"יכול להיות שאשאר באינגולשטאט עוד כמה שנים, אולי לאמן או משהו כזה, זה משהו שאני לוקח בחשבון, אבל סוף הקריירה רחוק מאוד. יש לי חוזה לעונה הזאת ולעוד שנתיים, הצעד הבא זה להאריך חוזה וזה תמיד טוב. אני פה שש שנים, כיף לי וטוב לי, מכיר את כל העובדים של המועדון ורוצה רק להישאר כאן כמה שיותר. בהיסטוריה של גרמניה אף קבוצה לא הצליחה להישאר בליגה השנייה אחרי שהשיגה 9 נקודות בסיבוב הראשון. הכול בידי שמיים, הכול מהקדוש ברוך הוא, אני מאמין באמת שנישאר בליגה, נעשה סנסציה ואת הבלתי יאמן, בעזרת ה' העונה הבאה תיראה אחרת".
אלמוג כהן היה בטוח לחלוטין שהוא ואינגולשטאט נשארים בבונדסליגה 2. את הביטחון הוא שואב תמיד מהאמונה הגדולה שלו וגם ממסע ההישרדות ההירואי של קבוצתו לאחר חצי עונה גרועה, כאשר במסגרתו הם הצליחו להימנע מירידה אוטומטית והגיעו למשחקי המבחן מול ואן ויסבאדן. כהן עוד נשמע אופטימי לאחר סיום העונה הסדירה בראיון שהעניק ל-ONE לקראת משחקי נבחרת ישראל מול לטביה ופולין, אבל המציאות היכתה בו ובחבריו שירדו לליגה השלישית לאחר צמד המשחקים והוא בכלל הפך לשחקן חופשי.
בעודו מרוכז בשתי המשימות של נבחרת ישראל בריגה ולאחר מכן בוורשה, כהן סיפר על השנה הקשה שעברה עליו על המגרש ומחוצה לו, מאורעות השנה שעברה שהשאירו אותו בגרמניה בניגוד לכל הסיכויים, שינוי הגישה והקלישאה הגדולה של הנבחרת, השיטה של אנדי הרצוג, הסיכויים לנצח והחישובים הישראליים.
אלמוג, למרות הקשר הטוב בינך לבין הרצוג, איתו יש לך קשר קרוב, ולמרות הניסיון בנבחרת ובגרמניה, אתה לא שחקן הרכב קבוע מאז שהוא נכנס לתפקיד.
"יש שחקנים שעושים עבודה מצוינת, לא כולם יכולים לשחק על המגרש, זה חלק מהניסיון שלי כשחקן. ה-11 הכי טובים בעיניים שלו פתחו, עכשיו אלה משחקים חדשים ואני מקווה לעשות הכי טוב כדי לפתוח. אני שמח שעשיתי הכול בשני המשחקים הראשונים כמחליף. אחרי כל מה שעברתי, הגעתי למצב שאני נותן את הנשמה גם בשביל 10 דקות. כל החיים שלי בשנים האחרונות מלאים באנרגיות חיוביות. אני אעזור גם מהספסל, רואה את חצי הכוס המלאה של הדקות שאני מקבל, לא רואה משהו אחר. אם רק אהיה בסגל אחשוב על איך לתת מילה טובה ואנרגיות מהצד".
מעבר לאנרגיות שאתה מביא, מה באמת שונה לדעתך בנבחרת תחת הרצוג ו-וילי רוטנשטיינר?
"כל התנאים השתפרו, החופש לשחקנים, הקווים הברורים. התחלתי ב-2010, הייתי אצל כל המאמנים מאז, קצת פחות אצל אלי גוטמן. האוכל, הטיסות, התנאים, השעות, הכול הכי נוח שאפשר. אנדי הביא את השיטה והסגנון שלו. כל מאמן הוא שונה, אבל השיטה שלו הכי מושלמת לנבחרת ישראל. כולם רואים את זה בשטח ואמרתי את זה מהיום הראשון".
מה הופך אותה להיות הכי טובה בשביל הנבחרת?
