אלונה ברקת כבר פנטזה שהיא תהיה שרת הנגב והגליל, רק דבר אחד שכחה הבעלים של הפועל ב"ש שבדרך, לממשלה צריך רק להיבחר ולקבל מספיק קולות. הכניסה לכנסת, זה לא כמו בספורט או בעסקים שניתן לקנות חברה או שחקן. בספורט אתה יכול לשלוט על הקבוצה שלך, בקלפי אין לך שליטה על הבוחרים.
אלונה ברקת ומשפחתה הם אנשי עסקים מהטובים שיש, אך ברקת למדה שהפוליטיקה היא מגרש אחר לגמרי. בקבוצה אפשר לייעץ למאמן איך לשחק, אפשר להביא לו את השחקנים הכי טובים, בפוליטיקה אי אפשר לקנות את הבוחרים. ברקת נשארה המומה השבוע, כאשר הבחירות לכנסת ה-21 השאירו אותה ואת הימין החדש לא מחוץ לממשלה אלא מחוץ לכנסת בכלל.
הנתונים מראים שאוהדי הפועל באר שבע לא שינו את ההצבעה שלהם בבחירות לכנסת בגלל אלונה, כי הקהל הדרומי אוהב את אלונה הבעלים ולא את אלונה הפוליטיקאית. כאשר מסתכלים על הנתונים, אפשר לראות שמאז ומתמיד באר שבע זו עיר ומעוז של הליכוד.
לפני ארבע שנים בבחירות לכנסת ה-20, בשנת 2015, הליכוד בראשות בנימין נתניהו קיבל מהעיר הדרומית כ-37.69% מהקולות, 36,614 קולות. המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג וציפי לבני קבלו אז 12.24% מהקולות, 11,887 קולות.
המפלגה השלישית בגדולה לפני ארבע שנים בב"ש, הייתה ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן עם 12.06% שהיוו 11,721 קולות, במקום הרביעי, כולנו של משה כחלון עם 8.80% שהם 8,548 קולות. במקום החמישי, יש עתיד בראשות יאיר לפיד עם 7.58% שהם 7,364 קולות, והבית היהודי בראשות נפתלי בנט סיים אז בבאר שבע רק במקום השישי עם 6,782 קולות שהם 6.98%.
ואילו בבחירות שהתקיימו השבוע לכנסת ה-21, מפלגת הליכוד של נתניהו התחזקה עוד יותר עם 42,160 קולות, שהם 43.01% מסך המצביעים. כחול לבן עם 17,141 מצביעים, 17.49% מהקולות. במקום השלישי ישראל ביתנו, כמו לפני ארבע שנים, עם 9.50% מהקולות, 9,312 מצביעים. ש"ס קפצה למקום הרביעי עם 5,911 קולות, 6.03%.
הימין החדש קיבלה בבירת הנגב 4,489 קולות, 4.58%, פחות 2,293 קולות מאשר ב-2015. אך צריך להוסיף שאיחוד מפלגות הימין קיבלה 2,774 קולות, 2.83% מהקולות וזהות של משה פייגלין קיבלה 4,239 קולות, 4.32% מהקולות.
נכון, אילו רק מחצית מהמנויים של הפועל ב"ש היו בוחרים בימין החדש, הרי שברקת הייתה נכנסת לכנסת, אך כפי שאפשר לראות, הליכוד רק הולך ומתחזק בבאר שבע, הבוחרים של המפלגה הם דור שני ושלישי שגדלו מבית שבו חונכו לתמוך בליכוד.
יש שמשווים את הכישלון של ברקת לכישלון של ארקדי גאידמק שהתמודד בזמנו על רשות עיריית ירושלים וגם ספג מהלומה לא פשוטה והתאכזב מאוהדי בית"ר ירושלים. אך, בחירות לרשות המקומית הם אחרות לגמרי מהבחירות לכנסת.
הימין החדש התנהל חלק מהזמן כאילו הוא בקמפיין של קבוצת כדורגל. גם כאשר ברקת הצטרפה למפלגה עשו לה ‘WELCOME’, כאילו היא שחקן רכש כפי שעושים בכדורגל ובכדורסל כשמגיע שחקן חיזוק חדש.
כל הקמפיין של הימין החדש היה מהתחלה כישלון אחד גדול: האסטרטגיה, המסרים, הזחיחות, היהירות, כאשר הם דיברו כבר על התיקים שהם יקבלו, כאשר הם רק שכחו שבדרך צריך גם לקבל מספיק קולות כדי לממש את הפנטזיות והחלומות.
בזמנו ברקת הצליחה לחנך את הקהל של ב"ש כאשר אף איימה לעזוב הכול וללכת הביתה אם הם ימשיכו בהתנהגות פרועה של חלק מהקהל. אותו קהל הבין את המסר והתיישר לפי רצון הבעלים, אך אותו קהל גם הוכיח ושלח מסר לברקת, 'אנחנו לא מערבבים בין פוליטיקה לספורט, אל תכנסי לטריטוריה הזו'.
בכדורגל אתה יכול לסמוך על עצמך אם אתה עושה את הבדיקות כמו שצריך, מאשר כל מיני יועצים למיניהם בפוליטיקה המוכרים לך חלומות. זו לא הייתה השנה של אלונה, לא בכדורגל ולא בפוליטיקה. בכדורגל זה קרה כאשר הקבוצה סטתה מהדרך שאפיינה אותה בשלוש האליפויות, כל ההתנהלות מהאליפות האחרונה הביאה לכישלון בעונה הזו, ואם ברקת חשבה שהפוליטיקה תהיה המגרש החדש שלה בו היא תוכל ישר להיות שרה, הרי שהיא טעתה בגדול.
בכדורגל אם יש לך כסף ואתה יודע איך להשתמש בו אז תצליח, בפוליטיקה הכסף יכול לעזור לך להוביל קמפיין, אך לא יכול לנצח אותו. השאלה לאן ברקת תיקח מכאן את הכישלון הזה. האם כפרק לא מוצלח בחיים הפוליטיקאים הקצרים שלה, ותוכיח לכולם שזו הייתה מעידה חד פעמית, או מאידך שהיא ממש נפגעה מהקהל של הפועל ב"ש, כאשר היא נתנה לו כ”כ הרבה רגעים של אושר ושמחה עם מאות מיליוני שקלים שהיא הביאה מהבית, ועל כך שהוא לא החזיר לה את האהבה בקלפי, היא כעת תנקום ותתחיל לסגור את הברז לאלופה היוצאת?
אלונה היא זו שתצטרך לבחור, להחליט מה היא עושה מכאן. סך הכול הכדורגל הישראלי זקוק לעוד כמה אלונות. הכניסה שלה לכדורגל עשתה לו רק טוב, הגבירה את המאבק על האליפות. אלונה, התחייבה שתמשיך בעשייה הציבורית, ותצטרך להראות – האם היא למדה מהשיעור אותו היא ספגה, ותדע לנווט אותו לטובת הכדורגל הישראלי?