לא מעט סימני שאלה היו ועדיין ישנם בכל הקשור לעולה החדשה לליגת העל, סקציה נס ציונה, אחד מסימני השאלה האלה עומד מעל שחקן הקבוצה, רז שטיין, מי שהיה אחד הכוכבים הבולטים שהובילו את הכתומים לליגה הבכירה וכעת לא מעט אחריות על כתפיו בכדי לעשות את הבלתי יאומן מבחינת המבקרים – להשאיר את הקבוצה בליגה.
בעוד שהגשים חלום עם העפלת הקבוצה בכיכובו לליגת העל, היה צריך להתמודד השנה גם עם טלטלה אישית לא פשוטה כלל בעת גילוי מחלת הסרטן של אביו, חיים, המלווה אותו לאורך הקריירה. כעת בראיון מיוחד ל-ONE, משתף שטיין על ההתמודדות המשפחתית, ההסתגלות לליגה, החלומות לעתיד והחיים במועדון הכתום.
קיץ מאתגר הוצב בפני שטיין, שנאלץ להחליט האם להמשיך במסע עם המדים הכתומים או שמא לעבור לאתגר חדש כשבידיו הצעות מקבוצות שונות בליגה הבכירה. לא מעט ציפיות הציב הקשר אחרי שזכה בתואר שחקן העונה של הליגה הלאומית בזכות 12 השערים שכבש אשתקד, אליהם הוסיף גם לא פחות מ-12 בישולים, כשאחד מהם היה האחרון שהוביל לשער שהביא לעלייה ההיסטורית של הקבוצה במחזור הסיום מול הפועל רמת גן. בתום לבטים, נשאר לבסוף החלוץ והחליט להאריך את חוזהו בנס ציונה.
עד כה התקשתה הקבוצה הכתומה להתאקלם בליגה בעוד גם שטיין עצמו פתח את העונה עם פציעה, אך נראה כי בחודש האחרון הדברים מתחילים להסתדר לקבוצה של עמיר תורג'מן שגברה במחזור שלפני הפגרה על הפועל באר שבע והוא עצמו כבש עוד קודם שער בכורה בליגה.
מה שלומך בימים אלה? מרגיש שכבר התאקלמת בליגת העל?
״אני מרגיש בסדר גמור. חושב שהתאקלמתי, הקבוצה התאקלמה וגם רואים את זה בחודש האחרון. ברור שיש לנו עוד הרבה להשתפר ומה להראות כי זו רק תחילת הדרך, אבל אני מבסוט גם מההתאקלמות שלי וגם של הקבוצה עכשיו. אין ספק שכולנו חיכינו לניצחון הראשון. גם כשלא ניצחנו, עשינו משחקים טובים, הרגשנו שזה תכף קורה וזה דווקא בסוף קרה נגד באר שבע שזה על הנייר אחד המשחקים הקשים בליגה, אבל היינו ראויים לניצחון הזה. עברנו הסתגלות לליגה, לקח לנו זמן אבל אנחנו שמחים שזה בסוף הגיע”.
מה קורה בקבוצה שלא מצליחה לנצח תשעה מחזורים?
“הייתה תקופה קשה, ספגנו הפסדים כואבים. אמרנו לעצמנו או שאנחנו עכשיו נשברים ואומרים ‘יאללה אנחנו לא מתאימים לליגה’ או שאנחנו נלחמים ועושים הכל כדי להראות שאנחנו ראויים לליגה הזו, ואני באמת חושב שהראנו אופי אם זה במשחק נגד חדרה שחזרנו מפיגור פעמיים או נגד אשדוד שחזרנו בסוף המשחק. הראנו שיש פה הרבה אופי ובסוף הניצחון בא נגד באר שבע ואני חושב שבצדק”.
זה הגיע למשברים ביניכם?
“תמיד יש אווירה לא טובה כשלא מנצחים אבל אני לא חושב שהיה משבר. יש לנו חדר הלבשה מאוד בריא, מאוד טוב, אף פעם לא היו ריבים בינינו וידענו שכולנו שחקנים צעירים שבאו לליגה ראשונה שבה חלקנו לא שיחק מעולם. לוקח זמן הסתגלות ואפשר גם להגיד שקיבלנו הגרלה מאוד קשה, שיחקנו נגד כל הגדולות כבר בהתחלה וגם העניין ששחקנים שהצטרפו קצת באיחור כמו מוסא מאזו ושי אליאס שהיו מאוד הכרחיים מבחינתנו זה משהו שהקשה עלינו. עכשיו אבל אפשר להגיד שאנחנו פה בליגה”.
