לאחר שהגיע באמצע העונה שעברה והיה אחד מהגורמים המשמעותיים להישארותה של הפועל רעננה בליגת העל ולסיום העונה הנהדר של הקבוצה מהשרון, נמניה ניקוליץ׳ הוא ללא ספק אחד מעמודי התווך של רעננה, למרות שעד כה העונה הדברים הולכים פחות בקלות.
כעת, הקשר הסרבי בן ה-31 מתייחס בראיון מיוחד ל-ONE ליכולת של רעננה העונה, לחיים בישראל, לאקסית הפועל תל אביב, לכדורגל הישראלי, למצב הביטחוני בארץ, לילדות ומלחמת האזרחים בסרביה, כמו גם לתקוות לקראת המשך הקריירה.
נמניה ניקוליץ׳ (רדאד ג'בארה)מה אתה חושב על מצבה של הפועל רעננה עד כה העונה?
״בשבילי פתיחת העונה הפעם טובה יותר מבעונה שעברה, אבל אנחנו עדיין צריכים למצוא את הדרך שלנו. בעונה שעברה ידענו מה אנחנו עושים והעונה אנחנו צריכים להיות מדויקים יותר בכל אספקט של המשחק שלנו. יש לנו שחקנים איכותיים וסביר להניח שנצרף עוד שחקנים בינואר, אבל מהסגל הקיים אני מאמין שאנחנו צריכים להוציא יותר. אנחנו חייבים להיות חדים יותר, אני חושב שיש לנו את מה שצריך כדי לעשות דברים יפים בליגה, לא רק להישאר. בעונה שעברה עשינו דברים מיוחדים לקראת סיום העונה ואני רוצה שהעונה זה יהיה דומה״.
מספר גדול של שחקנים משמעותיים עזבו הקיץ את רעננה, אתה בכל זאת מאמין שהקבוצה הנוכחית טובה כמו זו של העונה שעברה?
״באספקטים מסוימים השתפרנו ובאספקטים מסוימים לא, אבל אני חייב להודות שבעונה שעברה היינו טובים יותר. אבל ההבדל הוא לא גדול ואם נהיה חדים יותר אני מאמין שנוכל להגיע להישגים גם העונה ולעשות דברים דומים למה שראינו בסוף העונה שעברה״.
נמניה ניקוליץ' חוגג עם שחקני רעננה (שחר גרוס)מה לדעתך המטרה ההגיונית של רעננה העונה?
״הדבר החשוב ביותר הוא כמובן להישאר בליגה, אבל לי וגם לעוד כמה שחקנים חשוב גם להראות דברים אחרים. לכבוש שערים, לקדם שחקנים צעירים, לנצח קבוצות גדולות ולעשות דברים דומים לעונה שעברה, אז ניצחנו את מכבי תל אביב״.
איך העבודה עם מנחם קורצקי?
״בשבילי זה מושלם, הגעתי לרעננה אחרי שלי ולמנחם היה חיבור קודם למרות שלא עבדנו יותר מדי ביחד בבלאגן בהפועל תל אביב, אבל עדיין הרגשתי שהוא בחור טוב וכן. הוא התקשר אליי והגעתי לרעננה והרגשתי נפלא. האימונים טובים, האווירה מצוינת ואין יותר מדי לחץ כי מנחם לוקח את הלחץ על עצמו ופחות על השחקנים. מנחם עוזר על המגרש ומחוץ לו ואני אעשה בשבילו כל דבר שהוא יבקש והוא עוזר לי מאוד, כך שבשבילי זה תענוג לעבוד עם מנחם״.
מנחם קורצקי (חגי מיכאלי)בניגוד לעונה שעברה, אז הנהגת את מרכז השדה ולקחת יותר אחריות, העונה אתה צריך להתאים את עצמך לעבודה משותפת עם מירקו אורמוש, זה קל או קשה יותר מבחינתך?
״מירקו לוקח חלק מהאחריות שהייתה עליי בעונה שעברה וזה טוב כי הוא תורם שערים ובישולים וכי הוא יותר התקפי. בעונה שעברה הגעתי בנובמבר קצת בהפתעה והשחקנים היו צריכים להתרגל אליי ובסוף העונה הם רק התחילו לשים לב יותר ולהקשיב יותר, העונה הרוב רגילים אליי כבר ויודעים מי אני. קבוצות ושחקנים אחרים יודעים מה אנחנו שווים וסוגרים אותנו יותר, כך שקצת יותר קשה לי לשחק עכשיו. יש שחקנים חדשים להתרגל אליהם, אבל מירקו מוסיף לנו איכות וזה טוב לקבוצה, אבל כולם, גם אני וגם מירקו, צריכים לתת יותר כדי שנצליח להראות רמה דומה למה שעשינו בעונה שעברה״.
