על הכישלון של הפועל באר שבע העונה נכתבו כבר אינספור מילים, לפחות כמו המספר של אלו שנכתבו על הכישלון של הימין החדש. אולם אם נדמה היה כי האלופה בשלוש העונות הקודמות מתעשתת וממזערת נזקים לקראת הסיום, הגיע הפלייאוף העליון והוכיח, כי הדברים רחוקים מאוד מכך. שלושה הפסדים רצופים וארבעה משחקים רצופים ללא ניצחון הרחיקו את ב״ש עד למקום הרביעי ונראה כי הכרטיס האירופי שהם כל כך זקוקים לו (מקצועית וכלכלית כאחד), הולך ומתרחק.
בלבול: "חזרנו לדרך שלנו, הראנו אופי"עוד שלושה משחקים נותרו לבאר שבעים עד תום העונה, כאשר הקרוב שבהם הוא אולי החשוב מכולם, מול יריבה ישירה על המקום באירופה, בני יהודה (שבת, 20:00). לפיכך, רגע לפני שזה כבר מאוחר מדי, החלטנו ב״מספרת לחיבור״ לבדוק מה בדיוק עובר על באר שבע בפלייאוף העליון ומדוע הגיעה הצניחה האחרונה? לשם כך, השתמשנו כהרגלנו בנתונים המדויקים שנאספו על ידי חברת אינסטט ספורט (InStat Sport) וניתחנו אותם. התוצאות - לפניכם, וכמה מהן מפתיעות למדי.
שחקני הפועל באר שבע. נפילה לקראת ההכרעה (איציק בלניצקי)ד״ר באר ומיסטר שבע
לכל הדעות, יש היגיון בקיומו של הבדל בין אחוזי ההצלחה מול הקבוצות הקטנות לבין אחוזי ההצלחה מול הגדולות, אולם אצל ב״ש, הדבר בולט במיוחד. הדרומיים ערכו עד כה 14 משחקים מול ארבע יריבותן לצמרת (מכבי ת״א, מכבי חיפה, מכבי נתניה ובני יהודה). מתוכם, השיגו שני ניצחונות בלבד, לצד 5 תוצאות תיקו ו-7 הפסדים. כלומר, 26 אחוזי הצלחה. מול שאר קבוצות הליגה, לעומת זאת, השיגו הבאר שבעים 11 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ו-3 הפסדים בלבד, שהם 67 אחוזי הצלחה.
אתם קוראים נכון, הפרש של 41 אחוזים שהוא הרבה הרבה יותר מדי עבור קבוצה שרואה את מקומה בצמרת. ושימו לב לשאר הנתונים: באותם 14 משחקים מול יריבות הצמרת כבשה ב״ש רק 7 שערים, לא צריך מחשבון כדי להבין שמדובר בסך הכל בחצי שער למשחק, או בשער בודד כל שני משחקים. זאת, לעומת 37 כדורים ברשת בשאר 19 המשחקים מול הקבוצות הקטנות (1.9 שערים למשחק). בהגנה ההפרשים קטנים יותר ועומדים על 1.3 שערי חובה מול הגדולות לעומת 1.1 מול הקטנות.
מאור מליקסון. הולך קשה (רדאד ג'בארה)שער, שער תרדוף
אם כך, קל לראות שב״ש שווה לפחות ספיגה אחת בממוצע למשחק, כלומר עליה לכבוש לפחות שער אחד בממוצע כדי לסיים בתיקו ושניים כדי לנצח. מול הגדולות, זה בהכרח לא קורה. והשאלה היא למה? התשובה האינטואיטיבית והפשטנית היא כי ״לקבוצות הגדולות הגנה טובה יותר ולכן קשה לב״ש יותר לכבוש מולן״, אולם כפי שכבר התרגלתם, אנחנו מחפשים תשובה מעט יותר עמוקה.
קל לראות כי ברוב משחקיה של ב״ש היא זו ששולטת במרכז השדה, מניעה יותר את הכדור ומגיעה למירב מצביה במשחק מסודר. למעשה, היא שולטת בכדור ב-55 אחוז מזמן המשחק בממוצע, הכי טוב בליגה פרט לאלופה מכבי ת״א. למעשה, גם מול הקבוצות הגדולות האדומים בסך הכל שולטים יותר מיריבותיהם - ב-52 אחוז מהזמן. כלומר, עיקר ה״נזק״ שב״ש גורמת מגיע בהתקפות מסודרות.
