בקיץ האחרון, מיד אחרי פרסום ההודעה של מכבי חיפה על החתמתו של דולב חזיזה, היו לא מעט מאוהדי הקבוצה שהרימו גבה. חלקם אפילו יצא למחאה על מדיניות הרכש, בטענה שההחתמות שבוצעו לא היו מספיק טובות למועדון בסדר גודל כמו של מכבי חיפה. כמה חודשים לאחר מכן, והקהל כבר חושב אחרת.
חזיזה הוא ללא ספק אחד מהגורמים הבולטים להצלחה של מכבי חיפה ולעובדה שהיא מדורגת במקום השני בטבלה. בשני המחזורים האחרונים, במפגשים נגד הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים, הקבוצה שלו נקלעה לפיגור, אבל בשני המקרים הוא היה זה שכבש ועשה את ה-1:1 בדרך למהפך. חזיזה היה זה ששינה את המומנטום, הוציא את הקבוצה מהבוץ והביא להרבה נחת ביציעים.
"אם אני הייתי אוהד מכבי חיפה, אז יכול להיות שגם אני הייתי חושב כמוהם בקיץ", אמר דולב חזיזה בראיון מיוחד ל-ONE. "להחתים שני שחקנים מבני יהודה? זה לא כמו להביא כוכבים, ישראלים בכירים מחו"ל או שמות מפוצצים. שמעתי שאמרו עלינו שזה לא הרכש שציפו לו, אבל בתוך תוכי רק רציתי יותר ויותר להוכיח להם מה אני שווה, ואני שמח שזה מה שקורה כרגע. אולי הקהל עבר שנים לא טובות, אבל צריך לסמוך על הצוות המקצועי והבעלים שהם יודעים מה הם עושים. מכבי חיפה זה מועדון ענק, הקהל הזה הוא חוויה שלא קיימת בשום מקום אחר ואני מאושר מהחיבור שנוצר בנינו".
חזיזה נמצא בתקופה נהדרת והוא השתלב היטב במכבי חיפה, עם ארבעה שערים ושני בישולים בעשרה משחקי ליגה, כך שהוא חלק בלתי נפרד מההתקפה הטובה ביותר בליגת העל. "אין ספק שיש לנו התקפה ברמה גבוהה, אנחנו מגיעים להמון מצבים וכובשים הרבה", הוסיף חזיזה. "גם אני אישית מרגיש בתקופה טובה. יש תמיכה אדירה מהקהל, מהמועדון ומהמאמן - וכשמראים לך ביטחון ואהבה אז אתה מפיק מעצמך דברים טובים".
אתה מרוצה מהמספרים שלך?
"אני מרוצה באופן כללי. זה לא רע, אבל הייתי מצפה ליותר. הייתי צריך להבקיע יותר. היו לי הרבה מצבים שבהם לא הייתי חד מספיק מול השער. במכבי חיפה מצפים ממני לא רק להיראות טוב על המגרש, אלא גם להבקיע ולבשל בכל משחק. בזה אני נמדד. גם אם הייתי מצוין על המגרש אבל לא הבאתי גול או בישול, אז לא עשיתי את מה שציפו ממני לעשות. והאמת שבהתחלה הייתי מבואס כי במחזורים הראשונים הייתי טוב ולא הצלחתי לכבוש או לבשל, אבל כשאתה מתמיד במשהו ומאמין לכל אורך הדרך שבסוף הוא יקרה, אז הוא קורה".
בעונה שעברה בבני יהודה היו לך יותר בישולים משערים. העונה, עד עכשיו יש לך יותר שערים מבישולים. איך אתה מסביר את זה?
"העונה אני שואף להגיע לזה שיהיו לי יותר שערים. במערך של 4-3-3 אני משחק בעמדה יותר התקפית ואני צריך לחפש את השער. אני עובד על זה עם המאמן מרקו בלבול וגם עם עוזר המאמן גל אלברמן, איך להיכנס כל הזמן לרחבה, לחפש אזורים מסוכנים, לא לעשות דריבלים באזורים שבהם הדריבל לא מביא לי שום תכלית חוץ מלהגיד 'וואו איזה יופי'. אני צריך כל הזמן להיות במקומות המסוכנים ברחבה ושם לעשות את הפעולות, וגם לבעוט הרבה גם מחוץ לרחבה. שיפרתי את זה מתחילת העונה, כמות המסירות שלי לעומק היא גבוהה מאוד וככה גם בעיטות לשער ולמסגרת. אני עובד על זה כל הזמן".
