"יש לי שיר בראש. אני חושבת עליו, מדמיינת את התנועה שלו, עורכת וחותכת אותו לדקה וחצי, ואז מתחילה לחבר תרגיל. אי אפשר להסביר איך זה קורה, זה פשוט קורה". איילת זוסמן אוהבת את היצירה, לגרום למתעמלת אמנותית לנוע על המשטח לפי הקצב והסגנון שלה. היא אוהבת לראות איך הרעיון שלה מקבל חיים, איך הוא מגיע לבמות הגדולות ביותר, איך הוא מביא מדליה.
כשהמתעמלת שלה, לינוי אשרם, צריכה לבנות תרגיל חדש היא יודעת שהיא חייבת גם לשפר אותה ולהביא אותה לרמה גבוהה יותר בכל פעם מחדש. בכל זאת, היא המתעמלת הישראלית הגדולה ביותר בהיסטוריה וביחד הן כותבות אותה בכל פעם מחדש. יש בזה הרבה קסם, הרבה אתגר, הרבה אי ודאות - אבל דווקא שם איילת הכי פורחת.
"אנחנו נהנות מזה", מספרת איילת זוסמן. "כשאני נהנית, גם היא נהנית. השלב של החיבור זה השלב הכי קשה. למצוא שירים, לחבר לזה תרגיל שיזרום עם הכדור או החישוק. זו היצירה. והיצירה זו אני, אבל בלי העזרה של לינוי אין לזה באמת סיכוי. בדמיון שלי אני רואה דברים ואומרת לה 'בואי תנסי', אבל היא שותפה מלאה לזה ויכולה לקחת אותי פתאום לכיוון אחר לגמרי. אני זורמת עם זה ואני אוהבת את זה שלינוי מגיבה לי ואומרת לי 'טוב, בואי ננסה משהו אחר'. ביחד אנחנו מחברות את התרגילים שמביאים לה את ההצלחה".
איילת זוסמן ולינוי אשרם (צילום: עמית שיסל, באדיבות הוועד האולימפי)בחודשים שלפני המשחקים האולימפיים בטוקיו 2020, שתיהן לא יוצאות מהאולם. הן מנסות שוב ושוב כל רעיון, נאבקות בעצמן, מנסות להקשות, מנסות דברים חדשים שעדיין לא עשו קודם. "העונה הקודמת הסתיימה. מעכשיו שוכחים את מה שהיה ומתחילים הכל מההתחלה, מסבירה המאמנת-כוראוגרפית של אשרם. "לפי החוקה, ככל שאתה מספיק להכניס יותר אלמנטים לתרגיל, יותר זריקות ויותר דברים בעלי סיכון - ככה הערך שלו עולה והציון גבוה יותר. כל הזמן עובדים על זה. אם התחלנו את השנה עם דרגת קושי 8, באמצע השנה היא תהיה 9 ובתחרות הכי גדולה שלך היא תהיה 10. העולם מתקדם וכל הזמן צריך לעמוד בקצב, להעלות את הרמה של התרגיל ולהיות מחושב מאוד, אבל במקביל גם לחשוב מחוץ לקופסה. אנחנו רוצות להצליח גם בטוקיו".
הן עובדות קשה, קשה מאוד. בתקופה הזו של השנה, הן יכולות להתחיל יום אימונים בבוקר ולסיים אותו בלילה. לפעמים הן אפילו מוותרות על תחרויות כדי שהתרגילים יהיו מדויקים יותר, כדי לנצל את הזמן. "אנחנו תמיד מכוונות למדליה ויודעות שאם היא תעשה הופעות טובות, היא תזכה בה. כשהגענו לתחרות במינסק בשנה האחרונה, אז ביום הראשון ראינו שהציון שהיא קיבלה על תרגיל החישוק לא היה כזה גבוה. היא קיבלה בערך כמו שהאיטלקיות וכמו שכל שאר היריבות האחרות שלה קיבלו. נשארנו שם עד הלילה, החלפנו תרגיל ולמחרת הספקנו להעלות תרגיל חדש. היא קולטת מהר, היא יוזמת בעצמה דברים, היא יצירתית, יש לה ראש טוב - והכי חשוב, היא יודעת לבצע. היא יכולה להגיד לי 'אולי נעשה בדרך כזאת' ואני נגנבת ממנה. זה כיף".
