מאמן נבחרת ישראל וצ’לסי לשעבר אברהם גרנט השתתף היום (שני) באירוע הוקרה לחסידי אומות העולם הלא יהודים שסייעו להציל יהודים במהלך השואה בטקס מיוחד שנערך בפרלמנט הבריטי בלונדון.
גרנט, אשר משמש כיו”ר של כבוד בקרן ‘ממעמקים’ שקיימה את הטקס בשיתוף עם חבר הפרלמנט הבריטי דניאל קוצ’ינסקי, נכח בטקס ואף נשא נאום בו אמר: “ראשית, אני רוצה להודות לכל מי שהשקיע זמן ומאמץ בהצלחת הפרויקט הזה. אני מודה בצורה מיוחדת לג’וני דניאל שחווה לילות לבנים רבים בארגון ובהכנה של הכל. כמו כן, אני רוצה להודות לרומן אברמוביץ’ על התמיכה שלו בפרויקט”.
אברהם גרנט (שחר גרוס)”חשוב לי להגיד כמה זה מרגיש טוב להיות פה וכמה גאווה יש לי לקבל את ההזדמנות לקחת חלק בפרויקט החשוב הזה. סבא שלי אברהם, אשתו רודי וחמישה מילדיהם חוסלו כולם בשואה. בחורף 1940, בני המשפחה הנותרים ממשפחת גרנט, המשפחה שלי, גורשו ברכבות לקומי, ליד סיביר. כתוצאה מהמסע הארוך והתנאים הקשים, הקור והמחסור באוכל ובשתייה, רבים מתו בדרך ונזרקו מהרכבת”.
"בבוקר חורפי אחד, אחרי שבועות ארוכים של פילוס דרכם דרך הטבע המושלג של קומי, הרכבת עצרה באמצע יער קפוא וכל היהודים הורו לצאת, כולל משפחתו של אבי. הם היו לבד, לבושים בסחבות וננטשו לצד פסי הרכבת, אבודים באמצע היער הקפוא. אך בכל זאת, איך שהוא, הם היו חייבים לשרוד. כמובן, רובם לא הצליח לשרוד את התנאים הקשים”.
“סבא שלי אברהם, על שמו אני גם קרוי, נהרג בשל הקור הקשה והרעב הנוראי. לא הרבה זמן לאחר מכן, אשתו, או יותר נכון הצל הקפוא של האישה שהיא הייתה, הלכה לעולמה בידיו של אבי מאיר, שהיה אז בן נוער. מספר חודשים לאחר מכן, הצטרפו אליהם גם אחותו בת החמש רחל ואחותו בת ה-14 שרה”.
אברהם גרנט (שחר גרוס)“בהיותו בן 13 בלבד, אבי היה עד לכך שכל משפחתו נהרגה, אחד אחרי השני והוא נאלץ לקבור אותם לבדו בעזרת ידיו החשופות באדמה הקפואה. הוא היה לבד לגמרי, השריד האחרון של משפחת גרנט נותר נטוש בגיהנום הקפוא. בגיל 15 התחלתי לראשונה להתעניין בעברו של אבי. הייתי סקרן מאוד לגלות איך מהגיהנום הזה בו הוא היה, ילד עם נסיון חיים כה נוראי יכול להפוך לאדם כל כך חיובי ואופטימי עם חוש ההומור הנהדר ביותר שיש”.
“גיליתי כאב כמעט בלתי ייאמן, סבל בלתי נגמר ורוע טהור איתו הוא נאלץ להתמודד, כמו גם עם מיליונים אחרים של אנשים חפים מפשע, לא הצלחתי להבין כמה הרשע הזה באמת היה קיים. עם זאת, במהלך מסע הגילוי שלי, למרות הזמנים הנוראיים האלו, ידעתי למצוא גם את הצד החיובי. הדוד שלי הרצל ניצל מאימת השואה בזכות כומר מקומי שסיכן את חייו והסתיר אותו מהנאצים”.
“בשבילי, האקט המדהים של סיכון חייך, חיי משפחתך וחיי האהובים לך על מנת לעזור לזר, רק בזכות האמונה שזה הדבר הנכון לעשות, הוא הערך העליון ביותר שאדם יכול לחוש. הגיבורים האלה היו מעטים, אך הצילו רבים. הם סיכנו את הכל, בלי להתחשב בסכנה שבדבר. הם היו אנשים רגילים, מרקעים שונים, אבל תוצאת המעשים והאומץ שלהם, הם הפכו לגיבורים אמיתיים שאלפי אנשים חיים היום בזכות ההקרבה שלהם”.
אברהם גרנט (רדאד ג'בארה)“כיום, כולנו מודעים לרשע הברוטאלי ולהשמדת ההמונים שגרם הטירוף הנאצי, קל לאבד אמון ותקווה באנושות כשעדים לרוע כה נוראי. עם זאת, לצד הרשע הטהור, חזינו גם בטוב לב טהור, מצד אותם אנשים פשוטים שביצעו פעולות הירואיות של מלאכים. אני מגיע מעולם הספורט, אני מאמן כדורגל, וככזה, המטרה שלי היא לנסות ולדחוף את עצמי ואת הקבוצה שלי לגבולות חדשים כל הזמן”.
“בניגוד לכך, האנשים הפשוטים שסיכנו את חייהם לטובת אחרים נקטו עמדה נגד חוסר הצדק, כך שלא הייתה אפשרות לדחוף את עצמם יותר קדימה ממה שהם עשו, הם הקריבו את הכל לטובת מה שהם האמינו בו. יש אנשים שאומרים שלפעמים, הדבר הטוב ביותר הוא לא לעשות כלום, לעומת זאת, חשוב לציין שאנשים שלא עושים כלום, לא עושים היסטוריה”.
“בזכות הגיבורים האלה, שסירבו לעמוד מנגד ולא לעשות כלום וקיבלו את ההחלטה לעשות את הדבר הנכון ולא משנה מה, אני, אברהם גרנט, בנו של אבי האוהב מאיר, נכדם של אברהם ורודי, יכול לעמוד כאן היום. אני אדם חופשי ואסיר תודה, זאת בזכות הגבורה וההקרבה האישית של האנשים בעלי הנפש הטהורה הזאת, לא נשכח אותם לעולם”.