מירקו אורמוש מול אופיר קריאף (שחר גרוס)בשבוע האחרון צברתם 4 נקודות עם 1:2 גדול על בית”ר ירושלים ו-0:0 מול הפועל חדרה, כמה ביטחון זה נותן להמשך?
”זה חשוב מאוד, כמובן אחרי שניצחנו את בית”ר ירושלים בפעם הראשונה בהיסטוריה של הפועל רעננה. מדובר בארבע נקודות חשובות מאוד להמשך, למרות שלא הצלחנו לנצח את חדרה. יש לנו הרבה יותר ביטחון עכשיו, ברעננה זה חשוב כי ניצחון אחד, בוודאי מול קבוצה גדולה, נותן המון אנרגיה וביטחון להמשך. אני חושב שאנחנו צריכים להמשיך ולהוכיח שיש לנו מה להציע, כי צריך לשמור על הרמה שהצגנו מול בית”ר ירושלים. התוצאות האחרונות שלנו טובות”.
יואב תומר ואור דסה בטירוף (שחר גרוס)המשחק מול חדרה היה חלש מאוד, הייתה ירידת מתח אחרי בית”ר?
”אני מסכים שהיה משחק רע מאוד עם כדורגל פשוט לא טוב. היה משחק קשוח וטקטי, אבל זה לא היה כדורגל, כך שאני פחות אוהב להתייחס למשחקים כאלה. אין ספק שלא זאת הרמה שאנחנו רוצים להציג. עם זאת, השגנו נקודה חשובה וחיברנו משחק שלישי ברציפות ללא הפסד וזה חשוב כי אם היינו מפסידים, הניצחון על בית”ר לא היה שווה כלום. ננסה להמשיך ברצף שלנו מול הפועל חיפה”.
נמניה ניקוליץ' (עמרי שטיין)המשחקים האחרונים נותנים לכם ביטחון בקרבות התחתית?
”הנקודות שהשגנו במשחקים האלה מספיקות לנו לבינתיים, אבל העונה עוד ארוכה ואני חושב שכדי להישאר מעל הקו האדום גם בהמשך אנחנו צריכים להשתפר בעוד הרבה מובנים, אם נרצה להמשיך ולעלות אנחנו צריכים להשתפר”.
הבנתי שלא היית מרוצה אחרי שלא פתחת מול בית”ר ירושלים וכמו כן, גם הוחלפת יחסית מוקדם מול חדרה, יש איזו סיבה לזה?
”אין לי תשובות לגבי זה כי לא דיברתי עם מנחם על זה, יש לי גם שאלות בנושא הזה, אבל נראה מה רעננה תחליט, אולי ידברו איתי על זה בימים הקרובים. יש לי הרבה איכויות והרבה נסיון ולדעתי אני ראוי לפתוח בהרכב ולשחק בכל קבוצה בישראל, אבל אני פה וזו הקבוצה שלי ואני מוכן להיות סבלני. אם זה נובע מסיבות טקטיות או שלא מרוצים ממשהו אני חושב שצריכים לדבר איתי ואז הכל קל יותר. אני לא יכול להגיד שאני מרוצה מזה, אבל זה חלק מהכדורגל ואני חושב שאני ראוי לפחות להסברים”.
נמניה ניקוליץ' (עמרי שטיין)מה אתה יכול להגיד לי על השחרור של מרטין אלאניס?
”מרטין לא היה מרוצה מסגנון הכדורגל כאן, רעננה ביקשה ממנו דברים שקשה לו לתת. הוא בחור טוב ואהבנו אותו בקבוצה, אבל על המגרש מדובר בדבר שונה והיה קשה לו להבין את סגנון המשחק ולהתאים את עצמו לסגנון המשחק הזה. הוא החליט לעזוב ולנסות למצוא מקום בו יהיה לו יותר קל לבוא לידי ביטוי, הוא מוכשר מאוד ויש לו המון פוטנציאל, אבל הוא צריך להוכיח שיש לו את האישיות ואת החוסן המנטלי כדי להצליח ולהראות את הכישרון שברור שיש בו, הוא צריך להיות יותר מרוכז וחזק פיזית כדי להצליח באמת, אבל את הכישרון יש לו. לדעתי זה רק עניין של סגנון הכדורגל, כי יצא לי לדבר איתו בספרדית, למרות שברור לי שזה קצת הקשה עליו”.