עובדות קשה ומביאות מדליות. זוסמן ואשרם (צילום: עמית שיסל, באדיבות הוועד האולימפי)איילת זוסמן, בת 40 מתל אביב, היא האישה שמלווה את לינוי אשרם בקריירה האדירה שלה. המוח מאחורי התרגילים שלה, המנוע מאחורי ההצלחה שלה. ביחד שתיהן ינסו לעשות היסטוריה ולהביא לענף ההתעמלות האמנותית מדליה אולימפית ראשונה, אחרי ששיגעו את העולם וקטפו מדליות באליפויות העולם ובבמות הגדולות ביותר. רגע לפני שהן חוזרות לעבוד בשיא המרץ לאתגר הגדול בחייהן שיגיע בקיץ הקרוב באולימפיאדת טוקיו 2020, המאמנת דיברה בראיון מיוחד ל-ONE על הדרך שעברו ביחד, העבודה שבחרה לעסוק בה וסיפור חייה.
האישה שמאחורי ההצלחה
זוסמן גדלה בתוך ענף ההתעמלות האמנותית. היא מתעמלת לשעבר, שהתאמנה עד גיל 17 בחולון אצל אירה ויגדורצ'יק. אחר כך פרשה, התגייסה לצבא ושירתה בתור מדריכת קרב מגע וקצינת אימון גופני, אבל תוך כדי השירות הרגישה שההתעמלות חסרה לה. כשהשתחררה, היא חזרה לאולם ההתעמלות בתור כוראוגרפית.
איילת זוסמן (שחר גרוס)"כבר בתור מתעמלת חיברתי לעצמי תרגילים ואהבתי את זה מאוד", אמרה זוסמן. "אחרי הצבא הגעתי לאולם וראיתי את המתעמלת אירה ריסנזון שמאוד אהבתי. לקחתי אותה כפרויקט. היא הייתה הפרויקט הראשון שלי בתור כוראוגרפית ומאמנת. אירה כמובן הייתה המאמנת הראשית שלה, אבל אני עזרתי בחיבור התרגילים וליוויתי אותן. הגענו לאולימפיאדת בייג'ין 2008 ביחד ובמובן מסוים ידעתי שאחרי בייג'ין אני לא אאמן יותר".
למה?
"כי רציתי להתמקצע בכוראוגרפיה, מאוד אהבתי את זה. ידעתי שאימון דורש הרבה זמן והקרבה. כשאני מחברת תרגיל אז אני באה, יוצרת, הולכת ורואה את זה קורה בתחרות. לאמן זה הרבה יותר קשה, זה לתת את הלב ולעבוד באופן צמוד עם המתעמלת שלך כדי לשפר אותה בכל יום. זה שוחק ולא קל".
זוסמן אכן חזרה לעסוק רק בכוראוגרפיה וכבר בתחילת דרכה התגלתה כאשת מקצוע רצינית. תוך כדי העבודה שלה באגודת הפועל ראשון לציון, פנו אליה המאמנות רעיה אירגו ואלה סמופלוב על מנת שזו תעזור להן בחיבור תרגילים לנבחרת ההתעמלות האמנותית שהתכוננה לאולימפיאדת לונדון 2012. היא הסכימה והצטרפה למשימה הלאומית. בלונדון היא עזרה מהצד, באולימפיאדת ריו כבר הייתה חלק בלתי נפרד מהצוות.
