בחודשים האחרונים חברת "דלויט" החלה לבדוק את הכדורגל הישראלי לעומק וכתבה דו"ח מפורט על מצבו, בהשוואה לשאר המדינות המפותחות בעולם. זמן קצר לפני שהוגש, כתב המנהל המקצועי של ההתאחדות לכדורגל, ווילי רוטנשטיינר, תוכנית מקצועית מפורטת לקידום הענף, תוך כדי ששמע על התקדמות המחקר. הצדדים עבדו במשותף וקיימו שיחות רבות עם גורמים מהשטח, והמלצותיהם של רוטנשטיינר וחברת "דלויט" התקבלו באופן מיידי על ידי משרד התרבות והספורט. רק לפני כחודש הכריזה השרה מירי רגב על התוכנית האסטרטגית שתציל את הכדורגל הישראלי. תוכנית, שפותחה בזכות אותו המחקר כאמור וזוכה לתמיכה מלאה מהמדינה.
הרבה קודם לכן, ב-10 במרץ 2014, אישר משרד התרבות והספורט את ההתקשרות עם האוניברסיטה החופשית של בריסל, בה משמשת פרופ' וירל דה בושר כחוקרת. היא ביצעה כמה מחקרים על גופים וארגוני ספורט ציבוריים ברחבי העולם, בזכות מודל ייחודי שבא לבחון כיצד המדיניות מהווה פקטור להצלחה בספורט, ולכן היא גם מונתה כאחראית על עבודת המחקר שהוזמנה לספורט ההישגי בישראל.
וילי רוטנשטיינר. הכדורגל בדרך למהפכה, והענפים אחרים? (רדאד ג'בארה)במשך חודשים היא בחנה את הספורט ההישגי הישראלי, על שלל רבדיו. המחקר שלה התבסס על סקירה רחבה של מסמכים, ראיונות עומק עם ספורטאי עילית ישראלים, מאמנים בכירים, מנהלים מקצועיים מהענפים השונים וגם שיחות עם מקבלי ההחלטות. לבסוף, ניתן ציון למדינה בכל אספקט שנבחן על ידה, בהשוואה למדינות אחרות - החל מתמיכה כספית, דרך כמויות הספורטאים ומתקני האימון שלהם, ועד להכשרת מאמנים. ב-5 במרץ 2017 המסמך אפילו תורגם לעברית - אך מאז המדינה לא הצליחה ליישם את רוב ההמלצות שנכתבו בו.
המחקר של פרופ' דה בושר מוכר היטב לכל מי שעוסק בתחום. רבות דובר עליו, אבל בפועל הוא לא הוביל לשינוי עליו חלמו רבים. על אף שהיה מפורט ומקצועי, המדינה לא הצליחה ליישם את כל המלצותיו - ובשטח לא השתנה הרבה. בלי הצהרות מצד השרה ובלי כותרות מפוצצות, הדו"ח נזנח עם השנים ולא נכתבה לו תוכנית אסטרטגית מסודרת. כעת תכניו של הדו"ח, שהיה אמור לשנות את פני הספורט האולימפי בישראל ועלה למדינה כמיליון שקלים, נחשפים לראשונה ב-ONE.
"אין גוף שקובע מדיניות בספורט האולימפי"
הדו"ח, מן הסתם, נגע בעיקר בתחום הכלכלי. באשר לתמיכה שניתנת לענפים הקטנים, למשל, ההמלצה העיקרית שניתנה למשרד הספורט הייתה: "לייצר עקביות בקביעת התקצוב עבור ספורט הישגי ולבסס אותו על קריטריונים כפוטנציאל הצלחה עתידי, הישגי עבר והפופולריות של הענף. במדינות קטנות עם תקציב מוגבל כמו ישראל, תיעדוף הוא הדרך הנכונה להגדיל את היכולת להגיע להישגים".
לפי הנתונים שהוצגו, נכון לשנת 2015 ההשקעה של הממשלה בספורט עמדה על 161 מיליון דולר, שהם כ-644 מיליון שקל. מתוך הסכום הזה, הענפים האולימפיים קיבלו כ-152 מיליון שקל. בהשוואה למדינות אחרות, ישראל נכנסה לתחתית הדירוג, הן מבחינת הכסף שמושקע בספורט ההישגי והן מבחינת ההצלחה והיעילות שלו.