מרטין אלאניס (איתי כהן)אמנם בחלק מהמקרים לא מדובר בעונות מלאות, אבל זו כבר העונה הרביעית שלך בישראל, מה אתה חושב על החיים פה?
״אני אוהב את ישראל, הכדורגל טוב והרמה בסדר. המשפחה שלי אוהבת את ישראל ושמחה פה וזה מה שהכי חשוב לי ואנחנו מסתדרים פה גם מבחינה כלכלית, כך שאני מאוד אוהב את ישראל וטוב לי פה״.
מה אתה אוהב בישראל?
״אני אוהב את מזג האוויר, הילדים שלי נהנים פה ואשתי יכולה לצאת איתם, להסתובב וללכת לחוף. האנשים פה מנומסים וברעננה כל האפשרויות פתוחות, תל אביב רחוקה עשר דקות מפה, אפשר לנסוע לחיפה ולירושלים ויש איך לבלות פה. מבחינת הכדורגל טוב לי פה וזה מתאים לי, בפגרת הקיץ יש לי חודשיים לבלות ולחזור הביתה כשזה הזמן הכי טוב להיות בבלגרד. זה מתאים לי מאוד, אני מגיע לפה לשחק ואני עכשיו בן 31 ובגלל שאין עליי יותר מדי לחץ אני מרגיש בן 26. הכל רגוע כאן ואני אוהב את זה שאנשים פה לא תחרותיים כמו באירופה, אנשים פשוט רוצים לחיות את החיים שלהם ואין פה לחץ״.
נמניה ניקוליץ׳ (רדאד ג'בארה)ומה אתה פחות אוהב כאן?
״כשכדורגלן מגיע למדינה אחרת הוא מוגן, יש לו דירה, רכב וכסף והמשפחה שלו מקבלת הכל ויכולה להיות מאושרת. אבל אני כן יכול להגיד שיקר לחיות פה בצורה משוגעת וגם הפקקים זו בעיה קשה. לא ברור כל כך למה, כי זו מדינה קטנה יחסית, אבל הפקקים פה הם משהו הזוי״.
אתה חי פה עם המשפחה שלך?
״המשפחה שלי חיה כרגע בין בלגרד וישראל, בעונה שעברה היינו ביחד כאן, אבל העונה הילדים שלי התחילו ללמוד בבתי ספר אז הם יותר בבלגרד. המשפחה שלי מגיעה לבקר פעם בחודש לשבועיים, כך שזה נחמד להיות איתם שבועיים ואז להתרכז במאה אחוז בכדורגל. חשבתי שיהיה לי קשה יותר, אבל חודש זה לא הרבה זמן ואני מרוצה מהצורה שבה אנחנו מתנהלים כרגע. זה שילוב נכון בשבילי״.
התחלת את הקריירה בישראל בהפועל תל אביב, לפני שהגעת, היו לך תהיות לגבי הגעה לישראל?
״לא היו לי חששות לפני שהגעתי לישראל. דיברתי עם הרבה שחקנים לפני שהגעתי, כמו גם עם סאבו פאביצ׳ביץ׳ ששיחק בהפועל ומכבי תל אביב וכולם אמרו שהחיים פה טובים והכדורגל ברמה טובה. רציתי ללמוד על כדורגל במדינות אחרות ושמחתי להגיע לישראל למרות ששיחקתי בבאטה בוריסוב והיינו בליגת האלופות. הרגשתי שאני רוצה לשחק במקום אחר ולא באמת רציתי להמשיך בכדורגל הבלארוסי. הפועל תל אביב זה מועדון גדול והגעתי, למרות שהיו שם טעויות ובעיות וכל הנושאים הכספיים שהפריעו לקבוצה באמת שהייתי שמח בהפועל תל אביב״.
נמניה ניקוליץ' במדי הפועל ת"א (נעם מורנו)מה בקשר לנושא הביטחוני בישראל, זה לא הלחיץ אותך?
