זהו זה, 20 שנות קריירה הסתיימו באירוע חגיגי אחד, כאשר דודו גורש עלה לכר הדשא בפעם האחרונה במדי בית”ר ירושלים במשחק הידידות מול אתלטיקו מדריד בדקה ה-61. כעת, לאחר שנפרד מחבריו בבירה ותלה את הכפפות באופן רשמי, האיש שהתחיל את דרכו דווקא כקשר במחלקת הנוער של מכבי עכו ובילה במשך שנים בליגות הנמוכות עד שהגיע לפסגת הכדורגל הישראלי עם שלוש האליפויות הרצופות במדי הפועל ב”ש מסכם קריירה שלדבריו כללה “הכל מהכל” בראיון ל-ONE, הוא דיבר על הסיבות לכישלון של הקבוצה מהבירה העונה, לזה של האקסית מהדרום ואיך אפשר בלי הצלת הפנדל מול מקדוניה.
איך התחושות לפרוש מכדורגל?
“רגשות מעורבים. מצד אחד אתה מסופק ממה שעשית, מצד שני עצוב. אתה מפסיק לעשות משהו שאתה אוהב וזה כל מה שאתה יודע והוא מפסיק ברגע. מצד שני אני מבין שזה הרגע והגיע הזמן, אז אני שמח”.
ציפית לפרוש בצורה כזאת, במשחק מול אתלטיקו מדריד במדי בית”ר כשוער מחליף?
“ראיתי את הפרישה מגיעה, אבל אני באמת שמח שיצא לי לפרוש במשחק כזה גדול ומכובד, במועדון כזה כמו בית”ר. זאת זכות. אז בהחלט מאוד אהבתי את מה שהיה במשחק ונהניתי”.
התחלת כקשר בכלל בנוער והפכת לשוער, איך זה קרה?
"בגיל 16 נתקלתי במאמן השוערים משה בן דוד, שלמעשה ליווה אותי לאורך הקריירה והפך אותי מקשר לשוער. סגרנו מעגל ביחד העונה כשהצטרפתי לבית"ר והוא היה מאמן השוערים שלי שם עד הפרישה. הוא איש יקר ומקצוען אמיתי".
למה הכי תתגעגע?
“לחדר ההלבשה, לחברים, לאימונים”.
מה רגע השיא בקריירה?
“היו כמה, בוא נגיד שהאליפות הראשונה עם הפועל באר שבע זה רגע השיא. גם המשחק במקדוניה עם הנבחרת היה רגע מאוד מיוחד”.
אפשר להגיד שהיו מלא בעיות בעמדת השוער בב”ש, אתה חושב שהיה לך מקום שם?
”לא מתחרט על העזיבה. באר שבע זה מקום שאני מאוד אוהב ותמיד יהיה בית. לא מתעסק בזה, כי באמת הייתה שם תחלופה גדולה של שוערים. לעולם אי אפשר לדעת בדיעבד. לא נפגעתי מהם, העזיבה הייתה ברוח טובה כי אני ביקשתי לעזוב והם כיבדו אותי. זה מועדון שאני נמצא איתם בקשר והפך לבית. אני מאמין שמתישהו אחזור. לא יודע בתור מה, אבל כן אשאר בכדורגל”.
למה באר שבע התרסקה העונה? מה היו הבעיות?
“קשה לשים את האצבע על משהו ספציפי, היו שם שנים מדהימות עם המון הצלחות, אז טבעי שבמועדון אחרי שלוש שנים כאלה, תהיה עונה קשה יותר. זה נורמלי מאוד וטבעי. אם אני מסתכל על הסגל של ב”ש, זה סגל מאוד טוב. אם הם יאספו את עצמם הם יכולים לחזור למרוץ האליפות ויחזרו להיות באר שבע שאנחנו מכירים”.
נתקעת הרבה שנים בעכו, חושב שהקריירה שלך יכולה הייתה להיראות אחרת?
“כן. אבל אני מסתכל על כל הכיוונים. יכול להיות מצב שלא הייתי מגיע לבאר שבע ולא לוקח אליפויות. אני מאוד שלם עם ההחלטות שלקחתי במהלך הקריירה. לא מתחרט על שום דבר שעשיתי, אני מאוד שלם ומאוד מסופק עם מה שעברתי וחוויתי בקריירה. טעמתי מכל מה שאפשר – מהליגה השלישית, השנייה, הראשונה, אליפויות, מאבקי תחתית, משחקים בנבחרת, בליגה האירופית. אי אפשר לבקש יותר מזה. טעמתי מהכל”.
בוא נדבר על בית”ר, הגעת אחרי פתיחת עונה לא טובה ישר להרכב ואח”כ ירדת לספסל, איך מתמודדים?
