עונה שכזו, אף אחד לא חזה לאליצור 'איתו' אשקלון. קבוצה שקמה בקושי רב, גירדה תקציב לליגה הלאומית בדרך לא דרך, החתימה שחקנים ברגע האחרון וגם הטילים מעזה והמחאות של האוהדים בחלק מהעונה לא ממש עזרו. אבל היה שם מישהו שהאמין מהרגע הראשון בפרויקט המסקרן – המאמן אבי סוכר, שהוביל קבוצה בלי ציפיות, שאיפות או תקוות, רחוק, הכי רחוק שהיה אפשר.
בראיון ל-ONE, מספר המאמן הצעיר שחולם בגדול, על העונה המרתקת שחווה עם הקבוצה שנתנה לו את המפתחות בקיץ, על החלום לאמן בליגת ווינר סל, הקשר שידע עליות ומורדות עם הקהל, החיבור להנהלה ולשחקנים, הטילים שכמעט הרסו את הכל וגם: ביקורת על מי שאמור לקבל אותה.
נחזור לקיץ, מה מחזיר אותך לאליצור 'איתו' אשקלון?
”מיקי שרביט, אחיו של איתו ז”ל, החזיר אותי ובשנייה שהציע לי להיפגש הבטן התהפכה לי וזה הרגיש לי הכי טבעי ונכון בעולם להגיע לאליצור 'איתו' אשקלון, בגלל הקשר האישי והקרוב גם עם איתו ז"ל וגם עם מיקי וכל המשפחה והדרך הייתה מאוד קצרה לחתימה. נתתי הסכמה ונפגשנו. רועי ברקוביץ' נכנס לתמונה, הייתה לנו פגישה מצוינת ולמעשה זו הפעם הראשונה שהכרתי אותו מחוץ למגרש".
איך הייתה מערכת היחסים שלכם?
“הרווחתי חבר לחיים, הכרתי את רועי שהוא אדם מדהים, לא רק כמנהל מקצועי, הוא אדם שחי ונושם כדורסל, הוא האמין בי וליווה אותי בטוב וברע, תמיד ליווה אותי בתקופות הקשות והטובות. הוא נתן לי את השקט שהייתי צריך כדי להתעסק נטו באימון ולא ברעשי רקע מסביב. הוא תמיד היה שם בשבילי וזה היה החיבור המושלם מבחינתי".
סבלתם מבעיות כלכליות שכמעט מנעו מכם לפתוח את העונה, איך הרגיש לך לבנות קבוצה בלחץ כזה עם שחקנים ‘שנותרו על המדף’?
”זה לא היה פשוט, עשינו כמה הימורים ומצד שני גם בנינו את הלב של הקבוצה שזה לא פחות חשוב. אחיעד בקרא הקפטן שנמצא במערכת כבר שנים רבות ולתרומה שלו מאחורי הקלעים ובחדר ההלבשה אין מחיר. הבאנו שחקנים מנוסים כמו ניב ברקוביץ’, נתנו לו את המושכות כדי שיוביל וימשוך אותנו, איגור מאיור שיש לו גם ניסיון הגיע. הלכנו על קו של צעירים שכלל את רועי נציה וחן כלפון, שהתברר כבינגו אמיתי וזה לא היה פשוט, זה היה מאוד קשה, כי אפילו אולם לא היה לנו. את טרום העונה לא עשינו באולם שלנו וזה תסכל אותנו, זו הייתה תקופה מתישה ומורטת עצבים, היה מאוד קשה להביא שחקנים לאשקלון”.
איך הקושי בגיוס שחקנים בא לידי ביטוי?
”לא פעם אני ורועי נסענו לשחקנים הביתה וישבנו איתם ובאמת שעשינו הכל חוץ מלקחת אותם על הגב לאולם והדברים עדיין לא הסתדרו. זה מתסכל, אבל בסופו של דבר הגיעו שחקנים שבאמת רצו להיות ואותם רצינו. הלכנו איתם והרווחנו בגדול, כי החבר’ה האלו היו מאוד מחויבים לקבוצה”.
האם זה הסגל שחשבת שיכול להשאיר את אשקלון ליגה? שזה יספיק?