זוסמן עם אירה ויגדורצ'יק ונבחרת ההתעמלות האמנותית (עמית שיסל)אלא שבאותה התקופה משהו אחר משך לה את העין. כי ברקע, באגודה שבה היא עבדה במקביל, לינוי אשרם החלה לבצבץ כמתעמלת מסקרנת. כבר בגיל 11, כשנכנסה להתחרות בקטגוריית הנערות, איילת התאהבה בה. לינוי הייתה אז יהלום בלתי מלוטש. "בגיל הזה אפשר לזהות למי יש יכולות טובות ופוטנציאל. ידענו שהיא קופצת מאוד טוב, שהיא זריזה ואחת שלא מוותרת. לדוגמה, היו לה בעיות בברכיים ובכפות הרגליים, אבל היא עבדה על זה בחופשות ושיפרה את זה עם המון כוח רצון. לא חשבנו שהיא תהיה כזאת כוכבת, לא. אף אחד לא חשב על זה, אבל ראיתי פוטנציאל. נדבקתי אליה".
איזו מתעמלת הייתה לינוי בתחילת דרכה?
"מתעמלת לא קלה. היא לא סטנדרטית, היא לא קלאסית, היא לא אחת שתעשה כל מה שיגידו לה ותגיד אמן על הכל. יש לה דעה משל עצמה, רצון אדיר להצליח והיא עובדת קשה מאוד. במובן מסוים היא הזכירה לי את עצמי כשהייתי קטנה. לנה קופילנקו הייתה המאמנת הראשית של האגודה והיא זו שאימנה אותה, אבל אמרתי לעצמי שאני אוהבת אתגרים והתחלתי לעזור לה ולאמן אותה על בסיס יומיומי ביחד איתה. לא תכננתי את זה, זה פשוט יצא ככה. תמיד היינו יוצאות יחד לתחרויות והיינו מבלות הרבה אחת עם השנייה. נוצר חיבור בחודשים שבהם היינו במחנות אימון ועבדנו על התרגילים שלה עם לנה, שעבדה במקביל בנבחרת הג'וניור. בשלב מסוים יצא ככה שבגלל הצרכים שלה, אני זו שהייתי יותר צמודה ללינוי".
זוסמן נשאבה לתוך זה וחזרה גם לאמן. היא מאוד אוהבת את העבודה עם אשרם כמאמנת, אבל הלחצים הם גדולים. "כשאני חוזרת לארץ אחרי אליפויות עולם לפעמים קשה להתאושש מזה. יש נפילת מתח מאוד גדולה אחרי התחרויות הגדולות. כל המתח הזה זו כנראה הסיבה שלא רציתי להיות מאמנת ורציתי להתעסק רק בצד של הכוריאוגרפיה, אבל אני מודה על כל רגע עם לינוי", מספרת זוסמן.
אשרם עם שלל מדליות מאליפויות העולם (עמית שיסל)לצד ההצלחה של אשרם והפיכתה למתעמלת הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, עם זכייתה בשלוש מדליות בקרב רב באליפות העולם בשלוש השנים האחרונות, גם זוסמן הפכה לשם דבר. היא נחשבת לאחת מהדמויות החזקות בהתעמלות הישראלית, יש שיאמרו שהיא גם אחת מהנשים המובילות בעולם בתחומה.
"לא, אני לא מרגישה ככה וגם לא שמעתי על זה", היא ממהרת להצטנע. "אולי זה בא בגלל שאני עובדת עם מתעמלת שהיא מאוד חזקה, אבל זה לא באמת מעניין אותי מה אומרים. יש אנשים שחולמים על משהו ואז הולכים בעקבות המטרה שלהם ומשיגים אותה. אני לא חלמתי על זה. לא חלמתי להביא מתעמלת לאולימפיאדה. החלום שלי היה ליצור וליהנות. אני תמיד אומרת ללינוי שצריך ליהנות מהדרך, כי הדרך היא מאוד חשובה לי. התוצאה הסופית גם חשובה, אבל הדרך לא פחות".
ואת נהנית או שזה מקשה עלייך?
