גלבאן: אעבוד גם בתחנת דלק כדי להישאר בארץ

לא רבים היו מודעים באמת למצבו של פדרו גלבאן עד לאחרונה, ובמיוחד עד הבוקר (שני) בו נלקח מביתו על ידי משטרת ההגירה. הקשר הארגנטינאי, שכבש 129 שערים בכל המסגרות בישראל בבני יהודה, מכבי פתח תקווה, הפועל אשקלון, הפועל תל אביב והפועל מרמורק, לא נמצא תחת חוזה כבר ארבעה חודשים אבל כן נמצא בסכנת גירוש ממשית מהמדינה. משפחתו, חיה בפחד יום-יומי ובנותיו מתקשות להשתחרר מהחוויה הקשה שפקדה את ביתם לפני כחצי שנה, כאשר שוטרי משטרת ההגירה הגיעו עם צו גירוש.

גלבאן, כעת, למעשה, שוהה בלתי חוקי בישראל, לא מבין היכן טעה. כיצד לא הבין שהקבוצות בהן שיחק בשנתיים האחרונות – בני יהודה, הפועל אשקלון, הפועל ת"א והפועל מרמורק – לא שילמו עבור אשרת העבודה שלו בארץ, איפה שגה בהתנהלותו שכרגע הוא ללא ויזה, ללא תעודת זהות, ללא סוכן וללא קבוצה, על סף גירוש בחזרה לארגנטינה עם אשתו פמלה וארבע בנותיו סופיה, קלרה, אמיליה וקמילה הקטנה שנולדה לאחרונה.

רגע לפני שמטרת ההגירה התדפקה על דלתו הבוקר, העניק גלבאן ראיון ל-ONE בביתו שבפתח תקווה, במסגרתו הכניס אותנו אל תוך התקופה הקשה שפוקדת אותו ואת משפחתו, בתו סופיה עוצרת הכל כששומעת את צמד המילים "משטרת ההגירה". גם היא זוכרת היטב את אותו בוקר בסוף חודש אוגוסט, שבו נשמעו דפיקות הדלת הנוראיות בפעם הראשונה. "אבא, למה אמרתם משטרה? הם יבואו עוד פעם?", היא קראה לאביה, שהגיב: "אתה רואה, לא הייתי צריך שהיא תשמע את זה". אחותה התאומה, קלרה (שתיהן בכיתה ג'), חוזרת מאוחר יותר הביתה מאימון כדורגל וטוענת שהיא כבר מבקיעה טובה יותר מאביה. "כמו אבא? אני יותר טובה מאבא, הוא יודע את זה. זה לא שקר", היא אומרת בביטחון.

בראיון גלוי לב, שנערך כאמור עוד לפני התפתחות האירועים הבוקר, גלבאן התחבט בשאלה איך לא מינף את השנים הטובות שלו בליגת העל לכדי התקדמות לקבוצה גדולה, כיצד הוא חי כשהסכנה לעזוב את ישראל נמצאת ממש מעבר לפינה, איך משפחתו מתמודדת, מה הוא חושב על מצבו ביחס לשאר הכדורגל הישראלי ומהי משאלת לבו האמיתית.

פדרו, ספר לנו מה קורה איתך בימים אלה
"הפסקתי להתאמן עם הפועל ת"א, דיברתי עם המאמן (אופיר חיים, מ.ר) והוא אמר שיהיה לו קשה לשתף אותי כי יש לו הרבה שחקנים וזה בסדר. אני מעדיף להתאמן לבד ושומר על הגוף שלי ברוך ה', מחכה לאופציות חדשות שייפתחו. הימים האלה קשים, אני מקווה שאמצא קבוצה בקרוב כי אם לא אצטרך לחזור לארגנטינה. אני צריך לשמור על המשפחה שלי, על הקריירה שלי ורוצה גם ליהנות. אני בן 33 ואני יכול לשחק עוד. אני רוצה להישאר בישראל כל החיים שלי, הילדות שלי ישראליות, אשתי מרגישה פה טוב. אבל אם הקבוצות לא רוצות אותי בליגת העל או בלאומית, אולי אצטרף לקבל החלטה אחרת ולעזוב עם המשפחה. המצב שלי קשה. אני 10 שנים כאן, היו לי רגעים נהדרים בכדורגל, הילדות שלי כבר בבית ספר, 10 שנים זה חיים שלמים. ארבעה-חמישה חודשים לא שיחקתי. זה קשה לי מאוד".

