נזכרים באגדה. בארסנל מציינים בסוף השבוע הנוכחי 20 שנה לחתימתו של תיירי הנרי במועדון. הצרפתי הוא ללא עוררין השחקן הגדול בהיסטוריה של התותחנים, ואחרי שהוא הצטרף אליהם ב-3 באוגוסט 1999, הוא קיבע את מעמדו כאחד מגדולי הכדורגלנים בפרמייר ליג. כעת, נראה שאין זמן מתאים מזה להיזכר בכל ציוני הדרך המרשימים שלו בקבוצה מלונדון.
אחרי שלא היה מרוצה ביובנטוס, הצרפתי המחונן הגיע לארסנל של ארסן ונגר עבור כ-16 מיליון אירו, ומהר מאוד הוא הסיר את הספקות שהוא הגיע עמן מהתקופה באיטליה, כשהפך לכוכב. בשתי העונות הראשונות שלו בקבוצה היא סיימה כסגנית של מנצ’סטר יונייטד, כשבנוסף הגיע הפסד מתסכל לליברפול בגביע, אבל ב-2001/02 הנרי כבר התפוצץ לגמרי.
החלוץ שהוביל את הקבוצה כמלך שעריה סייע לה להשיג דאבל, אליפות וגביע, בעונה בה הבקיע לא פחות מ-32 שערים בכל המסגרות, כל אחד יותר יפה מהשני. גם בעונה שלאחר מכן לארסנל היה קמפיין מוצלח בליגה כשהיא סיימה שנייה, כשהנרי שוב כבש 32 שערים והוסיף יחד איתם 23 בישולים. אליפות אולי לא הייתה, אבל בגביע האנגלי התותחנים זכו עם 0:1 על סאות’המפטון והכוכב כמובן נבחר לאיש המשחק.
השיא הזכור ביותר של הנרי בתותחנים היה, איך לא, עונת האליפות ללא ההפסדים. 30 שערים היו לכוכב בפרמייר ליג בשנה שבה ארסנל השיבה לעצמה את הכתר באנגליה והוא זכה באותה שנה בנעל הזהב של הליגה ושל אירופה. הלונדונים לא הצליחו לבצע בק-טו-בק והפסידו את האליפות לצ’לסי בעונה שלאחר מכן, בה הצרפתי הרשית בכל זאת 25 שערים בליגה האנגלית ושמר על כושרו הנהדר.
הנרי המשיך להיות יציב מבחינה אישית ב-2005/06 ואף הפך בעונה הזאת לגדול כובשי כל הזמנים של המועדון כששבר את שיאו של איאן רייט (33 שערים בסך הכול באותה עונה), אבל הקבוצה שלו התרסקה בליגה וסיימה רביעית. בליגת האלופות, לעומת זאת, ארסנל הגיעה כל הדרך עד לגמר, שם הכוכב שיחק נהדר, בישל, אך סבל מחוסר מזל והלונדונים נכנעו 2:1 לקבוצתו לעתיד ברצלונה.
אחרי שדובר על כך שהחלוץ יעזוב בעקבות הכישלונות (תראו איפה הקבוצה היום מבחינה מקצועית ומה נחשב בזמנו לכישלון רק בזכות הר הציפיות שהוא הביא עמו), הנרי סבל מעונה אחרונה קשה בה הרבה להיפצע, והמעבר לקבוצה אחרת היה בלתי נמנע. דווקא כאשר כולם חשבו שהוא סיים סופית את הפרק באנגליה אחרי החתימה בברצלונה, הגיע אחד הקאמבקים המרגשים בתולדות הכדורגל.
השנה היא 2012. הנרי כבר עזב את ברצלונה והצטרף לניו יורק רד בולס, אבל בזמן הפגרה ב-MLS השחקן עם מספר 14 המפורסם (שהיה תפוס אז על ידי תיאו וולקוט) חזר לקבוצה לתקופת השאלה קצרה, ובבכורה המחודשת נגד לידס בגביע הבקיע שער ניצחון מאוחר שהרעיד את כל אצטדיון האמירויות, כשאחריו הוא רץ לחבק את ונגר המאושר. גם במשחק הליגה האחרון שלו עם הקבוצה מול סנדרלנד, כבש החלוץ בתוספת הזמן ונעל את מאזן שעריו בקבוצה על 228. אגדה.