רויטרס)ירדן התרחקה אפילו מהמשפחה שלה. "בתחילת הדרך ישבתי עם ההורים שלי ועם שני הרשקו לארוחת ערב אחרי תחרות בטוקיו. סיימתי שם חמישית, ושני פתאום אומר להם 'תראו, ראיתי מה קרה בלונדון עם אריק זאבי וראיתי אתכם בחמש תחרויות בינלאומיות עם ירדן, ואני לא חושב שזה טוב לה כספורטאית אם תהיו קרובים אליה בתחרויות. אנחנו רוצים מדליות'. והאמת? בכל תחרות שהייתה לי סיימתי באזור המדליות, אבל כשהם היו סביבי? לא זכיתי בכלום. וואלה, זה עבד".
הג'ודאית נשאבה לתוך ההכנות האולימפיות יותר ויותר. "לפני ריו חברת סטארט-אפ חיברה לנו מסמך על כל יריבה", היא מגלה. "ישבתי עם שני לאימוני וידיאו, למדתי כל אחת. בשלב מסוים רציתי לדעת גם מה נקודות התורפה שלי ואיפה אני חלשה. ראיתי נתון שאמר שאם אני נגד בנות שמאליות אז אני תופסת עם יד ימין למעלה ויד שמאל תופסת בדש או בשרוול, אבל אם אני תופסת בדש אז אני 85 אחוז מהפעמים מפסידה ונופלת. זה היה נתון מאוד מעניין והוא זה שניצח את הקרב על מדליית הארד. תפסתי בשרוול ולא בדש, היריבה הייתה בהלם, לא הבינה מה קורה - וככה ניצחתי".
“אף אחת לא רצתה מדליה אולימפית יותר ממני”
מדליסטית אולימפית בריו 2016. בדרך לעיר ריו דה ז'ניירו, ג'רבי צפתה בהגרלה מרחוק. "אמרתי לבנות 'רק שלא אקבל את הקובנית, אסור לי לקבל אותה בהגרלה', ובסוף קיבלתי אותה. התעצבנתי. תבין, בכוונה לא פגשתי את היריבות החזקות שלי במחנות אימונים. לא נתתי להן להרגיש אותי, הכל היה מתוכנן. מיקו טאשירו היפנית הייתה באה אליי באימון, שואלת אם אפשר להתאמן איתי, הייתי אומרת לה 'לא, עזבי, אולי מחר', ולא באה למחרת. היו כאלה שכבר באו אליי ואמרו לי בחיוך 'אז לא היום?'. השתדלתי להתרחק מיריבות חזקות".
השתדלה להתרחק מהיריבות שלה. ג'רבי בקרב (עמית שיסל)ג'רבי עלתה לרבע הגמר אחרי הניצחון על הקובנית מריסט אספינוסה. "למדתי אותה לעומק וידעתי שאם היא לא מכריעה את הקרב בדקה וחצי הראשונות שלו, היא ב-90 אחוז מהפעמים מפסידה, ככה שכל מה שרציתי היה לשרוד את הדקה וחצי הראשונות. אומנם נפלתי ביוקו, אבל ידעתי שאחר כך הכל יסתדר, ידעתי שתהיה לה ירידה ואני אחזור. וזה בדיוק מה שקרה. אחר כך פגשתי את הברזילאית אריאנה סילבה והפסדתי לה למרות שהייתי צריכה לנצח. אחרי הקרב ועדת השיפוט באה להתנצל ואמרה שהשופטים טעו, אבל זה היה מעצבן. היה לי קשה לקבל את זה שלא תהיה לי מדליית זהב. כולן רצו מדליה, אבל אף אחת לא רצתה אותה יותר ממני".
לקח לה כמה דקות טובות להתאושש, כמעט שעתיים, אבל באותו הרגע היא הגדירה מטרה חדשה. "הארד היה הזהב החדש שלי. כשראיתי שבלונדון לא היו מדליות למשלחת, זה רק גרם לי רק לרצות עוד יותר לזכות במדליה אולימפית, להוכיח שזה אפשרי. אני תחרותית ברמות היסטריות. בקרב על הארד קיבלתי את טאשירו אחרי שנפלה מחצי הגמר לקרב הזה. בתחרויות הגדולות קשה מאוד להתאושש מהר מהפסד בקרב שבו אתה יודע שהיית במרחק קצר מהגמר. טאשירו באה בדיוק אחרי שהפסידה בעונשים לקלריס בחצי הגמר, עשר דקות לפני הקרב שלה נגדי. ידעתי בדיוק איך היא מרגישה, ידעתי שהיא לא תתאושש. חוויתי את הדברים האלה על בשרי. אי אפשר להתאושש כל כך מהר. ידעתי שלא מעניינת אותה מדליית הארד. והיא עולה נגדי, ופתאום אני זורקת אותה פעמיים בתחילת הקרב. בום. היא הייתה בחוץ לגמרי".
