חתיכת עידן הסתיים בנבחרת ישראל. אחרי 44 שנה של עבודה עם הכדורגלנים המובילים ביותר בישראל, ד”ר מרק רוסנובסקי הודיע היום (שלישי) על סיום תפקידו בתור הרופא של הנבחרת הלאומית. על קירות הקליניקה שלו בהרצליה יש תמונות רבות מהקריירה הארוכה שלו בספורט הישראלי, עם מיטב השחקנים. “44 שנה זה יותר משישה דורות של שחקנים. בגלל זה יש הרבה תמונות”, הוא טוען.
לכל שחקן יש את הסיפור שלו. ממוטל’ה שפיגלר וגיורא שפיגל, דרך גדעון דמתי, יצחק שום, ויקי פרץ, אורי מלמיליאן ומשה סיני, ועד טל בנין, חיים רביבו, אייל ברקוביץ’ ויוסי בניון - כולם עבדו איתו צמוד. “ד”ר מרק רוסנובסקי האגדי”, מפתיע אותו אייל ברקוביץ’ שנמצא על קו הטלפון בשיחה שהשניים ערכו היום.
רוסנובסקי מסכם 44 שנים בנבחרת“למה פרשת דוקטור?”, שאל הקוסם שכיכב על המגרש את הקוסם שכיכב במרפאה. “די, נגמר, הגיע הזמן אחרי 44 שנה”, השיב ד”ר רוסנובסקי בחיוך. “44 שנה? בן כמה אתה? בן 105? דוקטור, היית טוב יותר מכל הרופאים שהיו לי. מכולם ביחד, אפילו מאלה שהיו באנגליה. לא אשכח איך הצלת אותי מפציעה בירך האחורי, אחרי שנה שלמה שרופאים שלחו אותי לכל מיני מומחים באנגליה. אף אחד לא הצליח לטפל בזה, רק אתה הצלחת”.
עד היום כוכבי העבר זוכרים אותו כדמות מרכזית בנבחרת, אבל מעכשיו הוא כבר לא יעבוד איתה יותר. כעת, אחרי שהניח את הטלפון בצד ועצר את שטף השיחות וההודעות שקיבל בעקבות הודעת העזיבה, בראיון מיוחד ל-ONE ד”ר רוסנובסקי מתייחס לתקופה הארוכה בה היה חלק מנבחרת ישראל, להחלטה המשותפת שהתקבלה להיפרד מהתפקיד, לרגעים הגדולים בכחול-לבן ואפילו ליורש שלו.
ד”ר מרק רוסנובסקי (רדאד ג'בארה)ד”ר רוסנובסקי, מה עבר עליך היום מאז שיצאה ההודעה?
“היום שלי התחיל רגיל. בשבע הייתי במגרש הטניס, סיימתי לשחק בתשע ופתאום התחיל מבול של טלפונים. זה היה השוני הגדול מהיום הרגיל שלי. אז הבנתי שמשהו באמת קרה”.
התרגשת?
“התרגשתי, אבל זה עבר. אני מרגיש בסדר גמור. כשקיבלתי את ההחלטה זה קרה אחרי ששמעתי את כולם מדברים על הגיל שלי והבנתי שצריך לדעת מתי לסיים מהבחינה הזאת. יש יוצאי דופן, אבל אני מקבל את הכלל שהעולם שייך לצעירים ושהם צריכים להוביל”.
אתה עוזב את הנבחרת בגלל זה? בגלל שאתה כביכול מבוגר מדי?
“זה היה אחד מהפקטורים החשובים בהחלטה. רוצים להצעיר את הסגל שמנהל ומשרת את הנבחרת. יכול להיות שיש צדק בזה”.
ד”ר מרק רוסנובסקי (רדאד ג'בארה)אמרת פעם שתעזוב רק כשתרגיש שאתה כבר לא יכול לתרום יותר לשחקנים. אתה מרגיש ככה היום?
“לא. אני יכול להמשיך לתרום עוד הרבה שנים כל עוד אני מרגיש טוב, אבל יש עוד כמה משתנים שהובילו להחלטה הזו, וזה מה שעשיתי”.
מאז שוילי רוטנשטיינר נכנס לתפקיד המנהל המקצועי הוא רצה לרענן את השורות ולשחרר אותך ואת ישראל שצ’וצ’ינסקי. היה מאבק שלם מולו ושינו זוארץ לא הסכים לשחרר אתכם, אבל בסוף אתה כן עוזב. יכול להיות שאם רוטשנטיינר לא היה מגיע, היית ממשיך לעוד כמה שנים?
