אין הרבה ספורטאיות שנכנסות להריון תוך כדי הקריירה הקצרה שלהן. הן חושבות שמדובר בסיכון, חוששות שלא יצליחו להתמודד עם שילוב של הורות ותחרותיות, ובטוחות שבהמשך הן ישלמו את המחיר על כך. אלא שבניגוד לדעה הרווחת, את המתאבקת אילנה קרטיש שום דבר לא עצר. רק לפני כחודשיים וחצי היא ילדה בת העונה לשם גאיה - ועכשיו היא חוזרת. או כמו שהיא קוראת לזה, “האשטאג אילנה חוזרת”.
כן, זה הפך לקמפיין של ממש. מהרגע שבתה הקטנה נולדה, קרטיש מתעדת ברשת כל רגע משגרת החיים שלה והכל תחת אותו ההאשטאג. “אני חושבת שזה ממש מגניב. כולם מתחברים לזה וכותבים לי מלא דברים”, היא מספרת בראיון בלעדי ל-ONE, ומיד מוסיפה: “אני חוזרת ועושה את הקאמבק הזה קודם כל בשביל גאיה”.
מחר (שבת) אילנה תחגוג את יום הולדתה ה-29 עם בעלה דימה, הבת הקטנה ושלושת הכלבים שהם מגדלים ביחד, ומבחינתה, היא כבר קיבלה את המתנה שהיא רצתה לקבל כי השבוע האיגוד העולמי להיאבקות הודיע לה שהיא תוכל להתחרות באליפות העולם, אחרי שלא יכלה להתמודד על השגת הקריטריון לשם מסיבות רפואיות. מאושרת מתמיד, בספטמבר היא תטוס להתחרות בקזחסטן ותיכנס ישירות למאבקים על הכרטיסים לאולימפיאדת טוקיו 2020, כעבור שנה של היעדרות, שגרמה לה אפילו לצאת לחלוטין מהסגלים של הוועד האולימפי. עד שתחזור לבמה המרכזית, בינתיים קרטיש עובדת על הקאמבק שלה באימונים אינטנסיביים. פעמיים ביום.
אילנה, את חוזרת לקרבות הכי חשובים של עולם ההיאבקות, ישר אחרי הלידה. איך עושים את זה?
“חווית הלידה הייתה ממש לא קלה, אבל מהיום הראשון שבו יצאתי מבית החולים כבר חשבתי איפה אני הולכת להתאמן ומה תהיה התחרות הבאה שלי. כשחזרתי לאימונים, בהתחלה הייתי בהלם כי היו כמה סבתות שעקפו אותי בריצה בחדר כושר, אבל לאט לאט חזרתי לעצמי והיום אני בכושר טוב”.
זה בטח לא פשוט לחזור להתאמן עם תינוקת שצמודה אלייך.
”לשמחתי, יש לי את המשפחה שעוזרת לי. לא ציפיתי שזה יהיה משהו פשוט, כי ראיתי מה החברים שלי עברו, כשהם לא ישנו בלילות וכשהם שמעו הרבה בכי, אבל למזלי יצאה לי ילדה רגועה והיא הדבר הכי מושלם שקיים בעולם הזה. היא יחסית די שקטה, כנראה כי התעייפה מהאימונים שעשיתי בהריון”.
החלטת לחזור להתאמן ולהתחרות, וזה קורה ממש עם פתיחת המירוץ לאולימפיאדת טוקיו. הרבה אנשי מקצוע אומרים שלא קל לחזור בתוך שנה לרמות הגבוהות. איך את רואה את זה?
”נתקלתי בשני צדדים שאמרו דברים שונים - היה צד אחד שאמר לי שצריך לנוח ושאי אפשר לחזור מהר, והיה את הצד השני שאני מכירה מהחברות שלי מאוקראינה ומבולגריה שחזרו בתוך חצי שנה ואפילו ניצחו קרבות באליפות העולם בלי בעיה. שאלתי את עצמי באיזה צד אני רוצה לבחור, והחלטתי על הצד הקשה והריאלי. החלטתי לא לוותר לעצמי. והנה, אני חודשיים וחצי אחרי הלידה וחזרתי לכושר. ולא רק שחזרתי לכושר, היום יש לי אפילו מיומנות חדשה, כי כשיש תינוקת אז מחזיקים אותה ביד אחת והיד השנייה עושה הכל, ככה שזה משפר אותי ונותן לי כמה יתרונות גם להיאבקות”.