אתה כל הזמן זז על המגרש, כמעט בכל משחק אתה מופיע בעמדה אחרת בהתקפה. איפה אתה מעדיף לשחק? באמצע, בימין או בשמאל?
"אין לי עדיפות מסוימת, איפה שהמאמן אומר לי לשחק אני עושה את הכל בדרך הכי טובה שאני יכול. אני ימני, אבל יש לי גם רגל שמאל מצוינת, ככה שאני אוהב להיות בשני הצדדים. באמצע יש את צ'ירון שרי, יובל אשכנזי, מקסים פלקושצ'נקו וירדן שועה, אז אני מלכתחילה משחק יותר באגף, ואני מביא משם את כל היכולות שלי".
יש הרבה שחקנים טובים במכבי חיפה, אבל אתה מאלה שנלחמים כל הזמן. אולי בגלל זה גם הרווחת את המקום שלך בהרכב?
"המטרה שלי היא להציב רף מסוים כדי שלא יוכלו להחליף אותי, כדי להיות שחקן הרכב לגיטימי ודומיננטי. בגלל זה אני צריך כל הזמן להראות מה אני שווה, בכל רגע נתון. יש הרבה שחקנים מוכשרים במכבי חיפה ואם אני אשחק לא טוב במשחק אחד או שניים, אז ברור לי שאני אשב בחוץ. במכבי חיפה אין מקום לתירוצים בשום משחק, אין דבר כזה שאתה אומר לעצמך 'היום אני עולה למשחק קליל שאני יכול להוריד בו הילוך'. בכל משחק אני חייב לנצח, זה מה שלימדו אותי מהיום הראשון פה. גם אם נעלה נגד ליברפול? חייבים לנצח. בקבוצה כזאת אני כל הזמן אני צריך להוכיח את עצמי, ואני מאוד אוהב את זה".
אתה מרגיש שהפכת במובן מסוים לכוכב?
"אני עדיין לא כוכב. אני חלק ממערך שלם של שחקנים ואני תורם את חלקי לקבוצה. הלוואי שאגיע להיות כוכב, אבל יש לי עוד דרך ארוכה בשביל להיות במצב כזה".
רק לפני כמה חודשים עשית את המעבר מבני יהודה למכבי חיפה. אומנם זה היה אחרי שזכית בגביע, אבל איך הפכת לשחקן כזה בולט גם בחיפה?
"זה היה מעבר מטורף בשבילי, מעבר עצום. להרגיש פתאום מולך בכל משחק 30 אלף איש ולראות אוהדים שממלאים אצטדיונים גם במשחקי חוץ, זה משהו שלא חוויתי. יש שחקנים שיעשו את המעבר הזה וייכנסו ללחץ, אבל את כל האהבה שנותנים לי ואת כל תשומת הלב שאני מקבל אני לוקח לצד הכי חיובי שיש ובא לתת את כל מה שיש לי".
מבחינה מנטאלית, לא הרגשת קושי מסוים אחרי המעבר?
"זה היה מעבר קשה מאוד מנטאלית. במשחקים הראשונים היה לחץ מזה שהאצטדיון מלא, אבל אני לא באמת נלחץ מזה. גם אם נניח שישרקו לי בוז? אז באותו הרגע אני אחשוב רק על איך לעשות מהר איזה מהלך שיכניס אותי בחזרה למשחק, איך ליזום ואיך לעבוד טוב יותר. אני עובד גם על הצד המנטאלי".
יש מי שעוזר לך להשתלב במכבי חיפה?
"ג'ובאני רוסו לוקח אותי להרבה שיחות ותומך בי במה שצריך. הוא עוזר לי לא לאבד את הראש בתקופה שהכל הולך טוב, עוזר לי להבין שהעונה עוד ארוכה, שבעצם עוד לא עשיתי כלום ושצריך להמשיך ככה. לג'ובאני יש חלק גדול בהצלחה שלנו, הוא יודע בדיוק מה להגיד אחרי משחק ולפני משחק. הוא מרגיע כשצריך ומכניס לטירוף כשצריך. זה כיף. אחרי הרבה שנים בכדורגל, לחוות את מה שקורה עכשיו זה כיף".
זה שעברת עם יובל אשכנזי למכבי חיפה, זה גם היה משהו שעזר לך?
"זה עזר גם לי, גם לו, גם לירדן שועה ולדעתי לכל חדר ההלבשה. אני מאוד חברותי ומצחיק, חשוב לי שחדר ההלבשה יהיה שמח בכל סיטואציה. כשאתה בא עם מישהו שאתה מכיר לקבוצה חדשה, זה הרבה יותר קל כמובן. אנחנו מאוד מחוברים".