״בסרביה זה מאוד דומה, יש לנו בעיה דומה עם קוסובו במשך משהו כמו 30 שנים ואפילו יותר. כשהייתי בבלארוס היו דיווחים שיש בלאגן בין סרביה לקוסובו והציגו את זה כסיפור גדול, אבל אני מכיר את המדינה שלי והתקשרתי להורים שלי ולחברים והבנתי שהציגו את זה כמשהו הרבה יותר גדול ממה שבאמת קרה. אז בקשר לישראל, בסופו של דבר אני מביא לפה את אשתי ואת הילדים שלי בכל חודש, כך שאני מרגיש פה בטוח מאוד״.
מעולם לא ניסית להסתיר את זה שיש לך חיבור מיוחד להפועל תל אביב, יש לך עוד תקוות לחזור לשם?
״אמרתי את זה כבר הרבה פעמים בעבר, אם רעננה תבקש ממני ללכת ואני אצטרך לבחור קבוצה אחרת לשחק בה בישראל זו ללא ספק תהיה הפועל תל אביב. טוב לי פה ברעננה, אבל ברור שהפועל תל אביב זו רמה אחרת. אני אוהב את הקבוצות הקודמות שלי״.
נמניה ניקוליץ' בתקופתו בהפועל ת"א (מוחמד מוררה)מה אתה חושב על המצב של הפועל תל אביב בשנים האחרונות?
״הם מתקשים מאוד. המצב שלהם העונה דומה מאוד לשלנו, יש להם שחקנים איכותיים, אבל גם הם צריכים להתחבר ולמצוא את הדרך שלהם. הם חייבים להיות במצב יותר טוב, בטח כשמדובר במועדון גדול כמו הפועל תל אביב. אני אוהב את הפועל תל אביב, אבל המצב שלהם באמת לא טוב״.
הפועל תל אביב ובית”ר ירושלים מדורגות מתחת לקו האדום, אתה חושב שאחת מהן או אפילו שתיהן עלולות לרדת ליגה?
”לבית”ר ירושלים יש שיטה ושחקנים איכותיים, אבל אין להם ביטחון וזו הבעיה שלהם כרגע. אני חושב שעם קצת יותר מזל ואחרי שניים או שלושה ניצחונות הדברים יתחברו להם, אני בטוח שיש להם את מה שצריך כדי להישאר בליגה ואין לי אפילו ספק בנושא הזה. יש עוד הרבה משחקים לשחק ובית”ר קבוצה חזקה לדעתי. בקשר להפועל תל אביב, הסיפור קצת שונה לדעתי, יש להם בעיה גדולה כי הם בקושי מצליחים להבקיע שערים, משהו שם תקוע. יש להם שחקנים איכותיים, אבל משהו עדיין חסר ואני מאמין שבינואר הם יתחזקו כדי לשפר את הסגל. אני חושב שבית”ר ירושלים תישאר בוודאות בליגה, אבל הפועל תל אביב צריכה להראות שהיא יכולה לשחק כמו שמצפים ממנה כדי להישאר כי כמו שהם נראים כרגע יהיה להם קשה מאוד להישאר. אני לא חושב שהם ירדו, אבל הסיטואציה שלהם קשה הרבה יותר מאשר בבית”ר, כי בבית”ר רואים שזה רק עניין של מומנטום וביטחון כדי לצאת מהמצב הזה, בעוד בהפועל הבעיות קשות ועמוקות יותר”.
שחקני הפועל תל אביב מאוכזבים (רדאד ג'בארה)בקרוב תהיה בן 31, איזה מטרות עוד נשארו לך להמשך הקריירה?
״המטרה שלי היא להישאר ברמה הזאת או לעלות, אני לא מתכוון להוריד הילוך. אני מרגיש שאני יודע עכשיו הרבה ויש לי הרבה מה לתת, בכל מקום אליו אני מגיע אני רוצה לתת מעצמי את הרוגע שלי, הידע שלי, הטכניקה, הטקטיקה וראיית המשחק ואני רוצה להמשיך להראות מה אני שווה לפחות לעוד 5-6 שנים. אני מבין שבגיל 36 בערך זה ייגמר, אבל בינתיים אני מנצל את הזמן שנשאר לי כדי ללמוד, כי כרגע אני חוש שאני ארצה להישאר בכדורגל. אני מנסה ללמוד את כל מה שאני יכול כדי שאם אני ארצה להיות מאמן הדלת תהיה פתוחה בפניי״.
אתה יודע, בישראל לפחות קוראים לשחקנים בני 33-34 ומעלה ׳סוסים מתים׳, לא מלחיץ אותך להגיע למצב הזה?