פדרו גלבאן והמשפחה (רדאד ג'בארה)

אתה באמת מרגיש שלא רוצים אותך פה?
"לא יודע כבר. אני יודע שבאינטרנט, ברחוב ובכביש אוהבים אותי אוהדים של כל הקבוצות. שולחים לי הודעות כל הזמן, מדברים עליי דברים טובים בכל מקום, אומרים לי: פדרו תישאר, שולחים לי בוואטסאפ, באינסטגרם, עשו עצומה שלא אעזוב, אנשים חתמו על זה. עשיתי דברים בכדורגל וגם כבנאדם. אני אוהב את ישראל יותר מהרבה ישראלים. המדינה נתנה לי הרבה. המשפחה זה החיים שלי ומה שהאנשים פה עשו בשביל אשתי והבנות אני לא אשכח בחיים, תמיד רוצים לעזור לנו. אתה לא מאמין איזה לב. בבית הספר, בגן, אוהדים של בני יהודה, של הפועל ת"א, של הפועל מרמורק, אוהדים של כל הקבוצות". 

לא מעצבן אותך לראות את הפועל בטלוויזיה? לא קיבלת שם הזדמנות בשנה האחרונה
"בטח שמעצבן, אבל לא קשה. היום אני צוחק. מה אני אהיה עצבני? אני אומר לאשתי תוך כדי המשחקים מה אני יכול למסור ככה, פה ושם, להבקיע מהמצב הזה והזה. 130 גולים ב-10 שנים זה לא מזל".

למה בעצם אף קבוצה לא לוקחת אותך?
"אני לא מבין. לרוב הקבוצות בלאומית יש שני זרים כבר. בליגת העל אני לא יודע ולא מאמין שאני לא משחק בליגת העל. אולי אתה חושב לעצמך מי אתה בכלל, אתה משוגע. אבל למה אני לא יכול לשחק בליגת העל? יוסי בניון יכול, מהראן ראדי, חאלד חלאילה, הרבה שחקנים משחקים הרבה אחרי גיל 30. בגלל שאני זר כנראה, אם הייתי ישראלי זה היה קל יותר. 10 שנים אני מנסה להוציא תעודת זהות, מה אתם רוצים ממני עוד? הבנות התאומות שלי בכיתה ג', שתיים מהן נולדו כאן". 

פדרו גלבאן בימיו במרמורק (אורן בן חקון)

איך אתה מרגיש עם זה?
"חסר אונים. אני רוצה לעשות משהו ולא יכול. רוצה לשחק ולא משחק. גם בהפועל ת"א אני יכול לשחק, בטח שאני יכול. אבל מה זה יעזור שאגיד את זה? אני רואה את המשחקים שלהם בטלוויזיה, מהדקה הראשונה אני מקבל הודעות איך אתה לא על המגרש, מה, למה וכזה".

לאן היית רוצה להגיע בכדורגל הישראלי? איפה אתה מרגיש פספוס?
"אני מקווה שייצא לי לשבת יום אחד עם יענקל'ה שחר. אני רוצה לשאול אותו למה אף פעם לא נתת לי צ'אנס? החתמת שחקנים ששיחקו איתי. אלירן עטר, דינו אנדלובו ואחרים. למה מעולם לא פנית אליי? אני אומר מכבי חיפה כי אני ממש אוהב את המועדון הזה, זה החלום שלי לשחק יום אחד שם. עם 120-130 שערים זה לא שקר, משהו עשיתי בקריירה, אז למה לא אני? אני רואה אותם בטלוויזיה ולא מבין למה. תנו לי צ'אנס, אני יודע מה אני יכול לתת עם המספרים שלי והניסיון שלי. למי יש מספרים כמו שלי? אני רוצה להשוות. אבל זה בסדר, לכל אחד יש פוליטיקות ומנטליות שונה. לי יש מנטליות ארגנטינאית, אני שמח ממה שיש לי ואני ממשיך בדרך שלי".

פדרו גלבאן בחגיגות הגביע (משה חרמון)

חשבתם כבר מה תעשו בארגנטינה אם תצטרכו לעזוב?
"(שואל את אשתו: 'מה עונים על זה?') אותו דבר, אבל במקום מ-100 שם אתחיל מ-0. פה כולם מכירים אותי, שם לא. בית ספר לבנות? הן יודעות לכתוב ולדבר עברית, אבל לא ספרדית. כותבות קצת, אבל לא טוב". 

ואם לא תמצא שם קבוצה?
"קודם כל ישראל. הנקודה היא שאני מרגיש שאני יכול לשחק לפחות עוד שנתיים-שלוש, אחכה עד הסוף, אבל אם לא יהיה כלום אז לא אשחק. אין לי בעיה לשחק בליגה א' גם. עכשיו אני לא יכול לשחק כי אני זר, אבל אם אוכל – אלך באלף אחוז. לא מאה, אלף. ואעבוד גם במקביל בעבודה אחרת". 