פה כדי להישאר?
“ברור, חד משמעית זו המטרה. אני מאמין שאפשר להישאר בליגה, אין סיבה שלא. רואים במשחקים האחרונים, הפגנו גם יכולת, נחישות והקרבה, אלו דברים שאפשר להישאר איתם בליגה. צריכים להראות את הדברים האלה על המגרש ולא רק להגיד בפה, צריכים לבוא ולהראות את זה בכל שבוע”.
קשה לשמוע את הביקורות מסביב?
”מהיום שעלינו ליגה אמרו שאנחנו היורדת הבטוחה, שאין לנו כסף, שהסגל לא מספיק טוב אבל כולם יכולים לדבר והתפקיד שלנו זה לעשות את העבודה שלנו על המגרש וזה רק נותן לנו יותר דרייב להוכיח להם שאנחנו כן ראויים. אנחנו לא מתייחסים, שומעים את זה ויודעים שאנשים אומרים שאנחנו יורדים בטוח אבל ככה זה בתקשורת, מדברים רק על המשחק האחרון אז כשהפסדנו, ביקרו אותנו ובצדק אבל אחרי המשחק האחרון אומרים ‘נס ציונה כן יכולה להישאר בליגה יש שם קבוצה טובה’. אנחנו מהרגע הראשון יודעים מה אנחנו שווים, יש לנו אמונה בעצמנו, בצוות, בהנהלה ובכל המועדון הזה, אז היינו אופטימיים ואני אישית הייתי אופטימי שזה יקרה בסוף. הגדולה היא להביא את היכולת הזו בכל שבוע כל השחקנים, אנחנו חייבים לבוא בכל שבוע עם אותה האינטנסיביות, אף אחד מאיתנו לא מתכוון להוריד מהאנרגיות כי זה מה שיבדיל אותנו מהקבוצות האחרות ויצמצם את הפער”.
בוא נדבר עליך. גדלת בנוער של מכבי חיפה, מרגיש שהם אולי פספסו אותך?
“בתקופה שהייתי במכבי חיפה, הייתי צעיר מאוד, סיימתי את הנוער וחוויתי פציעה מאוד קשה בנוער. היה לי שבר מאמץ בגב והייתי מושבת כמעט לשנה שלמה בגיל מאוד קריטי לשחקן, בטח שחקן שמשחק בנוער של מכבי חיפה ורוצה להגיע לבוגרים. יצאתי להשאלות וגם כשעשיתי עונות טובות בבוגרים, החליטו שלא להחזיר אותי ואני מכבד את זה. תמיד ידעתי שאני ראוי ומתאים להיות בליגת העל אבל יש הרבה דברים בכדורגל, אם זה מזל, החלטות נכונות שצריך לעשות ואני שמח על ההחלטה להגיע בעונה שעברה לנס ציונה. זו החלטה ששינתה לי את הקריירה ונתנה לה תפנית חיובית ואני מבחינתי לא מסתפק פה, רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר ואני באמת מאמין שאני מסוגל”.
עכשיו כשאתה פוגש אותם בליגת העל, אתה עולה עם יותר מוטיבציה?
“לא, אני לא עולה עם יותר מוטיבציה מול מכבי חיפה כי קודם כל עבר הרבה זמן ואני לא מייחס לזה חשיבות, נכון גדלתי במכבי חיפה ובתור ילד אהדתי את המועדון, יש לי הרבה כבוד למכבי חיפה אבל אני מבחינתי מתעסק בקריירה של רז ומה אני צריך לעשות. זה עבר ואני לא מתייחס לזה. לחזור לשם? הייתי רוצה לשחק במועדון גדול כמו כל שחקן, לאו דווקא מכבי חיפה. ברור שיש לי ערך סנטימנטלי למכבי חיפה ואם זה יקרה אני אשמח, אבל שוב, גם אם תהיה הצעה ממועדון גדול אחר אני מאוד אשמח. כרגע אני לא מתעסק בזה, אני מרוכז רק בפן הקבוצתי של נס ציונה ובמשימה שלנו שהיא להישאר בליגה ואם נצליח זו תהיה הצלחה אדירה. זה לא נכון להתעסק בזה, אם מתעסקים בדברים כאלה אז מפספסים את העיקר”.