“אי אפשר לדעת, אבל אני צריך לדעת לקבל את הדרך החדשה שלי”.
המזכרות של ד”ר מרק רוסנובסקי (רדאד ג'בארה)אבל לקחת את זה קשה, היית מאוד נסער ועצבני כשנודע לך שרוצים להחליף אותך.
“זה הגיוני לחשוב ככה. זו הייתה הפתעה בשבילי. בעבודה שלי עם וילי הוכחתי לו שאני מקצוען מהדרגה הראשונה והוא היה מאוד מרוצה מהעבודה שלי, ודרך אגב וילי תמיד טען שזה לא הוא שרצה להחליף אותי. בכל אופן, בסופו של דבר, קיבלתי את זה”.
זו הייתה ההחלטה הכי קשה שקיבלת?
“זו הייתה החלטה לא קלה, אבל זה טבעי כשבנאדם מגיע לפרשת דרכים שכזאת. אני רגיל לעבוד בשיתוף פעולה ובפרגון, ומתי שאתה מרגיש שמשהו זז, גם אם זה בצדק או שלא בצדק, אז אתה מתחיל לחשוב מה אתה עושה מעכשיו”.
תמשיך לעבוד בהתאחדות עדיין?
“מבחינת העבודה שלי, לא סיימתי בהתאחדות. הנבחרת הלאומית היא חלק חשוב מהחיים שלי וסיימתי שם פרק משמעותי, אבל אני אמשיך לעבוד בנבחרות אחרות, עם נבחרת הקטרגל ונבחרת הבוגרות שאני מאוד אוהב”.
ד”ר מרק רוסנובסקי וג'ובאני רוסו (רדאד ג'בארה)מה הייתה עבורך נבחרת ישראל?
“הכול. מהרגע שהגעתי למדינת ישראל כרופא-מדען של נבחרות ברית המועצות, הציעו לי לעבוד כרופא נבחרת ושמחתי, כי זה היה המקום היחיד שהתאים לכישורים שלי. לקחתי את זה בשתי ידיים ואני חושב שהוכחתי את עצמי כל השנים”.
היית הטוב מכולם?
“לא יודע, ככה השחקנים אומרים”.
מה אתה חושב על וילי רוטשנטיינר ועל אנדי הרצוג?
“שזה צוות מצליח. תמיד לימדו אותי להסתכל על הדברים לפי עובדות והוכחות, ומהבחינה הזאת יש הוכחות. הנבחרת שינתה את צורת המשחק, הנבחרת מאורגנת, משחקת טוב ויש שינוי חיובי”.
מה היה רגע השיא שלך בנבחרת הלאומית?
“היו כמה רגעים כאלה. היו בעיקר משחקים מרגשים נגד אוסטרליה, צרפת ואוסטריה”.
ד”ר מרק רוסנובסקי (רדאד ג'בארה)באיזה מקרה הרגשת שאתה ממש משפיע על המצב בנבחרת?
“כשהצלחתי להכשיר את חיים רביבו, אחרי שהיה בחדר מיון שלושה ימים לפני משחק עם נקע בקרסול. הקרסול היה כמו בלון, עשיתי מה שצריך לעשות והוא שיחק בלי שום נזק לבריאות ולקריירה שלו”.
מה לדעתך היה רגע השפל של הנבחרת בתקופתך?
“אני בדרך כלל לא חושב על דברים שליליים, ככה שזה לא ממש בזיכרון שלי, אבל כשהפסדנו לגרמניה 7:1 זה לא היה נעים וכך גם בהפסד לאנגליה עם המשחק שלא נגענו בכדור והיו הבדלי רמות גדולים”.
מספרים שבאולימפיאדת מונטריאול 1976 הסתבכת בגלל הנבחרת והאבטחה. זה נכון?
“במונטריאול הייתי מאוד צעיר וחסר ניסיון. באתי למונטריאול עם התיק הרפואי שלי, אבל הגעתי אחרי הנבחרת ולא ביחד איתה. זה היה אחרי הפיגוע באולימפיאדת מינכן ב-1972. היו שם אמצעי אבטחה בלתי רגילים ופתאום הם ראו שהתיק שלי מלא תרופות והמזוודה מלא בדברים האלה כשאני בלי הנבחרת. בכניסה למונטריאול עצרו אותי, ואז הקונסול ושגריר ישראל במונטריאול באו להוציא אותי מהמעצר”.
טל בן חיים ומרק רוסנובסקי (נעם מורנו)מי המאמן שהכי אהבת לעבוד איתו?