פדרו, אם תבין בסופו של דבר שתוכל להישאר בישראל ולא להתעסק בכדורגל, רק בשביל המשפחה, תעשה את זה?
"כן, אעבוד גם בתחנת דלק אם צריך. בשביל הילדים שלי כן. אני רוצה להישאר בישראל גם אחרי הכדורגל, בלי קשר לכדורגל. אין לי שום בעיה לעשות גם דברים אחרים. כדורגל זה קודם כל, אבל אם לא יסתדר, אין מה לעשות".

פדרו גלבאן ובתו (רדאד ג'בארה)

אתה מאשים מישהו במצב שלך?
"אני לא חושב על זה בכלל. כרגע קבוצות לא לוקחות אותי כי לא יכולות או שאין להן כסף. בליגת העל חושבים שאני שמן ולא יכול לרוץ. די, מספיק. 10 שנים שמן? 10 שנים לא יכול לרוץ? עזבו אותי כבר. שנה, שנתיים שמן, אבל 10 שנים עם מספרים כאלה, כל שנה אותו דבר, עדיין שמן? בארגנטינה מי שמשחק טוב, משחק, מי שמהיר, משחק. אם אתה שמן ועושה גולים, אתה משחק. פה זה משהו אחר".

איך אתה מתמודד עם הביקורות האלה?
"לפני שנתיים שיחקנו עם בני יהודה בגביע המדינה מול מכבי חיפה בבלומפילד, 2:2. בישלתי וכבשתי והפרשן אמר לא משנה אם הוא הולך או לא רץ, הוא מניה בטוחה. מבשל וכובש. זה אני, אין מה לעשות. אני יכול לשבת עם כל האוהדים בארץ ולשאול כל אחד: את מי אוהד? אשדוד, עשיתי גול לקבוצה שלך, הפועל ת"א? עשיתי גול, הפועל עכו? עשיתי גול, מכבי ת"א? עשיתי גול, גם מול בני יהודה כבשתי".

נפגעת ממישהו בישראל? פוליטיקאים, אנשים מהכדורגל?
"לא, אני מעדיף לחכות. אולי אני טועה או שאני בכלל לא יודע. צריך קודם כל ויזה ואז תעודת זהות, אולי היא מחכה שאקבל ויזה ואז תעזור לי עם תעודת זהות. ככה היא אמרה. אני לא עצבני על אף אחד, כי עד היום אני לא מבין למה אני לא מקבל ויזה. שנה וחצי אני בלי ויזה ועדיין לא הסבירו לי. אני לא יודע את האמת. אם הייתי יודע מה לעשות, הייתי עושה. נסעתי בעצמי לירושלים למשרד הפנים, נתתי את הטפסים ואני לא מבין למה זה עוד לא קרה. אבל אני רוצה להסתכל קדימה. מה שקרה עד עכשיו זה קטסטרופה, לי ולמשפחה. רוצה רק לחזור לשחק בקבוצה ושהמצב עם המשפחה יישאר רגיל. אני פתוח לכל ההצעות, להתאחדות לכדורגל, לכל הקבוצות, לשחק, לאמן, לעשות כל מה שצריך".

פדרו גלבאן מאוכזב (משה חרמון)

מהשבוע הבא תהפוך להיות מאמן, חושב להמשיך גם בתחום הזה?
"אני מסיים את הקורס עכשיו, אייל לחמן הוא המדריך שלי. אני רוצה להיות מאמן, לעשות אקדמיה של כדורגל, יש הרבה דברים לעשות פה. עכשיו זה נראה קשה, אבל אני חושב חיובי".

איך אתה שומר על אופטימיות, זה נראה כאילו אתה לא מבין את המצב שלך בכלל
"כי אני מאמין בעצמי ומאמין גם באנשים. אם הייתי מרגיש שלא אוהבים אותי והחברים לא עוזרים לי, אז הייתי לוקח את המשפחה והולך, אומר לעצמי שזה לא המקום שלי. אבל זה הפוך. אנשים שמעו שאני עומד לוותר ולעזוב והתקשרו אליי בעצבים: מה אתה עושה, מה אתה נורמלי, איפה תלך? חברה של פמלה התקשרה בוכה ואמרה: אני לא רוצה שתלכו". 

