משנה כיוון: המספרים מאחורי הכישלון של לוזון

הפלייאוף התחתון נגמר ביום ראשון האחרון עם ירידתה של מכבי פתח תקווה לליגה הלאומית, למרות שהייתה תלויה לחלוטין בעצמה ולא שהתה מתחת לקו האדום אפילו פעם אחת לאורך כל העונה. מי שחתום על ה״הישג״ המפוקפק הזה כמאמנה על הקווים הוא גיא לוזון, שלא הצליח להשאיר את מועדון הבית שלו בליגה הבכירה.

בכלל, נראה כי מאז ששב לאמן בליגת העל אחרי הפסקה ארוכה, בה הדריך את הנבחרת הצעירה ולאחר מכן יצא לאירופה, פשוט לא הולך ללוזון. הוא עבר בארבעה מועדונים בשלוש העונות האחרונות ובכל אחד נכשל בצורה יצירתית יותר מאשר בקודמו.

אם נשים את שם המשפחה בצד ונחזור אחורה אל תחילת הקריירה של לוזון, היה נדמה כי הוא לחלוטין על דרך המלך. הוא הצעיד את מכבי פתח תקווה לעונתה הטובה ביותר מאז שנות ה-50 וסיים איתה במקום השני, עלה עם הקבוצה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של גביע אופ״א וזכה עימה בגביע הטוטו. אחרי כישלונות קצרים בהפועל ת״א (פרק א׳) ושוב במכבי פ״ת (פרק ב׳) הוא חזר לתלם בבני יהודה, בה חווה שתי עונות טובות. הכל הצביע על כך כי מדובר במאמן שעתידו הוורוד עוד לפניו.

בשלב זה ובגיל 38 בלבד, החל את הפרק הבינלאומי שלו, עם הדרכת הנבחרת הצעירה של ישראל לאליפות אירופה (איזה מזל שאירחנו), ולאחר מכן מונה למאמן סטנדרד ליאז׳ הבלגית. למרות פתיחה אדירה של העונה, הוא הצליח להפסיד את האליפות (מי אמר קיזוז) ומכאן למעשה החלה ההידרדרות. כשבעונה שלאחר מכן הוא פוטר, עבר לצ׳רלטון מהצ׳מפיונשיפ ולבסוף פוטר גם ממנה באוקטובר 2015.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, הגענו לנושא לשמו התכנסנו. בספטמבר 2016 חזר לוזון לישראל, ואם חשב שהשפל היה מעבר לים, גילה בארץ תקופה גרועה עוד יותר ביותר בקריירה שלו, שאם להיות כנים, עדיין לא הגיעה לסיומה. מבדיקת "מספרת לחיבור", עולה כי הממוצע שלו בעונות אלו עמד על 36 אחוזים. לשם השוואה, בשתי עונותיו בבני יהודה צבר לוזון 50 אחוזי הצלחה, ובמכבי פ"ת אף מעל לכך, כולל עונת השיא של 61 אחוזי הצלחה.

גיא לוזון (אחמד מוררה)

מתוך 62 משחקים בסך הכל שניהל מאז חזרתו לארץ, רק 18 הסתיימו בניצחון קבוצתו, 15 נוספים הסתיימו בתיקו ו-29 בהפסד. העונה האחרונה הייתה באמת חסרת תקדים מהבחינה הזאת, כאשר בבית"ר ירושלים השיג רק 21 אחוזי הצלחה, נתון נמוך יותר מאשר של האחרונה בטבלה בסיום העונה, בני סכנין. במכבי פ"ת השיג 43 אחוזים (כולל בפלייאוף התחתון), שכאמור לא הספיקו להישרדות בליגה.