“מבין המאמנים הרבים שעבדתי איתם, עם כולם היה לי שיתוף פעולה וכבוד הדדי. אהבתי מאוד לעבוד עם שלמה שרף, ריצ’רד נילסן ז”ל, אלישע לוי, יענקל’ה גרונדמן ז”ל, איציק שניאור ז”ל ועם אברהם גרנט כמובן. עם אברהם הייתה לי הבנה עיוורת, הוא בנאדם שאוהב לשמוע את כולם ורק אז להסיק מסקנות ואת זה מאוד אהבתי”.
מי השחקן שהכי אהבת?
“זו שאלה מאוד קשה. היו הרבה שחקנים ואני אוהב את כולם, במיוחד בוני גינזבורג, אבי נמני, חיים רביבו, אבי כהן ז”ל, אורי מלמיליאן, אייל ברקוביץ’ וטל בנין. הרבה מהם הכניסו סעיף בחוזה שלהם שהם רשאים להביא רופא מטעמם אם הם נפצעים, אז הייתי קרוב מאוד אליהם תמיד והם עד עכשיו בקשר איתי”.
תראה, עברו 44 שנה. זה המון זמן. אין דברים כאלה היום להחזיק במקום עבודה אחד במשך תקופת זמן שכזאת. אנשים כיום מחליפים עבודות כל כמה שנים.
“אין דבר כזה, כן. אולי זה שיא גינס, אני לא יודע”.
מרק רוסנובסקי עם פאביו קאפלו (רדאד ג'בארה)חשבת בתחילת הדרך שתהיה כל כך הרבה זמן שם?
“לא חשבתי על זה אף פעם. בהתחלה, כשהגעתי לארץ חשבתי שהזמן פה עובר מאוד לאט. והנה עברו כמה חודשים, עברו שנים, עשור, 20 שנה והגענו עד 44 שנה. זה פשוט לא ייאמן. לא חשבתי שזה יקרה. החיים עוברים כמו סרט”.
איך אתה שומר על עצמך כל כך הרבה שנים? מה המתכון?
“מתכון? אני לא שף, אבל צריך להיות אופטימי וצעיר קודם כל בראש. ברגע שאתה מתחיל לחשוב על הזדקנות זו בעיה כי שם אתה מתחיל להזדקן. בראש יש פנקס גנטי, איפה שכתוב גיל ביולוגי. צריך לחשוב כמו הצעירים, לאכול בצורה מבוקרת ולעשות ספורט בצורה מבוקרת. זה שומר על רוח החיים”.
כל השנים דיברו על הקוקטיילים שלך. מה הקסם שיש בהם?
“הקסם תמיד קבור באבחנה. כשאתה ניגש לבנאדם ואתה יודע ממה הוא סובל, כבר הצלחת ב-50 אחוז”.
מרק רוסנובסקי עם יוסי בניון (רדאד ג'בארה)יכול להיות שהקוקטייל מורכב ממים? שיש פה פסיכולוגיה?
“לא. פעם אחת השתמשתי בקטע פסיכולוגי ולא יותר מזה. יש כדור שמורכב מגלוקוז ומחתיכת סוכר. אומרים שזה כדור שנותן מרץ וככה השחקן מרגיש טוב יותר. היה לנו פעם משחק קובע נגד נבחרת אוסטרליה. כל השחקנים באו אליי, כולל משה סיני, ואמרו ‘דוקטור, פעם אחת תן לנו כדור מרץ’. אף פעם לא עשיתי את זה, אבל אז אמרתי לעצמי, ‘טוב, אין ברירה’, נתתי לכולם את הכדור הזה וכולם אמרו שהם רצו כמו שבחיים שלהם הם לא רצו. פסיכולוגיה זה תמיד דבר חשוב, זה עוזר”.
אז ממה באמת מורכב הקוקטייל?
“הקוקטייל מורכב מחומרים הומאופתיים או מחומרים טבעיים, וזה תמיד בהתאם לבעיה או לפציעה. נגיד במקרה של קרע בשריר, אני עושה ארבע או חמש זריקות לשריר עם חומרים שמשנים את המצב המטבולי שלו וזה גורם להחלמה הרבה יותר מהירה”.
בעבר אמרת שאתה יודע מי יהיה היורש שלך. בסוף לא לקחו את היורש הזה לנבחרת?“אני כל הזמן מחפש יורש לעצמי. אני חושב שאודי קאופמן הוא הבנאדם הנכון במקום הנכון. הוא כבר עבד בנבחרות שונות, איש שאפתן שאוהב כדורגל והוא יכול להצליח בנבחרת”.