“לגמרי כן, כי קודם כל אני מאמין בזה באופן אישי. ראיתי את השחקנים והיכולות שלהם. חלקם אני מכיר יותר וחלקם פחות, אבל לא היה שחקן אחד שלא רציתי או בחרתי. לכל אחד היה תפקיד בפאזל ומהניסיון שלי בכדורסל, כל מה שהיה צריך זה שהכול יתחבר. רואים את מכבי רחובות וקבוצות שגדולות מאיתנו פי כמה, שעל סף ירידת ליגה. זה הכל עניין של מרקם חברתי, צריך לאזן בין היכולות של השחקנים ולקבוע היררכיה מסודרת. הייתה לנו קבוצה טובה ומאוזנת, היו חסרים לנו דברים בהמשך כי הגענו יותר רחוק ממה שחשבנו, אבל אלו צרות של עשירים ואיתם נתמודד”.
כריס מקנייט הגיע בתחילת העונה עם הר של ציפיות, היה בהחלט טוב, אבל עזב בגלל החשש מההסלמה בדרום וטיל שנחת בסמוך לביתו. כמה זה פגע לך בתכניות?
”זה לא רק זעזע אותנו, זה שמט לנו את הקרקע מתחת לרגליים. בנינו את כל הקבוצה סביבו, כל הקונספט היה לפי סגנון המשחק שלו ופתאום הכל התפרק והיה צריך להשתנות, הכל היה צריך להתחלף, כל הבנייה ירדה לטמיון. שלושה חודשים בנינו וזה הלך לפח”.
ניב ברקוביץ’ ירד מליגת ווינר סל כדי להוביל אתכם, איך הוא השתלב בלאומית?
”בהתחלה צפיתי את קשיי ההתאקלמות כי קשה לשחקן שהיה הרבה שנים בליגת העל לעשות את ההתאמות בראש מבחינה מנטלית ולהיות בליגה הלאומית, בעיקר כשאתה מרגיש שמקומך בליגת העל. בהתחלה ראיתי את זה עליו אך לשמחתי הוא התעשת מהר מאוד. הוא הוכיח שהוא מעל הליגה וללא ספק מנהיג. לקח אותנו על הגב שלו עד הפלייאוף, להוריד בפניו את הכובע. מספרים נהדרים, שומר על חדר ההלבשה. יש לו חלק ענק במעמד שהגענו אליו. אני חושב שמקומו בליגת העל ולא בלאומית”.
קיבלתם כבר את כל המשכורות שלא שולמו לכם?
”קיבלנו הכול. הבעיה שהייתה היא בגלל הבחירות שהיו לרשות המקומית. השחקנים שיחקו כמעט שלושה חודשים בלי לקבל כסף, זכינו בשחקנים גברים ומחויבים, כי שלושת החודשים האלו הם היו הטובים ביותר של הקבוצה העונה”.
אתה חושב שאשקלון מסוגלת להעמיד שוב קבוצה בעונה הבאה?
”אליצור 'איתו' אשקלון חייבת להעמיד קבוצה טובה ואטרקטיבית ועם תקציב ראוי. אני רוצה להאמין שראש העיר יעזור לקבוצה וידאג לה כי היא הביאה המון גאווה וחשיפה לעיר. אנחנו רואים שהעטרה חוזרת ליושנה והאוהדים מגיעים בהמוניהם והם איתנו. הם צריכים להבין שיש קבוצה שתומכים בה ומממנים אותה”.
ספר לי על הבעיות שהיו לכם עם חלק מהאוהדים.
”האוהדים שלנו הם מאוד מחוברים לקבוצה בלב ובנפש, הם אוהדים שהולכים אחרינו באש ובמים לכל מקום ומוציאים מכיסם וזמנם הפרטי, על מוצרי עידוד, תפאורה וכו’, זה לא מובן מאליו. לעיתים הם מאוד אמוציונליים מתוך אהבה לקבוצה ולפעמים זה לא יוצא טוב, בהתחלה אולי היו בינינו אי הבנות, אבל תמיד היה ברור שטובת הקבוצה מעל הכל. הם אוהדים מסורים מאין כמותם ונאמנים ולפעמים התסכול השתלט, כי הם לקחו קשה את ההפסדים. אבל כמו שאומרים ששחקן טוב כמו המשחק האחרון שלו, גם הם טובים בדיוק כמו שהיו נגד גליל, כשהם עמדו אחד אחד ועודדו את כל השחקנים, הריעו להם וזה חימם לנו את הלב”.
היה שלב העונה שרצית לעזוב בגלל האוהדים או מסיבות כלכליות?
”בגלל הכסף לא. היה שלב שהייתי שבור, לא אשקר, בגלל המצב שהיה והבלגן עם הזרים שעזבו והקהל שהיה נגדנו, אבל לא יכולתי לעשות את זה לא למיקי ולא לרועי כי הם האמינו בי מהרגע הראשון ונתנו לי את המפתחות, הם תמכו בי לאורך כל הדרך ונתנו לי גב. הרגשתי שאם אני עוזב אני מאכזב אותם”.