״בסרביה זה דומה מאוד, אבל אם מסתכלים על הכדורגל העולמי אתה רואה שחקנים מבוגרים מאוד בקבוצות מהטופ העולמי, יובנטוס השקיעה עכשיו יותר מ-100 מיליון יורו בכריסטיאנו רונאלדו והוא בקרוב יהיה בן 34. פה בישראל למשל מאור מליקסון מככב בהפועל באר שבע וגם הוא שחקן מבוגר, כך שלדעתי חייבים לשלב את השחקנים המבוגרים והמנוסים האלה, כי בלעדיהם קשה מאוד להגיע להישגים. לא לוקחים אליפות רק עם שחקנים צעירים. שחקנים ותיקים ומנוסים צריכים להדריך את חדר ההלבשה והשאר צריכים ללכת אחריהם כי יש לשחקנים הוותיקים המון מה לתת. למשל, לוקה מודריץ׳ הוא כיום אחד השחקנים הטובים בעולם והוא כבר בן 33-34״.
כריסטיאנו רונאלדו (רויטרס)במבט לאחור, יש לך חרטות?
״אני יכול להגיד שיש לי חרטות מסוימות, עשיתי טעויות, אבל אני שלם ושמח עם כל מה שעשיתי בקריירה שלי. אני יודע איפה טעיתי, אבל אני באמת מרוצה עם הקריירה שלי כי שיחקתי ברמות הכי גבוהות, שיחקתי בנבחרת, במוקדמות המונדיאל, במוקדמות היורו, ליגת האלופות, הליגה האירופית, שיחקתי בשלוש ליגות שונות, כבר 6-7 שנים שאני משחק מחוץ לסרביה ואני מרוצה מאוד מהקריירה שלי. שיחקתי נגד ברצלונה, רומא, לברקוזן, שבדיה, רוסיה ובלגיה ואלה דברים שאני לא אשכח אף פעם, הזיכרונות האלה שווים לי הכל״.
כבר דיברנו על זה, אבל חשבת כבר לעומק על מעבר לקריירת אימון אחרי הפרישה?
״אני אוהב לחשוב על זה כי אני מרוכז במאה אחוז בכדורגל. אני חושב שזה דומה בהרבה מובנים לקריירת משחק, יש לך מחויבות למשהו כמו 25 שחקנים וצריך לחשוב על טקטיקה, טכניקה ותרגילים. אז נכון, עוברים מנעלי כדורגל לנעליים רגילות, אבל עדיין נשארים במאה אחוז בכדורגל ואני אוהב את זה. הבעיה היא שכמאמן חייבים להיות מעורבים בעבודה 24/7 וזה לחץ גדול. זה הדבר היחיד שמלחיץ אותי״.
כמו שאמרנו, אתה כבר בן 31, מה המטרות הגדולות שנותרו לך להמשך הקריירה, כשחקן וכמאמן, מה החלום הגדול ביותר שלך מבחינה מקצועית?
״שאלה קשה, לפני כמה שנים היו לי תקוות לעבור לאירופה ולהראות שאני ראוי לשחק בליגות גדולות יותר, כמו באיטליה למשל. עכשיו אני מסתכל אחורה על הקריירה שלי ומרוצה מאוד ממה שעשיתי, תמיד התקדמתי, אבל באמת שתמיד חלמתי לשחק ולחיות באיטליה. אני מרוצה מהקריירה שלי, לשפר ולהוביל קבוצות זה מספק מאוד. כרגע אני רוצה להוכיח שאני יכול להשתפר עוד ועוד ולהראות מה אני שווה, אבל מבחינת הקריירה שלי אני חושב שזה קצת מאוחר מדי לחלומות״.
נמניה ניקוליץ׳ (רדאד ג'בארה)ובתור מאמן, מה החלום הכי גדול?
״קריירת אימון? כמובן שאני חולם להגיע לרמות הגבוהות ואולי אפילו לאיטליה, למרות שזו ליגה קשה ותחרותית מאוד. אם אני אהיה מאמן, אני רוצה לעזור לשחקנים שלי להשתפר ולבנות אותם כדי שיהיו שחקנים טובים יותר, זה חשוב לי יותר מתוצאות ותארים. אני רוצה לראות שיפור בכל דבר, בגלל זה גם אני מחנך את הילדים שלי בצורה הזו שידעו שפות, יהיו מלומדים, יהיו טובים בספורט, תמיד חשוב לי לראות שיפור וכך אני ארצה להיות גם כמאמן, אחד שמלמד ובונה את השחקנים שלו כדי שיהיו טובים יותר״.
