כבר חמש עונות שהמשחקים בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע נחשבים כ"משחקי עונה", בהם הראשונה פוגשת את השנייה וסופם להכריע את מאבק האליפות. אלא שהעונה, משהו השתנה. הדומיננטיות המרשימה של הצהובים, לצד החולשה של האדומים, יצרה מצב בו כבר בתחילת הסיבוב השני, אחרי 14 מחזורים הפער בין שתי הקבוצות בטבלה עומד על 14 נקודות, כשביניהן ניצבת בני יהודה, עם 11 נקודות פחות מהמוליכה.
על פניו, מדובר בפער שנראה קשה עד בלתי אפשרי לסגירה, למרות שיש עוד 66 נקודות בקופה ופלייאוף עליון בו הגדולות עתידות להיפגש עוד פעמיים. אם ישנו עדיין סיכוי כלשהו, קל שבקלים, שהפער ייסגר, לפחות על מנת שנקבל מאבק או מתח בשלבי ההכרעה, זה חייב להתחיל הערב (שלישי, 21:00) באצטדיון בנתניה. לפיכך, החלטנו ב"מספרת לחיבור" להשוות בין שתי הקבוצות ולבחון את ההבדלים, גם לעומת העונה שעברה. למי שחיפש נקודות להיתלות בהן, נגיד מראש שיש, אך הן לא רבות.
מה שרן ייני חושב על סיכויי מכבי מול ב"ש?ראש בראש
מבחינת נתוני הקבוצות (שנאספו על ידי אתר מנהלת הליגות בכדורגל), עולה כי ההבדלים במספר מרכיבים סטטיסטיים בהחלט גדולים בין הקבוצות, אולם באחרים, ב"ש בהחלט לא נופלת מהצהובים. השורה התחתונה והקובעת היא מכבי כובשת 2.4 שערים בממוצע למשחק ו-0.6 ספיגות (הנתונים הגבוהים בליגה), לעומת 1.6 שערים של ב"ש (4 בליגה) ו-1.1 ספיגות (מקום שישי). וכאן מגיעים הנתונים המעניינים באמת.
שתי הקבוצות מחזיקות בכדור בדיוק באותם אחוזים - 58.5 למשחק, מאבדות אותו מספר כדורים (64) ומחלצות אותו מספר בדיוק גם כן (60 למשחק). כמו כן, הן מבצעות אותו מספר עבירות למשחק (13), וצוברות אותה כמות דריבלים מוצלחים בממוצע (0.6). יתרה מכך, ב"ש מייצרת יותר איומים לשער (16.2 לעומת 14.4 בצהוב), וסוחטת מעט יותר עבירות מיריבתה, גם אם לא בצורה ניכרת (13.1 לעומת 12).
לואי טאהא עובר את אייל גולסה במפגש הראשון של העונה (אחמד מוררה)אז מנין היתרון הגדול של מכבי ת"א? ובכן, המרכיב העיקרי הוא גם הצפוי ביותר: ניצול הזדמנויות מקסימלי. הצהובים מגיעים לפחות מצבים מאשר ב״ש. כן, לב״ש יש העונה 16.2 איומים למשחק, ואילו למכבי 14.4. אלא שבחישוב פשוט, אחד מכל 10 מצבים של הדרומיים הופך לשער, לעומת אחד משישה של התל אביבים. פער משמעותי במיוחד. אם נוסיף לכך את העליונות ההגנתית הצהובה, או אז מצאנו את התשובה.
שלג דאשתקד
הנתונים של העונה הנוכחית מעניינים, אך אין הם נותנים את התמונה המלאה. לשם כך, הלכנו אחורה והשוונו את הנתונים הנוכחיים לאלה של העונה הקודמת. שני תהליכים התרחשו במקביל: שיפור מסיבי במספרים הצהובים, יחד עם ירידה משמעותית באלה האדומים. מספר השערים של מכבי עלה ב-46 בממוצע לעומת העונה שעברה ומספר הספיגות ירד ב-38 אחוזים. אצל ב"ש, לעומת זאת, ירידה של 19 אחוזים בכיבושים ועלייה של 52 אחוזים בספיגות.