"אני מאוד נהנית מהדרך ומהתחרויות עם לינוי. דווקא העליות והירידות מהתחרויות מאוד קשות לי. בתחרויות אני עובדת קשה, יום אחרי יום, אני חיה בלחץ אטומי. באליפות העולם האחרונה בכל יום הייתה לנו תחרות, כמעט בכל יום היו גם גמרים. לינוי עשתה את כל ארבעת המכשירים והופיעה בכל הגמרים כולל הקרב רב, ואחרי כל הופעה הייתי צריכה לאפס אותה ולכוון אותה, ככה שזה היה מאוד מתיש. היא ממש גיבורה כי מבחינה נפשית אנחנו עוברות הכל באירועים מהסוג הזה. ואז, כשמגיעים הביתה דווקא הפגרה מבלבלת מאוד אחרי כל הטירוף שהיה, אבל בסוף חוזרים לאולם ומתחילים לעבוד מחדש".
לינוי אשרם. היא והמאמנת שלה נהנות מהדרך (עמית שיסל)כמה את חיה את זה בשגרה שלך?
"זה כל היום שלי, כל החיים שלי. אבל גם לינוי ככה. היא יכולה פתאום בחצות לשלוח לי הודעה 'איילת תשמעי את השיר הזה, אולי נחבר לו תרגיל'. אם היא לא הייתה פנאטית להתעמלות, כל זה לא היה קורה. בכל שנייה פנויה שיש לה היא רואה תרגילים, בודקת את עצמה, שואלת המון שאלות. אנחנו בקשר מצוין אז היא שואלת אותי גם שאלות שהן קצת מעבר להתעמלות. היא כבר לא ילדה, היא כבר אישה גדולה. היא יותר בטוחה בעצמה, היא התבגרה, היא מבינה מה היא עושה. אי אפשר ללכת איתה ברחוב בלי שיעצרו אותה עשר פעמים, אי אפשר".
גם אותך עוצרים ברחוב?
"לפעמים, כן".
איילת הכוראוגרפית
זוסמן מעלה על פניה חיוך נבוך בכל פעם שהיא צריכה לדבר על עצמה. היא לא מאלה שאוהבות לעשות את זה - בטח שלא לשבח את עצמה - אבל לזוסמן יש ראש מיוחד ויצירתי, מהגדולים בהיסטוריה של ההתעמלות הישראלית. לכל מקום שאליו הגיעה ועם כל מתעמלת שעבדה איתה, היא הצליחה לייצר גרף שיפור גדול והרבה באזז. לאחרונה היא אפילו עזרה בחיבור תרגילים לענף האקרובטיקה שאותו היא לא הכירה קודם, לקראת אירוח אליפות אירופה שתיפתח מיד לאחר החג בחולון.
כשזוסמן נקראה אל הדגל והתבקשה לעזור בכוריאוגרפיה גם לנבחרות האקרובטיקה, היא הגיעה לאימונים שלהן, למדה את הענף, נתנה כמה כיוונים למחשבה על תרגילים חדשים - ולא הייתה מודעת לכך ששינתה את הסגנון של האקרובטיקה בכל העולם עם הטאץ' הייחודי שלה.
"לפי מה שאומרים, באקרובטיקה השפעתי, חד משמעית. כשהתחלתי לחבר להם תרגילים לא ידעתי שזה יהיה כל כך שונה ומיוחד, פשוט הלכתי לפי הראש שלי ולפי המוזיקה שלי. בנבחרת אמרו לי שהם מאוד התלהבו ושהכנסתי משהו חדש שלא היה קודם בענף ושבעקבות זאת הכל השתנה בעולם מבחינת הכוראוגרפיה של האקרובטיקה. לא ידעתי שאני עושה את זה, פשוט עשיתי. בהתעמלות לכל כוראוגרף יש את כתב התנועה שלו ואנשים מזהים את כתב התנועה הזה, אבל בגלל שזו הייתה העבודה הראשונה שלי באקרובטיקה אז פתאום הם גילו עולם חדש ונורא התלהבו".