“שאלתי את עצמי אם פספסתי הכל וגמרתי עם כדורגל”
דולב, 24, נולד בנתניה וגדל בלוד, ואף פעם הדברים לא באו לו בקלות. את הקריירה שלו הוא התחיל בבית ספר לכדורגל בלוד ואחרי עשר שנים עבר למחלקת הנוער של מכבי פתח תקווה. כולם ראו את הפוטנציאל, אבל אחרי שתי עונות בנערים הדברים לא ממש הסתדרו שם. בזמן שכולם התחילו לצמוח ולגדול בממדי הגוף, הוא נותר מאחור. הלוזונים חשבו שהוא לא פיזי מספיק ולכן הוא גם לא זכה לדקות משחק.
"לא הייתי נמוך רגיל, הייתי נמוך בצורה חריגה", תיאר חזיזה. "לכל אימון בפתח תקווה הגעתי אחרי שעתיים של נסיעה באוטובוסים, בחזור אמא שלי חיכתה לי באוטו ובכתה כשהבינה שקשה לי. לא כולם האמינו בי. בשלב מסוים הלכנו לעשות בדיקה לעצמות בכף היד כי היא ראתה שאני לא גדל ולא מתפתח כמו כולם, אבל הבדיקות הראו שהכל בסדר, וזה עוד יותר הלחיץ אותי. הרופא אמר לנו שאני יכול לקבל זריקה להתפתחות, אבל זה יעזור לי לגבוה כנראה בעוד עשרה סנטימטרים לכל היותר ואז זה ייעצר שם. החלטנו שלא לעשות את זה. השארנו את זה בידיים של אלוהים. ופתאום, מגיל 16 לגיל 17 התפתחתי בטירוף. הייתי 1.50 מטר שהפך ל-1.79".
בגיל 21 קרעת את הרצועה הצולבת, דווקא כשהיית אמור לשחק בבני יהודה באופן קבוע. הרגשת שזה עצר אותך ושהפריצה שלך הייתה אמורה להיות בשלב מוקדם יותר?
"אני בנאדם שמאמין שכל מה שקורה הוא לטובה, אבל ברור שזה היה משהו שעצר לי את הקריירה. הפציעה הזו פגעה לי בביטחון ובבריאות, וכשאני מדבר על בריאות אני מתכוון גם על הנפש. לקחתי את זה מאוד קשה. זה קרה בעונה השנייה שלי בליגת העל, בדיוק כשאריק בנאדו חתם בבני יהודה. הוא אימן אותי בנבחרת הצעירה, הוא האמין בי ובנה עליי, ופתאום באימון השלישי קרעתי את הצולבת. ראיתי הכל שחור. עברתי את הניתוח בזמן שכל הקבוצה במחנה אימונים בחו"ל והיה לי קשה להתאושש מזה. אתה מוצא את עצמך חושב מה יהיה אחר כך ושואל את עצמך אם פספסתי הכל וגמרתי עם כדורגל, אבל אני אחד שלא מוותר ותוך כדי האמנתי בלב שלם שאחזור למרות הקשיים".
אגב, איך היה לך לשחק נגד בני יהודה בחיפה? עשיתם שם רק 1:1 וזה היה בין המשחקים הבודדים שבהם איבדתם נקודות בסמי עופר, ביחד עם הדרבי.
"יכול להיות שהתרגשתי יותר מידי, אבל האמת היא שלא היה לי משחק טוב נגדם. הובלנו 0:1 והם חזרו בצורה מקרית, וזה דבר שקורה. בכל אופן, חשוב לנו שסמי עופר יחזור להיות המבצר של מכבי חיפה, שקבוצות יבואו לשם ויידעו שהן מגיעות למקום שאי אפשר לקחת ממנו נקודות. נכון שהיו שתי מעידות אבל בינתיים לא הפסדנו שם".
כמה יוסי אבוקסיס השפיע על הקריירה שלך?
"יש לו חלק גדול, אם לא ענק, בהצלחה שלי. הוא לקח אותי אחרי פציעה ואמר לי לעבור להפועל רמת גן בהשאלה רק בשביל שאשחק, והוא גם אמר לי שהוא יקבל אותי בזרועות פתוחות שנה אחר כך. לא ידעתי אם ללכת או לא, אבל כשהוא אמר לי ללכת לשחק ושלא משנה מה אעשה אני אחזור לבני יהודה, הלכתי על זה. פחדתי אחרי הפציעה שעברתי ונזהרתי מכל דבר, אז גם לא הייתי מספיק טוב. הפציעה ישבה לי בראש הרבה זמן עד שהצלחתי להשתחרר ממנה מבחינה פסיכולוגית. אחרי זה חזרתי לעבוד עם יוסי, פתחתי עונה בצורה מדהימה והייתה לו השפעה אדירה כל מה שקרה איתי. ברגע שעברתי לחיפה שלחתי לו הודעה וכתבתי לו 'תודה על כל מה שעשית בשבילי, על כל הלמידה והעזרה במהלך השנה' ושאני מאוד אוהב אותו".