באמת אכפת להם מהספורט ההישגי? נתניהו ורגב מארחים את נבחרת הג'ודו (רדאד ג'בארה)בעוגת התקציבים של המדינה לספורט הישראלי, נכון לשנת 2015, נראה היה כי 69 אחוזים מהכספים הלכו לארבעה ענפים חזקים ומובילים, ביניהם הכדורגל והכדורסל כמובן, ו-85 אחוזים מסך כל התקציב הושקע בשמונה ענפים בלבד. זאת אומרת, שמשרד הספורט עשה את התיעדוף הכי חזק בחלוקת כספי הספורט מבין כל המדינות שנבדקו במחקר.
כמו כן, מהדו"ח ניתן להגיע למסקנה כי יש בעיה במדיניות הקצאת המשאבים, הרי שהם לא בהכרח הולכים לענפים שמביאים הישגים משמעותיים. בעקבות ההמלצות הללו, המדינה החליטה להרחיב את התיעדוף בשנים האחרונות לענפים נוספים, אבל עדיין יש איגודים שמאז פרסום הדו"ח נקלעו למשברים והם מתקשים להתקיים.
לפי הממצאים בדו"ח, "אין גוף שקובע מדיניות בספורט ההישגי בישראל". זוהי אמירה חשובה וקשה, הרי שלדבריה של פרופ' דה בושר, כל ארגון בתחום הזה עושה את העבודה שלו כראות עיניו, ואין גוף שמחבר וקובע אסטרטגיה מסודרת שיורדת לכל הגופים הללו מלמעלה.
לפי עדויות, בתחילת שנת 2017 פרופ' דה בושר הציגה את המסקנה הזו בכנס מיוחד שקיימה במכון וינגייט, בהשתתפות בכירים ממשרד הספורט והוועד האולימפי, ושם היא שאלה את הנוכחים: "נניח והמדינה רוצה לשבור את מחסום שתי המדליות במשחקים האולימפיים הבאים, מה עושים עכשיו? מי מחליט באיזו אסטרטגיה נוקטים?". השתיקה הייתה רועמת.
לכן המלצה נוספת שלה הייתה "להקים צוות עבודה קבוע של ארבעה-חמישה אנשים שייפגש אחת לחודש ויקבל את ההחלטות השוטפות בתחום הספורט ההישגי", דבר שאכן המדינה אימצה, הרי שכיום מתקיימות על בסיס כמעט שבועי פגישות בין דודו מלכא ממשרד הספורט, מנכ"ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג וראש היחידה לספורט הישגי דני אורן. זוהי אחת מההמלצות הבודדות שבאמת הגיעו לשלב היישום ועוזרות להידברות בין הגופים הללו, אחרי שהיחסים ביניהם הוגדרו כ"חלשים מאוד".
גילי לוסטיג ודני אורן (משה חרמון)בנוסף, הומלץ "לערב ספורטאים ומאמנים בתהליך קבלת ההחלטות", אך זה לרוב לא קורה באופן קבוע באיגודים או בדיונים שמקיימים במשרד הספורט באופן שוטף, אבל כן קורה בדיונים בוועד האולימפי, שנראה כמו הגוף היחיד שניסה לאמץ את ההמלצות הללו ומשתף בישיבות ההנהלה שלו נציגות של ספורטאים. להבדיל מזה, במשרד הספורט משתמשים בספורטאים ובאנשי מקצוע בעיקר בוועדות אסטרטגיות או בוועדות שנוגעות לשינויים בחוקים המקומיים, כמו ועדת שרעבי בכדורסל, כך שספורטאים ומאמנים עדיין לא יושבים באופן קבוע בישיבות החשובות שם. וזה גם עדיין לא קורה באיגודים עצמם.
הספורטאים טוענים: הכסף לא מספיק
על פניו, התמיכה שניתנת לספורטאים במהלך הקריירה שלהם היא מספקת. הספורטאים הבכירים מקבלים תנאים די טובים, עם מלגות, תמיכה רפואית ותקציב להכנות אולימפיות. לפי הנתונים, ספורטאי העילית בארץ זכו לתמיכה בהיקף כולל של 18 מיליון דולר, שהם לפי החישוב כ-72 מיליון שקל. למרות זאת, רוב הספורטאים אומרים שהם עדיין לא מקבלים מספיק כסף לחודש, כאשר המרוויחים העיקריים הם אלה שמביאים הישגים גדולים בחו"ל ומקבלים מלגות בהתאם. מאז סיום כתיבת הדו"ח, יש לציין, לא השתנו התנאים הללו - למרות עלייה ביוקר המחייה ובשכר המינימום.