נבחרת ישראל באקרובטיקה (איגוד ההתעמלות)איילת נתנה להם רעיון לביצוע תרגיל, שנראה בהתחלה מופרך-משהו, אבל לבסוף הוא הפך לתרגיל מיוחד מאוד שאולי יקדם את הנבחרת לעבר הפודיום. "הם ניסו אותו, נפלו, ניסו שוב, נפלו, ככה עד שזה הצליח להם", סיפרה זוסמן. "בהתחלה באתי למאמנים של הנבחרות, שירן וקנין ואמיר מוזס, שהסבירו לי מה צריך להיות כי זה היה עולם חדש לחלוטין מבחינתי. לאט לאט הבנתי את הקטע, ניסיתי להציע להם תרגילים ולשמחתי זה עבד טוב".
לצערה, דווקא בהתעמלות האמנותית החופש ליצור פחות בא לידי ביטוי. "בגלל שהחוקה מאוד השתנתה, בהתעמלות האמנותית היחס של הכוראוגרפיה והאומנות ירד. אני צריכה שהתרגיל יהיה שווה הרבה נקודות ויכניס הרבה אלמנטים ומצד שני שיהיה יפה, אבל הקהל עצמו לא באמת מבין מה קורה. כולן זורקות, כולן תופסות, זה מה שרואים. האומנות יצאה מהסיפור. עכשיו הכל זה לתקתק. מהר, מהר, מהר. זה מאוד מבאס אותי באופן אישי, כי איבדו קצת את היופי שבהתעמלות, את האומנות והתנועה. אני מאמינה שאחרי טוקיו ישנו את החוקה. לי זה ברור".
איילת זוסמן. בכל מקום שאליו הגיעה, יצרה גרף שיפור (עמית שיסל)יש טרנדים בבחירת תרגילים או שירים? איך זה נולד?
"ברור. זה בא מרעיון. כבר לפני חצי שנה ידעתי שיש לי כבר שני שירים חדשים ללינוי. לקחנו לתרגיל הכדור שיר שמדבר על ריקוד אחרון, שזה יתאים לשנה האחרונה של לינוי, לשנה האולימפית. בגלל שזה אולימפיאדה רציתי גם שיר ישראלי, כדי שתהיה גאווה ושכל אחד שיפתח טלוויזיה בארץ ירגיש משהו מיוחד, ויש משהו בדרך שמתבשל. הרבה אנשים עזרו ושלחו לנו שירים, ניסינו הכל. השאזאם עובד אצלי שעות נוספות. אחרי שתופסים שיר, בודקים שאף אחת לא עשתה איתו אף תרגיל כי אני לא אוהבת לקחת שיר שמישהי אחרת מופיעה איתו, ואז עובדים על הביצוע".
ללינוי יש אמירה מסוימת בעניין הזה בבניית התרגילים?
"בטח. אני אף פעם לא אחבר לה תרגיל שהיא לא אוהבת".
וכשלינוי מופיעה איתו, מה עובר עלייך?
"יש פעמים שאני מסתכלת לה בעיניים כשהיא יוצאת למשטח בתחרות ואני יודעת שיהיה בסדר. אני רואה בעיניים שלה שהיא מאוד נחושה. תוך כדי התרגיל, לפעמים אני מרגישה שאני מאבדת שליטה על עצמי. לפעמים מאוד קשה לי להסתכל על זה. באימון אפשר להעיר, לעצור, לבדוק. פה לא. זה לא קל".
לפני אליפות העולם האחרונה שינית לה את התרגילים. זה הלחיץ או הפחיד אותך?
"לא, כי ראינו שזה עבד טוב עם לינוי גם בשנים קודמות. היא אחת כזאת שמצליחה להתמודד עם שינויים מהירים, זה לא מפריע לה".