היו לך הצעות הקיץ ובחרת להישאר בנס ציונה, מה סוד הקסם של הקבוצה הזו?
“המועדון הזה לפני חמש שנים וחצי לדעתי הלך לפירוק, היה בליגה א׳ ובחמש שנים הגיעו מליגה א׳ לליגת העל. ההנהלה עשתה עבודה מדהימה, כל מי שהיה שותף לזה מגיע להם כל הכבוד. יש קסם במקום הזה שאני באמת לא יכול להסביר, כל מי שמגיע מחבקים אותו ועוטפים אותו. אם זה הקהל, אם זה ההנהלה ואם זה הצוות, יש חיבור בין כולם וזה משהו מאוד מיוחד בנס ציונה – עם זה באו ויבואו גם ההצלחות”.
נראה שהקהל קצת נטש אתכם דווקא בליגת העל.
“קהל תמיד בא עם הצלחות ותוצאות, בכל קבוצה שמצליחה מגיעים יותר אוהדים וזה לגיטימי וטבעי. אנחנו לא משחקים בנס ציונה שזה מאוד מקשה, הקהל צריך לנסוע כל הזמן לפתח תקווה וגם עד שקיבלו את ההחלטה איפה נשחק זה לקח זמן ולא היו מרוצים מההחלטה שצריך לשחק מחוץ לעיר. אם נישאר בליגה, אני בטוח שמי שצריך לעשות דברים כדי שנחזור לשחק בנס ציונה, יעשה אותם, אבל אנחנו באמת צריכים להראות שלא באנו לליגה הזו לעונה אחת. אני בטוח גם שאחרי החודש האחרון הקהל ראה קבוצה לוחמת שמתאימה לליגה וזה יביא להם תיאבון ויבואו יותר. מפה אני גם קורא לקהל שלנו, אני מאוד אוהב אותם”.
נראה שגם הם אוהבים אותך, יש לכם חיבור חזק.
”כן, בהתחלה כשהביאו אותי שנה שעברה הרימו גבה למה הביאו אותי ושמעתי את זה לפעמים אבל אחרי כמה מחזורים קיבלתי מהם אהבה שלא קיבלתי בשום מקום אחר. אני מעריך אותם, יש אנשים שבקשר אישי איתי ואני אוהב אותם. טוב לי במקום שאני נמצא ולא מסתכל על מעבר לאף קבוצה אחרת, רק בהצלחה של נס ציונה ואיך לשמח את הקהל, את המועדון ואת המשפחה שלי”.
חושב שהייתם שווים יותר נקודות אם הייתם משחקים בנס ציונה?
”כל אימון שאני עולה במגרש בנס ציונה, אני חושב על כמה חבל שאנחנו לא משחקים במגרש הזה. זה בית, אנחנו מתאמנים שם כל יום והלוואי ובאמת נוכל לחזור ולשחק שם בליגת העל. יש משם זיכרונות טובים, זה יהיה מבחינתי מאוד מרגש ואני יודע שיהיה לקבוצות הרבה יותר קשה נגדנו במגרש הזה אבל צריכים להביא את הנקודות גם במושבה בשבילי שנוכל להישאר בליגת העל, כדי לשחק בנס ציונה בליגה הזו בעתיד”.
לצד ההצלחה בעונה שעברה, עברת טלטלה אישית. תרצה לשתף?
"לפני שנה בערך, גילו לאבא שלי את המחלה, את המחלה הכי קשה. עברתי ימים לא קלים, זה שבר אותי והייתי באמת עצוב מזה, אבל חשבתי מה אני יכול לעשות בשבילו ואיך אני יכול לשמח אותו ולגרום לו להיות מאושר. הכדורגל שלי בשביל אבא שלי זה דבר מאוד חשוב וכל פעם שאני עולה לשחק אני חושב על איך אני יכול לשמח אותו ורץ אליו בגולים כי אני יודע שאלה דברים שעושים לו טוב על הלב. יש לו אופי חזק וראיתי שההצלחה שלי בכדורגל באמת מביאה לו נחת אז אני מבחינתי לא מתכוון להרפות כל עוד אני עושה לו טוב ועוזר לו להילחם בזה. אני אהיה בשבילו”.