גורמים בכירים בספורט הישראלי מודים כי הדבר חורה להם. "לא מעט ספורטאים טובים הולכים לאיבוד בדרך, בעיקר כאלה שפורצים מאוחר או כאלה שהם רק בתחילת דרכם. הם לא זוכים ליהנות משכר ראוי וחלקם נאלצים לעבוד בעבודה נוספת", כך טוען מאמן בכיר בארץ, וקובע: "אין ספק שהדו"ח משקף גם את המצב גם כיום". בפועל, במקום שהמדינה תגדיל את הסכומים שניתנים לספורטאים, הוועד האולימפי יזם פרויקט של תמיכה מספונסרים וכך הם חיים למעשה גם בזכות תרומות של גופים עסקיים נדיבים. יוזמה שבאה לתקן את המעוות.
יגאל כרמי יו"ר הוועד האולימפי. מביא תמיכה מספונסרים (איתי כהן)בדו"ח גם נכתב כי על המדינה מוטלת החובה לדאוג לספורטאים לעתיד טוב יותר. אחת מההמלצות הייתה "לפתח ולקדם יוזמות שיסייעו לספורטאים לפתח קריירה שנייה לאחר סיום הקריירה הספורטיבית". הדבר לא נעשה באופן יזום על ידי משרד הספורט או משרדי ממשלה אחרים במדינה, אך בוועד האולימפי החליטו להרים את הכפפה עם הקמת "פרויקט היום שאחרי", שעובד בתקציב מוגבל של כ-300 אלף שקל לשנה אבל מצליח לספק מלגות לימודים ומקשר ספורטאים פורשים לגופים עסקיים.
אין תשתיות ואין תוכנית לאומית לאיתור כישרונות
עוד חשף הדו"ח של פרופ' דה בושר כי אחת מהבעיות הגדולות ביותר של הספורט ההישגי היא שהמדינה לא פיתחה תוכנית לאיתור כישרונות, כך שאין מערכות מעקב שעוסקות בזה ואין תיכנון שכזה ברמה הלאומית. כך קרה שישראל אפילו לא מפגרת אחרי מדינות אחרות באיתור כישרונות, אלא התחום הזה פשוט לא קיים בה.
כחלק מזה, בדו"ח הומלץ גם על פיתוח מרכזים אזוריים "שיהוו תשתית למצוינות ופיתוח כישרונות צעירים, בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות, איגודי הספורט ובתי הספר". מרכזים אזוריים שכאלה לא קיימים, אבל במשרד הספורט ינסו להטמיע את ההמלצות הללו בתוכנית "פרחי הספורט" בעתיד.
אחרי שתוכנית "פרחי הספורט" הקודמת כשלה, במשרד יזמו תוכנית חדשה שתנסה לקחת כיוון שונה - במקום להתעסק בכמות, המטרה היא להקים נבחרות אזוריות איכותיות ושם לטפח את הספורטאים הצעירים המצטיינים. לאחרונה הוצגה למשרד האוצר תוכנית משולבת, לאיתור כישרונות במרכזי מצויינות באמצעות מאמנים שיוסמכו לכך, אך זה עדיין בדיונים משום שתוכנית שכזאת דורשת תקציב שונה לחלוטין ממה שהוגדר תחילה.
ביקורת רחבה נכתבה בדו"ח של פרופ' דה בושר על התשתיות במדינה: "ברמה הלאומית, מכיוון ושני מרכזי האימון המרכזיים לספורט הישגי, מכון וינגייט והדר יוסף, ממוקמים במרכז המדינה, יש לשקול להקים עוד מרכזי אימון או לתמוך במתקנים של אגודות רב ענפיות בפריפריה".
הדבר, יש לציין, לא קרה עד כה. מעבר לזה, המדינה הפכה את מכון וינגייט למכון הלאומי שלה והיא מרכזת את עיקר המאמצים בשיקומו ובהפיכתו לבית לאומי לכל הנבחרות בארץ, דבר שדורש משאבים רבים. בפריפריה? אין השקעה ממשית ובקרב רבים מהספורטאים התחושה היא שהם לא מקבלים מתקנים ראויים בצפון או בדרום הארץ, על אף שהגישה של תוכנית המתקנים החדשה 2027 רוצה לעשות זאת ולייצר כמה שיותר מתקנים ראויים ומגוונים ברחבי הארץ.
יהפוך לבית הלאומי? מכון וינגייט (מכון וינגייט)לא סתם פרופ' דה בושר כתבה כי עושה הרושם שמדינת ישראל לוקה בחסר בקיומה של מדיניות לאומית בכל הקשור למיקום הגיאוגרפי של מתקנים לספורט הישגי. "יש לפתח מאגר מידע מדויק יותר עם הגדרה ברורה של מהם המתקנים המשמשים לספורט הישגי, כתנאי פתיחה להתוויית מדיניות מתקנים לספורט", כך נכתב על ידה.