מאמנת בטופ העולמי
כבר ארבע שנים שלינוי אשרם נאבקת בשתי מתעמלות חזקות, האחיות התאומות דינה וארינה אברינה. שתיהן באות מרוסיה, מעצמת התעמלות שנלחמת בשיניים על כל מדליית זהב. באליפות העולם האחרונה ניתן היה להבחין במאמץ האדיר ששתי היריבות האלה השקיעו כדי לנצח את אשרם. תוך כדי התחרות הן פרצו בבכי, סבלו מכאבים, עשו את הטוב ביותר שלהן בכל תרגיל ולא ויתרו. המאבק הספורטיבי שהתפתח בין שלוש המתעמלות המובילות בעולם היה פשוט אדיר - ובאולימפיאדת טוקיו 2020 הוא באמת יגיע לשיאו.
אשרם עם האחיות אברינה על הפודיום. תמונה שהפכה שכיחה (עמית שיסל)"לינוי דחפה אותן לקצה", ציינה זוסמן. "אם לינוי לא הייתה ברמה כל כך גבוהה, הן היו יכולות לוותר על קפיצה אחת בתרגיל מסוים או להשקיע קצת פחות מאמץ. מאחורי הקלעים האחיות אברינה עובדות בלי הפסקה כדי לסיים בראש מעל לינוי. רמת התרגילים והביצוע שלהן הייתה ברמה המקסימלית, זה היה מטורף. הן באות בשביל לזכות רק במדליה, רק בזהב. הן מכוונות מטרה ושום דבר לא יעצור אותן".
מי שראה את הסרט על מרגריטה מאמון, המתעמלת הרוסיה שזכתה במדליית הזהב האולימפית בריו, נחשף לשיטות העבודה של צוות האימון הרוסי וראה שיש הרבה סבל נפשי בשיטת האימון שלו. איך את רואה את זה כמאמנת?
"אני לא דוגלת בשיטה הזו. אני חושבת שהדרך חשובה לא פחות. מדליה? אם יקרה, זה בונוס עצום. החוויות, הקשיים וההצלחות צריכות להיות חלק מההנאה של המתעמלת. הן במילא עובדות קשה מאוד, אז אני לא מאמינה בזה שצריך להעמיס עליהן מבחינה רגשית".
מה זאת אומרת? איך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלך מול לינוי?
"אני מרגישה את הנפש שלה, אני יודעת מתי אני צריכה לדבר איתה ומתי לשתוק. יש גם וגם, צריך את הקשיחות כי אחרת המתעמלות לא יישארו תחרותיות, הרי אי אפשר להגיד לה כל הזמן 'יופי חמודה, את מקסימה וצאי למשטח'. אי אפשר. צריך לעורר בהן את הרצון לנצח, כל מתעמלת צריכה ניעור מידי פעם, כמו כל ספורטאי תחרותי. אני פשוט חושבת שהמתעמלות שיש היום הן מתעמלות מדור חדש. הן קוראות ורואות הכל, יש להן את כל האינפורמציה. הרבה פעמים אני מזדהה עם לינוי ועם מה שהיא עוברת באימונים. היא כמו הבת שלי, אבל אני לא הייתי כזאת ווינרית כמוה".
"אין ווינרית כמוה". אשרם (צילום: עמית שיסל, באדיבות הוועד האולימפי)לינוי אשרם היא המתעמלת הכי גדולה שהייתה פה?
"בטח. יכולות להיות הרבה ספורטאיות טובות וגדולות, אבל מתעמלת כזאת שעושה דברים כאלה והישגים כאלה? לא הייתה ואני גם לא יודעת אם תהיה".
איך את רואה את ההתפתחות של ניקול זליקמן, המתעמלת שהצליחה לצמצם פערים מהטופ העולמי בשנה שעברה וזכתה גם כן בכרטיס לטוקיו?
