בלומפילד שלי: הסיפורים מהצד הצהוב של העיר

פתיחתו המחודשת של אצטדיון בלומפילד מזכירה נשכחות. כוכבי העבר של מכבי תל אביב לא שוכחים את הרגעים הגדולים שלהם באצטדיון שביפו, ורגע לפני שייחנך מחדש ONE מביא את הסיפורים המרתקים של אבי נמני, איציק זוהר וצבי רוזן שמספרים כיצד נראה האצטדיון בעיניהם.

האוהדים שהיו איתו על הדשא: אבי נמני

אחד מהסמלים הגדולים ביותר של מכבי תל אביב, אבי נמני, היה מאלה שסיפקו תצוגות של כדורגל על הדשא של בלומפילד. גם הוא, בדומה לאחרים, הגיע למגרש הזה עוד כשהיה קטן וגדל לתוכו. "בפעם הראשונה שהגעתי לבלומפילד זה היה כשהייתי ילד. אבא שלי לקח אותי למשחק של מכבי תל אביב נגד מכבי פתח תקווה, ונהניתי מכל רגע ומהאווירה. כשהתחלתי לשחק כמה שנים אחר כך, אז קיבלתי כניסה חינם לכל משחק הבית כשחקן נוער וזה היה מדהים. במשך שנים על גבי שנים הגעתי למשחקים בשבתות ובסוף גם עליתי למגרש הזה בגיל 17".

אבי נמני (מערכת ONE)

נמני מציין כי "בלומפילד היה הבית שלי. אלה היו לילות מדהימים, עם השחקנים הכי גדולים שיש. חוויתי שם רגעים שלא אשכח. אליפויות, משחקים גדולים, אווירה מדהימה. הקהל היה חלק מזה בזכות המבנה של האצטדיון. בהרגשה שלי, האוהדים היו איתי על הדשא, קרובים אליי. הלוואי שהקסם הזה יישמר גם באצטדיון החדש".

שאגת הקהל: איציק זוהר

אם יש שחקן שנתן שואו לאוהדים זה איציק זוהר. הבעיטות המסוכנות שלו היו איימת האוהדים והשחקנים היריבים שבאו לבלומפילד. מכבי תל אביב הייתה עם סוללת כוכבים וביחד הם זכו באליפויות בשנות ה-90. "בעונת האליפות הראשונה שלי הגענו לדרבי כשהפועל היו במקום הראשון ואנחנו היינו במקום השלישי בפער של נקודה. הם היו במקום הראשון ואנחנו במקום השלישי. בלומפילד היה מלא כבר שעתיים לפני המשחק. תמיד כשהיינו מגיעים למגרש הייתי יוצא מחדר ההלבשה כדי להרגיש את הדשא ואני זוכר שבאותו היום איך שיצאתי הייתה שאגה אדירה של אוהדים, שעה וחצי לפני המשחק. הייתי בהלם. זו הייתה שאגה שעד היום נשארה לי באוזן וזה היה המשחק ששינה לנו את העונה".

איציק זוהר (רדאד ג'בארה)

הרומן שלו עם בלומפילד, בדומה לאחרים, התחיל עוד כשהיה ילד. "בתור ילד שיחקתי במכבי יפו. הגעתי ליציע למשחק הפרישה של מוצי לאון מול המבורג. זו הייתה חוויה שלא אשכח אותה כל חיי. אף פעם לא הייתי באצטדיון גדול לפני כן, ככה שלהיות באצטדיון בערב ולראות קבוצה מגרמניה עם מלא קהל, זה הרגיש לי כמו המקום שאני צריך להיות בו. עבר עשור, וזה באמת קרה".

לדבריו של הקשר, "בבלומפילד מרחפת תחושה של היסטוריה, בדשא, ביציעים ובחדרי ההלבשה. איפה שלא תלך, אתה תרגיש את זה. שום דבר לא דומה לאצטדיון הזה. למשחקי העונה ומשחקי הדרבי הייתה משמעות יוצאת דופן. כשבלומפילד היה מלא היה קשה מאוד לנצח אותנו".

כבר אין באסה: צבי רוזן

אם יש מישהו שמכיר את האצטדיון הזה מכל הכיוונים זהו צבי רוזן, ששיחק בו, אימון בו ועבד בו. אם זה בצהוב, באדום, בתור עובד התאחדות או משקיף באופ"א. הוא היה בין הבודדים ששיחקו במונדיאל במדי נבחרת ישראל וביקר ברחבי העולם בהמון אצטדיונים, אבל בלומפילד מרגש אותו יותר מכולם. "לא בלומפילד", הוא מיד מתקן. "אצטדיון באסה. זה השם שאני מכיר. בכל זאת, אני עוד מהימים ההם".

צבי רוזן (אחמד מוררה)

לטענתו, לא רק הישראלים מכירים את הפלא. "לא מעט שנים ליוויתי נציגים של אופ"א שהגיעו לארץ. הם אף פעם לא התלהבו מהכדורגל הישראלי, אבל מאוד התלהבו מבלומפילד", מספר רוזן. "כשהייתי במכבי ובנבחרת ושיחקנו באירופה, תמיד נזהרנו שלא לגעת בדשא כדי לא לקלקל אותו, כי אם היינו נותנים פס טוב בסוף הכדור היה הולך עקום. אחרי כמה שנים, המשטח נהיה כל כך יפה שהיריבים פחדו לגעת בו ולהרוס אותו. היו משקיפים ושחקנים שבאו ואמרו לי שהם לא ראו עוד משטח דשא כזה ואצטדיון כל כך ביתי. מה שלא היה בבלומפילד, הוא היה מיוחד".

הזיכרון הראשון של צבי רוזן מהאצטדיון שביפו הוא די משעשע. "לקחו אותי פעם אחת לשחק בבוגרים של מכבי תל אביב. הייתי בן 16 בערך. שיחקנו בבאסה ונפצע השוער, אז הכניסו אותי כי ידעתי לעמוד בשער ולא היה עוד שוער על הספסל. בגלל שעליתי עם תלבושת של שוער, קיבלתי מכנס שלא התאים לי. באחת ההתקפות של היריבה הגומי התרחב, נפלו לי המכנסיים ובעטו לי פנימה. כולם צחקו. למזלי, ניצחנו 2:1".

על הכניסה לאצטדיון החדש אמר: "כל כמה שנים בלומפילד היה בשיפוצים. בהתחלה לא היו בו כיסאות, אז היו יושבים בו קרוב ל-30 אלף איש. לאט לאט הפכו אותו למודרני יותר, עם כיסאות ויציעים מסודרים. אפילו הנבחרת שיחקה בו במשך הרבה שנים. עכשיו הגדילו והרחיבו אותו. במובן מסוים, בלומפילד זה היה הבית שלי ושל עוד הרבה שחקנים אחרים, בין האצטדיונים היחידים שהשחקנים היו הולכים אליהם ברגל".