הופתעת שפנו דווקא אליך בקיץ ולא למאמנים בכירים יותר שהיו על המדף?
”ציפיתי לקבל פנייה מאשקלון האמת ושמחתי מכך, כי כולם יודעים כמה העיר הזו והמועדון הזה חשובים לי והייתי חלק מהשנים היפות שלו. זה היה מובן מאליו שהם יפנו אליי, זה יצא מושלם. הייתי מופתע אם לא היו מדברים איתי, מאוכזב אפילו, זה היה מתבקש לאור הקשר שלי עם העיר והאגודה. לא יכל להיות טוב יותר מזה ולא יכולתי לבקש יותר”.
אתה חושב שאתה מספיק ראוי ובשל לליגת העל?
”שיחקתי בליגת העל מספיק שנים ואני מכיר את הכול. יש מאמנים גדולים בליגת העל שלא מצליחים ויש צעירים שפורחים. אין לזה חוקים, הכל עניין של חיבור ומזל, אני רוצה להיות חלק מליגת העל וזה ברור. תמיד התחלתי מלמטה ולא היו לי הנחות, אני מאמין שאם אמשיך בדרך שלי, אני אגיע לשם. המטרה היא להמשיך לגדול ולהתפתח”.
מאמן ראשי בליגה הלאומית או עוזר מאמן בליגת העל, תחת גיא גודס לדוגמה?
”שאלה קשה. אני אשמח להיות עוזר של גיא, יש הרבה מה ללמוד ממנו. אני ארצה להיות עוזר שלו בראשון לציון, זה גם מועדון שגדלתי בו והוא יקר לי. זה מאוד תלוי במאמן הראשי שלצדי ובסיטואציה, מאמין שיש לי הרבה מה לתרום”.
אתה מתגעגע לימים שלך כשחקן, או שכמאמן אתה נלהב יותר?
”כשחקן זה טירוף אחר ואנרגיות אחרות, כמאמן אתה צריך להיות מתון שקול יותר והמון לא בשליטתך, בתור שחקן אתה יכול להשפיע יותר. אני מחפש את הדרכים שלי לקחת את האנרגיות שלי כשחקן ולהביא אותם בתור מאמן. אם זה להבין שחקן, לתת לו ביטחון וכלים להצליח. השנה רואים שהקבוצה היא ב-DNA שלי. זה מבחינתי ההישג הגדול ביותר שלי בקבוצה”.
אמרת שמאמן צריך להיות מתון יותר, אבל היו לך השנה כמה עימותים עם שופטים שהובילו להרחקתך בבית הדין, איך אתה רואה את רמת השיפוט בליגה הלאומית?
”דורשים מאיתנו כמאמנים להיות מקצוענים, ללמוד, להתפתח, לעשות השתלמויות ולהגיע מוכנים לכל משחק ואימון. אני מרגיש שאנחנו יודעים דבר מה בשיפוט ואני לא מרגיש זאת מכל שופט. יש כמה שופטים שיש להם שריקות נוראיות ומגוחכות, זה מתסכל שאתה לא יכול לשנות שום דבר ונענש במקום. אם נעשתה טעות ולא תוקנה אז אתה נענש ואם דיברת אז תיענש גם כן. הענישה של מאמן וקבוצה זה במקום ואין מזה דרך חזרה, הענישה היא כל כך חמורה שיכולה לפגוע בעונה שלמה”.
איך צריך לפעול?
“שופט שטעה, בטעויות של שיפוט גרוע או אי הבנה, הוא לא נענש בחומרה. יש שופטים מעולים בליגה שצריך להוריד בפניהם את הכובע על היחס שלהם וההתנהלות. אני בן אדם, למה להרחיק אותי טכני כי דיברתי? אני גם טועה, זה ששופט אומר טעיתי זה בסדר, אבל אני כמאמן לא יכול להגיד לשופט טעות שלי, כי הוא מעניש אותו בטכני בכל זאת. בסופו של דבר שופט מכריע משחקים והידע וההתנהלות שלו משפיעים על המשחק. שופט צריך לקחת אחריות”.
אם היית יכול לקחת שחקן אחד מכל הליגה כדי שיחזק את הקבוצה, את מי היית לוקח?
”זה קשה, אבל ברור שחיזוק זה תמיד מבורך. אבל הגענו לאן שהגענו עם מה שהיה לנו וזה בזכות כל מי שנמצא פה ואסור להמעיט מההישג של כולם, גם בעמדות האלה”.