”גם ניקול היא מתעמלת מצוינת. אני חושבת שלינוי משכה אותה למעלה, אבל גם ניקול דוחפת את לינוי קדימה. זאת אומרת, אם לא הייתה לינוי, לניקול היה קשה להגיע למעלה - ואם לא הייתה ניקול, ללינוי היה קשה להישאר בטופ. מבחינה תחרותית, הן מושכות אחת את השנייה לגבהים חדשים וזה מעולה. לינוי יודעת שאם היא לא תעשה את הטוב ביותר שלה, יש מי שדולקות אחריה, אם זו ניקול או כל מתעמלת אחרת מאיטליה, מבולגריה או ממדינות אחרות. כולן רוצות להיות במקום שלה ולכן לינוי עובדת כל כך קשה. כרגע אנחנו על הסוס ואני שמחה מאוד על זה כי זה נותן הרבה מוטיבציה להמשך, אבל עצם זה שצריך לשמור על המעמד שלך זה סיפור בפני עצמו".
מושכות זו את זו למעלה. ניקול זליקמן ולינוי אשרם (איגוד ההתעמלות)יש משהו שונה ומיוחד בקמפיין הזה, וזה שיתוף הפעולה שלך עם המאמנת של ניקול, אלה סמופלוב. זה משהו די נדיר בענף הזה שהיה מלא בתככים. ופתאום אתן כל היום ביחד, בזמן שהמתעמלות שלכן מתחרות אחת בשנייה. איך את מסבירה את זה?
"מהבוקר עד הערב, אנחנו ביחד כל יום באולם. אנחנו לא רואות את זה כמו שכולם רואים. אנחנו בתחרות, אבל אנחנו לא אחת נגד השנייה. להפך, אנחנו נותנות טיפים אחת לשנייה באימונים ולאלה סמופלוב יש חלק גדול בהצלחה של לינוי אשרם".
זה מוזר, כי בדרך כלל בהתעמלות האמנותית שומעים הרבה פעמים על כל הפוליטיקה והקומבינות שיש מאחורי הקלעים, כדי לקדם או להוריד מתעמלות כאלה ואחרות.
"סימן שיש דרכים אחרות שעובדות, לא? תראה, פוליטיקה וקומבינות זה משהו שתמיד היה ותמיד יהיה, כמו בכל ענף ספורט. אבל מי שטוב? שום קומבינה שתהיה נגדו לא תעזור בכלום. אני ולינוי בשאיפה תמיד להיות בדרגה אחת מעל כולן, וככה אנחנו תמיד מסיימות גבוה".
יש שיתוף פעולה. המתעמלות המובילות עם צוותי האימון שלהן (חגי מיכאלי)ואיך היחסים שלך עם אירה וינר, האישה שעומדת מאחורי נבחרת רוסיה?
"אנחנו בקשר מצוין".
באמת?
"כן. אנחנו מברכות אחת את השנייה, הרבה פעמים אנחנו גם יכולות לשבת ולדבר בכיף. אחרי אליפות העולם האחרונה נפגשנו בבית מלון והיא אמרה מזל טוב וכל הכבוד. אני חושבת שהיא בן אדם גדול, היא מושא להערצה".
ברוסיה המאמנת היא כמו אלוהים ויש לה הרבה כוח. בארץ יש יחס טוב כלפי המאמנים?
"זה לא היחס, בארץ פשוט לא רואים את המאמן. מסתכלים כל הזמן על התוצאות של הספורטאי כאילו הוא הוביל את עצמו להצלחה או שהוא נולד מוצלח, אבל מאחורי כל ספורטאי עומד מאמן שחושב מהבוקר עד הלילה על הספורטאי שלו, שיוצר, שמכוון את הספורטאי קדימה למקרה שהוא סוטה מהדרך. וכן, לא מעריכים מספיק את המאמנים בישראל לדעתי. זה לא משהו שקשור בענף או באיגוד חלילה, אלא במדינה וביחס שלה כלפי המאמנים".
אירה וינר. ביחסים טובים עם זוסמן (רויטרס)אם תקבלי הצעה טובה לעבור לעבוד בחו"ל, תלכי על זה?