מרק רוסנובסקי (שי לוי)היה מאבק על מי שיגיע לרשת אותך?
“לא יודע. אני יודע שהכול היה ברוח טובה ושסיכמתי עם וילי שצריך למצוא את הרופא המתאים, וכך עשינו. לא הפסקנו לחפש עד שמצאנו מישהו שמתאים למערכת”.
ומה עבר עליך בימים האחרונים? מה הרגשת? גאווה? עצב? היו דמעות?
“אני בנאדם מאוד סנטימנטלי באופן כללי, ככה שאני מאוד רגיש, אבל לא בכיתי כי אני ריאלי ואני מתייחס לזה כהחלטה. צריך לדעת איך לסיים את התפקיד שלך וצריך אומץ בשביל זה. זה היה לא קל, אבל החברים והמשפחה שלי דואגים לי ויש לי עוד עתיד. אני אמשיך לתרום מהידע ומהניסיון שלי בנבחרות אחרות”.
מי שעוד עוזב את הנבחרת אחרי הרבה שנים הוא המנהל ישראל שצ’וצ’ינסקי, שעבד לצדך הרבה מאוד שנים.
“הוא עבד לצידי במשך כל השנים גם בנבחרות הצעירות ועד לנבחרת הבוגרת. הוא מקצוען אמיתי, איש עבודה משכמו ומעלה, לא היה ולא יהיה כזה מנהל בנבחרות ישראל”.
ישראל שצ'וצ'ינסקי (רדאד ג'בארה)מעבר לעבודה עם ספורטאים במהלך השנים, ד”ר רוסנובסקי עובד גם עם תיאטרון גשר, הקאמרי ומטפל גם בקליניקה הפרטית שלו בהרצליה שפתוחה לכולם. הוא מצהיר שהוא עדיין עושה את מה שהוא אוהב, ומחולל ניסים מרשימים גם עם אנשים רגילים. לאחרונה, הוא החל להתעסק ברפואה מונעת, באמצעות שמנים ארומטיים שנועדו לחסן את הגוף ולגרום לו להימנע ממחלות ומתרופות שעושות נזק לגוף.
התחום הזה עניין אותו עוד מצעירותו. כשהיה נער, ד”ר רוסנובסקי הלך בעקבות הוריו באופן טבעי. אביו עבד בבית חרושת לאוניות צבאיות ברוסיה ואימו עבדה במספנות, שם גם הוא החל לעבוד, אבל אחרי שנה מרק חשב על החיים ושאל את עצמו שאלות קיומיות. כך לדוגמה, בגיל 18 הוא כבר תהה האם ניתן להאריך את חייו של האדם. זו הסיבה שבגללה הוא עזב את התחום בו עבדו הוריו והלך ללמוד רפואה. “זה אולי היה נאיבי מצידי, אבל רציתי למצוא את הסיבה שמובילה להזדקנות ואיך לעצור אותה. למדתי על זה הרבה שנים, עשיתי ניסויים על חתולים, על כלבים ועל צפרדעים, אבל אם להגיד את האמת? עוד לא מצאתי תשובה. אולי עוד אגלה בעתיד”.
כשעלה לישראל בחלוף השנים, הוא החל לעבוד בנבחרת ישראל כאמור. בזכות העבודה הזו הוא גם פגש את אשתו מיכל והקים משפחה משלו בארץ, עם שלושה ילדים. הבת לורה היא מעצבת שמלות מצליחה, הבן יובל הוא נציג של מלונות דן בהודו ובנו ניב עובד בהייטק.
ד”ר מרק רוסנובסקי (רדאד ג'בארה)איך הכרת את אשתך מיכל?
“נפגשנו כשהנבחרת הייתה בבית המלון דן כרמל”, הוא מספר. “היא עבדה שם כעובדת משק כדי לממן לימודים והכרתי אותה שם”.
אז באותם הימים היית פחות מרוכז בנבחרת ויותר מרוכז בה?
“הייתי מרוכז גם בנבחרת וגם בה (צוחק). האמת שאני יודע לשים את הגבול ולהתרכז בשני דברים במקביל בלי בעיות”.
איך הילדים שלך לא נכנסו לתחום הרפואה?
“אף אחד מהם לא ירש את ממני את האהבה לתחום הרפואה, אבל יובל וניב אמרו שהם מוכנים להחליף מקצוע אם אני אסכים ללמד אותם את כל הסודות שלי. נראה”.