זוכר איפה קיבלת את הבשורה?
“הייתי בבית, רגע לפני שיצאתי לאימון, שמעתי את זה ואני זוכר שהלכתי לאימון ולא הוצאתי מילה ואני אחד שאוהב לדבר ולהיות מעורב. אני לא בטוח ששמו לב לזה, זה לא היה קל אבל אני בן אדם אופטימי וגם אבא שלי כזה. כולנו במשפחה שלי תומכים בו ועוזרים לו, מי שיראה אותו יבין כמה הוא בן אדם חזק שלא נותן לזה להשפיע עליו. לא היו ימים קלים אבל אנחנו חושבים תמיד על איך נעבור את זה ונצא מזה. אני מאמין בו, הוא מאוד חזק”.
כמה יוצא לך לחשוב עליו במהלך המשחקים?
“אחרי הגול שכבשתי רצתי אליו, עשיתי לו לב עם הידיים שזו החגיגה שלי בגולים כדי להראות לו שאני אוהב אותו ומעריך אותו על כל השנים שהוא תומך בי. בשבילי משפחה זה באמת מעל הכל ובטח הוא שהוא מלווה אותי. יש דברים יותר חשובים מכדורגל ובריאות זה אחד מהם, אבל כשאני עולה לשחק אז לפני המשחק זה נותן לי יותר דרייב ואדרנלין כדי שיהיה לו טוב”.
זכית בפרס שחקן העונה של הלאומית בעונה שעברה, איך הוא הגיב?
“אבא בא איתי לקבל את הפרס, ראיתי בעיניים שלו כמה זה משמח אותו וזה שימח אותי. בשבילי זו השלמת משימה כדי לגרום לו לאושר, אומרים שבדברים האלה הפן הפסיכולוגי מאוד חשוב אז אני יודע שאם אני אהיה שם בשבילו זה יעזור לו להתמודד. בשנה האחרונה הוא קיבל הרבה נחת מהכדורגל, זה גרם לו לחשוב פחות על הדברים הרעים ואני שמח על זה”.
מרגיש שיש ממך יותר ציפיות עכשיו מבחינה מקצועית אחרי העונה שעברה?
“מצפים ממני להראות את מה שהראיתי ומה שאני יודע עד עכשיו גם בליגת העל. גם אני כמו הקבוצה עברתי סוג של הסתגלות והתחלתי את העונה עם פציעה שקצת הפריעה לי בהתחלה, אבל נשארתי אחרי כל אימון כדי לחזור לעצמי. אני מרגיש טוב בחודש האחרון אבל צריך להמשיך לעבוד קשה כמו שאני מאמין ואני בטוח שיש לי עוד הרבה מה לתת ואני עוד אתן”.
בשורה תחתונה, מי זה רז שטיין?
“אני בן אדם שמאמין בעבודה קשה, לא חושב שלאף אחד מגיע דברים בקלות וכל אחד צריך לעבוד איזושהי דרך כדי להגיע למשהו. גם אם צריך לעבור משברים, וחוויתי משברים ורגעים שאמרתי אולי זה לא זה, אולי לא אצליח להגיע למקומות שאני מכוון אבל דווקא מהרגעים האלה צמחתי והמשכתי לעבוד קשה יותר. אני מאוד גאה בעצמי שעשיתי את השינוי והגעתי לליגת העל מהדלת הראשית ולא כשחקן שסתם קיבל צ׳אנס קטן בליגה הזאת”.
אתה היום בן 25, בהסתכלות אחורה יש החלטות שאתה לא שלם איתן בקריירה?
“קשה להגיד שאתה לא שלם עם החלטות שקיבלת כי ברור שיש החלטות שאתה לא שלם איתן אבל זה לא משהו שאתה יכול לדעת. בדיעבד כולם חכמים אבל באותה נקודת זמן אותן החלטות שקיבלתי היו מבחינתי החלטית נכונות ואני לא מסתכל על זה כמשהו לא נכון שעשיתי אלא להיפך, כדברים שלימדו אותי וקידמו אותי. עברתי משברים ושנים פחות טובות שחישלו אותי והפכו אותי למי שאני היום, שיפרתי את עצמי בכל המובנים בשנתיים האחרונות בעיקר ואני רואה את זה גם על המגרש וגם מחוץ למגרש”.