ואיך היחסים שלך עם מרקו בלבול? היה את העניין עם לחיצת היד בזמנו והיה נדמה כאילו אתם לא ממש מחוברים.
"דווקא התחברנו מאוד. הוא דואג לי להכל ועוזר לי מאוד בפן המקצועי והאישי. הוא לוקח אותי להרבה שיחות, וגם כשהייתי בנבחרת הוא שאל אותי איך היה והתעניין. מקצועית, הוא מכוון אותי לגבי מה שאני צריך לעשות ואיך לשחק בכל עמדה, ואני חושב שהוא מאוד מחובר לשחקנים בניגוד למה שחושבים. הוא אולי נראה יותר מופנם ושקט, אבל הוא לא באמת ככה. אני מקווה שרק נמשיך להתקדם ולהשתפר ביחד, זה מה שאני רוצה שיהיה".
“רוצים לרוץ חזק בצמרת, עד הסוף”
אומנם בינתיים מכבי תל אביב רצה במקום הראשון ללא הפרעה מיוחדת ושואפת לאליפות נוספת, אבל מי שבאמת דולקת אחריה ומחכה למעידות שלה היא מכבי חיפה. הפער ביניהן עומד רק על שלוש נקודות, בעוד שהפועל באר שבע רחוקה בשש נקודות מהמקום הראשון ובית"ר ירושלים נמצאת בפער של עשר נקודות מהפסגה. ההפסד היחיד של הירוקים עד עכשיו היה רק למכבי תל אביב, אבל הם עדיין חזק בעניינים למרות זאת.
"לקחתי את ההפסד הזה קשה מאוד מבחינה אישית, אבל לומדים מזה וממשיכים הלאה", ציין חזיזה. "לא שיחקנו מספיק טוב, לא היינו מרוצים ממשחק ההתקפה שם. לשמחתנו, יש עוד משחקים בהמשך והכל פתוח".
הפער הוא קטן יחסית ויהיו לכם עוד מפגשים איתם בהמשך. אתה מאמין שמכבי חיפה יכולה לזכות באליפות העונה?
"אנחנו רוצים לרוץ חזק בצמרת ולהילחם עד הרגע האחרון. במכבי חיפה לא שואפים למשהו אחר, חוץ מלנצח בכל משחק. תמיד צריך לנצח במועדון הזה, וקבוצה ששואפת כל הזמן לנצח היא קבוצה שמן הסתם שואפת גם לכל התארים. זה שמכבי תל אביב לא סופגת זה משהו יפה וגדול, אבל גם ההגנה שלנו עובדת טוב ואנחנו לא מתכוונים לוותר על אף נקודה. אני מאמין שביחד עם בית"ר ירושלים והפועל באר שבע נרוץ עד הסוף".
כבשת לאחרונה שערים שהם קריטיים והצלחת להביא שינוי במשחקים גדולים. אתה גם מרגיש שאתה משפיע על המשחקים של מכבי חיפה?
"כן, וזה משהו שהיה חשוב לי מאוד. כשהיינו בפיגור ראיתי שחלק מהשחקנים לוקחים את זה למקום של לחץ, והיה לי חשוב דווקא בפיגור של 1:0 להבקיע, להטריף את כולם ולהכניס בהם אמונה שאפשר לנצח. ברגע שאנחנו לוחצים על הגז ומשחקים כמו שאנחנו יודעים לשחק, קשה מאוד נגדנו. אחרי ה-1:1 נגד הפועל תל אביב הם בקושי עברו את החצי. כשהיינו בפיגור נגד בית"ר, נטע לביא דיבר איתנו בחדר ההלבשה ואמר שאפשר לעשות את זה, וכשעלינו כדי לנצח פשוט באנו ועשינו את זה. זה חשוב להמשך הדרך, להראות שאנחנו לא מוותרים. גם קבוצות שמבקיעות נגדנו יודעות שאנחנו לא נעזוב את המשחק בשום דקה ולא ניכנע. זה כוח הרתעה שאין להרבה קבוצות".