אחרי ששיחקת במועדונים מפוארים כמו הכוכב האדום בלגרד, דינמו מינסק ובאטה בוריסוב, מה אתה חושב על הרמה של הכדורגל הישראלי?
״הכדורגל הישראלי לדעתי הוא קצת טוב יותר מהכדורגל הבלארוסי, אבל עדיין הקבוצות החזקות בבלארוס, באטה בוריסוב ודינמו מינסק, יכולות להתמודד עם הקבוצות החזקות בכדורגל הישראלי ואפילו עדיפות עליהן, למרות ששאר הקבוצות לא חזקות מספיק בשביל להתמודד עם מכבי חיפה, מכבי תל אביב, הפועל באר שבע, הפועל תל אביב ובית״ר ירושלים. התחרותיות פה עדיפה מאשר בלארוס. רמת הכדורגל בסרביה גבוהה יותר מבישראל, אבל שוב, רק שתי קבוצות, פרטיזן בלגרד והכוכב האדום בלגרד, יכולות להתמודד. לשאר הקבוצות אין כסף והן רק מחפשים למכור את הכוכבים הצעירים שלהם. הכוכב האדום ניצחו את ליברפול 0:2 וזה מדהים, אני לא חושב שיש קבוצה ישראלית שיכולה לעשות את זה. זה יותר עניין של מנטליות מאשר של כסף ויכולת, זו המנטליות הסרבית. בכל עונה קראתי ש-400 שחקנים סרבים עוברים בקבוצות מחוץ לסרביה, כמה שחקנים ישראלים עוברים ומשחקים בחו״ל?״.
נמניה ניקוליץ' מול יאגו פאלקה (רויטרס)אני יודע שאתה רואה את עצמך כסרבי, אבל שיחקת בנבחרת מונטנגרו, איך זה עובד מבחינתך?
״זו הייתה מדינה אחת לפני 12 שנים והיה לנו דרכון אחד, אחרי הפיצול היינו יכולים להחזיק בשני דרכונים ולשחק באיזה נבחרת שאנחנו רוצים. קיבלתי הצעה מנבחרת מונטנגרו כי הם היו צריכים שחקנים, כי בכל זאת מדובר במדינה קטנה. בהתחלה חשבתי שאני רוצה לנסות ואולי להגיע לנבחרת סרביה, אבל בסופו של דבר בגלל התחרות הגדולה בסרביה החלטתי לשחק במונטנגרו כי מקצועית זה היה הדבר הנכון בשבילי, שום סיבה אחרת״.
מה אתה יכול לספר לי על הילדות שלך?
״גדלתי בעיירה קטנה ליד בלגרד, משהו כמו שעה נסיעה מבלגרד. גדלתי שם עד גיל 14 ואז הצטרפתי לכוכב האדום בלגרד והייתי שם כמה שנים, עליתי לבוגרים ושיחקתי שנתיים בבוגרים. אחר כך התחלתי לפתח את הקריירה שלי. גדלתי בבלגרד והייתי בבלגרד עד גיל 17-18, כך שאני סרבי במאה אחוז״.
נמניה ניקוליץ' במדי נבחרת מונטנגרו (רויטרס)המלחמה השפיעה עליך?
״המלחמה הייתה כשהייתי בן 11, קודם הייתה את המלחמה בין כל המדינות של יוגוסלביה, זו המלחמה הגדולה והייתי בן 3-4, כך שאני לא זוכר יותר מדי. אבל אז ב-1999 אני זוכר את ההפצצות של ארצות הברית ונאט״ו, זה היה משהו כמו שלושה חודשים. בסופו של דבר אני חושב שזה ניסיון שעשה לי טוב, כי עכשיו פה בישראל אני מסתכל על המצב פה בצורה שונה, אני מבין את זה כי חייתי את זה. יש אנשים שלא מבינים את זה, אבל אני יודע על מה מדובר כי בדרך כלל משווים את הקונפליקט פה למה שהיה בקוסובו״.
מה אתה חושב על הסכסוך פה?
״זה סכסוך ארוך מאוד, במדינה שלי קשה מאוד לדבר על זה. זה הכל פוליטיקה, בין אנשים לא באמת מרגישים את זה. למשל אנחנו בסרביה יכולים לנסוע לקוסובו, לטייל שם והכל יהיה בסדר, אבל אם קורה מקרה בודד הופכים אותו למשהו גדול וזה פתאום הופך לסיפור הראשי בחדשות, אבל בפועל זה לא ככה. העניין הפוליטי בולט גם כאן, הייתי בירושלים כמה פעמים עם יהודים וערבים (מוסלמים ונוצרים) ובאמת שהכל הרגיש כרגיל, כך שאני חושב שבין אנשים זה פחות משמעותי, הרוב זה באמת פוליטיקה״.