"היא הכי טובה ביחס לשחקנים שלנו. יש לנו מגנים מצוינים ובצד ההתקפי אנחנו מתקשים אז תמיד יש מי שיעזור מאחורה. זה טוב לנבחרות אנדרדוג כמונו, ככה אנחנו משחקים רוב הזמן. השיטה מדגישה את הנקודות החזקות שלנו. למעט שתיים או שלוש נבחרות אנחנו לא יכולים להיות פייבוריטים כמעט בכלל, באירופה הכול שווה כוחות. לטביה הכי חלשה בבית, אבל התמודדה מול פולין והחזיקה ב-0:0 עד דקה 80 כמעט ומולה התייצבה נבחרת שהייתה במונדיאל והודחה על ידי אלופת אירופה פורטוגל ביורו האחרון. ועוד בפולין. השיטה הזאת יכולה להיות גם מאוד התקפית, בעיקר בגלל המגנים, ראינו מול גואטמלה שאפשר להיות גם להיות פייבוריטית איתה".
במה מתבטא הגיבוש של הנבחרת?
"גם מול סקוטלנד שכמעט חזרנו, מול אוסטריה חזרנו והנבחרת הזאת מראה דברים שלא ראינו בשנים האחרונות. רוב הנבחרת בשנתונים שרצים יחד כבר הרבה שנים. אני, בירם כיאל, שרן ייני, ביברס נאתכו - יכול להיות שזה הקמפיין האחרון שלנו, אי אפשר לדעת אף פעם".
מהניסיון שלך, כמה שני המשחקים האלה חשובים להמשך הקמפיין?
"שני המשחקים האלה הם על חיים ומוות. גם באינגולשטאט היינו חייבים ניצחון כדי להישאר בליגה והגענו למבחנים, ככה נעשה בנבחרת. אסור להסתכל על פולין, אני בטוח שזה מה שאנדי יגיד לנו".
יש לנו מה למכור מול הפולנים בכלל?
"זאת נבחרת אדירה. זה סתם עכשיו לחשוב על השמות האלה שלהם בהתקפה, זה כאב ראש. לא רוצה לדבר על פולין, רק לטביה. מול אוסטריה, שגם להם יש שחקני בונדסליגה ופרמייר ליג, הוכחנו שאפשר לעצור נבחרת טובה בסדר הגודל הזה. רוצים לנצח בלטביה קודם כל".
העפלה ליורו 2020 אפשרית לדעתך?
"המילה העפלה היא קלישאה. צריך לעבוד בשביל העפלה, נגמרו הימים של הסיסמאות. צריך לנצח משחקים וזאת המטרה, מה זה יעזור שנגיד שאנחנו רוצים להעפיל? צריך להתרכז בלטביה וזהו. כל אחד ואחד בצוות שלנו חושב ככה וזאת המטרה. זאת המטרה היחידה כרגע".
בכל מקרה תמיד נחשוב על סיכוי מתמטי לעשות את זה.
"אנחנו הישראלים באופי שלנו אוהבים חישובים וספירות לאחור, אבל זה דבר שצריך לשנות ולא להסתכל אף פעם הלאה. לא להסתכל על המשחקים הבאים ועל הנבחרות האחרות. זאת עבודה יום-יומית, צריך לדבר על זה בכל פעם שאנחנו נפגשים. ככה עשינו מול סלובניה למרות שידענו שאוסטריה נבחרת מדהימה, אבל לא דיברנו עליה לפני סלובניה. כשאתה מתרכז בצורה כזאת, זה מה שיכריע משחקים גם אם באחוז או שניים".
אי אפשר שלא לשאול על החתונה של מונס דאבור, מה חשבת על זה כששמעת?
"הייתי בהלם האמת, אני לא בקיא בעניינים חוץ מהכתבה שיצאה אז. זאת החלטה של מונס וזה דברים שקשה להתערב בהם, חתונה זה אירוע משפחתי מאוד חשוב"
"מבחינה מנטלית עברה עליי שנה מאוד קשה"
כהן ספג פציעה קשה בתור התחלה ולאחר מכן איבד את אמו מרלן כהן ז"ל באופן מפתיע. "קרעתי את הרצועה בקרסול כמה ימים לפני תחילת העונה. אחרי הכנה טובה, הצטיינות במחנה וכשאני מת לפתוח כבר. לא רק פיזית, אבל בראש זה היה לי קשה. בזמן שהייתי בחוץ לא חשבתי שאחזור ואעזור לקבוצה ככה ולא אהיה קפטן. אחר כך, אמא שלי ז"ל נפטרה. אני בן אדם של אנרגיות, מאמין שהכול לטובה בחיים. בסופו של דבר אתה מצליח לצאת ממצב אחרי מצב. מקצועית ואישית זאת עונה נהדרת, אני רוצה להסתכל רק על דברים חיוביים ומעוניין להישאר בליגה ואז להסתכל לאחור".
