אחד השחקנים הגדולים ביותר בדור הנוכחי של הכדורגל הישראלי תלה היום (שלישי) את הנעליים בגיל 37 – ברוך דגו. הקשר, שעבר בקריירה העשירה שלו במכבי אשדוד, מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, מכבי נתניה, מ.ס אשדוד, סלמיס פגאמוסטה, אפולון לימסול, עירוני רמת השרון, הפועל ראשון לציון והפועל אשקלון.
בראיון ל-ONE, דגו פתח את אשר על ליבו וסיפר רגעים אחרי ההחלטה: “היה לי הכבוד והזכות להיות שחקן כדורגל מקצועני. הגשמתי את החלומות משחר ילדותי, אני שמח שהשגתי את מה שהשגתי והגעתי למקומות הכי גבוהים. טעמתי את הטעמים המרים בכדורגל ובחיים בפרט, בסך הכל אני מסופק למרות שהיו לי שאיפות ורצונות להגיע לעוד כמה מקומות. בסך הכל אני גאה על מה שעשיתי. תודה לאלוהי הכדורגל, כמו שאומרים, על הזכות לשחק ולהיות על הדשא כשחקן מן המניין”.
אתה מרגיש שהיית יכול להגיע יותר רחוק? אולי להמשיך יותר שנים בצמרת הכדורגל הישראלי?
“קודם כל הייתי בצמרת של הכדורגל הישראלי. הייתי במכבי תל אביב, שזה מועדון מפואר עם הישגים, לקחתי איתם אליפות, זכינו בגביעים והשתתפנו בשלב הבתים של ליגת האלופות. לאחר מכן השתתפתי עם הפועל ת"א במפעלים של הליגה האירופית, במוקדמות ובבתים. גם בהפועל זכיתי בגביעים. בסך הכל השגתי מה שרציתי להשיג בכדורגל הישראלי. אמנם, לפעמים יש לי מחשבה שהייתי יכול לעשות יותר, אם זה לפחות לצאת ולשחק באירופה, למרות שיצאתי לקפריסין. אך אני מתכוון יותר למדינות היותר גדולות. בסך הכל אני מרוצה”.
מה מנע ממך להגיע לאירופה?
"אני חושב שהנוחות שלי, אולי לא מספיק התעקשתי לצאת החוצה. כמובן שהפציעה הקשה שעברתי בעונת האליפות עם מכבי תל אביב היא פקטור. אני כמעט בטוח שאילולא הפציעה הזאת, שהשביתה אותי ל-8-9 חודשים, הייתי מדבר אולי אחרת ומסכם את הקריירה שלי בצורה שונה. הפציעה הזו קצת תקעה אותי, אבל עשיתי שיקום ארוך עם הרבה עבודה קשה, חזרתי והשתתפתי בליגה האלופות, והייתי ב’היי’ ענק שהוא חלום שכל שחקן חולם עליו".
בוא נחזור למשחק ההוא נגד אייאקס, שהיה אולי הרגע הגדול בקריירה שלך:
“חוויה מדהימה, אצטדיון מלא, מעל 45 אלף אוהדים - זה רגע בלתי נשכח שעד היום מדברים עליו ולפעמים שמראים את המשחק בטלוויזיה אז אני נזכר ומתרגש ומראה את זה לילדים שלי. הם מסתכלים וצועקים ‘אבא’, הם רק בני 4 והם לא נולדו אז בכלל. אז ככה שזה מרגש וזה לגמרי המשחק הכי גדול שהשתתפתי בו אי פעם. אני לא אשכח את זה לעולם”.
בעונה האחרונה שיחקת בעירוני אשדוד ובמקביל אימנת את הנוער באשקלון:
“זו הייתה העונה השנייה שלי בעירוני אשדוד, אמרתי לעצמי שזה הזמן לסגור מעגל. כשהתחלתי לראות את הסוף והפרישה זה נכנס לשיקולים שלי, אז החלטתי לחזור למועדון שבו גדלתי. לעזוב את אשקלון ולהגיע לליגה ב', לקבוצת אוהדים שאני מאוד מחובר אליה. בין לבין התחלתי לאמן את קבוצת הנוער של אשקלון, אבל זו הייתה תקופה מאוד קצרה ובסופו של דבר זה לא הסתדר. החלטתי להיות כל כולי באשדוד. אני שמח וגאה שעלינו ליגה, הקדשתי הרבה זמן מחשבה על הפרישה והחלטתי שזה הזמן הנכון לתלות את הנעליים ולעבור לשלב ב' בקריירה”.
יש לך חרטות כלשהן בקריירה?
“לכל אחד יש חרטות, אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אתה לא יכול לבכות על מילה שאמרת אתמול או לפני שבוע. אתה יכול לחשוב וללמוד על מה שעשית ולנסות לשפר ולהשתפר. הלאה, קדימה וזה מה שאני עושה. מה שהיה, היה. היו גם רגעים מאוד כואבים, היו משברים מאוד גדולים, לצד רגעים מאוד משמחים שהייתי על גג העולם. בסך הכל על הכל אני מודה. על הטוב ועל הפחות טוב. אני מאושר וממשיך קדימה”.
מה בכל זאת היית מתקן?
”בגיל 21-22, בדיוק כשעברתי למכבי תל אביב, אז בעונת האליפות הטוב לב שלי פגע בי. אם הייתי מספיק יודע לעמוד על שלי ונלחם על דברים שרציתי אני חושב שהייתי יכול להיות אחרת. אבל זו החרטה שלי, שלא נלחמתי ועמדתי על שלי והרבה שיחקו עם הטוב הזה שנתתי”.
מי שיחק עם הטוב לב שלך?
“אני לא יכול להגיד שמכבי תל אביב פגעה בי אישית, אני חושב שעברתי שם הרבה עם כל הנהמות והרגעים הלא פשוטים, לצד הרגעים השמחים. בסופו של דבר זה מועדון שמאוד אהבתי ולא סתם כילד חלמתי לשחק שם ואני גאה על כך ולא מצטער על זה. עדיין היו רגעים מאוד קשים בשבילי וגם הם בלתי נשכחים”.
מה הלאה?
“בקרוב אשב עם הנהלת עירוני אשדוד לראות מה קורה, אם יסתדר, אני אשמח להיות שייך למועדון. רוצה לראות מה המקום הכי טוב בשבילי על מנת למצות את הפוטנציאל שלי. אם לא, לא נורא. במקביל יש לי את העסקים שלי, אני גם לומד לתואר ראשון, אני עושה עוד הרבה דברים בין לבין”.
על איזה תפקיד חשבת?
”האמת לא חשבתי על עניין של תפקיד, אני בשלב של בדיקה מה מתאים לי בשלב ב' של החיים, אם זה ניהול או אימון. כל דבר אני בודק כדי לראות מה מעניין אותי בשביל שאביא את עצמי למקצוע הכי טוב. אני כרגע בתקופה כזאת שיש לי את כל הזמן שבעולם כדי לבדוק על המשך הקריירה ובחיים”.