"מי אמר שאני לא מקבלת? כרגע טוב לי פה ואני מונעת רק ממה שעושה לי טוב בלב. בכל מה שאני נוגעת אני רוצה מאוד שיצליח, אני פועלת לפי הרגש. כן, צריך לשפר פה אולי את התגמול הכלכלי של המאמנים כדי שזה יהיה גם בהתאם להצלחות שלהם, אבל בכל יום אני מגיעה לסיפוק ממה שאני עושה באולם שלנו, בכל יום אני חוזרת הביתה עם חיוך, אני נהנית וזה מה שחשוב לי".
“מדליה אולימפית בטוקיו? זה אפשרי”
זוסמן ואשרם מצליחות בעולם ומביאות את מדינת ישראל לשיאים חדשים, אבל באגודה שלהן, הפועל ראשון לציון, לא יושבים בשקט ולא נחים על זרי הדפנה - הם כבר מכינים את הדור הבא. אלופת הארץ לנערות, דריה (דשה) אטמנוב, רק בת 14 והיא כבר מסומנת בתור המתעמלת הגדולה הבאה של הענף הישראלי כשאיילת זוסמן מלווה גם אותה. ובתוך כך, גם לינוי עצמה מתחילת להסתמן בתור מי שעשויה להיות הדבר בעולם האימון.
לדעתך, לאן הקריירה של לינוי אשרם תלך אחרי אולימפיאדת טוקיו?
"לאן שהיא תבחר. לדעתי היא לא תישאר לקמפיין נוסף כמתעמלת, כי היא כבר הגיע לטופ שבטופ ובדרך כלל המתעמלות האלה לא נשארות לעוד קמפיין פשוט כי אין יותר גבוה מזה והן השקיעו מאמץ גדול מאוד במשך השנים האלה. אף אחד לא יודע איזה פציעות וכאבים יש למתעמלות האלה וכמה הן עובדות קשה. האמת שאני רואה איך לינוי עוזרת מידי פעם באגודה ואיך היא מתפקדת ממש כמו מאמנת קטנה ואני מתמוגגת מזה. היא כל הזמן עוזרת לכולן, גם כשהיא מתאמנת לבד, היא יכולה לדבר פתאום עם ילדה בת שש ולתת לה טיפ טוב שעוזר לה ומשפר אותה ברגע. יש לה את זה".
אולי תהיה מאמנת בעתיד? אשרם באימון (עמית שיסל)וכמתעמלת, מדליה אולימפית זה משהו שלינוי אשרם יכולה להשיג בטוקיו?
"יכולה. אם היא תעשה הכל בצורה טובה, אם היא תעבוד כמו בשנים האחרונות ואם היא תהיה בריאה, זה אפשרי, כן. חוץ מזה, צריך לזכור שיש עוד מתעמלות שרוצות את זה. אנחנו לא נגיע לתחרות האולימפית במטרה לזכות במדליה, אנחנו מסתכלות על כל תרגיל בנפרד ומנסות לעשות את הביצוע הכי טוב שיש, אבל ברמה שאליה היא הגיעה זה אפשרי".
איך את רואה את כל הדרך שעברתן ביחד מהרגע שראית אותה כילדה ועד היום?
"אני מאוד נהנית מהדרך. אני נהנית לנצח איתה ועם לנה. לינוי אשרם זו משימת חיי. לא תמיד זה פשוט, אבל אנחנו עושות משהו אחר. אני מרגישה תחושת שליחות כשאני באה איתה לתחרות וכל מה שעובר עליה משפיע על הלב שלי".
"מדליה בטוקיו זה דבר אפשרי". אשרם בדרך לטוקיו 2020 (עמית שיסל)מה כל כך מייחד אותה?
"לינוי היא אחרת. לינוי היא יצירה, היא חלק ממני. כשהיא זכתה במדליה הראשונה שלה באליפות העולם ידעתי שזה לא יהיה חד פעמי. עברנו דרך מדהימה ביחד, אני לא אחווה עם אף מתעמלת עוד דבר כזה, אז אני מנסה ליהנות מזה עד כמה שאפשר. אין משהו שאי אפשר להשיג איתה. היא רוצה להצליח ולא משנה מה יעמוד מולה. זה חומר של כוכבת".