בכנות, אתה מפחד ממשטרת ההגירה שתבוא ותגרש אתכם מהארץ?
"אני לא מפחד, אני מאוכזב בשביל המשפחה שלי. כשמשטרת ההגירה הגיעה לכאן זה היה רגע חרא בחיים שלי, הילדות שלי בכו כמו משוגעות. אני כועס גם כי הקבוצות ששיחקתי בהן אמרו שעשו הכל כדי לעשות לי ויזה ואני לא יודע למה זה לא קרה עדיין. אבל זה העבר, אני רוצה להסתכל קדימה. רק רוצה למצוא קבוצה, לקבל ויזה ואחר כך תעודת זהות. הילדות בבית ספר ובגן, עכשיו נולדה לי עוד בת. אני לא פושע, עשיתי דברים טובים בכדורגל הישראלי, אבל לא רוצים אותי בקבוצות או שהמדינה לא רוצה שאשאר אז זה פשוט, אני לא רוצה שהמשטרה תבוא לקחת אותי, אני אעזוב בעצמי. לא רוצה רגעים רעים. אקח את המשפחה ואלך. רוצה רק להישאר עם המשפחה ועם האנשים שאוהבים אותי".

פדרו גלבאן (רדאד ג'בארה)

מה אתה אומר לאשתך ולבנות כשהן שואלות מה קורה?
"אני מנסה לשמור עליהן מכל הבעיות האלה. היו שבועות קשים, הילדות פחדו, אני לא רוצה לעבור שוב את הרגע הזה. הימים האלה קשים, זאת תקופה קשה. אנחנו לבד פה. יש לנו חברים, נכון, אבל אין לנו משפחה כאן. אני מנסה להרגיע אותן, לומר שהכל יהיה בסדר, שאף אחד לא יבוא לקחת אותנו. הן בכו כמו משוגעות כשהם באו, זה היה ב-8 בבוקר, הבת שלי צעקה להם: בבקשה אל תיקחו אותנו. הן היו בהלם, הבינו מהר את הסיטואציה".

לא נגמר לך הכוח להמשיך ולהילחם?
"זה קשה מנטלית. אני לא אומר אף פעם שאני כוכב ושאני הכי טוב. מי שמכיר אותי יודע מי זה פדרו. ב-10 שנים עשיתי אולי שבעה-שמונה ראיונות, אני לא חי בשביל אינטרנט או טלוויזיה. אני אדם שקט. כשאני רואה את הליגה העונה, אני יותר רעב כי אני יכול לשחק בכמה קבוצות ולעשות דברים טובים. עם בני יהודה הגעתי לאירופה כמה פעמים, פעמיים גמר גביע המדינה ופעם אחת זכינו, שלוש שנים השחקן הזר המצטיין של העונה, אני הזר עם הכי הרבה שערים בישראל. אני רואה שחקנים בקבוצות גדולות ושואל את עצמי למה אני לא יכול גם לשחק שם. אני לא יודע מה התשובה. מאמנים לא אוהבים אותי? לגיטימי".

לסיכום, מה יש לפדרו גלבאן להגיד למי שיכול לעזור לך ולמשפחה שלך?
"אני שמן או לא שמן, אני שחקן כדורגל, זה פדרו, עם כל המספרים. אני מרגיש טוב ורוצה לשחק קל עוד שלוש-ארבע שנים. ליגת העל, לאומית, ליגה א', רוצה לשחק, ליהנות. תאמינו בי, זה מה שאני רוצה לומר. כל מה שעשיתי בקריירה זה לא מזל, יש בי משהו, באמת. זה הכל. לא רוצה לדבר על מה שקרה, לא רוצה שום דבר מיוחד, רק לגור בישראל, שמחים ורגועים, בלי בלגן בכלל. רוצה לעשות הכל כמו שצריך כדי להישאר ולהיות מאושרים. נעבוד במה שצריך, רק רוצה לתת הכל לילדות שלי. אני אוהב את ישראל. המשטרה פה שומרת על האנשים, הם באו לפה לקחת אותי ואני אוהב אותם כי הם עושים את העבודה שלהם טוב. אני רוצה לומר תודה למירי רגב על מה שהיא אמרה אז ואני מקווה שהיא תוכל לעזור לי להוציא תעודת זהות. לא בשבילי, בשביל הילדים שלי. הכל בשבילם. אפשר לסמוך עליי שאעשה פה הכל. אשחק כדורגל, אעזור לאנשים, אבקר ילדים בבתי חולים, מה שצריך. אני פתוח להכל, רוצה לעזור בחזרה לאנשים כמו שאנשים בישראל עזרו לי ולמשפחה שלי".