כשווילי רוטנשטיינר ואנדי הרצוג קיבלו את נבחרת ישראל היא הייתה מפורקת. עוד קמפיין מאכזב הסתיים, הביקורות קטלו, השחקנים הרגישו שהרמה המקצועית הייתה נמוכה, האמירות בתקשורת לא תמיד תאמו את המצב בפועל, הקהל לא הרגיש מחובר, והקפטן ערן זהבי החליט לפרוש ממנה אחרי שהשליך את סרט הקפטן במשחק ביתי. כאוס.
ולמרות הכל, רוטשנטיינר הציב מטרות וכל הזמן חזר על אותה המנטרה מול אנשי ההתאחדות. הוא רצה שהנבחרת, שדורגה אז במקום ה-90 בדירוג העולמי, תעשה את קפיצת המדרגה שלה עם חומר השחקנים הקיים ותתחיל לנוע למעלה, כך שתהפוך להיות בין 30 הנבחרות הטובות בעולם ותיאבק באופן קבוע על כניסה ליורו. בו בזמן, המנהל המקצועי ומאמן הנבחרת פתחו בשיחות עם ערן זהבי, מי שהוגדר בתור “המשימה הראשונה” של הנבחרת. ככל שהזמן עבר, החלוץ הרגיש שיש משהו שונה בגישה שלהם. כי לא רק שהם פתחו לו את הדלת חזרה לנבחרת - הם גם הציבו מטרות לעתיד. וזהבי? הוא אוהב מטרות.
אמש (שישי) נבחרת ישראל הביסה 3:0 את נבחרת לטביה במשחק החוץ בריגה, וזהבי עזר לה לעשות עוד צעד קדימה עם שלושער נפלא. בקרוב אנדי הרצוג יסגור שנה בנבחרת - והרבה מההצלחה שלו עד כה באה בזכות החלוץ, שכבש שבעה מתוך שמונת השערים של הנבחרת בקמפיין מוקדמות היורו הנוכחי והפך לשחקן המוביל שלה על המגרש, גם בלי סרט הקפטן על הזרוע.
זהבי מנפץ שיאים, גם ברמה הישראלית וגם כאלה שאפילו מרשימים את אירופה. וזה בדיוק מה שרוטנשטיינר והרצוג חיפשו לנבחרת שלהם - מנהיג על המגרש, שיקרב אותם לתקרת הזכוכית ובאמת יבוא כדי לנפץ אותה.
השינוי הגדול שערן זהבי עבר היה בשנתיים האחרונות. זה התחיל בימי אלישע לוי, המאמן שהפך אותו לקפטן הנבחרת. אם עד אז הוא היה שחקן שענה לכל מי ששפט אותו, הגיב לכל ביקורת וביטא את התסכול שלו באמירות פומביות - מאותו הרגע שהפך לקפטן זהבי היה צריך לשמור בבטן את כל הביקורת שהיו לו ולשמש דוגמה לאחרים מתוקף המעמד.
בפועל, הוא תמיד אהב את הנבחרת, תמיד הרגיש מחויב אליה ותמיד רצה להוביל אותה להצלחה, אלא שהוא לא ממש התחבר לדרך המקצועיות ולשיטת המשחק ההגנתית שאפיינה אותה בעבר. אומנם הוא ואנשיו לא רוצים להתייחס למה שהיה ולא רוצים למתוח ביקורת על אף מאמן או איש מקצוע, אבל בחדרי חדרים זהבי תמיד חשב שנבחרת ישראל חייבת לנסות לנצח בכל מגרש ובכל משחק - אג’נדה שלא כל כך הסתדרה עם הלך הרוח שהיה בנבחרת קודם. “תן לי להפסיד 5:3 ולא לנצח 0:1. זה הורג את הנבחרת”, אמר זהבי לאנשי ההתאחדות בשיחות סגורות. וכשקיבל את הסרט מאלישע, זהבי הרגיש שהוא צריך לכבות שריפות בלי להתלונן.
ואז קרה מה שקרה מול נבחרת מקדוניה בחיפה. הקהל שרק בוז, הנבחרת ספגה שער ונראתה כבויה - וכל התסכול שזהבי שמר בתוכו התפרץ עם השלכת סרט הקפטן. יו”ר ההתאחדות עופר עיני מתח קו אדום ואמר שבנבחרת “הקפטן חייב לשמור על כבודה”, השרה מירי רגב מיהרה להצהיר שהוא “רמס ברגל גסה את כל הערכים”, זהבי שיחרר קיטור לראשונה גם בעמדת הראיונות כשהצהיר כי “גם עוד 40 שנה לא נעלה למונדיאל” - והמדינה געשה.
הוא התנצל, הושעה, פרש - ובסוף חזר. “איזו טרגדיה זו הייתה אם הסיפור שלו היה מסתיים בערב ההוא מול מקדוניה. איזה עוול זה היה אם השחקן הזה היה גומר את הקריירה שלו בנבחרת אחרי זריקת הסרט. זה היה ברור שזה לא יכול להסתיים ככה”, אמר היום גורם בנבחרת.
זהבי כיום נמצא במקום אחר. “ההפסקה הזו עשתה לו טוב”, אומרים מקורביו. “הוא כבר לא מתרגש מביקורות, הוא ממוקד בעשייה שלו ובמה שהוא צריך לעשות על המגרש. זה תהליך שהוא עובר עם עצמו בשנים האחרונות. אם פעם הוא היה מגיב לכל אחד, היום הוא מנקה רעשי רקע, הוא מכבד את הדעות המקצועיות של כולם והוא חזק מאוד מנטאלית. אפשר להגיד שהוא התבגר. טוב לו במקום שהוא נמצא בו כרגע, הוא רגוע ושלם עם כל מה שהוא עושה”.