אתה חבר טוב של ירדן שועה. מה אתה חושב על מה שקורה סביבו?
"כל מה שקורה בתקשורת זה משהו יוצא מן הכלל, לא ראיתי דבר כזה בחיים. הכתבות עליו זה משהו שהפך לסוג של אופנה. הוא ילד בן 20 שחווה כל הזמן כתבות שליליות וברור לי שזה משפיע עליו. מי שמכיר אותו באמת יודע שהוא לא ילד בעייתי, יש לו לב זהב. לעבור מבני יהודה למכבי חיפה בסכום מטורף זה משהו שמשגע אנשים מסוימים, אבל כולם אוהבים אותו והוא החבר הכי טוב שלי בקבוצה. אני בטוח באלף אחוז שבסוף העונה לא יזכרו את מה שקרה איתו בפתיחת העונה".
כן, אבל אתה רואה שלפעמים הוא לא מסיים אימונים ושיש בעיות משמעת.
"אתה יודע עוד כמה שחקנים במכבי חיפה לא סיימו אימון פה או שם? אלה דברים שטותיים. ואם הוא לא הלך לבעוט כדורים לשער אחרי האימון, אז מה קרה? האימון כבר הסתיים ובמילא זה לא משהו שהוא חובה לעשות, אבל בכל זאת הוציאו את זה החוצה כאילו הוא לא בסדר. כאב לי לראות את זה, כי אנשים לא יודעים באמת מה נכון או לא נכון".
לדעתך, הוא יישאר במכבי חיפה?
"מכבי חיפה צריכה צריכה אותו והוא יישאר, חד משמעית. אני מקווה שהוא יחזור מהר לעניינים כי הוא בורג חשוב, אם לא הכי חשוב בקבוצה".
בזכות היכולת שלך קיבלת זימון לנבחרת בארבעת המשחקים האחרונים ושיחקת גם בשני המשחקים האחרונים, בהופעות בכורה. כמה זה ריגש אותך?
"מאוד. כשאתה מגיע לנבחרת ואתה יושב בחדר ההלבשה עם שחקנים שראית בתור ילד, אם זה ביברס נאתכו, ערן זהבי, ניר ביטון, אריאל הרוש ומונס דאבור, זה כבר רגע מרגש. יש שם שחקנים ברמות הכי גבוהות שיש וזה כיף להיות חלק מהם. חשוב לי לשמור על זה, חשוב לי שאמשיך להיות בנבחרת. זה תלוי בעיקר בי. המטרה שלי היא לייצר כמה שיותר הזדמנויות ומספרים גם במכבי חיפה וגם בנבחרת, בכל דקה שיתנו לי, ואני מקווה מאוד שאחזור לנבחרת שוב ושוב לאורך כל קריירה שלי".
לא היית בתחילת הקמפיין של הנבחרת, אבל זומנת למשחקים האחרונים. בתור מי שהיה שם, איך הכל התרסק ככה בנבחרת?
"אני חושב שלפעמים לוקחים דברים קצת לא בפרופורציה. אומרים שהיה לנו בית קל במוקדמות, אבל פולין ואוסטריה הן שתי נבחרות בטופ של אירופה, וגם בנבחרות כמו צפון מקדוניה וסלובניה יש שחקנים שמשחקים בקבוצות גדולות. זה מאכזב, אבל כל אחד מהשחקנים רצה תוצאות טובות יותר. כל עוד אפשר עדיין לעלות ליורו, זה משהו שאסור שנוותר עליו, לא משנה את מי נקבל ולא משנה מה היה".
מה החלום שלך, או המטרה הבאה?
"החלום שלי זה לקחת אליפות עם מכבי חיפה. אם זה ייקח שנה, שנתיים או שלוש, זה לא משנה לי. כל תואר במכבי חיפה בשבילי זה יהיה רגע קסום, וזה הרבה בזכות הקהל האדיר שלנו. בחיים לא ראיתי ולא הרגשתי דבר כזה, אני מרגיש את התמיכה שלהם בכל מקום. גם שחקנים בנבחרת אומרים שהקהל בחיפה זה משהו שלא רואים בארץ. כשחקן, אתה לא שואף להגיע ממכבי חיפה לשום קבוצה אחרת בארץ. אין יותר גדול מזה ולכן אני גם לא חושב שאעבור לקבוצה אחרת. זה מועדון ענק ואני מרגיש חלק ממנו, כאילו נולדתי בחיפה ואני נמצא שנים במועדון. אחר כך? השאיפה היא להגיע למקומות גדולים באירופה ולשחק בליגת האלופות, זה מה שאני חולם עליו".