"אני לא רואה את זה ככה, המועדון נתן לי הרבה", ענה הקשר לשאלה עד כמה ירידת ליגה שנייה ברציפות תפגע בקריירה שלו לאחר שהקריב עבור המועדון ולא עזב אשתקד. "רציתי לעזוב בשנה שעברה, לא אתייפייף, אבל כשאתה לוקח בחשבון את הכול ואת הכיף להיות פה ומה שהמועדון עשה עבורי, אחרי מה שקרה עם אמא שלי והפציעות קיבלתי תמיכה ואהבה שכסף לא יכול לקנות. אני שמח שנשארתי למרות הכול. כשהלא הולך במשפחה אתה לא קם והולך, ככה זה היה".
מה באמת קרה בשנה שעברה שנשארת באינגולשטאט ולא עזבת? "הייתה לי הצעה רשמית מאיינטרכט פרנקפורט, גם המבורג רצתה אותי. ידעתי שמקצועית זה הדבר הנכון לעשות, אבל הבעלים בא אליי ואמר לי: 'נתת עונה נדירה, נפצה אותך ונשדרג לך את המשכורת, אנחנו צריכים אותך, עזרנו לך כשהיית צריך, עכשיו אנחנו צריכים אותך'”.
“במצב כזה הרגש פועל לפני המחשבה. אני הראשון שחתם על חוזה חדש אחרי שירדנו ליגה, זה הראה שוויתרתי על עצמי בשביל המועדון. יש דברים שכסף לא קונה ואני מרוצה מההחלטה הזאת. יכולתי גם להרוויח במקומות האלה יותר, אבל היום מעריכים אותי עוד יותר על ההחלטה הזאת".
השאלה הכי מסקרנת כמובן היא האם תחזור לארץ בקיץ הנוכחי?
"אחרי כל מה שקרה עם אמא, כבר הייתי 90 אחוז בארץ ואמרתי לעצמי שזה הזמן וצריך להיות ליד אבא. הייתה תקופה שהייתי ריק והייתה תקופה קשה, אבל עכשיו אני נהנה. היום התשובה אחרת ואני כמעט בטוח שאשאר בגרמניה. בתוך תוכי אני בתחושה שונה היום".
איך באמת עברה עליך התקופה האחרונה? אתה יכול לנסות לתאר?
"הכאב תמיד שם, אבל חזרתי בכושר טוב והניצחונות מלהיבים אותי. אי אפשר להסביר את זה, בחיים לא חוויתי כזה כאב, לאבד אמא שנמצאת בכל החלטה שלך בחיים. בחודש הראשון לא ראיתי מצב שאני מצליח לשחק כדורגל. בשבוע הראשון ההרגשה אותו דבר, אחרי שבועיים זה משתחרר ואז נפתח”.
“אבא שלי תמך ואמר לי ‘תמשיך ואל תעצור’, ואז הבנתי שאני מתחיל לשחק בשביל אמא שלי. בשבוע אחד התחלתי לקבל כוחות ממנה שם מלמעלה ומהקבוצה. עשינו חמישה ניצחונות ותיקו עד המבחנים והגענו לשם. כל האהבה והאנרגיות למשחק חזרו בצורה כזאת שהבנתי שאני לא רוצה לאבד את זה. הדעה שהייתה לי אז שונה לחלוטין מזו של היום".
מה זה אומר אין לך חשק לשחק? במה זה בא לידי ביטוי?
"זה קשה להסביר. כשאין לך חשק אין לך חשק. אתה מחכה שהאימון ייגמר, רוצה רק לחזור הביתה. אני מאמין מאוד וזה חלק מהריפוי שצריך לעבור מבחינת האבדה הזאת. חזרתי אחרי שבועיים לשחק וידעתי שהשבועיים האלה הם ריפוי כי לא אשחק כמו שאני יודע. אבל לאט לאט אתה חוזר לעצמך. עכשיו אני בשיא הכושר. חמישה מחזורים לפני סיום העונה אף אחד לא האמין שנעשה מה שעשינו, אז ככה שאני מאוד גאה בדרך שעשינו. אני גאה בדרך שבה התמודדתי עם האבדה הזאת. שאפו לאבא שלי, לאשתי, לאחים, כולם עזרו בטירוף, יש לי מזל שיש לי אותם ואני מודה להם כל יום".