“סינדרום היינקס”, כך מכנה התקשורת בבירת ספרד את המצב ממנו סובל מאמן ריאל מדריד, ז’ולן לופטגי. במשך 20 השנים האחרונות, מאז הזכייה של ריאל מדריד בגביע האלופות ב-1998 תחת שרביטו של הגרמני, כל מאמן חדש שמונה לאחר עזיבה של מאמן אשר זכה בצ’מפיונס, נקלע למשבר ממנו התקשה להתאושש.
בניגוד למאמנים הקודמים שהתקשו להיכנס לנעליים הגדולות של אלו שהניפו את הגביע בעל האוזניים הגדולות, המשימה של המשקל על כתפיו של לופטגי היה משולש עם חתימתו באלופת אירופה, וזאת בשל העובדה שהגיע במקומו של זינדין זידאן, שעזב כאגדה חיה אחרי שלוש זכיות רצופות בתואר היוקרתי.
בינתיים נראה שהמאמן שהגיע לסנטיאגו ברנבאו אחרי פארסת הנבחרת, מתקשה מאוד להמשיך את המומנטום מהתקופה תחת הצרפתי, כשגם עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו ליובנטוס לא הועילה. ריאל פתחה את העונה בצורה סבירה, אך לאחר מכן נקלעה למשבר שנמצא כעת בעיצומו, ובמסגרתו היא סופרת כבר ארבעה משחקים ללא ניצחון, במהלכם גם לא מצאה את הרשת.
אז איך התחיל אותו סינדרום מדובר? בעונת 1997/1998 הוביל יופ היינקס את הבלאנקוס לאליפות אירופה השביעית של המועדון אחרי ניצחון 0:1 על יובנטוס בגמר, אך פוטר לאחר מכן בשל יחסים מעורערים עם השחקנים וחוסר ההצלחה בליגה (מקום 4). מי שמונה במקומו היה חוסה אנטוניו קמאצ’ו, שלבש את חוצת המועדון בתור שחקן 414 פעמים, אך כמאמן פוטר לאחר 21 ימים בלבד עוד לפני שהחלה העונה, לאחר שהמועדון לא הסכים להביא את מאמן הכושר שרצה. במקומו של קמאצ’ו מונה חוס הידינק, שפוטר לאחר שהדרדר למקום השישי, מרחק של שבע נקודות מהמוליכה ברצלונה.
במקומו של הידינק הגיע ג’ון טושאק. שעל אף שסיים במקום השני 11 נקודות אחרי האלופה ברצלונה, זכה להמשיך לעונת 1999/200, אך פוטר גם כן לאחר חילוקי דעות עם הנשיא דאז, לורנצו סאנז. את המקום של טושאק תפס ויסנטה דל בוסקה שאמנם לא הצליח בליגה (מקום 5) ובגביע (הודח בחצי הגמר), אך הוביל את המועדון לזכייה השמינית שלו בליגת האלופות אחרי 0:3 אדיר בגמר על ולנסיה.
בתחילת העונה שלאחר מכן (2000/2001), זכה פלורנטינו פרס בבחירות לנשיאות המועדון והמשיך עם דל בוסקה שלוש שנים נוספות, בהן זכה המועדון בשישה תארים, כולל גביע אלופות נוסף (עם 1:2 על באייר לברקוזן בגמר 2001/2002). למרות זאת, לאחר שדל בוסקה הוביל את הקבוצה לאליפות ב-2002/2003, פרס, שכנראה רצה דמות יותר אטרקטיבית וצבעונית שתוביל את סגל “הגלאקטיקוס” שלו נפרד מהמאמן המסור במהלך שהוגדר במרוצת הזמן כטעות קריטית שהובילה את המועדון ללא מעט שנים רעות. מי שהגיע אחרי דל בוסקה היה קרלוס קיירוש, שחווה כישלון חרוץ ופוטר בתום העונה אותה סיים במקום הרביעי.
הבלאנקוס נזקקו ל-12 שנה כדי להתאושש מפיטורי דל בוסקה עד שחוו זכייה נוספת בתואר האירופי, בניצוחו של קרלו אנצ’לוטי בעונת 2013/2014. לאחר מכן האיטלקי הוביל את המועדון גם בעונת 2014/2015, אך לאחר שסיים את הליגה במקום השני ולמרות שזכה בסופר קאפ האירופי ואליפות העולם לקבוצות, פוטר בתום העונה למורת רוחו של הקהל הלבן שתמך בו.
מי שהגיע אחרי אנצ’לוטי היה רפא בניטס שלא הצליח להסתדר עם השחקנים ואחרי פתיחת עונה רעה שבשיאה ספג 4:0 בקלאסיקו מול ברצלונה בסנטיאגו ברנבאו, פוטר ופינה את מקומו לזידאן. הצרפתי כאמור, חווה שתי עונות וחצי במהלכן הניף 3 פעמים את גביע האלופות, אך בתום העונה שעברה החליט לעזוב ולקחת פסק זמן מאימון.
בינתיים, לופטגי שהחליף את זיזו נראה כמי שצועד בדרכם הלא מעודדת של אותם מאמנים שלא הצליחו להתרומם אחרי שהחליפו את קודמיהם שזכו לתהילה אירופית, כאשר בדיוק כמו במקרה של בניטס, הקלאסיקו אשר מחכה לריאל בסוף החודש (28.10, שידור ישיר בערוץ ONE) יהווה כקו פרשת המים מבחינתו של המאמן. הפסד, וככל הנראה הסבלנות של פרס תגיע לקיצה, כשמנגד, ניצחון יוכל לשנות לחלוטין את המומנטום.