קרטיש היא טיפוס אופטימי ושמח מטבעו, עד כדי כך שלפעמים נדמה כי גם המכשולים שעומדים לפניה הופכים פשוטים. בקרוב היא תופיע בתחרות הבינלאומית הראשונה שלה ברומניה, אחר כך תגיע כאמור גם לאליפות העולם ובה היא תנסה להתברג לחמישייה המובילה בעולם כדי לזכות בכרטיס למשחקים האולימפיים. זה לא יהיה קל כי עד כה היא לא עברה את המקום השמיני בתחרות ואין ספק שאחרי הלידה זו תהיה משימה מאתגרת מאוד, אבל אילנה, כאמור, חושבת בצורה חיובית.
את רואה את עצמך מתחרה בטוקיו?
”כן. אני מדמיינת, חולמת ונושמת את זה כל הזמן”.
בדרך כלל מול היריבות באליפות העולם יותר קשה לך, לא?
“האמת שבקטגוריית המשקל שלי האירופאיות הן אלה שמובילות, אז זה בסדר”.
ואם זכית באליפויות אירופה בארבע מדליות כסף בעבר, אז זה אומר שאת יכולה לנצח אותן גם בזירה העולמית?
“זה ריאלי. היו שלוש אירופאיות חזקות שזכו במדליות באליפויות העולם וגם אני הייתי בטופ האירופי עד לא מזמן, ככה שזה יכול לקרות. לאחרונה היו הרבה שינויים בענף, אני עוקבת בלי סוף, לא פספסתי אף קרב למרות שהייתי בחוץ. יש כמה יריבות שלא נפגשתי איתן אף פעם אבל אני מכירה אותן טוב מאוד. יש לי עוד הרבה על מה לעבוד וזה תהליך. אני משתדלת תמיד להסתכל על הכל בצורה חיובית ולהתרחק מהשליליות, אבל הגוף שלי השתנה בשנה האחרונה ותהליך החזרה הוא יחסית מורכב”.
“בגלל זה בכל התקופה הזו שישבתי בבית הסתכלתי על היריבות שלי, עברתי על הקרבות שעשיתי - ולמדתי מזה. למדתי מהטעויות שלי ולמדתי את היריבות שלי. הרבה לא יודעים את זה, אבל יש לי מחברת שבה אני כותבת עמוד לכל יריבה שאני אמורה לפגוש כשאני אחזור, למקרה שאפגוש אותה. אני כותבת איך היא עומדת בקרב, באיזו יד היא תופסת, איפה החולשות שלה. הכל מפורט במחברת הזאת, למדתי כל יריבה לעומק ואני אגיע מוכנה לכל קרב”.
לאן את שואפת להגיע בסופו של דבר באליפות העולם הקרובה?
”כמובן שאני לא יכולה להבטיח שאזכה במדליה, בעיקר בגלל שעדיין לא לקחתי אף מדליה בתחרות הזאת, אבל מבחינתי כל תחרות שתסתיים בלי מדליה היא לא מספיק טובה. יש לי מטרה גדולה ואני מקווה לסיים לפחות במקום החמישי כדי להשיג את הקריטריון האולימפי. זה חלום שנראה מאוד גדול כרגע, אבל אני כל החיים מנסה לעשות את הבלתי אפשרי. אני באה להילחם על זה ואני אתן את המקסימום שלי כדי להגיע הכי רחוק שיש”.
בסיטואציה שנוצרה עכשיו, אם נניח ותגיעי לטוקיו, איך תצליחי להתנתק מהמשפחה?
”להתנתק? אם אני נוסעת לטוקיו הם באים איתי, אין מצב שלא. החלום שלי זה שהתינוקת שלי תהיה איתי על הפודיום, רק את זה אני רואה מול העיניים שלי. יש לי צמרמורת כשאני חושבת על זה, אבל ברור לי שהמשפחה שלי תלווה אותי שם כמו שהיא ליוותה אותי בריו”.
אפרופו ריו, אם נחזור לרגע למה שהיה שם, אז יצאת מאוד מאוכזבת מהתחרות האולימפית אחרי שהיריבה הראשונה שלך שם, מריה דה אוליביירה, עשתה משהו לא חוקי ומרחה על עצמה שמן.
”כן, זה מאוד כואב להיזכר בזה. היום אני יכולה לומר שהשארתי את זה מאחוריי, אבל בהתחלה הקטע הזה שיגע אותי. זה לא היה הוגן. והכי מעצבן אותי שהיריבה הזאת פרשה, ככה שאני לא יכולה לנקום בה ולהחזיר לה על מה שהיא עשתה. שתבין, כל יריבה שהפסדתי לה בגמר אירופי חטפה הפסד אחר כך. החזרתי לכולן, אבל לצערי איתה ספציפית זה כבר לא יקרה”.