הבעיה בקבוצות האחרונות של לוזון אינה רק בחוליה אחת של הקבוצה. הן ההגנות והן ההתקפות לא מתפקדות בצורה מספקת: 0.85 שערים בממוצע למשחק כבשו הקבוצות המדוברות תחת המאמן, בעוד בצד השני הן סופגות כמעט שער וחצי למשחק (1.48 שערים אם לדייק). ניתן לספור על כף יד אחת קבוצות שצברו כאלו נתונים לאורך עונה שלמה ונשארו בליגה בשנים האחרונות, כך שלא פלא שהמסע הזה הסתיים בלאומית.

אם נתמקד לרגע במכבי פ"ת של העונה, נראה כי מדובר בקבוצה שדווקא אוהבת לשלוט בכדור ועשתה זאת 51.1 אחוז מהזמן - הכי הרבה בפלייאוף התחתון פרט לבית"ר ירושלים, ובסך הכל במקום השישי בליגה. אלא שלמרות השליטה, היא ממעטת לאיים על השער - רק 10.6 איומים במשחק (הנתון הכי נמוך בליגה פרט להפועל רעננה), מתוכם 4.3 בלבד הלכו למסגרת.

שחקני מכבי פ"ת מאוכזבים (איתי כהן)

בצד השני של המגרש, המלאבסים היו העונה הקבוצה עם הכי מעט חילוצי כדור למשחק - 45 במספר, ואחת מהקבוצות עם הכי מעט תיקולים מוצלחים למשחק - 18.5 (מקום 12 בליגה). שתי "הפתעות" סטטיסטיות נרשמו בנושא איבודי הכדור, כאשר פ"ת איבדה העונה הכי מעט כדורים פרט למכבי ת"א והפועל ב"ש, וכן בנושא סחיטת העבירות, כאשר אף קבוצה לא סחטה יותר עבירות מהם במשחק (13.5 בממוצע).

בשורה התחתונה, הקבוצה של גיא לוזון ממש לא הייתה הגרועה ביותר בליגה העונה, במרבית הנתונים היא אפילו לא הייתה בין שלוש או ארבע הגרועות, אולם כאשר הכסף היה על השולחן, היא הצליחה לאבד את כולו, ובגדול. אין לנו באמת אפשרות לזהות קריסה מנטלית בנתונים סטטיסטיים יבשים, אולם נראה כי זה בדיוק מה שעבר על הקבוצה. עם ניצחון אחד בלבד בששת המשחקים האחרונים קשה להישאר בליגה, במיוחד במסגרת משחקים בפלייאוף תחתון. לוזון, מי שהתגאה בטיקט של "מוטיבטור", כזה ש"מטריף את השחקנים" ומבין לנפשם, כשל כנראה בדיוק שם.

גיא לוזון (איתי כהן)

אחרי קריירה שנראתה בצמיחה מהירה, גיא לוזון יירד בעונה הבאה לראשונה בקריירה לליגה הלאומית, והמדור סבור כי מעז דווקא יכול לצאת מתוק. הכישלונות האחרונים של גיא לוזון הגיעו בגלל שלל סיבות - בחירת קבוצות רעה, חוסר הבנה של המערכות בהן עבד וייתכן שאפילו שיכחה קלה של הבסיס. כעת, מעט מחוץ לרדאר, זה הזמן שלו לשקם את קריירת האימון, להיזכר איך הכל התחיל ולהיבנות שוב מלמטה. נזכיר, הוא אולי ותיק בכדורגל שלנו, אך רק בן 43 וממש לא בשלהי הקריירה.

אין שום סיבה שלוזון לא יחזור למרכז הבמה מהדלת הקדמית, יעלה ליגה עם קבוצת האם שלו ואט אט יבנה אותה בדרך חזרה למקום בו היא התרגלה להיות. זה נכון ששם המשפחה מפריע לפעמים, זה נכון שיש כמה מהמורות בדרך, אולם גיא לוזון כבר הוכיח בעבר שאם יש משהו שהוא הכי אוהב, זה להצליח כנגד כל הסיכויים, וכפי שמשתקף מהנתונים, עכשיו זה הזמן שלו להפוך את הגרף.