ירדן ג'רבי חוגגת עם הקהל הישראלי בברזיל (רויטרס)על הפודיום, בקצה השני של העולם. ירדן שוב פרצה בבכי על המזרן, אבל הפעם מאושר. "ברגע שהייתה לי המדליה האולימפית, הרגשתי ששום דבר לא משתווה לזה. אמרתי לעצמי שאין שום סיכוי שאני מסיימת בלי מדליה, שום סיכוי. זה לא בא ממקום של יהירות, זה היה ממקום של 'אני לא אתן לשום דבר אחר לקרות'. הייתי בטירוף. אני לא מוציאה את המדליה הרבה פעמים מהארון, אבל כשאני כן עושה את זה אז יש לי איזה רגע עם עצמי, רגע שנעצרת לי הנשימה".
“שוטרים שלפו אותי לניידת מתוך אלפי אנשים”
שעות ספורות אחר הזכייה, ג'רבי הוזמנה למסיבת עיתונאים חגיגית בריו. "כשבאתי לצאת מכפר הספורטאים, אני רואה את קלריס עם בגדים של מסיבה ואני בכלל עוד עם טרנינג של המשלחת. אני אומרת לה 'קלריס, לאן את הולכת?', היא אומרת לי 'למסיבה, את באה?'. אמרתי לה 'לא, אני הולכת למסיבת עיתונאים'. ושם הבנתי את ההבדל בין צרפת לישראל. בצרפת היא עוד אחת, אבל בישראל? אני יודעת שכל המדינה הייתה שם ביחד איתי. הרגשתי מדהים. במסיבת העיתונאים זה הרגיש כאילו אני מתחתנת, אבל לבד. כולם באו בשבילי ואני לבד עומדת שם ומקבלת פרגון אדיר".
"הרגשתי כאילו אני מתחתנת, אבל לבד". ג'רבי במסיבת העיתונאים בריו (עמית שיסל)הלילה ירד על ריו דה ז'ניירו, וירדן ערה אבל מרגישה שהיא חולמת. "חזרתי לדירה שלי בכפר האולימפי, שם הייתי עם לינדה בולדר באותו החדר. אני מגיעה לחדר באמצע הלילה, המדליה אצלי ביד, לינדה ישנה כי היא מתחרה למחרת, ואני מתחרפנת. מה אני עושה עכשיו? אני לא רוצה להעיר אותה כי היא אמורה להתחרות, אבל הרגשתי שאני משתגעת. אז הלכתי לסלון של הדירה, ישבתי על הספה ופשוט הסתכלתי על המדליה. רק אני והיא. ישבתי, והסתכלתי עליה כל הלילה עד הבוקר. עד שעלה האור".
22 שנה של קריירה התנקזו לרגע קסום אחד. "הייתי מאושרת. אני לא יודעת איפה אני אהיה שוב מאושרת ככה. אנשים לא יודעים כמה עברתי בשביל להיות שם. אם הייתה לי עוד מדליה אולימפית, היא הייתה צריכה להיות של שני הרשקו. מגיל 3 החלום שלי היה להיות באולימפיאדה ולעמוד על הפודיום. ועשינו את זה ביחד, מההתחלה ועד הסוף".
שתיהן ביחד, עד אור הבוקר. ירדן ג'רבי עם המדליה (עמית שיסל)היה לה ג'ודו שונה, היו לה המון כלים, המון יכולות, המון תרגילים, המון רצון והמון ניסיון שצברה עם השנים. הם אלה שהביאו אותה לפסגות הגבוהות ביותר. "כשחזרתי מברזיל, מה שקרה בשדה התעופה היה מטורף. אני ושני אמרנו שאם יבואו אנשים לשדה בשבילנו, אז נישאר להצטלם עם כולם בכיף ובאהבה. וכשהגענו ראינו שזה לא נגמר, היו פשוט המון אנשים בטרמינל, אלפי אנשים. בשלב מסוים באו שוטרים, שלפו אותי מתוכם והוציאו אותי מהשדה בניידת משטרה. אולי זה היה נחמד לראות כתבות ולקבל הודעות כל הזמן, אבל עד שלא נחתתי חזרה בארץ לא הבנתי שזכיתי במדליה אולימפית. רק כשהגעתי לארץ הבנתי מה עשיתי".