נמניה ניקוליץ׳ (רדאד ג'בארה)מי השחקן הטוב ביותר ששיחקת איתו?
״אני חייב להגיד שזה מירקו ווצ׳יניץ׳, שיחקנו יחד בנבחרת מונטנגרו. שיחקתי נגד שחקנים ענקיים בברצלונה וברומא בליגת האלופות, אבל שיחקתי והתאמנתי הרבה עם מירקו ובאמת שלא ראיתי שחקן כזה, הוא פשוט שחקן ברמה אחרת, רמה משל עצמו. סטבן יובטיץ׳? הוא מקצוען ענק ויש לו תקוות להשיג דברים גדולים ולדעתי הוא במקום השני או השלישי ברשימה, אבל ווצ׳יניץ׳ פשוט נמצא בליגה משל עצמו. אם לווצ׳יניץ׳ הייתה את המנטליות של כריסטיאנו רונאלדו הוא היה ברמה דומה, יש לו כישרון עצום והבנת משחק אבסולוטית, אבל הוא אוהב את החיים הטובים, אז הוא לא מקצוען במאה אחוז״.
מירקו ווציניץ׳ (רויטרס)ומי השחקן הישראלי הטוב ביותר?
״אהבתי מאוד את עומרי אלטמן, הוא מחויב וחכם מאוד, על המגרש ומחוצה לו, יש לו פוטנציאל גדול מאוד. גם אדי גוטליב היה טוב ומחויב מאוד כששיחקתי איתו. מבחינת מנטליות לדעתי שמעון אבוחצירה הוא השחקן הישראלי הטוב ביותר ששיחקתי איתו, הוא מנהיג. אביחי ידין היה נהדר כששיחקתי איתו. אני אוהב מאוד לשחק עם בן בנימין, יש לו מנטליות מיוחדת והוא לוחם אמיתי, אני אוהב לשחק עם שחקנים כאלה. הוא חושב בצורה אחרת על המגרש.השחקנים שאני הכי אוהב לשחק איתם הם לא בהכרח המוכשרים ביותר, אלא שחקנים מחויבים ולוחמים. גם ארון שוינפלד היה מצוין כששיחקתי איתו״.
עומרי אלטמן (רויטרס)מה אתה חושב על נבחרת ישראל?
״התוצאות במשחקים האחרונים טובות. יש לישראל שחקנים טובים, אין ספק, אבל אני חושב שכדי להצליח באמת, יותר שחקנים ישראלים צריכים לשחק בחו״ל. יש פערים גדולים בכדורגל הישראלי, כי יש שחקנים כמו מונס דאבור וערן זהבי שהם פשוט רמה מעל כולם. בכדורגל הישראלי זה מרגיש כמו בית, כמו חממה וכך פחות שחקנים ישראלים יוצאים לחו״ל. אני חושב שהשחקנים צריכים לתת יותר, להיות מחויבים יותר, זו הבעיה האמיתית, כי את הכישרון אני בטוח שיש לשחקנים הישראלים. הם צריכים להיות יותר אמוציונליים לגבי הנבחרת, יש את הליבה של הנבחרת והם צריכים להיות שם כל הזמן וכך ישראל תלויה גם בכושר של השחקנים״.
ערן זהבי, מונס דאבור ובירם כיאל באימון (חגי מיכאלי)מה אתה חושב שחסר לכדורגל ולכדורגלן הישראלי?
״יש כאן שחקנים צעירים ומוכשרים, צריך לפתח אותם. יש כאן אצטדיונים נהדרים וכסף, רק צריך לפתח יותר שחקנים. אם יש לכם שחקן טוב, תחתימו אותו על חוזה לשלוש, ארבע או חמש שנים, שחקנים רוצים להרגיש בטוחים, אל תיקחו סיכונים. המנטליות צריכה קצת להשתנות, כי בסרביה יש לנו בעיות דומות, לפרטיזן בלגרד למשל יש שבעה-שמונה שחקנים צעירים, אבל בסרביה ממהרים למכור שחקנים בגלל המחסור בכסף, בישראל פחות יש בעיה של כסף, רק צריך קצת יותר סבלנות בפיתוח השחקנים״.