היה לך קשה להתאושש מזה? הרי הודחת בקרב האולימפי הראשון שלך.
”זה היה כואב בעיקר כי כל המדינה תמכה בי לפני הקרב. היו הרבה סיבות להפסד שלי, גם בגלל תיכנון הקרב שלי, גם מזה שהרגשתי איך איבדתי אחיזה ומזה שהשופט לא עזר לי, וגם מבחינה מנטאלית. איבדתי את הקרב, יצאתי מהמסלול שלי ועשיתי דברים שאני לא עושה בדרך כלל. כל כך רציתי שזה יסתיים בטעם מתוק וזה פשוט לא קרה. עכשיו אני מאוד רוצה לתקן את זה בטוקיו”.
אם עד לא מזמן אמרו שהיאבקות הנשים בישראל זה ענף של אישה אחת, אז עכשיו זה ענף של משפחה אחת. כמה המשפחה שלך תומכת בך וכמה היא מעורבת שעובר עלייך עכשיו?
”תהליך ההכנה לריו היה קשה כי כל הזמן הייתי לבד. זה היה להתאמן לבד, לעזוב את הארץ לתחרויות לבד, לחשוב על מה שעברתי שם לבד. האתגר הכי קשה שלי בהכנות לריו היה הבדידות. עכשיו, בזכות המשפחה שלי שדוחפת אותי לדבר הזה עם תינוקת ובעל שתומך בבית, זה נותן לי המון כוחות. המשפחתיות הזו הייתה חסרה לי מאוד, ועכשיו יש לי מוטיבציה שבחיים לא הייתה לי. זה מטורף”.
זאת אומרת, אם יש ספורטאיות ששוקלות אם לעשות ילד תוך כדי הקריירה, את יכולה לבוא ולומר להן 'בנות, לכו על זה, תעשו ילדים'?
”בהחלט. אני ממליצה לא לפחד. לצערי מסתכלים על זה כמו משהו לא טוב ולפעמים יש גישה שלילית לכיוון הזה, אבל אני הוכחתי שזה אפשרי ושאין ממה לפחד”.
בזמן חופשת הלידה שלך ניסית ללכת לפוליטיקה, גם המקומית וגם הארצית. בקרוב יהיו בחירות חוזרות לכנסת. תרוצי שוב?
”אני עוד לא יודעת מה יהיה. אביגדור ליברמן רוצה שאמשיך בפוליטיקה אחרי שהייתי במקום ה-15 ברשימת ישראל ביתנו, אבל אני לא יכולה לומר אם זה יקרה או לא. אני צריכה לבדוק אם זה מתאים לי ולקריירה הספורטיבית שלי”.
לרוב כשספורטאית מחליטה לקחת הפסקה בגלל הריון, לא תמיד יש מי שנשאר איתה לאורך כל התהליך כי הספונסרים לפעמים לוקחים צעד אחורה. אצלך קרה בדיוק ההפך, כי רק קיבלת תמיכה גדולה יותר מהספונסרים שלך, נכון?
”כן. גם הרבלייף וגם ברידג'סטון אמרו לי בפה מלא 'אנחנו איתך ונמשיך לחזק אותך', והרגשתי עד כמה הם מאמינים בי ורוצים שאחזור. הם המשפחה השנייה שלי ואני חייבת לומר להם תודה. הם עזרו לי בהרבה דברים, כמו בתזונה למשל. בגלל שבזמן הנקה אסור לאכול דברים מסוימים, קיבלתי מהם תוספי תזונה ששמרו עליי ונתנו לי אנרגיה. ביום הלידה הייתי במשקל של 95 קילו והיום אני שוקלת 78 קילו, כך שעברתי ירידה משמעותית ודרסטית, וזה קרה בזכות זה ששמרתי על תזונה נכונה”.
איך את מסתדרת כרגע מבחינה מקצועית? יש לך מאמן?
”לא. האמת, תמיד הייתי המאמנת של עצמי ולפעמים אבא שלי היה עוזר לי. אחרי הכל, אני ספורטאית יחידה שמייצגת ענף שלם, ככה שאין לי הרבה אפשרויות. עבדתי במשך תקופה מסוימת עם מאמן מסוים, אבל תמיד אני זו שקיבלה את ההחלטות, אני זו שהחליטה על האסטרטגיה ואני זו שהחליטה על הסגנון. זה לא ישתנה”.