בנוסף, הומלץ בדו"ח "להקים מאגרי מידע למעקב ובקרה בתחום הספורט ההישגי, לצורך מעקב אחר התפתחות הספורטאים". המדינה לא השקיעה בכך שקל עד עכשיו, אך היחידה לספורט הישגי הבינה שאין ברירה ורכשה, בסיוע הוועד האולימפי ומכון וינגייט, מערכות מידע חדשות שייכנסו לפעולה ככל הנראה בשנה הבאה. למרות זאת, ההמלצה להרחיב את כוח האדם ביחידה לספורט הישגי עדיין לא מומשה, וכך גם התוכנית של היחידה להקים עתודה הישגית לספורט האולימפי בהשקעה של עשרה מיליון שקלים. המהלכים הללו עדיין לא אושרו ולכן חלק מההמלצות פשוט לא התקדמו.
מדינת ישראל היא מדינה שמפתחת הרבה סטארט-אפים שעוסקים בספורט ובטכנולוגיה שנועדה לשפר אותו, אבל משרד הספורט לא מקדם את הנושא בעצמו - ודווקא שם ישראל עדיין תקועה מאחור. תחום המחקר והחדשנות לא היה קיים בספורט ההישגי בארץ ולא הוקצאו לו כספים, כך לפי הדו"ח.
משרד הספורט תולה תקוות במכללת וינגייט ושואף שזו שתקים זרוע מחקר ופיתוח, אך לפי גורמים שונים זה עדיין רחוק מלהתממש. משום שזה לא קורה, היחידה לספורט הישגי מנסה בתקציב זעום להוביל לשיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיה מקומיות כדי שישתלבו באימונים של הספורטאים. גם הוועד האולימפי הרים את הכפפה ובנה יחידת מחקר משלו, אך שם מדובר באדם אחד שיוצר קשרים עם מכוני מחקר, כמו הטכניון ואוניברסיטת תל אביב, אבל ברמה הלאומית די ברור שזה עדיין לא מספיק.
"מעמד המאמן לא מספיק חשוב במדינה"
אחד מהגורמים שעמדו מאחורי היוזמה להזמנת הדו"ח של פרופ' דה בושר הוא ראש מינהל הספורט לשעבר, ד"ר אורי שפר, שרק במהלך השבוע האחרון הקים את איגוד המאמנים הראשון לענפיים ההישגיים, לאחר שלכאורה מאס בהמתנה לכך שהמדינה תחולל שינוי משמעותי בתחום. איגוד המאמנים הלאומי שהקים ונרשם בהסתדרות לקח על עצמו לפעול לטובתם והוא יערוך להם השתלמויות מקצועיות, יעניק להם ייעוץ משפטי כדי שיוכלו להיאבק על זכויותיהם וינסה גם לקדם את מעמדם.
ד"ר אורי שפר. הקים ארגון מאמנים לאומי (נעם מורנו)זה כבר כמה שנים שמשרד הספורט רוצה לגבש ולהעביר בכנסת חוק מאמנים חדש, שיקבע רמות אימון אחיד לכל המאמנים בארץ על בסיס מדרג לאומי, כפי שהמליץ הדו"ח, אבל כתיבת החוק עדיין בהליכי עבודה. בימים אלה, אין מערך לאומי של דרגות אימון או פיקוח על אופן הכשרת המאמנים, כך שכל איגוד עושה דין לעצמו בתחום הזה, ואפילו גורמים לא רצויים עלולים לקבל הסמכה ולהפוך למאמנים של ילדים צעירים. מעבר לזה, אין עדיין שום מאגרי מידע על המאמנים בארץ ורמת הכשרתם, כך שהקביעה של פרופ' דה בושר, לפיה "מעמד המאמן לא נתפס כחשוב מספיק בישראל", עודנה נכונה.
הדבר הבולט ביותר שמדינת ישראל דואגת לטפח, בהתאם להמלצת הדו"ח, הוא קיום של תחרויות בינלאומיות בארץ. היא גם תומכת בכך מבחינה כלכלית, עם הקצאה של 42 מיליון שקל בשנה. "אם לוקחים את הדו"ח הזה, מבינים שלא באמת התייחסו אליו כמו שצריך. חלק מיושם, חלק מיושם באופן חלקי וחלק עדיין לא מיושם", אמר גורם בכיר בספורט הישראלי. גורמים אחרים, שמעורים היטב בפרטים, ציינו: "מאז פרסום הדו"ח לא נעשה אף דיון רציני בממצאים ולא גובשה תוכנית עבודה מסודרת ואמיתית ליישום ההמלצות הללו".