“זה לא היה בדיוק ככה. עם ניר קלינגר גם שיחקתי שוער ראשון נגד מכבי חיפה, אחר כך נגד הפועל רעננה ספגתי את הפגיעה בברך והייתי לא כשיר במשך חודש. בינתיים איתמר קיבל את ההזדמנות שלו ולקח אותה בשתי ידיים והיה מצוין, עשה עונה מדהימה ואני נשארתי בספסל, וזה בסדר. גם זה חלק מהכדורגל”.
ומה דעתך על הסיטואציה שנוצרה שם כשיש את איתמר ניצן והחתימו לו שוער בינואר שהוא לא פחות בכיר ממנו?
“באמת דילמה כי שניהם שוערים ברמה מאוד גבוהה. אלה צרות טובות לבית”ר, אם אלה הצרות שלהם אז המצב טוב”.
במי לדעתך יוסי בניון צריך לבחור?
“ברור שאיתמר ניצן. תמיד אבחר שוער ישראלי על פני שוער זר”.
מה לא עבד בבית”ר של העונה?
“הפתיחה לא הייתה טובה, וזה השפיע על כל מהלך הליגה. בית”ר זה מועדון מאוד לחוץ והלחץ הזה הקשה מאוד על השחקנים. היו רגעים שהשחקנים קיבלו פיק ברכיים ובמקום ליהנות אתה סובל. פתיחת העונה נגררה לכל העונה, היה מין לופ כזה שלא הצלחנו לצאת ממנו. לא יודע להצביע על משהו ספציפי. אם עכשיו אני יושב בחדר ההלבשה ועובר שחקן שחקן, הייתי בוחר אותם שוב. אבל דברים לא התחברו והלחץ שנוצר השפיע מאוד על חדר ההלבשה ועל כל המערכת ועל קבלת ההחלטות. בית”ר זה מועדון לחוץ והלחץ הזה משפיע על היכולת של השחקנים. אתה רואה בתקופה האחרונה שהקבוצה נשארה בליגה, פתאום היכולת באה לידי ביטוי. זה היה שם כל העונה, פשוט אותם שחקנים היו תחת לחץ גדול ולא הצליחו להביא תפוקה”.
איך תרמת מהניסיון שלך למצב הזה?
“הדבר הכי טוב שאפשר לתת לצעירים, זה דוגמה אישית. להיות מקצוען, לכבד את כולם. אני חושב שדוגמה אישית זה הדבר הכי חשוב. הם מסתכלים על המבוגרים ולומדים מההתנהגות. אם הם התנהגו כמונו ולמדו קצת, אז הרווחנו”.
קצת נבחרת, מי לדעתך צריך לעמוד בשער מול לטביה ופולין?
“עצוב לי מאוד בשביל אריאל הרוש, לראות אותו בסיטואציה הזאת. הוא עושה משחקים כל כך טובים בנבחרת והוא הרוויח את המקום שלו שם. אז לראות אותו עכשיו שהוא לא משחק, זה באמת חבל. אריאל עשה התקדמות וביסס את המעמד שלו, הרבה שנים הוא חיכה לזה. השנה זה לא הסתדר לו, למרות שהמשחקים שלו האחרונים היו מדהימים. המאמן נמצא פה בסיטואציה לא פשוטה. אם לוקחים את המשחקים האחרונים של הנבחרת, הרוש צריך להיות השוער הראשון. אבל למאמן יש החלטה לא פשוטה. במשחק הקודם הוא כן סמך עליו ואריאל היה מצוין, אבל ככל שהזמן עובר אז כושר המשחק באופן טבעי יורד. אני מקווה בשביל הרוש שבשנה הבאה הוא יחזור לשחק”.
מי לדעתך השוער הטוב בארץ?
“יש הרבה שוערים טובים בארץ, גם הישראלים וגם הזרים. אם אני מסתכל לא רק על היכולת, אלא על העונה כולה, אז מי שצריך לקבל את השוער המצטיין זה איתמר ניצן”.
מה התוכניות להמשך?
“כרגע אני לא יודע, מה שאני כן יודע זה שאני אשאר בכדורגל, לא יודע באיזה צורה ואיזה פורמט. אני יוצא להפסקה ולוקח זמן לחשוב”.
כמה מילים לסיום הקריירה?
“אני שמח מאוד שנפלו בחלקי לקראת סוף הקריירה ארבע שנים מדהימות ומסכמות קריירה מדהימה. אני מקווה שזה מה שיזכרו ממני. אני שלם עם כל מה שעשיתי ועם כל ההחלטות שקיבלתי, מסופק מאוד”.