מספר המצבים גם כאן משחק תפקיד מרתק: מספר המצבים הגבוה של ב"ש לא רק גבוה בערך מוחלט, הוא גם מהווה עלייה של 10 אחוזים לעומת אשתקד, בעוד מכבי מאיימת פחות על שער היריבה ב-15 אחוז. מדהים כאשר מסתכלים על התוצאות בכל אחת מהעונות. ב"ש, אגב, גם איבדה כח משמעותי בכיבושים מחוץ לרחבה (ירידה של 42 אחוז) ובחלק ההגנתי מספקת 10 אחוז פחות תיקולים מוצלחים. זאת כאשר הקבוצה של ולדימיר איביץ' משפרת את מספר חילוצי הכדור ב-15 אחוזים, מבצעת 9 אחוז פחות עבירות וכובשת הרבה יותר בנגיחה (עלייה של 76 אחוז)
שינוי לעומת העונה שעברה (מערכת ONE)אישית לוחצת
אי אפשר להיכנס להשוואות בין שתי קבוצות כאלה בלי לגעת גם בתפוקה האישית של כמה שחקני מפתח. ראשית, השווינו בין החלוצים - איתי שכטר ובן שהר. ובכן, כאן, ישנו דווקא יתרון בולט לחלוץ הבאר שבעי בכל הנוגע לתפוקת שערים. 7 כאלה יש לו לעומת 4 של שכטר, שגם שיחק הרבה יותר דקות. כך, שהר כובש כל 101 דקות בממוצע, בעוד אצל מקבילו זה כל 295. עם זאת, ישנו אספקט אחד בו חלוץ מכבי ת"א עולה על יריבו - והוא המדדים ההגנתיים. שהר ממעט לתקל את יריביו ולחלץ כדורים (6 תיקולים לאורך כל העונה, 4 חילוצים), בעוד שכטר עושה את שניהם ביתר שאת (28 תיקולים, 26 חילוצים).
בן שהר מול איתי שכטר (מערכת ONE)להשוואה הבאה נלך מעט אחורה, אל הקיצוניים הבולטים בקבוצות - מאור מליקסון ועומר אצילי. כאן, היתרון במספרים המוחלטים הוא כולו של הקשר הצהוב, שכבש כבר 5 שערים ובישל עוד 3. הבאר שבעי, לעומתו, כבש רק שער אחד ובישל עוד שניים. גם כאן המדדים ההגנתיים של השחקן בצהוב משמעותית טובים יותר, אולם נתון אחד בו מליקסון מוביל בפער הוא מסירות המפתח. 22 כאלה היו לו (שלישי בליגה), לעומת 10 של אצילי. רק שבב"ש, כפי שראינו, הן מתורגמות לשערים לעיתים רחוקות יותר.
מליקסון מול אצילי (מערכת ONE)נעבור אל שני השוערים, אריאל הרוש ופרדראג ראיקוביץ'. כאן ההבדלים קטנים הרבה יותר עד בלתי ניתנים לזיהוי. כמות דומה של כדורים נבעטו לעברם (47 ו-50 בהתאמה), הם עצרו כמות זהה (32 עצירות לכל אחד), אולם עדיין, השוער הצהוב פשוט סופג הרבה פחות. ניתן להסביר זאת באיכות המצבים שההגנה שלו מאפשרת, בסיוע שלהם ושל מסגרת השער בעצירת בעיטות שהוא כבר נכנע להן (מכאן הפער המספרי הקטן), אך גם, באמת בעובדה שראיקוביץ' שספג לא מעט ביקורת חווה עונה פשוט מצוינת.
הרוש מול ראיקוביץ' (מערכת ONE)השוואה אחרונה היא בין שני הברומטרים במרכז השדה: ג'ון אוגו ודור פרץ. מדובר בשחקנים עם אופי ותפקוד מעט שונים, וקל לראות זאת בנתונים. פרץ הוא איום משמעותי יותר לשער, במיוחד, אגב, במשחק הראש המצוין שלו, אולם בשאר הנתונים, הם די דומים, עובדה המחמיאה מאוד לקשר נבחרת ישראל, אשר בעונות קודמות היה יכול רק לחלום על השוואה לאחד הקשרים הטובים שנחתו כאן בשנים האחרונות. אם מותר למדור להמר, זה גם יהיה המאצ'-אפ החשוב בהתמודדות, כשאם אוגו ינצח בו, סיכויי ב"ש לנצח גוברים משמעותית.
אוגו מול פרץ (מערכת ONE)המעקב
שישה שחקנים צעירים נבחרו עוד לפני המחזור הראשון, כששמנו לעצמנו למטרה לעקוב אחרי ביצועיהם ובתקווה גם אחר פריחתם. כל הנתונים נאספו על ידי מנהלת הליגות בכדורגל, כשבסוגריים מופיעים הנתונים המשוקללים לכל העונה עד כה.