אחרי שהשמיע את דבריו הנוקבים בוועידה הכלכלית של החברה הערבית בנצרת, הבעלים של בית”ר ירושלים, משה חוגג, התפנה לראיון ל-ONE, בו דיבר חוגג על כל הנושאים הבוערים במועדון הירושלמי, יחסי יהודים-ערבים והטענות לגזענות מצד אוהדי קבוצתו.
חוגג אמר: “האמת שאני לא מגיע לרוב האירועים שאני מוזמן אליהם כי אני עסוק, אבל לגבי הכנס הזה דיברו איתנו כבר לפני כמה חודשים. האמת היא שאני לא מת על התזמון שלו, מרגיש שעוסקים בנושא הזה (ערבים-יהודים) יותר מדי וזה לא טוב, אבל זה מה שיש”.
“למשל מחאת הנכים, שאני מזדהה איתה מאוד, כשאתה חוסם את איילון פעם אחת אז יש הזדהות רחבה מאוד, אבל כשסוגרים את איילון עשר פעמים אז ההזדהות הופכת למשהו אחר ואני לא אוהב את זה. בנושא הערבים אני לא אוהב להתעסק יותר מדי, כבר אמרתי בעבר שדת לא מהווה פקטור לבחירת שחקנים בבית”ר, אמרתי את זה כמה וכמה פעמים”.
“זה מגיע מזה שאני מכבד את הרגשות של כולם, אוהדי בית”ר עם כל התדמית, שמתחילה להתפוגג אגב, מדברים על האוהדים אבל הם פשוט נהדרים, מקום ראשון בטבלה, מהמחזור הראשון עד עכשיו החבר’ה עם אפס גזענות, אפס אלימות, עידוד ותפאורה למופת, מאוד מרוצה מהקהל הזה, זה קהל שעושה דברים טובים ומכבד. תראו איזה כבוד קיבלה אמא של מיץ’ גולדהאר במשחק של מכבי תל אביב נגדנו. הקהל עושה דברים נפלאים וצריך להסתכל על זה ולא כל פעם להתלבש על הקשקוש הזה של הגזענות, הקהל שלנו התבגר והוא מבין שזה דבר רע. אם יש שחקן שמכבד אותנו, את הבירה ומדינת ישראל והוא שחקן טוב, אז הזרועות שלנו פתוחות בפניו”.
“בוא נהיה אמיתיים, פעם אנשים שחורים בארצות הברית היו עבדים, לא מזמן היה נשיא שחור שם, קודם כל בוא נפסיק לשנוא. פילוג ושנאה זה לא דבר הגיוני, זה מיותר ולא צריך להיות חלק מאיתנו”.
סוד הקסם: “אני אדם אמיתי, אני אדם שבא מהאהבה ובא לעשות טוב, אני בא לתת ומשקיע הרבה כסף שעבדתי עליו הרבה מאוד על מנת לעשות טוב. תשאל אותי עוד חמש שנים האם זה היה שווה לבוא לבית”ר, אני כבר אמרתי שאני עושה את זה מתוך הלב, מתוך רצון לשנות ולגרום להרבה אנשים לחייך”.
השמועות על הקשיים בחברות שלו: “שטויות, אין שום דבר”.
ההבדל בינו לטביב: “בעסקים וגם בכדורגל, הבעיה הגדולה זו לא מישהו שלא מבין, אלא מישהו שמבין קצת וחושב שהוא מבין הרבה. אני לא מקצוען ולא מבין הרבה בכדורגל, בשביל זה יש את אלי אוחנה, יש את ניר קלינגר והתפקיד שלהם זה להוביל את בית”ר להצלחה, התפקיד שלי זה לבנות את החזון והדרך, להגיד שאני רוצה לראות כדורגל התקפי ושמח ואתם תגרמו לזה לקרות. אני לא אגיד איזה הרכבים, איזה חילופים או איזה שחקן, אני לומד מהם. אם אגיע למצב שאני המורה שלהם אז עדיף שאפטר אותם במקום ואביא מישהו אחר, בגישה הזו אני מאוד שונה מטביב, עם כל הכבוד אליו, יש לי גישה ניהולית שונה משלו בהיבט הזה”.
התקופה הרעה של בית”ר: “התחלות הן קשות בהרבה מובנים, צריך לעשות המון דברים כדי להבין מה לא עובד, אבל יש רצון ויש משאבים, אני משקיע המון, ויש גם את הקהל הזה, זה רק עניין של זמן, נסתכל בסוף העונה ותראה שעושים דברים בצורה נכונה זה יצליח בסוף. לא ציפיתי להצלחה קשה כל כך מקצועית, אבל הכל לטובה ולומדים מזה הכל בסדר”.
מי האדם שהוא מתייעץ איתו: “אלי אוחנה. אלונה ברקת ובעלה, אני מת עליהם, אבל בסופו של דבר אנחנו בתחרות ספורטיבית ככה שאין לי מה יותר מדי שיחה איתם אלא רק פה ושם. יש את אוחנה שעליו אני סומך במאה אחוז, זה אחד שבילה שנים על מגרשי הכדורגל, גם ניר קלינגר פה ויש צוות מקצועי שיודע מה הוא עושה, אם לא אחשוב שאני יודע מה הוא עושה הוא לא יהיה פה”.
איפה נראה את בית”ר בסוף העונה: “אני תמיד רוצה לחלום ולהגשים את החלום. לא יודע איפה נהיה, מקווה שנהיה גבוה. אבל אם תשאל אותי האם נביא תואר בשנים הקרובות אני בטוח שנעשה את זה, נשמח להביא אליפות וגביע. נראה את בית”ר מתמודדת חזק בשנים הקרובות על האליפות”.
הנבחרת: “אני חושב שקורים שם דברים טובים, היא נראית טוב יותר ויש יותר תקווה, אנו עוד לא מספיק טובים. אני זוכר שבילדותי היה את אייל ברקוביץ’, ראובן עטר, חיים רביבו, אבי נמני ואלי אוחנה. שחקנים שהיום אין לנו. למרות שיש עדיין כישרון, אך יש דרך ושיטה ואני מקווה שבשנים הבאות הצוות המקצועי יצליח לקחת אותנו רמה אחת למעלה”.