כפי שכתבנו, ההגנות היריבות אכן בדרך כלל טובות יותר אצל הקבוצות הגדולות ומאלצות את ב״ש להגיע לפחות מצבים מולן (29 אחוז פחות ליתר דיוק). אלא שגם כך, ב״ש מגיעה לכמות גבוהה למדי של עשרה איומים למשחק. נעשה את החישוב עבורכם - המשמעות היא שמול הגדולות הדרומיים נזקקים ל-20 מצבים כדי לכבוש שער אחד, זאת לעומת שער כל 7 מצבים בממוצע מול שאר הליגה. כלומר, שהר, מליקסון וחבריהם פשוט לא מנצלים את המצבים שלהם, גם כשהם קורצים למדי מול היריבות לצמרת.
בן שהר. מתקשה יותר בפלייאוף (רדאד ג'בארה)מתפרצות מן השטן
וכשמרבים לשלוט בכדור אך ממעטים לכבוש מגיעה המכה מהצד השני - ההתקפות המתפרצות. כבר כתבנו בעבר על מרכז ההגנה של ב״ש ולפיכך לא נכביר במילים, אלא נציין זאת - בשלושת ההפסדים האחרונים ספגה הקבוצה שישה שערים, מהם ארבעה הגיעו בהתקפות מתפרצות מהירות. בסך הכל, ספגה ב״ש 15 שערים בצורה זו העונה.
המספר הזה גבוה לא רק בערך מוחלט. מדובר ב-38 אחוז מסך הספיגות של הקבוצה ובחלק הארי שלהן. יותר שערים מאשר ספגה הקבוצה בהתקפה מסודרת (14) ויותר מאשר במצבים נייחים (11). יתרה מכך, 8 מתוך 15 השערים הללו הגיעו מהמרכז ולא מאחד האגפים, כאשר כמעט 5 אחוזים מההתקפות המתפרצות אשר הגיעו מהמרכז הסתיימו בשער (170 התקפות בסך הכל).
אבוקסיס, דראפיץ׳ וברדה, בלבול וכמובן איביץ׳ למדו היטב את הפועל ב״ש, כשלהם (בניגוד אולי לקבוצות רבות בליגה) יש גם את הכלים לנצל זאת לרעתה של הקבוצה מבירת הנגב. הם מאפשרים את השליטה בכדור ליריבתם, יודעים לצאת קדימה כהרף עין ולעקוץ מהצד השני. העובדה כי בכל אחד מארבעת המשחקים האחרונים פתח ברק בכר עם חוליית הגנה אחרת בוודאי לא מסייעת לתיאום ההגנתי בין השחקנים, שנהיה קשה עוד יותר בירידה אחורה בהתקפת מעבר.
טאהא ויוספי. סופגים במתפרצות (חגי מיכאלי)לבכר הפתרונים
ומכאן, לחדשות הטובות לאוהדי ב״ש - ממש לא הכל אבוד. אמנם הסיכויים קטנים יותר מאשר היו לפני חודש, אולם כשגם המקום הרביעי עשוי להוביל לאירופה, זו בהחלט מטרה בת ביצוע, במיוחד כאשר היא פוגשת את בני יהודה - אחת משתי היחידות בחבורת הצמרת שהיא כבר ניצחה העונה, את חדרה, אותה כבר ניצחה פעמיים העונה, ואת מכבי ת״א, שכבר תהיה בשלב זה עמוק בים (או באמפי-פארק).
עם זאת, כדי לצאת עם ידו על העליונה בכר צריך לעשות משהו שהוא לא כל כך אוהב, לוותר על השליטה. בני יהודה, יריבתו הקרובה, היא קבוצה שלא צריכה יותר מהזדמנות או שתיים כדי לעקוץ וזה בוודאות מה שינסה אבוקסיס לעשות. לכן, דווקא משחק ישיר של כדורים קדימה, גם במחיר איבודים באזור הלא מסוכן, עשוי להפתיע את הזהובים.
ברק בכר. לא הכל אבוד (רדאד ג'בארה)לראייה, בשני המפגשים הראשונים בין הקבוצות העונה, ב״ש שלטה בכדור ב-68 וב-64 אחוזים מהזמן בהתאמה. בראשון היא סיימה ב-0:0, בשני היא הפסידה 3:1. במפגש האחרון, לעומת זאת, שלטה ב״ש בכדור הרבה פחות, 54 אחוז מהזמן, וגם ניצחה 1:2. גם מעבר לשלושה בלמים, כפי שבוצע בהצלחה יחסית מול מכבי ת”א, יכול להיות על הפרק ולהפוך את שיטת המשחק הזאת למסוכנת אף יותר. האם זה אכן יעבוד? קשה לדעת. בכל מקרה, מדובר במפגש בין שניים מטובי המאמנים הישראלים והוא צפוי להיות מרתק במיוחד.