יהיו עוד מדליסטים אולימפיים בעתיד? (דן בלילטי)הדו"ח של פרופ' דה בושר מצא כי שיתוף הפעולה בין כלל הגופים שאחראים על התחום הוא "בגדר חלש מאוד", מספר הספורטאים הפעילים הוא נמוך יחסית, ולרוב אין תכנון ומדיניות ברורה באיתור ספורטאים מוכשרים, אין מספיק מתקנים לשימוש בלעדי של ספורטאים אולימפיים, אין מאגרי מידע שמאגדים את צרכי הספורטאים והמאמנים, ואין אף גוף שיוזם וקובע מדיניות או תוכנית אסטרטגית לכלל הענפים ההישגיים במדינה. מעל שנתיים חלפו מאז כתיבת הדו"ח, ועושה רושם שלא הרבה השתנה במציאות.
ממשרד התרבות והספורט נמסר בתגובה:
"דו"ח ההמלצות של פרופ' דה בושר עוסק רובו ככולו בספורט התחרותי-הישגי והוא עורך השוואה בין ישראל למדינות אחרות בתשעה פרמטרים שונים ומגוונים לשיפור, צמיחה והשקעה, במטרה להגדיל את הסיכויים לזכייה במדליה אולימפית. הדו"ח ממקם את המדינה ביחס לשאר המדיניות בכל תחום, אך עם זאת לא נמצאה נוסחה מנצחת או קורולציה מובהקת בין השקעה בתחום אחד ספציפי להצלחה מוכחת והשונות כפי שהצביע הדוח היא רבה.
"במסגרת ימי עיון בווינגייט, בהשתתפות כלל הגופים המובילים את הספורט ההישגי בישראל כגון מנהל הספורט, הוועד האולימפי, יחידה לספורט הישגי, מכללת וינגייט ועוד, הציגה פרופ' דה בושר את המלצותיה ואף קיימה דיון ניפרד עם מנכ"ל המשרד, במהלכו דנו לעומק בדו"ח והמשמעויות האופרטיביות שלו למדינת ישראל, ובהמשך נקבעו משימות ותוכניות אסטרטגיות לגופים למימוש ההמלצות בטווח הקצר, בינוני וארוך.
"המלצות הדו"ח אומצו על ידי המשרד ועוברות כחוט השני בכל התוכניות האסטרטגיות והאופרטיביות של המשרד והביאו לשינוי והתאמה של תוכניות קיימות. משרד הספורט העמיד לטובת תוכניות אלו תקציבים ייעודיים מהגדולים ביותר שהועמדו לטובת הספורט בישראל לתוכניות האסטרטגיות כגון תוספת של 25 מיליון ש"ח עבור הכנות אולימפיות, תוספת של 25 מיליון ש"ח עבור תוכנית פרחי ספורט, 40 מיליון ש"ח עבור קידום חוק המאמנים, 30 מיליון ש"ח עבור שיקום מכון וינגייט, למעלה משלושה מיליארד ש"ח לתוכנית המתקנים הלאומית, ארבעה מיליון ש"ח עבור השקעה במרכזי מצויינות ואיתור כשרונות, 10 מיליון ש"ח לטובת קידום הענפים מועדפים ומענקים לספורטאים ומאמנים על בסיס ההישגים, ליווי ספורטאים ומאמנים ב'יום שאחרי', אירוח תחרויות בינלאומיות ועוד.
"תקציבים אלו מיועדים כאמור לתוכניות האופרטיביות של המשרד והם עומדים לצד התמיכה בוועד האולימפי האמון על הספורט ההישגי בארץ ויישום ההמלצות העיקריות של הדו"ח. משרד התרבות והספורט עוקב, מלווה ומסייע לגופים במימוש ההמלצות וקשוב לצרכים שלהם ופועל עימם בשיתוף פעולה מתוך מטרה משותפת להישגים רבים, מדליות אולימפיות וחיזוק הספורט ההישגי בארץ. זאת, באמצעות שילוב זרועות של כלל הגופים, תוביל לצמיחת הספורט ההישגי ולהגדלת ההישגים הלאומיים שחלקם ניתן לראות כבר היום עם ההישגים המרובים של הענפים המועדפים בבוגרים ובנוער, כגון ג'ודו, התעמלות אומנותית, שייט ואתלטיקה קלה, זאת גם בהתאם למדיניות המשרד המעודדת את האיגודים להתחרות בכמה שיותר תחרויות בינ"ל לצורך צבירת ניסיון וחיזוק מעמדם באיגודים הבינלאומיים כפי שאף עולה באופן ברור מהדו"ח".