מה החלום שלך?
“היום החלום הכי גדול שלי זה להמשיך ולשמח את המשפחה שלי שבאה לראות אותי משחק. לממש את מה שאני יכול מעצמי גם בארץ וגם באירופה, אני יודע שאני שווה יותר ואני יכול לתת יותר”.
אירופה?
”אף פעם לא מאוחר לצאת לאירופה אבל לא יוצאים לשם בדיבורים, צריך קודם כל לעשות דברים בליגת העל ומשם זה יפתח דלת גם לאירופה. הייתי רוצה להגיע לאיטליה, אני אוהד יובנטוס מגיל מאוד קטן אז בשבילי לשחק באיטליה ובעיקר שם זה יהיה חלום. אני אוהב את האמוציות שיש בליגה האיטלקית, זה משהו שאני מאוד אוהב במשחק”.
מי המודל לחיקוי שלך?
״זה קל, כריסטיאנו רונאלדו זה המודל לחיקוי שלי. כשדיברתי על עבודה קשה אז הוא הסמל לזה לדעתי. יש שחקנים יותר מוכשרים מרונאלדו בהרבה אבל אף אחד לא מצליח להביא את מה שהוא עושה עם הווינריות, הרעב וכל יום להיות יותר טוב מאתמול וזה לדעתי מודל לשחקנים. אני לומד ממנו המון ומקבל השראה להרבה דברים”.
מה עושה אותך מאושר?
“קודם כל באמת, גול. אחר כך מה שעושה אותי מאושר זה להיות עם המשפחה שלי, עם החברה שלי, עם הכלב שלי שאלה דברים קטנים אבל לפעמים כשהם חסרים לך אז אתה מעריך אותם הרבה יותר. מה שעברתי בשנה האחרונה גרם לי להבין כמה המשפחה זה דבר הכי חשוב, זה חיזק אותי ואותנו כמשפחה. אלה דברים שהולכים ביחד, אני יודע שאם אני מבקיע זה הופך את כל המשפחה למאושרת אז אלה דברים שמשמחים אותי”.
מתי בכית לאחרונה?
“כשעלינו ליגה בעונה שעברה, אני זוכר שהיו לי דמעות בעיניים, לא בכיתי אבל היו לי דמעות בעיניים אחרי הדבר המדהים שעשינו שנה שעברה. היה לנו חיבור מטורף, עשינו דבר גדול ולפעמים יש רגעים שעד היום אני לא מעכל מה שעשינו. זה אחד הדברים שהכי ריגשו אותי אחרי המשחק האחרון מול הפועל רמת גן, חיבקתי את המשפחה שלי והיו דמעות של אושר, הלוואי ויהיו רק רגעים כאלה”.
חולם על הנבחרת?
“הייתי בכל הנבחרות בגילאים, נוער ואולימפית. תמיד אהבתי לייצג את מדינת ישראל אבל לא חושב על דברים איך הם יגיעו, כמו אירופה, כי אני בטוח שאם אני אהיה טוב ואעשה את העבודה שלי אז הדברים יקרו. מאמין שאם אני אעשה את שלי אז גם הוא למעלה יעשה את שלו ומה שצריך לקרות יקרה”.
איפה נראה אותך עוד חמש שנים? אולי החברה ניקול מחכה למשהו?
“ברור שזה אחד הדברים שעוברים בראש, לכל דבר יש את הזמן שלו ואני בטוח שגם זה יגיע. עוד חמש שנים אני מקווה להיות הכי גבוה שאפשר מבחינת הכדורגל, להיות שלם עם עצמי ועם המקום שאני אהיה בו”.
מה נאחל לך?
“בריאות. זה הכי חשוב ולפני הכל כי שום דבר לא שווה בלי זה. להיות מאושר, זה קלישאתי להגיד אבל כשאנחנו לא אז לומדים להעריך את היכולת לעשות דברים שעושים לך טוב ולהיות מאושר. אני משתדל לעשות דברים שעושים לי טוב ולמשפחה שלי טוב”.