ברגע שהפך להיות ממוקד בעבודה שלו, גם השערים התחילו להגיע - וזהבי הבין שזה עובד. עובדה, מאז שחזר לנבחרת, ערן זהבי רשם שש הופעות וכבש בכל אחד מחמשת המשחקים האחרונים בהם הוא שותף, עם תשעה שערים סך הכל. ווינר אמיתי.
אבל לפני הכל, זהבי מסמל את השינוי הגדול שעברה הנבחרת בשנה האחרונה, זו שהפכה לנבחרת שחושבת קדימה ורוצה לתקוף ולהעז. נבחרת שעברה שינוי תפיסתי ושינוי מקצועי. “יש דרך חדשה בנבחרת”, סיפר ערן זהבי במסיבת העיתונאים שקיים לפני פתיחת הקמפיין הנוכחי והוסיף: “בדרך הקודמת לא היינו עולים לטורניר גדול גם עוד 400 שנה”.
מה נשתנה? קודם כל, הגישה. רוטשנטיינר והרצוג התחברו לזהבי מהר מאוד. כשהם פנו אליו, זהבי התכנס בתוך עצמו, שקל אם לחזור לנבחרת, התייעץ עם הסובבים אותו - והחליט לעשות את הצעד רק אחרי שהבין את הכוונות והתוכניות של השניים. בזכות הכריזמה של הרצוג ובגלל שהיה שחקן גדול בעברו, המאמן מצליח להבין את הנפש שלו, שניהם משדרים על אותו הגל ומאמינים באותו הסגנון - וזה מאוד מקל עליו כשחקן.
“היו להם הרבה שיחות”, סיפר מקורב לזהבי. “כבר בתחילת הדרך ערן ראה שהם מאוד רציניים ושהם עושים דברים יפים. האווירה הייתה אחרת כלפיו בהתחלה. כולם בארץ ביקרו אותו, אבל את וילי ואנדי זה לא ממש עניין. זה לא שקודם לא היה לו טוב בנבחרת, פשוט הפעם ערן החליט שהוא בא מאהבה ובא כדי לייצר הצלחה עבור הנבחרת”.
ובדומה לשינוי הגדול שעבר זהבי מאז תקרית הסרט, כך גם הנבחרת כולה. על פניו, נראה שהכל הפך להיות מתוקתק ורציני יותר בהתנהלות הכללית מסביב. מאווירה של יחידת מילואים בגבעת חלפון, נוצרה בקרב השחקנים מסגרת חיובית עם חוקים לא כתובים. כך למשל, הצוות המקצועי החליט שאין יותר טיסות בלילה בין המשחקים כי חשוב לתת לשחקנים לנוח בצורה מיטבית עם כמות מספקת של שעות שינה, ומנגד בשדה התעופה השחקנים לא הולכים לסבב קניות בדיוטי פרי אלא פונים ישירות ללאונג’ ומדברים ביניהם על הדברים שקורים במגרש. ולזה זהבי מאוד מתחבר.
הרעב שלו להצליח זו תכונה שאין להרבה ספורטאים, אבל אין ספק שזהבי צריך גם את הגיבוי מהאווירה שיש סביבו. וכיום, כך נדמה, הסביבה של הנבחרת הפכה להיות יותר מקצוענית. “עם כל הדיבורים על הכסף שלו וכל מה שהוא מקרין כלפי חוץ, בשורה התחתונה ערן זהבי הוא מקצוען ואין אף שחקן בנבחרת שעובד קשה כמוהו. הוא מתאמן לבד וממשיך גם אחרי שהאימון נגמר. הוא כמו כריסטיאנו רונאלדו, רק בגרסה ישראלית”, מספרים גורמים בנבחרת, שכלל לא הופתעו מהיכולת שלו. “רמת המחויבות שלו היא פסיכית”.
מעבר לזה, בשנים האחרונות זהבי הכניס עוד ועוד כלים לארסנל הפרטי שלו. הוא עבד על זה באימונים פרטיים עם ערן שדו, מאמן הכושר שהפך להיות אולי האיש הכי קרוב אליו בשנים האחרונות, עד כדי כך ששדו יתחיל בקרוב לעבוד איתו גם בסין. בעבודה המשותפת שלהם, זהבי שיפר את הטכניקה שלו ברגל שמאל, חידד את משחק הראש שכמעט ולא היה קיים אצלו קודם ועבד גם על הנגיעות הראשונות שלו בכדור תחת לחץ. עוד נשק, עוד נשק ועוד נשק.
אי אפשר גם לפספס את השליטה בכדור שהשתפרה והעקבים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהמשחק שלו. בשיחה עם מקורבים סיפר זהבי כי בהיותו בנערים נהג לשחק בצורה כזאת, ועם המעבר לסין, שם הוא צריך להכין לעצמו את המצבים בדרך כלל, חזר להרגלים האלו.
השינוי המקצועי והשינוי התפיסתי שחל בנבחרת ובזהבי, מביאים הצלחה. והיא באה לידי ביטוי בצורה כזאת שגורמת לקהל להתאהב בנבחרת ובזהבי מחדש, למרות הכל - וזה משהו שלא היה כבר הרבה זמן.
השערים והשיאים שלו מרשימים מאוד, אבל הדרך ליורו עוד ארוכה, ולכולם ברור שערן זהבי צריך לייצר המשכיות. המשוכה הבאה תהיה גבוהה במיוחד, כי להשיג נקודות במשחק חוץ מול נבחרת פולין החזקה זה משהו שנראה כמו משימה כמעט בלתי אפשרית - אם כי החלוץ הזה כבר הוכיח שההגדרה הזו לא ממש קיימת אצלו. ואם הוא יכבוש גם נגד פולין? וואו, איזה סרט.