מההיכרות שלך עם הכדורגל הישראלי, אתה חושב שיש לישראל סיכוי להעפיל ליורו או למונדיאל בקרוב?
״אני חושב שיש סיכוי להעפיל ליורו הקרוב, יש לי נסיון במשחקים נגד פולין ואוסטריה כששיחקתי נגדן בנבחרת מונטנגרו. לדעתי אוסטריה ברמה דומה לישראל ואני חושב שישראל יכולה להתמודד איתם יותר בקלות, כי במשחקי חוץ קשה לאוסטרים, בבית יש להם הרבה אוהדים והם משחקים טוב יותר, אבל אני חושב שיש לישראל סיכוי. נגד פולין זה הרבה יותר קשה, יש להם אופי חזק ואני חושב שזה יהיה קשה יותר לישראל, אבל עדיין לישראל יש סיכוי כלשהו להפתיע ולעשות דברים יפים ואולי אפילו לעלות ליורו, הגיע הזמן שישראל תעשה את זה״.
אנדי הרצוג. יש סיכוי? (רויטרס)חזרה לנבחרת מונטנגרו היא עדיין מטרה מבחינתך?
״כן, זו מטרה בשבילי כי זה יהיה סוג של אישור שאני עדיין שחקן טוב. עדיין לא כבשתי בנבחרת הלאומית ואני אשמח להזדמנות לעשות את זה. הבקעתי בכל תחרות בה שיחקתי, אז אני רוצה להוסיף גם את זה. אבל לא שיחקתי בנבחרת כבר שנתיים, מלפני הפציעה בהפועל תל אביב״.
היו אנשים שחשבו שהמעבר לרעננה היה ירידת מדרגה מבחינתך, אתה מסכים עם זה?
״במבט מהצד זה נראה ככה, אבל מנקודת המבט שלי היו לי בעיות אחרי הבלאגן הכלכלי בהפועל תל אביב, הפציעה והניתוח שנאלצתי לעבור, חזרתי לסרביה כדי להתאושש ולחזור לכושר. לפעמים אין ברירה, בקיץ 2017 הייתי שחקן חופשי, קיבלתי כמה הצעות, אבל כאלה שלא עניינו אותי יותר מדי. אחרי שכבר התחילה העונה, בספטמבר ואוקטובר, לשחקן שלא מצא קבוצה אין אפשרות להיות בררן ואז קיבלתי את השיחה מרעננה ורציתי לחזור לישראל, ידעתי מראש שיש לי אפשרות להראות פה מה אני שווה פעם נוספת, כך שאני ממש לא מצטער שהגעתי לפה, לא טעיתי ואני שמח פה מאוד״.
נמניה ניקוליץ' מוצג (דוברות הפועל רעננה) מה השיא בקריירה שלך?
״שיחקתי עם באטה בוריסוב בליגת האלופות ואפילו הבקעתי והמשחקים שלי בנבחרת מונטנגרו, זה השיא שלי״.
ומה רגע השיא בישראל?
״בחצי השנה הראשונה שלי בהפועל תל אביב הייתי מצוין, האוהדים היו מדהימים, הכסף היה טוב. לא עשינו תוצאות טובות במיוחד, אבל אישית הייתי מעולה. כבשתי שערים ושיפרתי את הקבוצה, הרגשתי מדהים. האוהדים היו משהו אחר, הרגשתי כאילו אני באיטליה או ספרד״.
נמניה ניקוליץ' בהפועל תל אביב (רדאד ג'בארה)אתה חושב שאתה יכול לשחזר את היכולת הזו עליה אתה מדבר?
״כן, אני יכול לשחזר את היכולת הזו, אפילו פה ברעננה. אני חושב שהוכחתי את עצמי כשחקן בישראל, אבל זה עדיין לא מספיק לי כי יש עוד כל כך הרבה דברים שאני יכול לעשות כדי להשתפר עוד ועוד. אני ממש נהנה להיות בישראל״.
מה אתה מאחל לעצמך להמשך הקריירה?
״אני רוצה להמשיך ולעזור לקבוצה שלי ולשחק כל עוד זה משמח אותי וכל עוד יש לי מטרות. כרגע יש לי מטרות לעונה וכמו כן, גם מטרות בכל משחק מחדש. אולי זו תהיה משאלה טובה להישאר פה בישראל עד לסיום הקריירה, אני באמת אוהב להיות פה״.